מחאה או מאבק

למטה תמצאו טקסט מצויין שכתב נחי אלון על המחאה – סליחה המאבק – החברתית בארץ.  לפני כן, שתי הודעות על אירועים קרובים:

ביום רביעי הבא 17/8 בשעה 18:00 מתקיים בתל אביב כינוס והליכת שלום של קהילות הדהרמה בקריאה לאי-אלימות. קצת מוזר היום לדבר על שלום ואי-אלימות כשכל העיניים נשואות אל המאבק החברתי המדהים המתרחש בארץ. האירוע נולד מתוך הצורך שאנחנו רואים להיערך לתרחיש של הסלמה אלימה בין ישראל לפלסטינים אחרי ספטמבר. יתר על כן, יש יותר מקשר אחד בין המאבק החברתי הפנים-ישראלי ובין הסכסוך היהודי-פלסטיני. האירוע הוא יוזמה שלנו ולשמחתנו סנגהות רבות התלהבו והפכו לשותפות לאירוע. לפני מספר ימים גם ידידי הדהרמה אישרו את השתתפותם. פרטים מלאים כאן – מקווים לראות אותכם בעוד שבוע.

למחרת ב 18/8 בשעה 19:30 תתקיים בבית הסנגהה הקרנת הסרט "ישראל שלי" של הבמאית יולי כהן שהיא גם מתרגלת דהרמה ותיקה. הסרט הינו מסע רגשי קשה המתעד עשר שנים בהן מחליטה יולי כהן לעזור בשחרורו של המחבל שתקף אותה, מאבדת אמון במיתוסים של המדינה עליהם התחנכה ומחליטה להתפייס עם אחיה החוזר בתשובה, אחרי עשרים וחמש שנות זרות. חשבון נפש נוקב ואמיץ בניסיון להבין את העשור הסוער האחרון בישראל. לפני הסרט נשב במדיטציה ואחריו יתקיים דיון בנוכחות הבמאית. האירוע – כרגיל – על בסיס דאנה. בית הסנגהה, רח' עובדיה מברטנורא 21, דירה 15, תל אביב.

ועכשיו למאבק שמסעיר את הארץ בשבועות האחרונים. נחי אלון – פסיכולוג, מתרגל דהרמה ומורה בפסיכודהרמה הוא גם מומחה למאבקים לא-אלימים אותם הוא מכנה מאבקים בונים. הוא כתב ספר בנושא ואף עזר בתכנון כמה וכמה מאבקים כאלו. בחודשים האחרונים נחי שוהה בטיול בדרום אמריקה כך שהוא מפסיד את ההתרחשויות המתרחשות כאן. בכל זאת הוא שלח לאחרונה מסר קצר המתייחס למחאה, למאבק ולהבדל בינהם. הדברים נשלחו כאמור במייל ונכתבו בלי כוונה לפרסם אותם בבלוג כך שאין צורך לראות בהם את השקפתו המלאה של נחי. יחד עם זאת נראה לי שיש טעם להביא אותם גם בצורה לא מלאה זו:

אם מה שמתרחש בשבועות אלו בישראל הוא מחאה ותו לא, לא יקרה שינוי. מחאות אינן משנות את המציאות, מאבקים משנים אותה. מחאה אינה יותר מאשר ביטוי של דעה, תקווה, תוך ציפייה שהצד השני יבין את הכאב והזעם וישקול מחדש את מעשיו. מה שנקרא, "להאזין לרחשי לב הציבור". אבל ממשלות אינן רוצות וגם אין להן סיבה לשנות את המדיניות שלהן אלא אם כן הן פוגשות עוצמה שמחייבת אותן לעשות זאת.

צבירת עוצמה נעשית אך ורק דרך מאבק. מאבק שיוצא נגד הסדר הקיים שהממסד מוקיר ומתאמץ לשמר. מאבק מסוג זה מחייב נכונות של הנאבקים להקריב אנרגיה, זמן, משאבים, נוחות, כסף וכו'. יתר על כן, על הנאבקים והנאבקות להיות מוכנים להפר תקנות לא צודקות (למשל, חוקים האוסרים על מחאה) ואפילו להסתכן באלימות של הממשלה ובעונשים שיוטלו עליהם דרך המערכת השיפוטית ובדרכים אחרות. לצפות לתוצאות קלות ומהירות הינו ההיפך מעוצמה: עוצמה משמעה גם יכולת עמידה. הנכונות להקריב מהווה כוח מוסרי וכוח מעשי שיכול לאלץ את הממשלה להתייחס ברצינות למאבק במקום לפטור אותו כהפרעה חסרת חשיבות. הכוח הזה יכול גם לגייס התלהבות ותמיכה של אלו שטרם הצטרפו למאבק.

על מנת לטשטש את העובדה שהן ניצבות בפני כוח אמיתי, ממשלות נוטות לכנות מאבקים כ"מחאות" (כלומר, מעשה חיובי אך תמים) או "הפרות סדר" (כלומר, מעשה שלילי ולא פטריוטי).

הבה ננטוש את המושג המנומס, הנייטרלי ולחלוטין לא מתאים של "מחאה" ונכריז בקול ברור שאנחנו נאבקים על מנת לגרום לממשלה לשנות את המדיניות, סדרי העדיפויות והמעשים שלה. אנחנו נכונים לשלם את המחירים הדרושים.

—————-

כמה הרהורים שלי בעקבות הדברים של נחי. אם אכן, דרוש כאן מאבק איזה מין מאבק זה יכול להיות? איך נראה מאבק המשתמש בעוצמה אך אינו אלים? דייויד תורו הציע במאה ה-19 לסרב לשלם מסים אבל היום לוקחים מאיתנו את המסים בלי שנוכל למנוע זאת. אפשרויות אחרות הן חרם צרכנים, חסימת צירי תנועה ויש כמובן אפשרויות נוספות. האם נוכל להפגין את הכוח שיש לנו בלי להשתמש באמצעים אלימים? אם ההשראה הראשונה למחאה הזו הגיעה מכיכר תחריר האם המהומות האלימות המתרחשות בימים אלו באנגליה יתנו השראה למאבק אלים?

זה אתגר גדול לקיים מאבק נחוש ולא אלים. וזה אתגר שחייבים לעמוד בו. אנשים כמו מהטמה גנדהי, מרטין לותר רינג ויוג'ין שארפ המחישו היטב שאין סתירה בין נחישות, עוצמה ואי-אלימות. מהאירועים עד כה, נראה שרוחו של המאבק הזה מציעה חלופה מרעננת לאלימות והדרה. מנהיגי המאבק מפגינים היטב את המחוייבות שלהם לאי-אלימות. בואו נמשיך ככה.

ועניין אחרון. הבוקר השתתפתי בהפגנה בוולג'ה שם התחדשה העבודה על חומת ההפרדה תוך הריסת שדות חקלאיים ועקירת עשרות עצי פרי. הצבא התנהג באגרסיביות רבה בלי שום סיבה. 10 אנשים שלא הפרו את הוראות החיילים נעצרו, אני ועוד שתי מפגינות נפגענו מרימוני הלם שהושלכו ישירות עלינו (הכל בסדר, לא לדאוג). כל זאת למרות שלא התנגדנו להוראות של החיילים. ובכל זאת, בחדשות של 12:00 פורסם שמפגינים התפרעו בוולג'ה והשליכו אבנים על החיילים. אף אבן לא הושלכה, רק רימוני הלם של הצבא. מדהים איך בשעה שהפגנות המוניות מתמשכות של יהודים מתקבלות באהדה, קומץ של 50 מפגיני שמאל ופלסטינים נתקלים בכזו אלימות ושנאה.

תגובה אחת ל-“מחאה או מאבק

  1. פינגבק: » "מאבק", לא "מחאה" » וובסטר – הבלוג של חנן כהן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s