בין ואדי קנה לאל-ולאג'ה – שמורות טבע, זכויות אדם והחוק

ואדי קנה

ביום שני היינו בדיון בבג"ץ על צווי העקירה לעצי הזית של החקלאים מדיר איסתיה. רשות הטבע והגנים יחד עם המנהל האזרחי טענו שמדובר בשמורת טבע ושנטיעות חדשות פוגעות בשמורה. עלא מהג'נא, עורך הדין שהרשות הפלסטינית שכרה כדי שייצג את החקלאים, הסביר שהשמורה הוכרזה על אדמות פרטיות מבלי להתחשב בבעליהן. הוא הצביע על האפליה שבדרישה לעקור את העצים בעוד שנגד המאחז ובתי ההתנחלויות שממוקמים בשטח השמורה לא ננקטים כל צעדים. הוא גם טען שהעצים נשתלו לפני 7 שנים ולא בשנתיים האחרונות כפי שטוענת רט"ג.

הדיון היה קצר ויבשושי, נשאר כולו בגבולות הצרים שמתווה החוק: הכרזת שמורה על אדמות פרטיות היא מותרת, ולרט"ג יש את הסמכות לאסור על פעילות חקלאית בשטחי שמורה. האם הכרזת השמורה נעשתה ממניעים ענייניים או על מנת להגביל את הפעילות החקלאית הפלסטינית? האם הצרכים של הפלסטינים הובאו בחשבון? האם יש מניעים זרים מאחורי פעילות האכיפה של רט"ג? לכל אלו השופטים לא נדרשו, לא היה להם צורך להידרש לכך.

זה מה שהיה מאוד מאכזב בדיון. לשופטים מן הסתם נוח להישאר בתחום הצר של הדיון החוקי מבלי להסתכל מעבר לו. אחריות חלקית היתה גם לעורך הדין של החקלאים: טיעוניו נעדרו כוח שכנוע והוא התקשה לספק פרטים חשובים שהשופטים דרשו בצדק ושהיו אמורים להיות זמינים לו. למשל, השופטים ביקשו הוכחה לכך שמדובר בעצים מבוגרים ולמרות שהוא קיבל תצלומי אוויר משנת 2009 המראים את המטעים, הם לא היו זמינים לו והוא לא הציג אותם.

בכל זאת, פסק הדין של השופטים משאיר פתח להצלת העצים או חלקם: השופטים קבעו שהשתילים הצעירים (שנשתלו בשנתיים לפני הוצאת הצווין) יעקרו ואילו עצים מבוגרים יותר יושארו. פקחי רט"ג יחד עם החקלאים הפלסטינים יסיירו בשטח ויגיעו להסכמה לגבי גיל העצים. מבחינת החקלאים שעמלו שנים במטעים שלהם יש כאן תקוה מסוימת. אבל פסק הדין גם מקבע את המצב בו רשות הטבע והגנים לא צריכה לאפשר לחקלאים לעבד שטחים חדשים באזור שישראל החליטה על דעת עצמה להכריז עליו כשמורה.

אל-ולאג'ה

סמלי ביותר, שבזמן שבית המשפט דן בצווי העקירה בשמורת ואדי קנה, ועדת התכנון והבניה של מחוז ירושלים קידמה את התכנית להכריז גן לאומי על אדמותיהם הפרטיות של אנשי אל-ולאג'ה. בקצרה, בנייתה של גדר ההפרדה סביב הכפר כמעט והושלמה. במקום לבנות את הגדר על הקו הירוק תוך פגיעה מינימלית בתושבי אל-ולאג'ה, הצבא התעקש לבנות את הגדר בצמוד לבתי הכפר וכך לנתק את התושבים מלמעלה מ-1,000 דונם של אדמות פרטיות המשמשות לחקלאות, מרעה ועתודת בניה. רשות הטבע והגנים אפילו לא ניסתה להסתיר את העובדה שהסיבה להתעקשות הזו היא על מנת שהאדמות של אנשי אל-ולאג'ה יהפכו לגן לאומי המשרת את האוכלוסיה הישראלית. את הפרטים המלאים אפשר לקרוא במה שפרסמנו בבלוג של ידידי ולאג'ה (פרויקט משותף שלנו ושל פעילים נוספים).

התוצאה של ההתנהלות הזו היא שבקרוב הגדר תמנע מתושבי הכפר – בעלי האדמות – להגיע למטעים שלהם, למעיינות ולטראסות היפהפיות שנמצאות ממש ליד הבתים שלהם. במקביל, רט"ג ועיריית ירושלים יהפכו את האדמות הגזולות לאתר נופש שבו ישראלים יעשו פיקניקים, יחגגו אירועים משפחתיים וכו'. כל התהליך הזה מתבצע בלי שום התייחסות לזכויות של בעלי הקרקע: אפילו אם הם יצליחו להגיע לאדמות שלהם אסור יהיה להם לעבד אדמות חדשות כי כמו בשמורת הטבע של ואדי קנה זו תהיה פגיעה בגן הלאומי.

כנראה שבחודשים הקרובים הגן הלאומי יקבל אישור סופי ולאחר מכן עיריית ירושלים ורט"ג יתגאו בגן הלאומי הנהדר שיצרו ל"רווחת תושבי ירושלים". שם כבר יש לגן הלאומי הזה: גן לאומי עמק רפאים. לא במקרה, השם אינו מזכיר את אל-ולאג'ה.

וכל זה חוקי לעילא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s