מה שלמדנו בסיור לואדי קנה

למעלה מ-40 משתתפים באו איתנו לסיור בחארס ובואדי קנה. לקראת הדיון בבג"ץ בעניין צווי העקירה ל-1,400 עצי זית באנו לאזור כדי להבין כיצד נוצרת מציאות שבה בניה של בתים היא עבירה על החוק וחקלאות המפרנסת את בעליה גם היא הופכת ללא-חוקית. הדיון בבג"ץ יתקיים ביום שני הקרוב 27/5 בשעה 9:00 ואחרי הסיור אנחנו מבינים יותר טוב למה הטענה של רשות הטבע והדנים והצבא שהפעילות החקלאית מזיקה לשמורת הטבע היא אמירה פשטנית שמסתירה את התמונה המלאה. נקווה ששופטי בג"ץ לא ילכו שולל ולא יאשרו עוד עוול בחסות החוק.

בסיור שקיימנו ביום ששי סקרנו כמה אירועים בעלי מכנה משותף ברור –
פלסטינים עוברים על החוק. ישראל אוכפת את החוק. התוצאה היא שיבוש מוחלט של הצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר: הריסת ביתה של משפחה בת 12 נפשות, או גדיעת פרנסתם של 10 חקלאים ומשפחותיהם.

מה יש להסיק מהתופעה הנרחבת הזו של עבריינות פלסטינית והרס ישראלי? מה עומד מאחורי מערכת חוקים המיושמת בצורה שהופכת חלקים נרחבים מהאוכלוסיה הפלסטינית לעבריינים?

אתן בקיצור נמרץ את תמצית האינפורמציה של הסיור כדי להמשיך לכמה תובנות מעניינות שעלו ממנו. כפרים פלסטינים אינם יכולים להתרחב הרבה מעבר למה שהיה השטח הבנוי שלהם בעת חתימת הסכמי אוסלו לפני 20 שנה. זאת מאחר שהשטחים הפתוחים מסביב לכפרים – כולל אדמות בבעלות פרטית של תושבי הכפרים – הוגדרו כשטחי C בהם יש שליטה ישראלית מלאה. מצב דברים זה, של שליטה ישראלית מלאה על 60% מהשטחים הפלסטינים, היה אמור להיות מצב זמני עד לחתימת הסדר קבע בין ישראל למדינה הפלסטינית שתקום על מרבית שטחי הגדה. אבל היום, 20 שנה מאוחר יותר, אוכלוסיית הכפרים גדלה ולאנשים אין איפה לבנות את בתיהם. יותר מדויק, על מנת לבנות בשטחים הפתוחים שמסביב לכפר, יש לקבל היתר מהצבא הישראלי. אלא שהצבא אינו נותן היתרים כאלו. אנשים מתחתנים, מביאים ילדים לעולם וצריכים לבנות בתים. אז הם בונים אותם על אדמותיהם הפרטיות, בשטחי C ועוברים על החוק. במוקדם או במאוחר מגיע צו ההריסה מהצבא ("מהמנהל האזרחי" שהוא גוף צבאי וכלל לא אזרחי) ואחרי תהליך משפטי ארוך יותר או פחות עלולה להגיע גם ההריסה. הריסה כזו אירעה בכפר חארס לפני חצי שנה והתחנה הראשונה בסיור היתה מול ההריסות של אחד הבתים. אבי המשפחה סיפר לנו בקול שקט את הסיפור שלו. כל כך שקט, עד שבשלב מסויים שאל אותו ערן – "אתה מדבר בכזו שלווה, אתה לא כועס?".

מקבלים הסבר מעלי ליד הבית ההרוס

מקבלים הסבר מעלי ליד הבית ההרוס

ומקרוב

ומקרוב – תצלום ניר הורביץ

התחנה השניה היתה בואדי קנה באדמות החקלאיות של תושבי דיר איסתיה. לפני 30 שנה ישראל הכריזה על האדמות הללו כשמורת טבע מה שמונע מהפלסטינים לעבד שטחים חדשים בואדי (במטעים ובפרדסים שכבר היו מעובדים, הפעילות החקלאית יכולה להימשך). אלא שגם כאן מדובר באדמות בבעלות פרטית. ההכרזה על השמורה נעשתה מבלי שצרכיהם של בעלי הקרקע נלקחו בחשבון ומבלי שהיתה להם יכולת לפעול כדי להבטיח את הזכויות שלהם. גם כאן האוכלוסיה גדלה ולדור המפרנסים החדש יש צורך בשטחי חקלאות חדשים על מנת להתפרנס. כך, שטחים חדשים בשמורה הפכו להיות מטעי זיתים – בניגוד לחוק – ולפני שנה הוציאו פקחי הצבא ורשות הטבע והגנים צווי עקירה למעל 1,400 עצי זית. פרטים נוספים אפשר לקרוא ברשימות שפרסמנו בעבר. כאמור, הדיון בעתירה של החקלאים לבטל את הצווים יתקיים ביום שני הקרוב וזו היתה הסיבה המיידית לקיום הסיור.

מה למדנו בסיור? מאוד קשה לעמוד מול בית הרוס, מול אדם שביתו נהרס – שברי קירות, תקרה מכופפת ומוטות ברזל מכופפים משקפים היטב את מה שקורה בלב כשרואים ושומעים את הסיפור. קשה לעמוד שם, או בואדי קנה ששם היופי של המטעים והואדי נמהל בדאגה על ההרס הצפוי, ולא לדעת מה לעשות. לדעת, שאין הרבה שאנו יכולים לעשות כדי שלעלי יהיה בית ולחקלאים של דיר איסתיה תהיה פרנסה.

למדנו שיש לנו הרבה כבוד לחוק. שאנחנו אזרחים צייתנים וממושמעים שנוטים להאמין בחוק. עד כדי כך, שכששמענו את הסיפור של עלי שביתו נהרס, היינו חייבים לשאול עוד ועוד שאלות – האם פנה לבית המשפט? האם ניסה לקבל היתר? וכו' וכו'. האמנו לו אבל לא יכולנו לתפוש שהחוק שלנו – והרשות המבצעת שאחראית על ישומו ואכיפתו. בעצם, בשלטון הצבאי אין בכלל הפרדת רשויות: הצבא הוא המחוקק, המבצע וגם השופט (פלסטינים נשפטים בבתי דין צבאיים) – לא מאפשר לאנשים לבנות מעון לגור בו. באותו אופן, כשאיוב מדיר איסתיה דיבר על מתנחלים שפוגעים בעצי הזית, היה לנו קל להתרעם על העוול. אבל כששמענו שעל פי החוק יש לעקור 1,400 עצי זית, רצינו לברר ולהבין ולבדוק. זה לא דבר של מה בכך לערער את האמונה התמימה שלנו בניקיון הכפיים של אנשי החוק ובכוונותיהם הטובות. הערעור הזה מערער את המובן מאליו שלנו, את החיברות שלנו, את מה שחונכנו עליו ואליו.

ואדי קנה - ראש המועצה של דיר איסתיה מסביר לנו את המצב

ואדי קנה – ראש המועצה של דיר איסתיה מסביר לנו את המצב

כשאתה בא לשבור אמונה שגויה וכל כך מושרשת אתה עלול לרצות להשתמש בפטיש כבד ובמהלומות נמרצות. כי המחסום הוא הרי גדול ועבה כל כך. אבל חלק מרכזי של התרגול שלנו הוא לגלות את האמונות השגויות שלנו. מתוך התרגול שלנו אנחנו יודעים שלאמונות השגויות הללו יש להתייחס ברכות כי רק רכות נותנת כבוד למציאות. לפעמים, דווקא הרכות הזו מצליחה להמיס אמונות שגויות ןאת ההיאחזות שלנו בהן. ואילו הפטיש עלול ליצור שיירים מעוותים שדי דומים להריסות הבית שראינו. ולכן, ניגשנו אל האמונה הזו שלנו בעדינות: נתנו לה להשמיע את עצמה, את הספקות שלה ואת כל מה שהיא היתה צריכה לברר.

עוד למדנו שיש לנו הרבה כבוד לכוח. מאחר שישראל היא הצד החזק אז אולי הפלסטינים צריכים למצוא איך להסתדר. לא אמרנו את המשפט הזה בקול רם ואולי גם לא חשבנו אותו באופן מודע אבל הוא כנראה עמד מאחורי חלק מהשאלות שלנו. שאלות שלא נשאלו בהתרסה אלא מתוך רצון טוב: "אולי אתה יכול לבנות לגובה מעל הבית של מישהו אחר שנמצא בתוך הכפר?", "יש לך אדמות לא בשמורה שאתה יכול לגדל עליהן עצים?", "אם תזכו בעצמאות אבל הגבול יעבור כך שתאבדו את ואדי קנה, האם תהיו מוכנים לכך?".

טוב שהשאלות הללו עלו ושיכולנו לגלות בעזרתם שמול כוח אנחנו נוטים לצמצם את עצמנו ולחפש איך להסתדר. לפעמים זה אולי הדבר הנכון לעשות – סוג של קבלת הדברים כפי שהם, הרפיה מהיאחזות … אבל לפעמים, זה לא פיתרון: בעל הכוח לא יסתפק במה שכבר השיג אלא ימשיך להשתמש בכוח העודף שלו כדי להשיג עוד. ובכל מקרה, חשוב לזהות את הנטיה שלנו להתבלבל ככה ולבקש מהצד החלש להשלים עם חולשתו במקום להצטרף אליו כדי לעמוד מול הצד שעושה שימוש לרעה בכוח שלו. זו אולי אחת הדילמות המעניינות שהתרגול שלנו מעמיד בפנינו – מה המשמעות של קבלה והרפיה בהקשר פוליטי? בהקשר של מאבק פוליטי? האם באמת תרגול הדהרמה ומאבק פוליטי נמצאים בסתירה כלשהי? ואם לא, איך מנסחים את האמת של קבלת הדברים כפי שהם כך שהיא תעלה בקנה אחד עם הפעולה במאבק לשינוי?

מדיטציה בואדי קנה לקראת סיום הסיור
מדיטציה בואדי קנה לקראת סיום הסיור

למדנו עוד הרבה דברים בסיור הזה. אחד הדברים שמאוד שמחתי עליהם הוא שהצלחנו להציע שילוב בין הלימוד הפוליטי להתבוננות פנימה: בהסברי הרקע שנתנו, שילבנו תזכורות לגבי תשומת לב למתחולל בתוכנו. את הסיור סיימנו בפרק זמן של ישיבה שקטה ולאחר מכן שיתוף מהלב על מה שאנו חשים וחווים.

סיור תמיד מעלה את הדילמה – באנו ראינו ומאוד ננגענו. עכשיו חזרנו הביתה והמציאות שנגעה וטלטלה אותנו ממשיכה להתקיים. מה ראוי שנעשה? מה אנחנו יכולים לעשות?

כאמור, ביום שני הקרוב בשעה 9:00 יתקיים הדיון בבג"ץ. אנחנו נהיה שם ואתם מוזמנים להצטרף. כיתבו לנו, או פשוט בואו (תמצאו את הדיון המתאים על פי שמות השופטים: מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן). יש לנו צוות קטן שמתעד הריסות בתים כחלק מקמפיין של ארגון רבנים לזכויות אדם. אנו בהחלט זקוקים למתנדבים נוספים בצוות. ויש עוד – מוזמנים להגיע לפעילויות הבאות שלנו ואם אתם רוצים לסייע בארגון פעילויות נשמח מאוד שתכתבו לנו.

בדרך למטעים בואדי קנה

בדרך למטעים בואדי קנה – תצלום ניר הורביץ

מטעים בואדי קנה - תצלום ניר הורביץ

מטעים בואדי קנה – תצלום ניר הורביץ

 

5 תגובות ל-“מה שלמדנו בסיור לואדי קנה

  1. דיווח כל כך חכם ומרתק. מעניינת במיוחד הנקודה על האופן שבו אנו מבקשים להצטמצם אל מול האלימות, והאלימות שתמיד דורשת יותר. שמחה שיש לי חלק, ולו קטן, בתמיכה בא/נשי הכפר. תודה, אביב.

  2. תודה רבה דנה

  3. רות אלוני לביא

    תודה רבה אביב. דבריך נגעו בי מאד.

  4. אביב הרבה תודה על הדיווח הרגיש והעמוק שלך. הפעם לא הגעתי לסיור, אבל הרגשתי את רוח הדברים מתוך מילותיך. זוכרת את הסיור שהייתי לפני שנתיים בוואדי קנה ואת הבלבול והקושי להכיל את המצב..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s