כשהלב פתוח

הודעה קצרה ואחריה תיאור ששווה לקרוא. אנחנו עושים קניה מרוכזת של שמן זית מדיר איסטיה (על ההקשר הרחב יותר, ראו בתחתית העמוד). ליטר של שמן זית אורגני עולה 35 ש"ח וליטר של שמן לא אורגני עולה 25 ש"ח. נביא את השמן לאזור מגוריכם שם תוכלו לאסוף אותו. אפשר לקנות גם זיתים. כדי להזמין, כיתבו לנו בצירוף שם, כמות השמן/זיתים, אורגני או לא, עיר מגורים וטלפון.

בשבת האחרונה נסענו עם חבר פיזיותרפיסט לבקר אישה נכה בדיר איסטיה. יפעת, שהיא סטודנטית לפיזיותרפיה, התלוותה אלינו מתוך מחשבה שבהדרכתו של החבר היא תוכל לעשות חלק מהטיפולים בעתיד. כשהגענו התברר שבגלל מוות במשפחה לא נוכל לבקר את אותה אישה אבל במקום זאת הפיזיותרפיסט טיפל באדם אחר שסובל מפריצת דיסק. כל כך הרבה דברים עולים בביקורים הללו ואני מקווה לשתף בהם בעתיד. אבל בינתיים הנה דברים שכתבה יפעת בעקבות הביקור. זה היה הביקור הראשון שלה בכפר פלסטיני.

אחרי שנפרדנו נכנסתי לאוטו ונסעתי תל אביבה- כדי להיפגש עם הורי…. נפל לי האסימון כמה אני גרה קרוב למציאות שבה "ביקרתי" לפני רגע , כמה אני "מבורכת" שנולדתי לצד ה"נכון" של הסכסוך וכמה אני לפעמים נבוכה להיות בצד ה"נכון" של הסכסוך…. נסעתי – די מדוכדכת מכל המצב הבלתי אפשרי הזה – עם התחושה שזה קצת גדול עלי, שאני לא לחלוטין יודעת אף-פעם מה להגיד- ושאני לא באמת יודעת להתמודד עם אנשים שגורלם פחות שפר עליהם- ועוד שאני חלק מהעם שאחראי ללמה הגורל לא שפר עליהם- וביחד עם זה אני עוד לא מוכנה לטפל- אני עוד לא שם אני עוד בתהליך- אז במה כרגע אני יכולה לעזור? לעשות… לעזאזל זה כ"כ גדול… וכ"כ מעט אני יודעת…

ואז

נסעתי להיפגש עם הוריי בבית קפה בורגני מאוד בתל אביב – יחד עם זוג חברים שלהם… הגעתי ככה קצת נסערת – ומבולבלת בעיקר- והרגשתי צורך קצת לשתף אותם בחוויה שעברתי – ובתחושה הקשה שלי על הסיפורים שקורים רבע שעה מכאן – וגם על היופי שחשתי כשצפיתי בתומר מטפל בזוהיר- כשנפל לי אסימון מצלצל – שזה פשוט גוף שנוגע בכאב של גוף אחר – ועל העצבות שחשתי כשהבנתי כמה זה פשוט – וכמה אנחנו מסבכים הכל….

אז התחלתי ככה לספר – כדי לפרוק – ולא צפיתי בכלל את מה שקרה שם. חברה של אמא שלי פשוט – כמו שאומרים בפשטות – נכנסה באימאימא שלי… ליטרלי… גם בי וגם באמת באמא שלי – שמתוך אינסטינקט אימהי טהור – אצה להגן עליי…

היא התחילה להשתלח בי, ישירות ובעקיפין – על זה שאני נוסעת מעבר לקו הירוק כדי לעזור לאיזה ערבייה מסכנה – "ומה עם הילד הבוכה בשדרות? ומה עם הרופא שנהרג אחרי שטיפל בפלשתינאים? את וכל היפי נפש האלה שממהרים לעזור לערבים….. " וכו וכו וכו….. זה הצליח להדליק אותה לרמות תוקפנות שלא חוויתי מזמן… היא לא טרחה להקשיב, היא הגיעה לטונים שכל יושבי המסעדה יכלו לשמוע אותה, והיא הפכה את הדיון לריב- בינה לבין הורי- כשלי לא נותר אלא לשבת שם, להתכווץ,להרגיש את הדופק שלי, את הבטן מתהפכת, ואת האשמה שמחלחלת שבכלל העליתי נושא כזה בשבת יפה זו בלב הבוהימה של ת"א…

וכשישבתי שם, וניסיתי להכניס קצת רוגע בשיחה – וניסיתי להקשיב לטענות שלה- שהיו ססמאתיות לגמרי, וניסתי לענות לה – ולפחות לראות אם היא מקשיבה או רק צועקת, וראיתי את הרוע שיוצא ממנה- ואת התוקפניות שהפגינה כלפי (וזו אישה שמכירה אותי מינקות…) לא יכולתי להתמלא אלא עצב גדול אפילו יותר- שאלה הפנים של הסכסוך… שזה מה שהטירוף הזה שאנחנו חיים בו עושה לנו לכולנו… שהמון אנשים ככה- מתנהגים כמוה ומגיבים כמוה- ולא מוכנים לשמוע את המילה חמלה- כי היא מסמלת יפי נפש- ולא מבינים למה ללכת בהתנדבות מעבר לקו הירוק כשיש כ"כ הרבה …סבל פה שהם גורמים… וכשהבנתי ושמעתי את זה- ואני יודעת שיש עוד המון כמוה- ממש הרגשתי את העצב מחלחל לי בגוף ואת הדמעות בעיניים וכל מה שנשאר לי היה להתנצל בפני הורי על הסיטואציה וללכת.

היה לי לא פשוט להתאושש מזה ואני עדיין מנסה להרגע. כי זה נכנס בי עמוק

זה גם גרם לי להרגיש שאני מאוד מבורכת שפגשתי את הדהרמה – ושהיא מאפשרת לי לנסות ולהיות בנאדם רך, שקצת פחות מנסה להסתכל על אנשים בקווים ובתגיות, וגורמת לי להתאמן בלנסות ולו במעט להיות בנאדם קצת יותר טוב- ונותנת לי לפתח לי קצת חמלה כלפי עצמי על היום- שגם אם לא הועלתי בשום דבר שם בכפר- להיות נוכחת בסיטואציה פשוט עזר לי עוד קצת לפתוח את העיניים מהערפל הזה שאנחנו נתונים בו כל יום… והדהרמה גם קצת עוזרת לי לפתח עוד קצת אהבה משולבת עם חמלה עבור האישה הזו שאוהבת אותי מגיל קטן- והצלחחתי בלי כוונה לעורר בה איזשהו מקום רגיש וכועס כ"כ – שהיא הוציאה את זה עלי..

אז תודה לכם על היום.

יום קשה אבל אני בטוחה שהוא ייתן את ההשפעה שלו עלי – לטובה

נתראה בקרוב אני מקווה

תודה

יפעת

——————–

עוד כמה מילים על שמן הזית. בביקור בדיר-איסטיה גם שמענו שמאז השנה שעברה השוק הפלסטיני נפתח ליבוא של שמן זית זול (אולי מתורכיה). עקב כך חקלאים פלסטינים רבים אינם מצליחים למכור את השמן שלהם ומצטברים עודפים גדולים. זו דוגמא מאוד מוחשית לבעיות שהגלובליזציה לא פעם יוצרת. במקרה הזה, עלול להיות מדובר על אפקט דומינו בעל השלכות לא מבוטלות: פגיעה בפרנסה של החקלאים, פגיעה בפרנסה של הפועלים של החקלאים (לא פעם משלמים לפועלים בשמן זית במקום בכסף). אבל לא רק פרנסה – חקלאות הזיתים היא נדבך מרכזי בתרבות הפלסטינית. אם אי אפשר יהיה להתפרנס מגידול זיתים משהו עמוק מהתרבות והנוף הפלסטינים עלול למות. אני מקווה לחקור קצת וללמוד עוד על הנושא הזה. בינתיים כאמור, אנחנו יכולים לעזור מעט על ידי קנייה של שמן זית מהכפר.

8 תגובות ל-“כשהלב פתוח

  1. יפעת יקרה
    אני בטוחה שהאישה הזו הופתעה גם היא מחמת הזעם שהתעורר אצלה, ונדמה לי שבינה לבין עצמה בפעם אחרת, ברגע שבו יתאפשר, היא תשאל את עצמה למה ואיך כזה זעם התעורר בה? והיא תשאל את השאלה החשובה הזו בזכותך אז בכל זאת 'הועלת' במשהו באותו יום נוסף לכך שמניסיון אני אומרת שלהגיע 'לצד השני' ולהיות שם ולבקר ולהכיר זה מעשים שיש להם אפקט ברמה האנושית. כשאני הייתי מעבר לקו הירוק התחושה שלי הייתה שלפחות האנשים שנפגשתי איתם יודעים שהם לא לבד בעולם, שיש עוד מישהו איתם… וזה לא מעט…
    ענבר

  2. פוסט יפה!
    תודה.

  3. תודה לך וליפעת על השיתוף, פוסט חשוב ומרגש.

  4. יפעת תודה על השיתוף, שמחתי על היכולת שלך להיות נוכחת גם בעת קשה . למדתי שהרבה פעמים לא צריך לעשות כלום ,לא להגיד אלא רק להיות עם הלב ועם הנשמה. אני בטוח שיצמח מזה רק טוב. אני חושב שהאישה הזו הייתה מספיק מתוחה ורק חיפשה סיבה מספיק טובה בשביל לשחרר את הלחץ -ואת היית שם בשביל זה….

    נשימה ארוכה
    איל

  5. יפעת יקרה – ריגשת אותי מאוד בדבריך. אכן, יש הרבה הזדמנויות לתרגל חמלה – גם בקפה בתל אביב וגם בכפר פלסטיני.

    בהערכה רבה,
    סנדיה

  6. בקשר לשמן זית

    איך אני יודעת שהשמן הוא אורגני?
    מה רמת החומציות?
    סוג הכבישה?

    אשמח גם לעזור וגם להעזר, חיפה ב"קו המישלוחים"?
    (אשמח לתגובה במייל אם אפשרי)

    תודה

    • הי יעל,
      הכבישה קרה. בעניין האורגניות אני יכול רק להגיד שמדובר באנשים שאנו מכירים כבר כמה שנים והם אמינים עלי. לגבי החומציות אני לא יודע. נוכל להביא את השמן לחיפה.

      אביב

  7. ריגשת אותי יפעת. בכתיבה היפה ובמורכבות הדברים
    רציתי להעיר הערה קטנה כעובדת בצלם לשעבר ויועצת בארגון פיתוח בינלאומי בהווה, המילה חמלה הרבה פעמים מוקצה מחמת מיאוס גם בקרב מי שמקדיש את חייו לסייע ולהקל על סבל. היא נתפסת כרחמים. היכולת לתפוס מורכבות של סיטואציות ולהרגיש חמלה גם לתוקפים וגם למי שמייצר סבל איננה ברורה מאליה. למעשה זו חוויה די נדירה. זו בגרות יוצאת דופן של הלב. אכן בורכת במתנת האהבה. איזה יופי.

    בהערכה רבה,

    אדוה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s