מאירים ביחד?

פורסם גם באתר העוקץ

במהלך ימי חנוכה התקיימו אירועי "תג מאיר" במקומות שונים משני צדי הקו הירוק. בכל ערב מימי חנוכה הגיעו אנשי ונשות תג מאיר למקומות שבהם הוצתו מסגדים ובוצעו פצעי שנאה אחרים על מנת להדליק נרות ולהשמיע קריאה "לתפארת החיים המשותפים בין יהודים, מוסלמים ונוצרים". קואליציה לא שכיחה של ארגונים – משלום עכשיו ורבנים לזכויות אדם ועד ל"מכונים לחינוך יהודי ציוני" – ארגנה והפיקה את האירועים. קואליציה כזו בה משתתפים שמאל ראדיקלי מצד אחד ומתנחלים מהצד השני היא אחת התופעות המסקרנות והמבטיחות הנראות כאן לאחרונה.

כמובן שמדובר בשותפות לא פשוטה, כפי שהומחש כבר בערב הראשון של סדרת האירועים. דברים שאמרו דוברים מהצד השמאלי של המפה עוררו את חמתה של חנה קהת, תושבת ההתנחלות נווה דניאל והמנהלת של ארגון קולך שהוא ארגון פמיניסטי-דתי מוביל ואחד הארגונים ששותפים לקואליציה. קהת הביעה תרעומת על כך שבערב הראשון של האירוע – בו גם היא הייתה בין הדוברות – היו דוברים שהתבטאו בשנאה אל כלל הציבור המתנחלי, ציבור שהיא משתייכת אליו.

האם יש מקום לשיתוף פעולה בין מחנה השלום לציבור המתנחלים? הפעילות של דהרמה מעורבת חברתית מזמינה סיטואציות בהן אנחנו ותושבי התנחלויות נמצאים לכאורה מהצדדים המנוגדים של המתרס. כך זה היה בג'אלוד כאשר מישהו מהמאחז הסמוך ירד ואיים עלינו, כך זה בדיר איסטיה שם ההתרחבות של התנחלות רבבה יוצרת מצב בו חקלאים מהכפר אינם מורשים לגשת באופן חופשי אל מטעי הזיתים שלהם. לנו ברור שכפעילי שלום אנחנו לא רוצים ליפול למלכודת של "אנחנו" ו"הם". איננו רוצים לטפח בתוכנו עוינות ואיבה כלפי אנשים אחרים גם אם הנסיבות יוצרות לכאורה הצדקות רבות לרגשות הללו. אנחנו יכולים לנהל מאבק נחרץ נגד עוול בלי לעשות דמוניזציה למי שלכאורה הם היריבים שלנו. בעיקר, איננו רואים שום סיבה לוותר על תקשורת עם מישהו רק בגלל דימויים ודעות קדומות שיש לנו עליו (ולו עלינו). למען האמת, אנו סבורים שהשילוב בין מאבק לתקשורת פתוחה הוא המהלך האפקטיבי והנכון מוסרית.

לא פעם, נוכח האפשרות לעימות עם תושבי התנחלות הסמוכה למקום בו פעלנו, חיפשנו דרכים להידברות עם אנשים שחיים בה. לעתים נוצר שיח קרוב שהבהיר הן את הפערים והן את הקירבה בינינו לבין בני השיח שלנו. לעתים התקשורת היתה מאתגרת מאוד ועוררה תחושות קשות. כך או כך,  זאת תמיד חוויה מלמדת שנוגעת הן בנו והן בבני השיח שלנו. חשוב להבהיר שלא מדובר בהידברות לשם הידברות. במוקד השיח שלנו נמצאים היבטים שונים של האפליה והדיכוי שכרוכים בחיים תחת כיבוש.

בינתיים אנחנו לא מרגישים שמתאים לפרסם פרטים לגבי הפן הזה של הפעילות שלנו. אבל למקרא הדברים של חנה קהת הרגשתי שיש כאן הזדמנות לעורר מחשבה לגבי האפשרות של שיתוף פעולה בין השמאל והמתנחלים. מה שיתוף פעולה כזה מצריך משני הצדדים מבחינת דעות קדומות שיש להיפטר מהן, הכרה במידע שיותר נוח להדחיק וראייה חדשה שיש לפתח? לכןערכתי עם קהת ראיון קצר.

ש: למה קולך הצטרף לתג מאיר?

קולך הוא ארגון שנאבק על זכויות נשים, נאבק למען שוויון ונגד שובניזם. במקרה הזה הוא נאבק נגד גזענות, נגד פגיעה בבני אדם. הרגשנו שזה ממש מתאים לאג'נדה שלנו, גם בעבר יצאנו נגד גילויי גזענות מפי רבנים. כמו שאנחנו דורשות שוויון מגדרי אנחנו דורשות שוויון לאומי.

ש: מה נאמר בערב הראשון בירושלים שכל כך חרה לך?

היו דיבורים פוליטיים שבמקום להתמקד באנשים שמבצעים את הפשעים הללו התייחסו באופן גורף אל כלל המתנחלים. אלו הכללות שיש בהן ריח של גזענות. הן מופנות אל אוכלוסיה שכוללת כל מיני אנשים – ילדים ומבוגרים – ואני פשוט לא יכולה לסבול את זה. אין מקום לדה-לגיטימציה גורפת כזו. כמו שאני נאבקת נגד דה-לגיטימציה של פלסטינים, אני נאבקת גם נגד דה-לגיטימציה של מתנחלים. הם בני אדם עם כל הזכויות וכל המורכבויות והשנאה כלפיהם לא תועיל.

ש: אולי זו לא שנאה? המתנחלים והשמאל נמצאים משני עברי המתרס הפוליטי וטבעי שבשמאל תהיה הרבה ביקורת על המתנחלים ומה שהם מייצגים.

יש תנועה גדולה בתוך המתנחלים שהיא תנועת שלום מאוד אקטיבית – ארצשלום, ירושלום ועוד קבוצות. במסגרת ארגון קולך, אני מטפחת ומשקיעה המון אנרגיה בקיום קבוצות דיאלוג וקורסים משותפים לנשים יהודיות ומוסלמיות.

אני מקיימת שיח ערני עם שמאל חדש. לדעתי, הטעות של ארגון כמו שלום עכשיו, או אלו שאני קוראת להם השמאל השמרני, זה להתייחס אל כל המתיישבים ביש"ע באותו אופן. כאילו כולנו חלק מחברה אידאולוגית, גזענית, שוביניסטית שבאה לכבוש את המקום. זה מגוחך קצת כי אין להכללה הזו אחיזה במציאות. ציבור של מאות אלפי אנשים– ואני בתוכם – הגיעו לגור ביש"ע מכל מיני דרכים וסיבות כמו שמגיעים לכל מקום בארץ. מיעוט קטן הוא אידיאולוגי ולא דוגל בשוויון. אחוז עוד יותר קטן הוא קיצוני ומטורף ועושה תג מחיר. מרבית המתיישבים הגיעו מסיבות אחרות – למשל משיקולים כלכליים או חברתיים – ובעידוד הממשלה. אני למשל, גדלתי בחברה החרדית ללא כל אידיאולוגיה של ארץ-ישראל השלמה אלא להיפך. הגעתי לגור ביש"ע בעקבות בן זוגי שלמד ולימד כאן. אי אפשר לדבר על מאות אלפי אנשים בצורה גורפת כאנשים שיש להם אג'נדה של דיכוי בדיוק כמו שאי אפשר לומר את זה על אלו שגרים בערים מעורבות . גם כשהקימו את המדינה המוטיבציה הייתה הקמת בית לאומי לעם היהודי ומיני ובי קרו דברים שהם מצערים מאוד.

ש: כבר המון שנים יש הרבה אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים וההרגשה היא שגם מי שלא מעורב ישירות לא באמת פועל נגדה. זה יוצא מהחברה המתנחלית …

ההכללות האלו פשוט מופרכות. אני גרה בגוש עציון וכאן אין אלימות כזו. אחוז קטן מתוך מאות אלפי אנשים עושה זה – המשטרה יודעת איפה הם, הצבא יודע איפה הם, שיבואו איתם חשבון. יש ניסיון שלטוני כמו עם מיעוטים שונים – למאה שערים המשטרה לא נכנסת, גם לישובים הערבים וגם בהתנחלויות הקיצוניות – דרך אגב גם שם לא כולם כאלו ויש מי שסובלים מהתנהגות הזו. אני פוגשת אנשים שסובלים מזה. יש קבוצת מיעוט קיצונית. השבוע הרב פורמן קרא לגרש את האנשים הללו מהארץ.

אין לי עם המופרעים הטרוריסטים שום זיקה. בדיוק כמו שלך אין. אני אויבת שלהם לא פחות ממה שאתה אויב שלהם. אני קצת פוחדת שהם יתחילו להתנכל לי. לשים אותי ואותם בסירה אחת זה פשוט עוול. אני משקיעה הרבה זמן ואנרגיה בפעילות לדו-קיום. באתי לטקס של תג מאיר וכשדוברים מסוימים דיברו הרגשתי מושפלת.

ש: העניין הוא שעצם הנוכחות שלנו בשטחים היא אלימות נגד הפלסטינים. אלימות שבאה לידי ביטוי בחי היומיום של כל פלסטיני.

זו לא בעיה שלי שהמדינה שלחה אותי לשם. אין לי היום אפשרות לצאת משם. אני אגיד לך באופן אישי וזה לא סוד – אנחנו מנסים לעבור. זה מאוד קשה לעזוב את ההתנחלויות. זה לא פשוט להגיד לאנשים "תעזבו". גם הפלסטינים אומרים "תעזבו את ישראל ותחזרו אל אירופה". זה לא פשוט לעזוב: יש מרקם של חיים, יש ילדים. אדם פרטי לא יכול לעשות את זה. גם כשהוא רוצה, המדינה לא מעודדת אותו אלא להיפך. זה כמעט בלתי אפשרי. בתקופה שיש מתח הבתים כמעט חסרי ערך, כמו בשדרות. מה רוצים שאני אעבור לגור ברחוב?

ש: לאור החוויה הלא מוצלחת, אמרת קודם שחשת השפלה –

אני לא אגיד שהייתה חוויה של השפלה. החוויה הייתה טובה. האירוע היה מאוד מוצלח עם מעל 300 איש. הזדהיתי עם הטקס והמטרה. הקשה עלי כשהרגשתי שתוקפים אותי . דרך אגב, ראיתי בקהל הרבה מתנחלים.

ש: אז מבחינתך כן אפשרי שיתוף פעולה בין מתנחלים לשמאל?

בקואליציה של תג מאיר יש קבוצות של מתנחלים. למשל ארצשלום וירושלום. יש פעילות מדהימה של שיתופי פעולה בין מתיישבים ופלסטינים. גם אני מעורבת בדברים יפים שמתרחשים. מתחת לכל המתח הפוליטי מתקיים היום דיבור הרבה יותר רחב מבעבר, הרבה פרויקטים משותפים.גם בקולך זה קורה אצלנו כי זה מתבקש. נשים פלסטיניות, מרגישות קירבה לנשים דתיות כי שתי הקבוצות מסורתיות. בשבוע הבא יש לנו ישיבה גדולה להמשיך תכניות משנה שעברה ויש הרבה רצון מהצד הפלסטיני.

ש: לי דווקא נדמה שהגישה של אנטי-נורמליזציה רק הולכת ומתחזקת.

בקולך, עם כל העומס והפרויקטים שיש לנו, אנחנו לא מוותרים על הפרויקטים עם פלסטיניות משני צידי הקו הירוק. גם הן לא. זה אחר ממה שמצטייר. יש קבוצות ברמלה ולוד. ישגם קבוצה ליד חברון למרות שמידי פעם בעלי תפקידים ברשות שמים מקלות בגלגלים.

ש: עוד משהו לסיום?

בשנה האחרונה נפגשתי עם כמה אנשי שמאל. מתפתחות יוזמות חדשות שמתחיליות לחשוב מהתחלה. אני רוצה להציע גם לשמאל השמרני לרענן את המחשבות. בשנאה לא מביאים אהבה ושלום. באמת צריך לחשוב עמוק יותר.

תגובה אחת ל-“מאירים ביחד?

  1. תודה. אחד המאמרים היותר חשובים שקראתי לאחרונה. להערכתי יש פה מעבר מן התפיסה הדואלית אל עבר אינטגראלית יותר, וזה רלבנטי לכל המישורים ולא רק באקטיביזם בשטחים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s