ענישה קולקטיבית בדיר איסתיא

תזכורת אחרונה לסיור הדהרמה איתנו ועם כריסטופר טיטמוס לאל-ולאג'ה בעוד שבוע ה-8 לספטמבר.
נותרו כמה מקומות בסיור – מוזמנים ומוזמנות לכתוב לנו ולהירשם.

לקריאה על המתרחש בולאג'ה בתקופה האחרונה ועל המעורבות שלנו שם ראו את המאמר על לקיחת אדמות הכפר באמתלה של גן לאומי ואת העדכון מהיום לגבי החקלאי שמנסה להגן על עצי הזית שלו.

גם בדיר איסתיא משמש מכשיר שמורות הטבע כאמצעי הפוגע בבעלות של החקלאים על אדמותיהם. לפני כחודש וחצי סימנו פקחי המנהל האזרחי ורשות הטבע והגנים מעל 2,000 עצי פרי כמיועדים לעקירה וזאת בסתירה לפסיקת בג"ץ. עורך הדין של הכפר פנה לבית המשפט וגם אנו פעלנו כדי למנוע את העקירה. נכון להיום העקירה לא בוצעה אבל גם לא התקבלה הודעה על ביטולה.

כבר שלושה לילות – מאז חמישי בלילה – משתוללים חיילים של צה"ל בתוך הכפר דיר איסתיא: החיילים נכנסים אל הכפר בשעות הלילה מכריחים את בעלי החנויות ובתי הקפה לסגור אותם ומגרשים את כל מי שהיה ברחוב לביתו. הם גם משליכים רימוני הלם ופצצות תאורה.

יתכן והסיבה לכך היא ידוי אבנים על רכב ישראלי ופציעת הנהגת בכביש שבין דיר איסתיא להתנחלות יקיר הסמוכה ביום חמישי האחרון. אבל בעבר גם בלי "סיבה" שכזו, חיילים הפכו את דיר איסתיא לשטח אימונים שלהם. ידוי אבנים על מכונית חולפת הוא טרור. איך נקרא לפעילות של ענישה קולקטיבית שבה חיילים חמושים משבשים את החיים של 3,500 אזרחים, מטילים פחד ומפעילים אמצעי לחימה ללא סיבה בתוך שטח מגורים?

כשחושבים על זה, הענישה הקולקטיבית ממחישה את זה שבצבא מתייחסים אל הפלסטינים כבעלי אנושיות פחותה. כי איך אפשר להסביר אחרת את הטלת האימה (זו המשמעות המילולית של טרור) על תינוקות, נשים, ילדים קטנים וזקנים שאין להם דבר עם זריקת אבנים? איך אפשר להסביר אחרת את המחשבה שעל ידי השתוללות כזו אפשר יהיה "להרתיע" את מיידי האבנים – כמו שמאלפים כלב?

האם אני מצדיק ידוי אבנים על רכב בכביש? ודאי שלא. האם אני מצפה שהצבא יעבור על ידוי אבנים בשתיקה? הצבא לא הצליח למנוע את ידוי האבנים והוא אינו יודע מי ביצע אותו. הענישה הקולקטיבית הזו (כמה זמן היא עוד תימשך?) היא בגלל שהצבא לא מוכן להודות במגבלותיו. הוא אינו כל יכול, הוא אינו מסוגל למנוע לחלוטין ידוי האבנים, הוא אינו מסוגל לספק "ביטחון מוחלט" לישראלים. ובגלל שהצבא לא מוכן להודות במגבלותיו הוא משתולל עכשיו, מפחיד ומכעיס אזרחים חפים מפשע. ככה משיגים ביטחון?

כמה מאיתנו נוסעים הלילה לכפר כדי להביע תמיכה בתושבים ולהעביר מסר לחיילים שההשתוללות הזו חייבת להיפסק. נדווח.

ביקרתי אתמול בדיר איסתיא ובין השאר הפגישו אותי עם משפחה שבה אחד הילדים, בגיל 8, "נהיה חלש" לפני 4 חודשים. אני מסתכל עליו ולא מזהה שום דבר חולני אבל אז מספרים לי שאין לו כוח ללכת יותר מכמה מטרים ספורים, הוא מתקשה לעלות במדרגות או לשאת את הילקוט לבית הספר. לפני שבועיים הוא היה בבית חולים אל-מקאסד בירושלים המזרחית אבל תוצאות הבדיקה עוד לא התקבלו. מבקשים שאנחנו ננסה לעזור. שואלים אם נוכל לארגן בדיקות בבית חולים ישראלי. שואלים אם נוכל לגייס כסף לטיפולים וממהרים להסביר שלמשפחה אין כסף – כאילו שצריך להתנצל.

אני מנסה להסביר איך הדברים הללו עובדים – שכדי שהארגונים שמסייעים לחולים פלסטינים יוכלו לעשות משהו הם צריכים לקבל חוות דעת מבית החולים והרופא הפלסטיני שכרגע מטפל בילד. תוך כדי שיחה מתברר שהם כבר יצרו קשר עם ארגון ישראלי כלשהו. הם לא יודעים להגיד איזה: רק "חוקוק אל-אנשאן" השם הגנרי "(ארגון) זכויות אדם". אני מסביר שאנחנו אפילו לא ארגון. שכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לפנות לאחד הארגונים דוגמת רופאים לזכויות אדם ושאולי אין טעם שנפנה אליהם ועדיף שהם ימשיכו לדבר עם הארגון שכבר יצרו איתו קשר. האמא אומרת שהיא כמו טובעת בים והיא שולחת יד אל כל מי שהיא יכולה לתפוש. היא שואלת אם יש לי ילדים. אני אומר שלא אבל שאני מבין אותה לגמרי.

אני קורא בניירות שקיבלו מהרופא. "muscle dystrophy" הוא חושד. אני נזכר בחבר שהתפתח אצלו ניוון שרירים ועל ההדרדרות הארוכה והקשה של המחלה הזו. בינתיים מתקבצים עוד ועוד אנשים בחדר הקטן – גיסה ודודים ואחים. כולם מתכנסים שם לרגל נוכחותי כאילו שאני באמת נושא איזו בשורה ויכול לעשות משהו. אני צעיר יותר מהם, אין לי השכלה רפואית, אין לי כספים ואין לי גב ארגוני. אבל אני ישראלי והם פלסטינים ולכן פתוחות בפני אינספור אפשרויות שחסומות בפניהם. כולל אפילו האפשרות לסייע להם.

זו תמונת ראי של ההתנהגות של החיילים הישראלים שמבחינתם האנושיות של הפלסטינים פחותה מזו של הישראלים: המציאות שיצרנו פה היא כזו שבה אני חי בעולם אחר מהעולם של אנשי דיר איסתיה. אני כמעט גזע עליון.

תגובה אחת ל-“ענישה קולקטיבית בדיר איסתיא

  1. קוראת ובוכה. תודה על הקול הזה שלך, אביב. תודה על השאלות שאתה שואל.
    אני מרגישה שקול כזה ושכמותו מציל את השפיות שלי בתוך גל ההתרעמות שממשיך לבעור ולסעור בי עד תשתנינה פני מציאות הכיבוש..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s