מצעד זכויות האדם / ביקור הזדהות בחארס

ביום ששי הבא 7/12 יתקיים בתל אביב מצעד זכויות האדם. אנחנו נשתתף במצעד ולאחר מכן, ניסע לביקור הזדהות בכפר חארס שם נהרסו לפני 4 שבועות 2 בתים. כמובן שאפשר להגיע לשני האירועים או רק לאחד מהם. מאיר זוהר שהיה נזיר במסורת של טיך נהאת האן יצטרף אלינו וינחה חלקים מהיום. יתכן שמורים נוספים יצטרפו אף הם.
שאר הפרטים למטה:

מצעד זכויות האדם

השתתפנו במצעדים של השנתיים הקודמות. מדובר באירוע מרשים וחגיגי שהוא הזדמנות לראות כמה הרבה אנשים וארגונים פועלים למען חברה סולידרית שבה הרווחה והצרכים של כולנו יהיו ממומשים.

ניפגש בשעה 9:45 בגינה ברח' ביל"ו פינת החשמונאים. כמו בשנה שעברה נתחיל במדיטציה ואחריה מעגל התכווננות קצר. לאחר מכן נצטרף למצעד שאמור לצאת בשעה 10:30 מרחבת הבימה. בשעה 12:00 ניפרד מהמצעד ונמשיך לפארק הירקון לקראת הנסיעה לחארס.

הוראות הגעה מופיע בתחתית הרשימה.

כאן תמצאו את אתר המצעד. שווה להיכנס כדי להינות משלל הארגונים המשתתפים וגם מהסרטונים והחומרים הכתובים שיש שם.

ביקור של לימוד והזדהות עם הכפר חארס

ביום רביעי 7/11 הרסו אנשי המינהל האזרחי, מלווים בעשרות חיילים, 2 בתים בכפר חארס. חארס הוא הכפר השכן לדיר איסתיה שם אנחנו פעילים מזה מספר שנים.

אחרי שנשתתף במצעד זכויות האדם נמשיך לביקור הזדהות בחארס. נלמד למה בניה חדשה בכפרים פלסטינית עלולה להיות "לא חוקית", נפגוש את המשפחות שבתיהן נהרסו, ונשמע מהם איך זה לאבד את הבית.

טיך נהאת האן
איך הוא היה מגיב להריסת בתים?

איש הקשר שלנו לכפר שהה בעבר במרכז המדיטציה של טיך נהאת האן בכפר שיזף שבצרפת. הוא שמח מאוד לדעת שיש קבוצה של מתרגלי דהרמה ישראלים אשר פועלת לסולידריות ישראלית-פלסטינית. הוא העביר לנו מסר ברור – "יותר מדי ישראלים לא יודעים איך נראית המציאות של הכיבוש. חשוב שישראלים יבואו ויראו מה קורה כאן".

ניפגש בשעה 12:30 בפארק הירקון ברחוב קוסובסקי 58. מי שלא יכול/ה להגיע למצעד בבוקר מוזמן להצטרף אלינו שם. נקיים מעגל של כוונה נכונה ליום וניסע יחד לחארס (כ-30 דקות נסיעה). בחארס נראה את הבתים שנהרסו ונשוחח עם המשפחות. נסיים את היום בהתבוננות ושיתוף. הוראות הגעה לקוסובסקי 58 בסיום הרשימה.

אנו מודעים לכך שלבקר בחארס יהיה חוויה מאתגרת. בית הרוס הוא מראה קשה, לעמוד מול מי שביתו חרב זה דבר לא פשוט והידיעה שהמדינה שלך היא זו שהורסת את הבתים הללו יכולה להיות מאוד מטלטלת. בכל זאת אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולקבל תמיכה מהדהרמה ואלו מאלו כדי לפגוש את המציאות הזו כמו שהיא: ללא הדחקה, ללא התלהמות, עם הרבה כאב.
מתוך נשיאת עדות למציאות הזו, נמצא אולי איך להגיב, נדע אולי מה הפעולה הנכונה שמתבקשת מאיתנו.

כיתבו לנו אם בכוונתכם להגיע.

 זה דיווח קצר שכתבתי אחרי שביקרתי בחארס לראות את הבתים שנהרסו:

ביום רביעי האחרון הצבא הרס 2 בתים בכפר חארס ממש ליד דיר איסתיה. כבר כמה זמן שאני רוצה להכיר כפרים נוספים באזור – חבל שזה קורה על רקע אירוע קשה כל כך. פגש אותנו אדם בשם עיסא. איש רך דיבור ובעל נוכחות מרשימה, משותק בפלג גוף תחתון ומתנייד בכסא גלגלים. לא שאלנו אותו מה הגורם לנכות שלו.

עיסא הסיע אותנו לפאתי הכפר, לשכונה שנבנתה בשטח C. עוד לפני שהמכונית נעצרה נאספו סביבנו כמה עשרות אנשים ולקחו אותנו לראות את ההריסות. בית אחד עמד חצי הרוס וזה היה נורא לראות את זה. מהבית השני נותרה רק ערימה של לבנים וברזלים מעוקמים ובאופן מוזר זה היה מראה פחות כואב. היה נורא להיות שם, לשמוע את הכאב והכעס של האנשים ולהסתכל בעיניים לבעלי הבתים: אבא לעשרה ילדים, ובחור צעיר נשוי – שמו חמאם – שנאלץ לגור עם אשתו בחדר אחד בבית הוריו וימשיך להחזיר את החוב על בניית הבית עוד שנתיים.

ככה זה נראה בחארס ב 9/11

14 בתים נוספים בשכונה קיבלו צווי הריסה…

ההריסה עצמה התנהלה תוך התנגדות של מאות מאנשי הכפר. הם זרקו אבנים. הצבא הפעיל כוח רב – גז מדמיע, רימוני הלם ומכות. שברו את הרגל של האמא של חמאם ו-25 איש נפצעו.

הקצין שפיקד על הכוח רצה להרוס רק חלק מאחד הבתים כך שאפשר יהיה להמשיך להתגורר בחלק השני אבל איש המנהל האזרחי הורה לו להרוס את הכל.

ההתנגדות של הכפר מנעה מהצבא להרוס בית שלישי – צפוי שיחזרו בקרוב לנסות לעשות זאת.

 חמאם נשמע שבור לגמרי – "גמרו לי את החיים", "מה אני אעשה עכשיו?!".אנשי הכפר יתחילו לפנות את ההריסות ולגייס כסף כדי לבנות את הבתים מחדש.

 למה ישראל הורסת בתים פלסטינים? כידוע הגדה מחולקת לשטחי A,B ו-C.

A ו-B הם שטחים בשליטה פלסטינית (השליטה הבטחונית ב B היא בידי צהל) ושם הרשות הפלסטינית מחליטה מי יכול לבנות איפה. אבל שטח C שהוא 60% משטחי הגדה הוא בשליטה ישראלית מוחלטת. בהסכמי אוסלו, שטחי B נקבעו להיות בדיוק השטח הבנוי של הכפרים. כלומר, לכפרים הפלסטינים אין לאן להתרחב. ומאחר שעברו 17 שנה מאז שהאזורים הללו נקבעו אז לתושבים אין ברירה אלא לבנות בשטחי C. ישראל כמעט אף פעם לא מאשרת בניה פלסטינית בשטחי C אפילו כשמדובר באדמה פרטית שצמודה לכפרים. במקרה של חארס אפילו אי אפשר לתת נימוק בטחוני לאיסור הבניה כי מדובר בשטח מוקף מטעים שאינו קרוב להתנחלות או כביש.

ארגון רבנים לזכויות אדם עתר לבג"ץ בדיוק בעניין הזה: מניעת בניה פלסטינית בשטחי C. מסתבר שהם עובדים על העתירה כבר מ 2004.  בקישור יש מצגת מצוינת שמסבירה את המציאות הזו.

נקודת האור בביקור שלנו בחארס היה עיסא שהאישיות שלו מאוד מרשימה ונעימה. מסתבר שהוא היה בעבר בכפר שיזף,  במסגרת קבוצת דיאלוג של יהודים ופלסטינים. הוא גם ארגן קבוצה נוספת שהגיעה לשם. ממשיך לעשות מדיטציה גם היום. בעצם, ממנו למדתי סופסוף תרגום מוצלח של מדיטציה לערבית: "תעמול", שפירושה ריכוז נפשי-רוחני.

 שאלנו את עצמנו (וגם את עיסא) מה אנחנו יכולים לעשות. כאמור, הכפר ינסה לבנות מחדש את הבתים הללו. צריך לשם כך כסף ומן הסתם יהיו ימי עבודה לבניה. עיסא רוצה שישראלים יגיעו לראות וידעו מה התרחש בכפר שלו ובעצם בכל הכפרים הפלסטינים.

בדיוק היום העלו באתר האינטרנט של הירקון 70 כתבה בנושא הזה. הכתבה מתחילה בדקה 1:40.

כיתבו לנו אם בכוונתכם להצטרף.
למגיעים למצעד – ניפגש ב 9:45 בגינה שברח' ביל"ו פינת החשמונאים
אפשר להגיע בקו 5 מהתחנה המרכזית או מרכבת ארלוזורב ולרדת בשד' רוטשילד פינת רח' החשמונאים.
אפשר גם להגיע בהסעה שהמצעד מארגן. בטח לא תספיקו להצטרף אלינו למדיטציה אבל נקבע איך להיפגש במצעד.

אם אינכם מגיעים למצעד אבל כן רוצים לנסוע איתנו לחארס: ניפגש ב-12:30 בפארק הירקון מול רח' קוסובסקי 56: למגיעים מתל אביב – נוסעים על דרך נמיר צפונה ולפני גשר הירקון פונים ימינה אל תוך תחנת הדלק. יוצאים ימינה מהתחנה ונוסעים מזרחה לאורך פארק הירקון. נוסעים כ-500 מ' ומגיעים לקוסובסקי 56. יש הרבה חניה בחינם.
למגיעים מצפון – נוסעים על דרך נמיר ומיד אחרי גשר הירקון פונים ימינה. בכיכר פונים ימינה ונוסעים מזרחה מתחת לגשר ולאורך פארק הירקון עד שמגיעים לקוסובסקי 56.

וזה הסרטון של מצעד זכויות האדם

מודעות פרסומת