על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים אי-אלימות

תוך כדי הפעילות האינטנסיבית שלנו בקמפיין "לא יורים בספטמבר" (וגם באוקטובר – שניים במחיר אחד) עולות שאלות שחשוב שנידרש אליהן: מה המשמעות של אי-אלימות בסיטואציה של כיבוש? לצד הקריאה לאי-אלימות מה העמדה שלנו ביחס למאבק לא-אלים? אלו שאלות חשובות. מה את/ה היית אומר/ת לגביהן? אני מקוה לכתוב על כך בעצמי בקרוב.

למטה תמצאו דברים שאיתמר בשן וכרמל שלו אמרו בהפגנה המשותפת עם לוחמים לשלום ביום חמישי שעבר.

ותזכורת: ביום רביעי 21/9 17:40-19:30 אנו מקיימים הליכה מגן העצמאות ועד למעון הנשיא. אנחנו מקווים למסור שם מכתב שקורא לפרס לפעול על מנת להביא להתנהלות ישראלית רגועה נוכח האירועים הצפויים. יומיים לפני הנאוםמים של אבו מאזן ונתניהו באו"ם זו הזדמנות מצויינת לצעוד ברחובות של ירושלים עם המסר שלנו. כל הפרטים כאן

דברים שנשא איתמר בשן

קוראים לי איתמר בשן, ונולדתי בחיפה בתחילת שנות ה-50 להורים ניצולי שואה. שירתתי 3 שנים כחייל קרבי, בגיל 20 נפצעתי במלחמת יוה"כ, וכחייל בשירות מילואים השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה. עזבתי את המערך הלוחם אחרי שאחי, גבי בשן, איבד את שתי רגליו באותה מלחמה ארורה בלבנון, והמשכתי לשרת כפסיכולוג במילואים עד לשחרורי.

לא באתי לכאן היום כדי להצהיר על האני מאמין הפוליטי שלי, למרות שיש לי מה להגיד. והרבה!

לא באתי לכאן היום כדי לנגח את הממשלה ואת העומד בראשה, למרות שיש על מה, והרבה!

לא באתי לכאן היום כדי להתחשבן על אטימות לב, על רשעות, על עוולות שממשלות ישראל עושות כבר שנים רבות בשמי, כאזרח ישראלי.

לא באתי לכאן היום כדי לתבוע את עלבוני על מה שהפכה המדינה שלי להיות תחת הנהגתכם.

היום, אני מבקש לשים את כל אלה הצידה, ולדבר אליכם מהלב.

באתי לכאן היום כי אני מודאג. אני שומע את הרטוריקה שבה אתם משתמשים, מנהיגי המדינה שלי, לקראת ההפגנות שמתכננים הפלסטינים בגדה המערבית, מדאיגה אותי. אני שומע רטוריקה אלימה, רטוריקה של הפחדה, רטוריקה של כח, "ואם זה לא ילך בכח אז נפעיל עוד יותר כח". זה מדאיג אותי ולכן באתי לכאן היום.

באתי לכאן כדי לקרוא לכם, רה"מ ושר הבטחון, לבקש מכם, להזהיר אתכם. אני מוכן גם להתחנן בפניכם – עצרו! עצרו כדי לחשוב מחדש.

השיטה של "עוד יותר כח" לא עובדת כבר שנים, ולא רק כאן. אלימות אכזרית וטבח אזרחים לא עצרו התקוממות עממית לא אלימה במצרים ובסוריה. האם זה מה שאתם רוצים שיקרה כאן? כי אני לא! האם אתם רוצים לראות חיילי צהל יורים באזרחים לא חמושים? כי אני לא! האם לא היה זה איש המחנה שלכם מנחם בגין, שקרא את הקריאה "No More Bloodshed"? לא עוד שפיכות דמים?

אני שומע דאגה מכך שהפלסטינים יקבלו מעמד באו"ם שיאפשר להם להגיש לבית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג תביעות כנגד מנהיגים ישראליים וכלפי חיילים וקצינים בצה"ל. אם זה מדאיג גם אתכם, רה"מ ושר הבטחון, אז עשו הכל כדי שלא יהיה להם קייס לתבוע! מצאו את הדרך להדברות, את הדרך לפיוס ולשלום, כדי שאף אחד לא יוכל לתבוע אתכם לדין.

כולנו יודעים, אלימות תעורר את העולם נגד ישראל ביתר-שאת. תגובה אלימה כנגד אזרחים המפגינים באופן לא אלים תחריף את הנידוי, את הבידוד ואת הסכנה הקיומית בפניה ישראל עומדת, וכולנו מרגישים בה! אי אפשר כבר להגיד שהמדינה הזו חולה בשפעת, כשכל העולם מתייחס אלינו כאל מדינה מצורעת! כל מי שרואה תקשורת עולמית יודע את זה. ואני לא מדבר על אלג'זירה. אני מדבר על הניו-יורק טיימס!

וזה לא כי כולם אנטישמים. זה בגלל ששכחתם להתנהג כמו בני אדם! בתבונה ובחמלה. עליכם מוטלת האחריות למצוא את הדרך לדבר, ולא לירות. להשתמש בכח הלב והשכל, ולא בכח הזרוע, וזה לא משנה אם זו זרוע ימין או שמאל. הפסיקו לבייש אותנו! הפסיקו לבודד אותנו!

באתי לכאן היום כדי לקרוא לכם, רה"מ ושר הבטחון, לנהוג בשיקול דעת. פעולה מאופקת ואחראית לנוכח הפגנות של הפלסטינים, תגובה לא אלימה לנוכח גילויי מחאה או שמחה שלהם על קבלת פלסטין כמדינה באו"ם, תעורר הערכה כלפיכם הן בעולם והן בקרבנו, אזרחי המדינה הזו. דברו עם מנהיגי המאבק והמחאה הפלסטינית. תנו לציבור הפלסטיני מרחב להביע את רגשותיו. אל תחנקו את הרגשות האלה, כי חנק כזה יביא לפיצוץ שלא נוכל לשרוד אותו!

אני קורא לכם, המנהיגים, קחו דוגמא מהעם שלכם: כבר למעלה מחודשיים אנו מוחים, כועסים, מפגינים, ללא אלימות! אפשר גם ללא אלימות!

עשו כל מאמץ אפשרי להמנע מאלימות, כדי שנצא מהסכסוך הזה בשלום.

תודה רבה.

———————-

דברים שנשאה כרמל שלו

שאלה גדולה היא: מה עומד לקרות בשבועות הקרובים. זהו נעלם גדול.

בעיצומם של ימים אלה מלאי התקווה, בסופו של קיץ מדהים שבו התעוררנו לאפשרות של שינוי לטובה, העולם כמרקחה.

היה אביב ערבי. היה קיץ ישראלי. ובפתח סתיו פלשתיני.

האיום הגדול על המהפכה החברתית שלנו הוא התלקחות בגדה המערבית, שתצא משליטה ותוריד את כולנו בסופו של דבר לחדרים הממוגנים, למקלטים ולבונקרים.

איש אינו יודע אם ומאין יבוא הזיק שידליק תבערה.

כולנו רוצים בית. כולנו רוצים לחיות ברווחה ובכבוד. כולנו רוצים צדק, חירות ועצמאות.

כולם רועדים מפני האלימות. כולם רוצים להיות חופשיים מפחד, איום ופגיעה.

האמת הזאת איננה יודעת קווים. היא אינה מבדילה בין בני אדם. היא לא עוצרת בקו הירוק.

בשני הצדדים יש קנאות והתלהמות שעלולות להביא גל נוסף של אימה ושנאה.

אבל רוב הפלשתינים לא רוצים אלימות, ורוב הישראלים לא רוצים אלימות.

כי ככל שאנחנו אלימים, כך אנו אומללים.

האלימות איננה תלויה רק בפלשתינים. כל פרובוקציה, לא משנה של איזה צד, יכולה להביא לשפיכות דמים. לשאול בדיעבד מי התחיל – זה לא רלבנטי.

ברור שישראל חזקה יותר מהפלשתינים בכוחה הצבאי. היא לא חייבת להשתמש בו.

תגובה ישראלית כוחנית עלולה לדרדר אותנו לסבב דמים נוסף ומיותר, ולהחזיר אותנו לייאוש.

הכתובת על הקיר ברורה, ועל כולנו לעשות הכול כדי למנוע זאת.

אדוני ראש הממשלה, אדוני שר הביטחון. אתם חייבים לנהוג באחריות, באיפוק, ובריסון עצמי.

לא צריך להגיב לכל דבר. מה שטוב לארדואן טוב גם להמוני הפלשתינים שרוצים לצאת לרחובות כדי לדרוש ולחגוג את עצמאותם.

אנחנו מורגלים להתגונן על ידי שימוש בכוח מזוין ובכלי משחית. אבל עשורים של שימוש בכוח צבאי כדי להגן על זכותנו להיות ולחיות כאן לא הביאו שלום. להיפך, האלימות רק מסלימה.

אי אפשר לדכא בכוח מאבק לא-אלים. אסור לדכא בכוח מאבק לא-אלים.

אדוני ראש הממשלה. לא באלימות. לא בחיל. לא בכוח. אפשר גם אחרת.

לא חייבים להיסחף ברגשות של פחד ואיבה. אנו יכולים לשנות את המציאות שבה אנו חיים. אנו יכולים להניח לשימוש בכוח ולהתחיל להתנהל בתבונה – בצורה לא-אלימה.

אי-אלימות היא חוכמה מתוחכמת לא פחות מזו שמייצרת את כלי המלחמה.

אי-אלימות היא סימן ההיכר של מנהיגות העתיד.

אי-אלימות היא העוצמה הרכה של החזקים, היציבים, הרגועים, האציליים.

אפשר וצריך לתת לפלשתינים להפגין בעד עצמאותם. זוהי זכותם.

אפשר וצריך לרסן גורמים שרוצים להתסיס.

אפשר וצריך להוביל את הציבור הישראלי מעבר לקו הירוק ובתחומיו להכרה בכוחו של האיפוק.

העם דורש לשבור את מעגל האלימות, כי קצה נפשנו בכך.

אדוני ראש הממשלה, האחריות שלך היא להרגיע את שרי הממשלה שלך ולרסן את הבריונים הישראלים בשטח.

אדוני שר הביטחון, האחריות שלך היא למנוע אלימות ולדאוג לכך שכל מי שפועל מטעמך יימנע מאלימות.

אנחנו יודעים להיות לא-אלימים. עשינו את זה בגוש קטיף. עמדנו כתף אל כתף, ספגנו והבלגנו. ברגישות ובנחישות.

שפיכות דמים תהיה אסון לישראל – אסון מוסרי ואסון מדיני. אם נדע להתנהל בצורה לא-אלימה נכבוש את לב העולם.

3 תגובות ל-“על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים אי-אלימות

  1. פינגבק: על מחאה, הפרות סדר ומה שביניהן « פעולה אחת ביום

  2. מה חבל.
    בורות היא שורש כל הרעלים, לימד הבודהה, האדון.
    הבודהה, אגב, גם לימד מתי ואיך יוצאים למלחמה, הוא דיבר מעט על אסטרטגיה וכדומה והוא מציין גם, כי מלחמה ומאבק הם *בלתי-נמנעים*, כי זהו טבעם של החיים. גם הדלאי לאמה מלמד שישנן נסיבות שיש לצאת למלחמה ולהשתמש בכח. גם מורים גדולים אחרים. לפחות אחד המורים הטיבטים הגדולים ביותר(!) החיים היום, נלחם בעצמו בסינים, במו ידיו.

    לא, יקרים, אהובים – אין בכך בהכרח סתירה לדהרמה ולחמלה. יתרה מזו, בנסיבות רבות, אי-יציאה למלחמה – זו ולא אחרת יהווה סתירה לדהרמה, זו בהחלט עשויה להיות התנהלות חסרת חמלה. מי שלא מבין זאת, מוטב ויחריש, ולא ינאם ברבים, כי פירות נאומו יהיו מרים ונוטפי דמים רבים יותר משפילל.

    הייחוס של בורות ובריונות לקברניטי המדינה, והחכמה וההבנה לדוברים, איננה נאותה כלל; הייחוס של "הסחפות ברגשות של איבה" למי שאינם חושבים כמותכם – באה מרגשות של התנשאות ופירוד אצלכם, כמדומני, והייתי יכול להמשיך.

    אני חושש שמה שאני קורא כאן, אלו אינם דברים העולים בקנה אחד עם תודעה נבונה, שלא לדבר על נאורה. אני קורה דברים שאותם אני דווקא מייחס לשילוב של כעס, יומרנות, בורות ואסקפיזם, ופחות דהרמה, פחות חמלה *אמיתית*, פחות כנות, פחות אינטליגנציה, פחות הבנה של דברים רבים, לא מעטים.

    בורות היא שורש כל הרעלים – כן. לדעתי מוטב לאותם אנשים, שדוברים אל קהל רחב, להיות ענווים ומלומדים יותר.

    הדהרמה היא גדולה, עמוקה, רחבה ומבורכת, ואלפי נתיבים יש בה. אל נא תנכסו אותה. אל נא תשחיטו אותה. אל נא תשחיטו את ליבכם בשנאה, בהתנשאות, ביומרנות, בהתעלמות מדברים שלא מוצאים חן בעיניכם, דברים שלימדו מורנו הגדולים, ובניה של דהרמה אישית, על פי התניות אישיות שלכם.

    אני מאחל אהבה וחמלה אמיתית, אני מאחל דהרמה ותבונה, אני מאחל אי-אלימות פנימית אמיתית ואני מאחל לכולם אושר.

    • אבי,
      אתה מבלבל בין ביקורת ודאגה לבין התנשאות.

      בתחילת דבריך אתה מסביר שמלחמה היא לפעמים הדבר נכון אבל אחר כך נראה שאתה נבהל מאנשים שבסך הכל מבטאים את עצמם בצורה ישירה וברורה.

      אתה חושב אחרת מהדוברים וטוב שאתה בוחר להגיב כאן אבל היה יותר מועיל אם במקום לדבר באופן כללי על הדהרמה היית מתייחס לאמירה ספציפית ומסביר למה אינך מסכים איתה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s