על התהוות מותנית ועובדים זרים

מבין שפע המלל סביב קביעת הקריטריונים לגירוש או קליטת ילדי העובדים הזרים ומשפחותיהם בולטים שני מאמרים. האחד של אייל ניב והאחר של משה ארנס. המאמרים הללו בולטים הן בחוסר ההתלהמות שלהם והן בכך שהם מסתכלים על העניין מזוית רחבה ומעמידים אותו בהקשר שמאפשר להבין יותר טוב במה הדברים אמורים. שלא במפתיע, ראיית העומק והעדר ההתלהמות נלווים בשני המקרים הללו לגישה הומאניסטית שמעדיפה את רווחתם של אנשים על פני כל מיני אינטרסים ואידיאולוגיות.

ובכל זאת, יתכן שגם אחרי קריאת המאמרים הללו ימצא מי שיחשוב שהכל טוב ויפה והחוק הוא חוק וזכותה של מדינה לקבוע מי יכול להתגורר בה. חשוב להבין שהאינטרס של תומכי הגירוש הוא שנסתכל על השאלה הזו מההיבט הצר ביותר של חוקים ותקנות שכן מההיבט הזה החוקים אכן הגיוניים וגם לא יוצאי דופן – כך נהוג גם במקומות אחרים. אבל חובה עלינו, כאזרחים מודעים וחושבים להרחיב את נקודת המבט שלנו. התובנה הבודהיסטית של התהוות מותנית מאוד רלבנטית לכאן אבל לפני כן אני רוצה להביא דוגמא אישית.

בגיל 7 נסעתי עם משפחתי לארה"ב לשם הפוסט-דוקטורט של אבי. אחרי שנתיים וחצי כשהייתי בן 10 חזרנו לארץ. עד אותו זמן, גם בישראל וגם בראה"ב הייתי ילד חברותי מאוד. נדמה לי שגם הייתי מה"מקובלים" והמובילים בקבוצות אליהן השתייכתי. חזרנו ארצה, אל אותה דירה בה גדלתי ואני שבתי ללמוד עם הילדים שהייתי איתם בגן ובכיתה א'. אבל לא נקלטתי. התחברתי אל מעט מאוד מהילדים וגם זה בקושי. התעקשתי לשמר כמה מנהגים שרכשתי בארה"ב ושהיו זרים לישראל. תוך כמה חודשים הגעתי למסקנה שילדים אחרים אינם מעניינים אותי והשקעתי את עצמי בקריאת ספרים. לקח לי הרבה מאוד שנים ומאמצים לצאת מהבדידות הזו.

אז מה זה אומר? שכל אחד יכול לחיות היכן שהוא רוצה? כנראה שלא. אבל חשוב שנבין שיש מחיר לשליחתו של אדם – ילד – לחיות בארץ אחרת. ומכיוון שיש מחיר, חשוב שנשאל האם מוצדק לשלם אותו. במיוחד נכונים הדברים במקרה הזה בו המצב נוצר לא מעט בגלל רשלנות שלטונית, אינטרסים כלכליים מושחתים ורתיעה מהזר.

כאמור, העניין האמיתי, נעוץ לדעתי בהרחבת המבט שלנו בעזרת התובנה של התהוות מותנית. כי בראיה צרה הבעיה היא שיש אנשים שמפרים את החוק ופיתרון הבעיה הוא על ידי העמדתם במקום. אבל ההסתכלות הצרה הזו מבודדת תופעה אחת מכלל המכלול של ההתנהלות החברתית שלנו. היא אינה לוקחת בחשבון את האופן שהרבה גורמים אחרים יוצרים את המצב שכתוצאה ממנו אנשים חיים בישראל שלא כחוק (ואפילו מולידים בה ילדים!). ומכיוון שהיא אינה לוקחת זאת בחשבון הפיתרון שלה הוא בהכרח שטחי ולא מוצלח. לגרש מכאן עובדים זרים לא חוקיים לא ימנע מאחרים להישאר מעבר לזמן המותר להם, הבעיה תישאר כפי שהיא וכדרכן של בעיות שלא זוכות להתייחסות נאותה היא כנראה תחריף.

הבודהה חזר שוב ושוב על העיקרון של התהוות מותנית, או התהוות גומלין, על פיו בשרשרת אינסופית של סיבות ותוצאות הדברים מולידים זה את זה.
הדבר נכון הן לגבי עולמנו הפנימי – מצבי התודעה שלנו, הנטיות והדפוסים שלנו וכו' – והן לגבי מעשינו והתופעות החברתיות שאנחנו חלק מהן. קארמה, כשמבינים אותה בהקשר של התהוות מותנית, אינה גורל אלא להיפך, קריאה ללקיחת אחריות על מעשינו שאת פירותיהם – לטוב ולרע – אנחנו לבטח נקטוף בעתיד כלשהו. לא צריך להיות בודהיסט על מנת להבין את הדבר הזה.

ומכיוון ששום דבר אינו קיים במבודד מגורמים אחרים, יש לשאול, מה מזין את תופעת העובדים הזרים שנהיים שוהים לא חוקיים בישראל. לא צריך להיות בודהיסט בשביל לשאול את השאלה הזו  – ותשובות טובות אפשר למצוא אצל אייל ניב ומשה ארנס שהם אינם בודהיסטים. חלק מהגורמים ברורים וגלויים: מדובר באפשרויות פרנסה שהן כנראה טובות בהשוואה למה שמחכה לאנשים הללו בארצות מוצאם. מדובר גם, במערכת כלכלית-פוליטית שמעדיפה להחליף דרך קבע את כוח העבודה הזול הזה על מנת לאפשר לכמה מתווכים של כוח אדם לצבור הון. עוד מדובר, במערכת חברתית-פוליטית שלא רוצה שיהיו כאן אנשים שצבע העור שלהם, דתם ומנהגיהם יהיו חלק ממרקם החיים הישראלי.

כאמור אלו סיבות ברורות וידועות כך שאין צורך להרחיב עליהן. השאלה היא למה אנחנו מסכימים שהדיון יהיה מוסט לנקודת ההסתכלות הצרה תוך התעלמות מהבעיות האמיתיות הללו? מדוע אנחנו מעלימים עין מההתהוות המותנית? רק אעיר – ביחס לסיבה השלישית שהבאתי – שמי שמוכן לקבל עובדים אבל לא את צבע עורם, מנהגיהם וכו' מתייחס לאנשים כאל מכונות או בהמות.

לצד הסיבות הברורות הללו יש עוד כמה סיבות עומק שהן אולי מה שגורם לאנשים רבים להפנות את מבטם הצידה ולא להסתכל על מה שקורה כאן. כי התהוות מותנית היא בעצם התהוות גומלין. כלומר, הדברים השונים לא סתם משפיעים אלו על אלו, אלא – מתוך ההשפעה ההדדית הזו – הם גם נהיים קשורים ומחוברים אלו לאלו. העובדים הזרים הללו הם בעצם חלק אינטימי מהחיים שלנו: הם בונים את הבתים בהם אנחנו גרים, מגדלים את האוכל שאנחנו אוכלים ורוחצים את הסבים והסבתות שלנו. איך בעצם אפשר להמשיך ולכנות אותם זרים? ואיזו מן חברה זו שזרה לבתים ולאוכל ולזקנים שלה?

זו דמותה של החברה שלנו. שכן המנגנון החברתי הזה של עובדים מיובאים אינו אחריות בלעדית של אותם סוחרי אנוש ופקידים קסנופוביים. כנראה שכולנו נהנים מהפירות של המנגנון הזה כי בלעדיו החיים של כולנו היו נראים אחרת. כלומר, על מנת לתקן ולשנות אותו נדרש שינוי גדול באורח החיים שלנו. במאמר שלו, משה ארנס מציע כל מיני שינויים שיאפשרו לנו לחזור להיות חברה שקרובה לעצמה. אבל השינויים שלו הם מהסוג של סובסידיות ועידוד עבודה ישראלית. נדמה לי שהאתגר כאן הוא גדול יותר ולא סתם אנחנו תלויים כל כך (כן, אנחנו תלויים) באנשים ונשים שאנחנו מכנים אותם זרים. על מנת להפחית את הזרות הזו נדרש אולי שידוד מערכות הן מבחינה כלכלית-חברתית והן מבחינה פנימית-פסיכולוגית.

זה כבר יכול להיות מאיים מדי. זה אולי נחמד לקחת את הצעדים הראשונים במסלול המודעות החברתית. מתחילים להסתכל אחרת על הדברים, מפסיקים לקבל דברים לא צודקים כמובנים מאליהם. אבל כשמעמיקים להסתכל מתברר שהמצב מורכב הרבה יותר ושהשינויים הנדרשים הם מאוד לא פשוטים. לפעמים זה מספיק מבהיל על מנת לגרום לך לעזוב את הכל. כמו ציוני דורש טוב שמזדעזע ממה שקורה בשייח ג'ראח ואז אומרים לו "אבל אתה גר בטלביה בבית שהיה של פלסטינים".

ההפחדה הזו היא דרך מצויינת להשאיר את המנגנון הנוכחי על כנו. אנחנו – מערביים, פוסט מודרנים ואינדיבידואליסטים שלכאורה לא יתנו לאף אחד לסדר אותם – די הפקרנו את השדה החברתי. במקרה הטוב אנחנו צורכים חדשות (ומאמינים למה שאומרים לנו בהן) והולכים להצביע אחת לכמה שנים. מעבר לזה אנחנו לא עושים הרבה וכך השדה נותר הפקר לפוליטיקאים ושאר אינטרסנטים שיקמבנו את הדברים לטובתם על חשבון הצרכים שלנו, על חשבון המוסר שלנו.

הכרה בהתהוות הגומלין מביאה להכרה שהבעיות החברתיות שלנו הן תוצאה – בין השאר – של ההתנהלות החברתית שלי. כדאי לחזור אל ההכרה הזו בכל פעם שהאדישות או היאוש מרימים ראש, בכל פעם שהדברים נראים כל כך מורכבים עד שנדמה שעדיף לעזוב אותם ולהתעסק בבועה הקטנה שלי. ההכרה בהתהוות הגומלין גם נותנת תקוה. כי אם המצב החברתי הלא מוצלח נשען על התפיסות וההתנהגויות שלי ושל שאר האזרחים אזי כשאשנה את עצמי וכשאעזור לאלו שסביבי להשתנות גם המצב הזה ישתנה.

2 תגובות ל-“על התהוות מותנית ועובדים זרים

  1. אולי אני תמימה, אבל לדעתי תופעת העובדים הזרים קשורה להחלשת האיגודים המיקצועיים והדה לגיטימצי ה של חופש ההתארגנות .
    דוגמא: ניסיון להעלות את שכר המינימום- ניכשל בתואנה שזה יביא לפשיטת רגל כלכלית. יותר קל לייבא עבדים ולשלם להם פרוטות מלתמוך בעובדים הישראלים
    ובאמת יש המון דוגמאות, דיכוי של הפגנות עובדים, העברת מיפעלים לחו"ל לאחר שהמנהלים גוזרים את הבונוס הממשלתי. זה נאיבי לא לראות את הקשר בין התופעות.

  2. הי ק,
    אני מקבל את מה שאת אומרת וזה מתחבר למה שכתבתי על מורכבות העניין. זה לא שאם נשאיר כאן כמה אלפי עובדים מחו"ל או אפילו נצליח לכלול אותם באמת בחברה שלנו אז פתרנו את הבעיה. כמו שאת מציינת זה אפילו עלול להחריף בעיות אחרות.

    כך שלב העניין הוא השיטה ועד שלא נפנה ללב אז כל פעם ניתפס לסימפטום אחר. האם אנחנו באמת מוכנים לשנות את השיטה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s