אהבה בפעולה – טיך נהאת האן על מאבק לא אלים

תודה לכל מי ששלח/ה פקסים בעניין הביוב ברבבה. בתגובה לפקסים התקבלו תשובות הן מקמ"ט איכות סביבה במינהל האזרחי, בני אלבז והן מרונן זהבי שמרכז את נושא המים והשפכים במחוז מרכז של המשרד להגנת הסביבה . נמשיך לעדכן לגבי "פעילות האכיפה" שמוזכרת בתגובה של מר זהבי ולגבי פעולות נוספות שיתכן וניזום אנחנו

    בפברואר יבקר בארץ המורה הטיבטי רינפוצ'ה. ב 15/2 הוא ידבר ביפו על ההיבט הרוחני של מאבקים
באמצע מרץ מתוכנן אירוע שמשותף לנו ולקבוצות הדהרמה בישראל בכותרת   "מאבקים חברתיים ברוח הדהרמה". דוברים שונים ידברו על מאבקים לחופש, שלום וצדק חברתי שהתקיימו בארצות בודהיסטיות. לאחר מכן, בשיח משותף למורי דהרמה ופעילים חברתיים בישראל ידובר על מה אנו יכולים ללמוד מאותם מאבקים לצורך המאבקים החברתיים והפוליטיים שמתקיימים בישראל. בקרוב נפרסם תאריך מדויק ותכנית לאירוע.

הטקסט הבא לקוח מפרק בשם "אהבה בפעולה" מהספר "פרקים בשינוי חברתי לא-אלים" של מורה הזן הוייטנאמי טיך נהאת האן. מקווה שתמצאו אותו מעורר השראה

אהבה בפעולה

אהבה היא המהות של אי-אלימות. אהבה והנכונות לפעולה לא אנוכית מולידות באופן טבעי אסטרטגיות, טקטיקות וטכניקות של מאבק לא אלים. אי-אלימות היא תהליך; היא אינה דוגמה קפואה. סוגים אחרים של מאבק יכולים להיות ניזונים מחמדנות, שנאה, פחד או בורות. אבל מאבק לא אלים אינו משתמש במקורות אנרגיה כאלו שכן הם יהרסו הן את האנשים והן את המאבק. פעולה לא אלימה, שנולדת מתוך מודעות לסבל וניזונה על ידי אהבה, הינה הדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם היריב.

טיך נאת האן
טיך נאת האן

המאבק הבודהיסטי לשלום בוייטנאם בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, נולד מתוך הסבל העצום שכוחות בין לאומיים המיטו על ארצנו.שפיכות-דמים ותופת-אש עשו שמות בארץ. בכל מקום אנשים נעקרו מישוביהם. מלחמת וייטנאם היתה בראש ובראשונה מאבק אידיאולוגי. על מנת לדאוג להישרדותם של בני עמנו היה עלינו להתגבר על הפנאטיות הקומוניסטית והאנטי-קומוניסטית כאחד ולהקפיד על ניטרליות גמורה. הבודהיסטים ניסו כמיטב יכולתם לדאוג טובת הכלל בלי להיות חד-צדדיים ובכל זאת הואשמו שהם בעד הקומוניסטים

לאורך כל המאבק שלנו התחוללו התרחשויות ספונטאניות של אהבה: נזיר יושב בשלווה מול טנק מתקדם; נשים וילדות מרימות את ידיהן החשופות נוכח גדרות תיל; סטודנטים מתעמתים עם חיילי המשטרה הצבאית שעוטים מסכות מפלצתיות ואוחזים ברובים מכודנים; נשים צעירות רצות דרך עננים של גז מדמיע עם תינוקות בזרועותיהן; שביתות רעב שקטות וסבלניות; נזירים ונזירות שמעלים את עצמם באש בניסיון להשמיע קול שיחדור מבעד לשאון המלחמה. כל המאמצים הללו הניבו פירות.

כל פעולה לא-אלימה מצריכה הבנה יסודית של המצב ושל הפסיכולוגיה של האנשים. בוייטנאם קיבלנו רעיונות רבים מהמסורת הבודהיסטית ולמדנו מהטעויות שלנו תוך כדי פעולה. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, נזירים בודהיסטים הצטרפו למאבק לעצמאות מהצרפתים וזכו עקב כך לאהדה עממית. כאשר פרצה מלחמת וייטנאם האהדה הזו עדיין היתה קיימת. הידע שנרכש במאבק לעצמאות איפשר לנו ללכת מעבר להתנגדות פאסיבית ולפעול באופן אקטיבי על מנת לגבור על המלחמה והדיכוי. ב-1966 גילו תושבי הערים הואה ודננג שהמרשל נגוין קאו קי מתכוון לשלוח טנקים וחיילים על מנת לדכא את תנועת השלום. בתגובה הם הוציאו לרחובות את המקדשים המשפחתיים שנמצאים בכל בית – החפץ המקודש ביותר שיש לכל משפחה. התרבות והמסורת שלהם נהיו למקור תמיכה בהתנגדות לכוחות ההרס. היו אנשים שמתחו ביקורת על הצעד הזה באומרם שזה הוא שימוש בדת לצרכים פוליטיים. אני לא מסכים עם הטענה הזו. הם עשו שימוש בכוח הרוחני החזק ביותר שלהם כדי לעמוד מול האלימות. לא היה זה מעשה פוליטי; זה היה מעשה של אהבה.

מהטמה גנדהי עשה שימוש נרחב בצומות במאבק לעצמאות הודו וכך היה גם בוייטנאם. לעתים אלפי אנשים צמו יחדיו ולעתים היה מדובר בצום של אדם בודד. הצום היה סוג של תפילה על מנת לטהר את ליבנו, לחשל את כוח הרצון שלנו ולעורר מודעות וחמלה אצל אחרים. כאשר טיך טרי קואנג צם במשך 100 ימים, הדבר עורר את המודעות והחמלה של האנשים שחלפו על פני המרפאה בה שכן. כתוצאה מכך הם הרגישו שהם מוכרחים להיפגש, לדבר ולתכנן וסייעו בכך לקידום המאבק. טיך טרי קואנג לא תכנן לצום. הוא היה חייב לצום

מעצמות העל נלחמו בוייטנאם ותוך כדי כך גרמו למותם של אלפי חקלאים וילדים ולהרס חסר רחמים של ארצנו. לא הצלחנו לעצור את הלחימה; לא הצלחנו לגרום לכך שיקשיבו לנו ויבינו אותנו. היתה לנו מעט מאוד גישה לתקשורת הבין לאומית. אנשים חשבו שאנחנו רוצים לתפוס את השלטון אבל השלטון ממש לא עניין אותנו. הדבר היחיד שרצינו היה לעצור את הטבח. קולות העם הוייטנאמי – 80 אחוז מהם בודהיסטים – נעלמו בהמולת הירי וההפצצות. אבל הבנו שהמטרה והאמצעים אחד הם. מעולם לא נקטנו בפעולה שהיתה מנוגדת למחויבות שלנו לאי-אלימות.

טיך קואנג דוק מעלה את עצמו באש
טיך קואנג דוק מעלה את עצמו באש

ב-1963 טיך קואנג דוק צעד לצומת מרכזי והתיישב בתנוחת הלוטוס. הוא שפך על עצמו דלק והפך את עצמו ללפיד בוער. אחד מתלמידיו הקריא לתקשורת את מילותיו האחרונות. על ידי המעשה הזה טיך קואנג דוק העיר את העולם להכיר בסבל של המלחמה ורדיפת הבודהיסטים. כאשר מישהו נעמד באומץ כזה מול אלימות, משתחרר כוח של שינוי. כל פעולה לשלום מצריכה שמישהו אמיץ שיצא נגד אלימות ויעורר השראה לאהבה. אהבה והקרבה יוצרים תגובת שרשרת של אהבה והקרבה

אני מאמין בכל ליבי שהנזירים והנזירות אשר העלו את עצמם באש לא שאפו למותם של המדכאים אלא רק לשינוי המדיניות שלהם. האויבים שלהם לא היו בני אדם אלא חוסר הסובלנות, הפנאטיות, הדיכוי, החמדנות, השנאה והאפליה ששרו בליבות בני ובנות ארצם

התנאי הבסיסי לפעולה לא-אלימה הוא שבתוכך קיימת המהות של חמלה ואי-אלימות. נקטנו בטקטיקות מגוונות של אי-אלימות. שר החוץ וו-ואן מאו, התפטר ב-1963 וגילח את ראשו במחאה על האלימות של המשטר. סטודנטים ופרופסורים רבים נהגו כך בעקבותיו. היו שביתות בנמלים ובשווקים, בעלי עסקים החזירו במחאה את רשיונות העסק שלהם. פרופסורים ונשיאי אוניברסיטאות התפטרו וסטודנטים ותלמידי תיכון החרימו שיעורים ובחינות. אנשים שגוייסו לצבא סירבו לקחת חלק בלחימה. הממשלה הגיבה לפעולות הללו בסנקציות מזוויעות – גז מדמיע, רימונים, מעצרים ועינויים – על מנת לשבש ולדכא את התנועה הלא-אלימה.

סוכני משטרה התחזו לנזירים ונזירות וחדרו לתנועה שלנו. הם פגעו בשם התנועה וזרעו פחד. הם הסיתו את הקיצונים והפנאטים להרוס את התנועה. איש אינו יודע כמה מנהיגים בודהיסטים ולא בודהיסטים של התנועה הלא-אלימה נעצרו ונהרגו. אפילו עובדים סוציאלים שפעלו לעזור לחקלאים הותקפו ונרצחו. 8 מחברי התנועה שהקמתי – בית הספר לשירות חברתי של הנוער – נחטפו, 6 נרצחו ו-11 נפצעו באורח קשה.כל זה משום שסירבו לבחור צד במלחמה. בטקס הזיכרון לנרצחים, חברי התנועה חידשו בפומבי את המחויבות שלהם לאי-אלימות: "כעת, בנוכחותם של חברינו היקרים שגופותיהם מונחות כאן, אנו מצהירים שאיננו יכולים לראות את הרוצחים שלהם כאויבינו. זרועותינו פתוחות לרווחה ואנו נכונים לחבק כל רעיון שיעזור לנו להמשיך לפעול בצורות לא אלימות למען הוייטנאמים".

—————————–

דומה אך שונה: השבוע החלו הפגנות בערים שונות בטיבט. כוחות סינים פתחו באש חיה והרגו לפחות 2 מפגינים. כאן יש דיווח בעברית וכאן דיווח נרחב יותר באנגלית.

בישראל, הורסים בתים במזרח ירושלים, מפנים משפחות מדיור ציבורי ומתכננים לפנות עשרות אלפי בדואים מאדמותיהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s