בין עימות לחמלה – מחשבות על סולידריות יהודית-פלסטינית

ראשית' תזכורת – בסוף החודש נקיים רטריט דהרמה של שינוי חברתי. הזדמנות לתרגל מדיטציה ולהתבונן על עצמנו, על החברה שלנו ועל הפעולה לשינוי ותיקון. בעוד שמרבית העשייה המופיעה בבלוג זה עוסקת בבזכויות האדם בשטחים, הרטריט עצמו לא יתמקד בתחום זה ורלבנטי לפעילים ופעילות באשר הם. אין צורך בניסיון קודם במדיטציה. וכמובן, שגם מתרגלים ומתרגלות ותיקים אשר יש להם עניין ברלבנטיות של התרגול לעשייה של שינוי חברתי מוזמנים מאוד להצטרף.

פרטים נוספים והרשמה כאן

——————–

הקטע הבא נכתב במקור (באנגלית) עבור חדשות הדהרמה של כריסטופר טיטמוס.  את הגרסה באנגלית העלנו גם לבלוג כאן.

אנחנו בכפר פלסטיני בשם ג'אלוד, מוקפים בשדות חקלאיים שאדמתם החומה כבדה מגשמי השבוע שחלף. השמים הענקיים נושאים בקלות את העננים הסמיכים שנאספים. המולת הקולות והפנים הקורנות שלנו מעידות על השמחה בה אנו שרויים. בשעה האחרונה שתלנו שתילי זיתים בשדה שבקצה האדמות של הכפר. בגבעה מעלינו ממוקם אחד המאחזים של ההתנחלות שילה ובשל הקירבה הזו נמנע מהחקלאים הפלסטינים לעבד את החלקה הזו תקופה ארוכה. אנחנו כ-10 מתרגלים ומתרגלות חברי דהרמה מעורבת חברתית ועוד כמה עשרות פלסטינים. הוזמנו על ידי החקלאים המקומיים להצטרף לפעילות הזו שמשלבת בין הצורך להתפרנס למחווה סמלית של התנגדות. אנו הישראלים היחידים שנוכחים בשדה ואנו יודעים שבמקרה שיווצר עימות הנוכחות שלנו יכולה להוות מגן מפני אלימות של מתנחלים או חיילים. אבל ברגע הזה כולנו מאוחדים בשמחה של גופים מזיעים, ידיים מלוכלכות, מראה השתילים שזה עתה ניטעו והאוויר הצח.

אנו קרובים לסיום כששני ג'יפים צבאיים מגיעים וחיילים קופצים מהם. הם מחזיקים אלות ושפת הגוף של חלק מהם מעידה על רצון ברור לעשות בהן שימוש. הקצין מורה לנו לעזוב את המקום וָלא …
הפלסטינים יכולים להוביל את ההתרחשות הזו בכוחות עצמם. אחד מהם מוחה על ההוראה. הקצין אומר שתוך מספר דקות יתחילו לעצור אותנו. המתח מורגש היטב.
אני מתקרב אליהם ואומר לקצין: "כמעט סיימנו. אתה יכול לתת לנו כמה דקות לשתול את השתילים שנותרו או אתה יכול לתקוף ולעצור אותנו. נראה לי שגם מבחינתך זה יהיה כאב ראש. לכולנו יהיה עדיף לגמור בשקט.

הקצין מחליט שכמה פלסטינים יכולים להישאר ולגמור את השתילות. הוא דורש שכל האחרים יעזבו את המקום. הפלסטינים מסכימים לסידור הזה.

בהדרגה אנחנו יכולים להירגע שוב. אנחנו אפילו יכולים להיות מרוצים: הצלחנו להתנגד למציאות לא צודקת מבלי שהדברים התדרדרו לאלימות. כמה שעות אחר כך אנחנו נפרדים מהמארחים שלנו וכולנו שמחים על השותפות החדשה שנולדה היום.

אחד ההיבטים שמייחדים את הפעילות של דהרמה מעורבת חברתית היא שאנו תמיד מקדישים זמן להתבונן על מה שעברנו ולשתף במה שעולה. זה לא תמיד פשוט למצוא את הזמן לתהליך הזה יחד עם הפעילות עצמה. אבל שוב ושוב מתברר שחיוני לעצור, להתבונן ולבטא את מה שאנו רואים: כך מתאפשר לנו לכבד את החוויה שלנו, להבין אותה יותר לעומק ולתמוך אחד בשני.
בדרך חזרה מג'אלוד אנו עוצרים ועושים מעגל. מתברר שבניגוד להצלחה לכאורה של הפעילות, עבור רובנו היה מדובר באירוע מאתגר ומטלטל. למחצית מהקבוצה זו היתה הפעם הראשונה בה השתתפו בעימות ממין זה. אנשים מתארים את הפחד שחשו ואת המצוקה שבלהרגיש משותקים וללא יכולת להועיל. אנו מקדישים זמן להקשיב אחד לשני ולהביע תמיכה והזדהות. האמת היא שזה בסדר גמור לפחד והיות משותק. חשוב לתת מקום לתחושות הללו בלי להכחיש או לשפוט אותן. חופש הוא חופש; ולפחד באופן חופשי זה חשוב לא פחות מאשר להיות חופשי לעמוד באומץ נוכח עימות מאתגר.

שנה מאוחר יותר אני מעורב בעשייה שהיא לכאורה שונה לגמרי. הזמנתי שני פיזיותרפיסטים מתובנה לבוא איתי לדיר איסתיה. אנו מבקרים אישה בת 30 שכשהיתה תינוקת חלתה ומאז היא משותקת בשתי רגליה. היא תלויה לחלוטין בהורים שלה ומכיוון שכסא הגלגלים שלה גורם לה כאבים עזים היא מסרבת להשתמש בו. כך היא מוטלת שעות באותו מקום. אמה המבוגרת נאלצת לשאת אותה ממקום למקום כולל לשירותים. תומר ויפעת מתיידדים עם לינא. ענייני שפה מהווים מכשול שכן יש צורך בתרגום. אבל אז תומר נוטל את היד של לינא והרבה מחסומים נמסים. הקול שלו נהיה רך ומתוק והיא מתחילה להסמיק ולצחוק. הוא נוגע, בודק, מניע את הזרועות שלה והיא מדברת במהירות, נותנת הנחיות והפילו פקודות. אני מהופנט. אמה של לינא דומעת. אני יכול רק לנחש איך זה בשביל אמא לשאת כך את הסבל של בתה במשך שנים ולפתע להרגיש שיש תקווה לשינוי. לכך נוספת ההכרה שפלסטינים ויהודים נוגעים עכשיו אלו באלו באינטימיות, בתהליך של ריפוי הדדי.

 לאכזבתנו תומר אומר שאין אפשרות לשקם את יכולת התנועה של לינא. ובכל זאת לביקור שלנו יש תוצאה חשובה. תומר מצליח להבין מדוע כסא הגלגלים של לינא כל כך מכאיב לה עד שהיא מסרבת להשתמש בו. המשימה עכשיו היא לרכוש עבורה כסא גלגלים שיתאים לה (כמה חודשים אחר כך, הודות לנדיבותם של רבים מתוך הסנגהה ומחוצה לה, רכשנו כסא כזה והבאנו אותו ללינא). זה היה  הביקור הראשון של יפעת בכפר פלסטיני שלא לומר בבית של משפחה פלסטינית. אחרי שאנו נפרדים היא נפגשת עם הוריה וחבריהם ומספרת להם על החוויה המרגשת שזה עתה עברה. אחת החברות מגיבה בכעס רב. היא מתקיפה את יפעת ומאשימה אותה שלא אכפת לה מהסבל של יהודים. יפעת מנסה להסביר אך האישה רק כועסת יותר.

אז יפעת מקשיבה. היא מקשיבה לאישה ויכולה לראות את ההתניות שהיא שבויה בהן ואת הסבל שלה. היא גם מקשיבה פנימה ובאה במגע עם עצב עמוק. כך, במקום להחריף את המצב היא מסוגלת להיות נוכחת עם חמלה כלפי עצמה, הוריה והחברה הכועסת. לאחר מכן היא מתנצלת ונפרדת מהם.

אלו שני סיפורים – מתוך פעילות של שלוש שנים – שחשוב להביא זה לצד זה. הם ממחישים את המיומנות הרבה שלנו, מתרגלי ומתרגלות הדהרמה, לגעת באנושיות של עצמנו ושל אחרים: היכולת שלנו ליצור קשרי אחווה כמו גם להיות נוכחים עם כאב. הם גם ממחישים שאנו הרבה פחות מיומנים כאשר אנו נדרשים להתנגד ולעמוד מול תוקפנות. הדבר הכי חשוב שהם ממחישים הוא שההפרדה בין חמלה להתעמתות היא אשליה: שכן חמלה והתעמתות מזמינות בקלות ובטבעיות האחת את רעותה.

הנכונות להתעמת מצריכה שנתייחס בכבוד אל הרגשות והתודעה שלנו ושנקדיש אנרגיה רבה לרפא את עצמנו ואת החברים שלנו מהרעלים שעימותים עלולים בקלות להותיר בנו: חמדנות, עוינות, בורות ופחד.  מצד שני, הרצון להביא רכות וטוב-לב כדי לרפא או לאחות את תהום השנאה והכאב בין יהודים ופלסטינים, יביא אותנו במוקדם או במאוחר פנים אל פנים מול אנשים ומבנים חברתיים אשר מדכאים ופוגעים בזכויות של האנשים שעימם יצרנו אינטימיות ושותפות.

מה היא דרך האמצע שבה ריפוי ואחווה מתקיימים לצד התנגדות ומאבק? שבה התבוננות פנימית וקבלה משתלבים בהרמוניה עם פעילות נחושה לשינוי המציאות? מתוך הבנה עמוקה של שורשי הדוקהה והאוצרות של מטהה, קארונה, מודיטה ואופקה, למתרגלי ולמתרגלות דהרמה יכול להיות תפקיד ייחודי וחשוב בהתמרת הסכסוך היהודי-פלסטיני.
מצד שני, מאחר ואנו פחות מיומנים בהתנגדות ומאבק, המעורבות שלנו במציאות האלימה הזו גם מציבה בפנינו אתגר גדול. אתגר שמאפשר לנו תרגול רוחני עמוק: אחרי שאנו עדים לאלימות שמשבשת את החיים של החברים החדשים שלנו, מבינים כמה אי-צדק יש במערכת הקיימת, וחווים פחד וחוסר אונים, התרגולים של אי-אלימות, שחרור מהתניות, מאמץ נכון, קבלה של המציאות, הגשמה של שלוב-היות (interconnectedness) וכו' מובנים באור אחר לגמרי.

זה כלל לא מובן מאליו להיענות לאתגר הזה ולנוע אל מחוץ לאזור הנוחות שלנו. אני חש הערכה ותודה עמוקה לכל האחים והאחיות הרוחניים שלי שאכן בוחרים לבוא במגע ישיר עם ביטויים אלו של דוקהה. כך למשל, לאחר אחד מימי התרגול שלנו בדיר איסתיה שעבר בנעימים לכאורה וללא עימותים, אמר אחד הפעילים שלנו: "היום ביקרתי בכלא. אני נע בחופשיות בתוך הכלא הזה ויכול להיכנס ולצאת ממנו מתי שאני רוצה. אבל האנשים אותם ביקרנו היום כלואים בתוכו".

העשייה והאחווה שהיא מייצרת נותנים הרבה אנרגיה ושמחה להמשיך ולהיות מעורבים. כשמסכימים להתקרב לדוקהה של הסכסוך מגלים גם הרבה יופי ואנושיות: של פלסטינים, של יהודים ושל האינטראקציה ביניהם. המפגש הישיר עם האנושיות הזו ("שלנו" ו"שלהם") פותח את הלב בצורה שלא תאמן. וכן, אנו פוגשים גם הרבה קושי שבקלות יכול לסגור את הלב. למזלנו יש לנו תרגול עמוק שאנו יכולים להישען עליו על מנת לרפא את עצמנו ולא להיסגר: להישאר מבלי לפתח כעס, חד צדדיות או יאוש.

כדי לחולל שינוי חברתי יש צורך בקהילה תומכת. תוך כדי הפעילות שלנו הולכת ונוצרת סנגהה של מתרגלים ומתרגלות שפועלים לסולידריות יהודית-פלסטינית. על היווצרותה של הסנגהה הזו כדאי לכתוב טקסט שלם נפרד. כאן, אני רוצה לכתוב על הסנגהה הרחבה שלנו, שהיא כלל ההולכים וההולכות בדרך הדהרמה. פעילים מסורים ומיומנים אינם יכולים לעשות הרבה ללא האהדה והתמיכה המעשית של קהילה גדולה יותר. כמתרגלי דהרמה אנו מכירים היטב את כוחה של הסנגהה. כפעילים ופעילות שמקבלים השראה מהדהרמה, יש לנו זכות גדולה שהמשאב היקר והנדיר הזה נגיש לנו. פעמים רבות זכינו לתמיכת הסנגהה הרחבה "הלא אקטיביסטית".

במקרים שונים שבהם ביקשנו סיוע הייתה הענות גדולה ומרשימה. כך למשל כשהתחלנו קמפיין לאיפוק ישראלי נוכח הפגנות פלסטיניות המוניות ולא-אלימות בספטמבר האחרון. או, כפי שהזכרתי למעלה, ההענות והנדיבות של עשרות אנשים מקרב הסנגהה אפשרה לנו לקנות את כסא הגלגלים שלינא היתה צריכה. פעמים אחרות נעזרנו בכישורים הספציפיים של  מתרגלים שונים, למשל כשארגנו ימים של טיפולים רפואיים (אלטרנטיביים) לתושבי דיר איסתיה. גם המילים הטובות שאנו שומעים ממורים ומתרגלים והיכולת להתייעץ איתם בעת הצורך מהווים קרקע יציבה של תמיכה חשובה. מעגל האוהדים והאוהדות הרחב הזה הוא חשוב מעין כמוהו. וכן, זו הזמנה: גם אם אינך יכולה לנסוע איתנו לפעילות הבאה בדיר איסתיה, ישנם דרכים רבות בהן תוכלי לתמוך בנו וביצירה של מציאות חיים אחרת.

בהיותנו חלק מסנגהה גדולה יותר אנו תופסים חלק מהתפקיד שלנו להיות שער בשביל אנשים להפוך למעורבים. לרוב הפעילויות שלנו מצטרפים א/נשים חדשים אשר אומרים שהודות להקשר הדהרמי הם חשו בנוח להצטרף. רבים מהם באים שוב ושוב. חשוב לנו להצליח לספר לכלל הסנגהה על הפעילות והחוויות שלנו וכך לעורר מודעות במעגל רחב של אנשים. גם כאן אנו ברי מזל על הפתיחות הגדולה של הסנגהה ועל התרגול המשותף שמחבר בין כולנו. שפת הדהרמה – של חמלה, אי-אלימות, חופש, רגישות לסבל, התבוננות … – מאפשרת לנו להגיד את הדברים ללא התלהמות ומאפשרת גם לאחרים לשמוע אותנו בלי להתגונן. זה בודאי לא קל, הרי אנו מספרים דברים לא קלים… יש לנו עוד מה ללמוד בשביל לספר בצורה מיומנת את מה שאנו פוגשים בפעילות שלנו.
אני כותב את השורות הללו ומנסה לחשוב איך הטקסט הזה פוגש אותך הקורא/ה. האם הוא מעיר איזו כמיהה או אולי רתיעה. האם הדיבור על עימותים נחווה כמאיים ואיזו תגובה מעורר מתן הבמה לאפשרות של אחווה יהודית-פלסטינית. איך אנחנו יכולים לנהל את השיח הזה בלי שיחסמו אותנו התגובות האוטומטיות שבדרך כלל תוקעות את כולנו?

אני אוהב את הדימוי של העשייה שלנו כאבן קטנה שנזרקת אל האגם של קהילת הדהרמה ומעוררת בו גלים. מי יתן והגלים הללו יהיו חזקים דיים על מנת להגיע אל מעבר לגבולות הסנגהה ולשטוף את האלימות והסבל שאותם חולקים כל היהודים והפלסטינים שחיים בארץ הזו.

2 תגובות ל-“בין עימות לחמלה – מחשבות על סולידריות יהודית-פלסטינית

  1. הטקסט מעורר, עניין, תקווה ורצון להצטרף. תודה על השיתוף.

    • תודה מאירה,
      נשמח שתצטרפי לפעילות איתנו. החודש מתחילים מסיקי הזיתים ובקרוב נפרסם בבלוג תאריכים שבהם נצא למסוק.

      אביב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s