הליכת שלום לקראת ספטמבר – דיווח

ביום רביעי התאספנו, קרוב ל-150 איש מסנגהות שונות. כיוונו את הלב ואת התודעה לדרך של אי-אלימות ובדקנו – כל אחת לעצמה, כולנו יחד – מה המשמעות של הדרך הזו במציאות של סכסוך לאומי מדמם.
הצבענו על הסבירות לעימות מול הפלסטינים בעקבות ההכרה הצפויה באו"ם במדינה פלסטינית.חיוני לעורר את המודעות לתרחיש הזה על מנת לפעול אחרת ולא מתוך דחפים של פחד ועוינות שמפעילים אותנו כאשר אנו חשים איום.

זה היה צעד ראשון שנועד לעורר את קהילות הדהרמה לפעולה. בקרוב נקיים פעילויות נוספות שיפנו אל כלל הציבור. למחרת ההליכה אירעה המתקפה בדרום הארץ ומאז האש הולכת וגוברת. גם עכשיו חשוב לא להיסחף במובן מאליו של תקיפה, תגובה והתדרדרות. לא להאמין לקולות שמבקשים הסלמה ולעודד את נצירת האש.

למטה תמצאו את התיאור היפה של איריס. לפני כן, נוסח הפלייר שחילקנו לעוברים ושבים בזמן שהלכנו ברחובות תל אביב:

בימים אלה מתקיימת מחאה חברתית רחבה ומעוררת השראה בתוך ישראל. המוני ישראלים יוצאים אל הרחובות – מתוך תקווה ורצון בשינוי. אנחנו מגלים שיש לנו כוח להשפיע, אנחנו שואלים שאלות נוקבות ולא מוכנים יותר לקבל כמובן מאליו את מה שקורה בארץ ואת המסרים של פוליטיקאים ושל התקשורת.

גם בימים אלה חשוב לזכור גם את ההתרחשויות בינינו לבין הפלסטינים.   כל התמונות צולמו על ידי קרן דהאן

בספטמבר הקרוב תיערך הצבעה באו"ם על הכרה חלקית במדינה פלסטינית. לאחריה, ייתכן שגם הפלסטינים יצאו אל הרחובות בהפגנות המוניות, בלתי חמושות ובלתי אלימות, ובקריאה לשינוי:

גם הם רוצים בית, צדק ותנאי מחיה מכבדים לכל נפש.

 איך תגיב הממשלה ל"תחריר" הפלסטיני? איך יגיב הצבא? איך נגיב אנחנו?

האם ניבהל? האם נראה בכך איום על הקיום שלנו?

האם נוכל להזדהות עם המשאלה הזאת לחיים של חופש, פרנסה וכבוד?

 אנחנו יוצאים בקריאה לציבור, לממשלה ולצבא:

את ההפגנות האלה אי אפשר יהיה לדכא בכוח – וגם לא ביותר כוח!

תגובה חזקה מדי של ישראל יכולה להביא להסלמה, למותם של עשרות ואולי יותר מפגינים לא-חמושים, ולביקורת חריפה מכל מדינות העולם.

תגובה בלתי-מידתית של ישראל עלולה לדרדר אותנו לסיבוב דמים נוסף.

סופסוף הבנו בישראל שהשיטה החברתית-כלכלית חייבת להשתנות. בואו לא נחכה למרחץ דמים נוסף כדי לשנות גם את הגישה לנושא המדיני-ביטחוני. כדי למנוע אובדן חיים הצטרפו אלינו בקריאה לשני הצדדים:

לא באלימות! הורידו את האצבע מההדק!

זוהי אחריותם של מנהיגים, מפקדים צבאיים ושל כל אחד ואחת מאיתנו

זה הזמן לפעולה מתוך חוכמה ומתינות ולא מתוך פחד

כשיבואו ההפגנות הפלסטיניות והתגובה הישראלית – בואו לא נגיד "לא ידענו"

זה (גם) באחריותנו. יש לנו השפעה על מה שקורה בארץ שלנו, על החיים שלנו ועל החיים של השכנים שלנו. רוב הישראלים לא רוצים אלימות. גם רוב הפלסטינים לא. בואו לא נאמין למי שיאמר לנו אחרת.

הליכת שלום, הליכה בשלום, הליכה לשלום

מאת איריס דותן כ"ץ

ביום רביעי, 17.8.2011, הלכנו שלום בתל אביב. הלכנו בשלום, שלום בתוכנו, בתוך עמנו. הלכנו לשלום, לשלום עם שכנינו.

תל אביב היא העיר שלי. בה נולדתי, בה נולדו אבי ואמי.

הלכנו בשלום לשלום ברחוב דיזנגוף. כשחצינו את רחוב ארלוזורוב פגשנו ב"קפה בתיה", שם, פעם בילדותי, נהגנו לאכול בשבתות חמין וגפילטע פיש. מעבר לכביש היינו אוכלים פלפל, סמוך לקולנוע "ארמון דוד", אחרי הפעולות בתנועה, בקן "צפון". עכשיו אין פלפל וחלק מהחברים בכלל נהרגו, במלחמת יום כיפור. והיו שם פעם הקצב והסנדלר, במפגש עם רחוב ז'אן ז'ורס, ובהמשך קפה "כסית" של אלתרמן וחבריו, קפה "רוול" של תה ועוגה אחר הצהרים, ככר צינה דיזנגוף, והכי חשוב: רחוב בר כוכבא, שם גרה סבתא שלי. בעצם שם גם נולדו הורי. אנחנו גרנו ברחוב לסינג, לימים נתן החכם, המגיע עד דיזנגוף, בין ז'אן ז'ורס וגורדון. אחר כך עברנו לצפון העיר, ולאורך דיזנגוף הלכנו בשבתות לסבתא.

ביום רביעי 17.8.2011 הלכנו בשלום לשלום עד גן מאיר. שם ישבנו למעגלי שיח והקשבה. אז, באותם ימים, בגן מאיר היו הטקסים. למשל טקס יום הזיכרון ויום העצמאות. בטקס יום הזיכרון דקלמו ילדי העיר את אלתרמן : "אנחנו מגש הכסף עליו ניתנה מדינת ישראל…"

הלכנו בתל אביב יפו. פעם יפו לא הייתה עיר ערבית, פעם גם לא בדיוק היינו בתשומת לב לרעיון של "תל אביב יפו" ולמשמעות שלו. יפו הייתה איזור קצת פחות יפה של העיר, בכלל לא הגענו לשם. אחר כך שם היו גלריות ופיתות אבולעפיה, בעיקר בפסח. קצת היה עניין של ערבים. "יש ערבי טוב ויש ערבי רע", אמרו לנו. בהחלט יש ערבים טובים, כנראה כאלו שלא עושים בעיות. אפילו לא אמרו שיש ערבי שטוב לו וערבי שרע לו. אז לא חשבתי כך, אז אולי לא חשבתי בכלל… אז לא חשבתי: מה פתאום ערבי מה פתאום יהודי…

והיו ימי עצמאות. בערבי ימי עצמאות היו כאן, ברחוב דיזנגוף הזה בו אנו הולכים, מעגלי ריקודים. כל הכביש מכוסה אנשים רוקדים, מרקדים ושרים, חוגגים עצמאות. לא היו מעגלי שיח והקשבה, לא ידענו מה זה מעגלי הקשבה. האם הקשבנו? חגגו ניצחון, ניצחון על הערבים, על מדינות ערב, אולי גם על הנאצים… שהרי ברחוב הזה, בדרך למכולת, הייתי שומעת את משפט אייכמן, מכל עבר, מכל חלון ומרפסת…בינות לשידורי הרדיו בהם חיפשו קרובים…הנאכבה שלנו. לא ידענו מה זה נאכבה, ובודאי לא ידענו על אסונם של אחרים… בטח לא של "ערבים".

הלכתי לשלום ברחוב דיזנגוף ולצידי מעגלי הריקודים של אותם ימים. וידעתי שגם לשכנים מגיע לרקוד בחוצות. בדיזנגוף שלהם. בחוצות עריהם, בככרות כפריהם. ריקודים. לא "מהומות". יודעת שאפשר וצריך בלי אלימות. אבל הרי יש עניין של כוח. "כוח הוא לא אלימות". הכוח שלהם הוא בציפיה ובדרישה לרקוד עצמאות, והכוח שלנו הוא בויתור. הכוח שלנו הוא בשחרור, ושלהם – בחירות.

הלכנו, בריכוז ובתשומת לב. היינו בתהליך הפנימי. לא הפגנה. נוגעים בשלום. שלום בפנים ובחוץ. נוגעים בזרעי השלום. משקים אותם. מאמינים כי מתוכנו, המתרגלים, ינבטו הזרעים אל תוך הקהילה אשר סביבנו, בתוכה שלובים חיינו.

לא עוד מגש של כסף, לא יותר הדהירה המטורפת של העיר הזאת ללא התבוננות, ללא תשומת לב. ללא הקשבה. לאן פנינו? עצרו לרגע. לכו איתנו. הצטרפו אל השביל אותו סללנו בהליכתנו הדמומה. ויהיה זה שביל מאיר דרך, אלומת אור על מדרכות תל אביב המפויחות לעייפה. העיר ששכחה את זוהר לובנה. עיר ומדינה ששכחה את הילת ערכיה.

לא ברור איך לפתע, כאילו לפתע, קמה מחאת האוהלים. האם מנהיגים הקימו את המחאה, או האם המחאה הקימה מנהיגים? לא ברור איך לפתע, כאילו לפתע, תקום מדינה פלשתינית. והתגובות, כאן ושם. האם נוכל להשפיע, להנהיג תהליכים או התהליכים ישפיעו עלינו ויקימו את מנהיגינו? אבל אנחנו כאן, מתכוננים. אנחנו כאן, עם התהליך. אנחנו כאן, מכינים מבפנים את הרוח לשכנות טובה, לשלום, לדו קיום, למה שיבוא אחר כך.

שואלים אותי אם אנחנו יכולים, אם אני מאמינה. ואני אומרת: זה לא רלבנטי. פשוט צריך. צריך ללכת בדרך השלום. אי אפשר כמות שזה עכשיו. הצורך יוביל את הדרך. בטוב או ברע. אנחנו צריכים לפתוח, להיפתח, לתמוך, לרפד, להכין. האימון הוא לא עניין של אמונה. גם לא עניין של ייאוש או תקוה. זה קורה, זה יקרה, זה לא בידינו. האיך הוא בידינו. אורך הרוח, האהבה, והשלום הם בידינו.

שהרי "השלום הוא בכל צעד" (טיק נהאת האן, מנהיג של שלום, המורה של מדיטצית ההליכה).

שלכם, איתכם בשלום.

ביום רביעי הקרוב בשעה 19:00 יתקיים בכיכר הבימה אירוע יוגה חגיגי:  108 ברכות לצדק כחלק מפעולות של יוגה לצדק חברתי. האירוע אינו מאורגן על ידנו אך אנחנו שמחים לפרסם אותו. מבטיחים שיהיה אירוע מיוחד. פרטים נוספים בפייסבוק

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s