את הדרך מאיתנו לדיר איסתיא אי אפשר לחסום

אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו יכולים לעשות בימים הללו הוא להמשיך ולבקר את השותפים הפלסטינים שלנו. דווקא עכשיו, כשרוב הישראלים ורוב הפלסטינים אומרים שהם תומכים במלחמה, דווקא עכשיו כשמול מכונת המלחמה ורוחות השנאה העשייה שלנו נראית קטנה ושולית – הסולידריות בינינו יקרה מתמיד: לשמוע מה הם חושבים, לספר מה אנחנו מה מרגישים, להתגבר על הפחד שהשטחים הם על סף בעירה ושאולי בדרך נחטוף אבנים ולשבור שוב ושוב את האשליה הכל כך חזקה של "אנחנו" ו"הם".

בתוך הפעילות האינטנסיבית של הימים הללו קשה למצוא זמן לשבת ולכתוב. ושטף האירועים כבר השכיח ממני הרבה ממה שהיה חשוב לתעד ולפרסם.
אז מה שיש כאן זה דיווח קטן וחלקי מהביקור שלנו שלשום בדיר איסתיא. בצהרים סיפרו לנו שיום קודם לכן הצבא חסם את כביש היציאה מהכפר ולכן הגענו לביקור סולידריות. מספרים לנו שחסימת הכביש באה כנראה בעקבות ידוי אבנים על רכבים ישראלים (מתנחלים) בכביש הראשי ליד הכפר. החסימה מכוערת אסתטית ומוסרית. אפילו מפרספקטיבה ישראלית צרה היא לא יכולה להביא תועלת. לא רק שמדובר בענישה קולקטיבית, לא רק שהצבא הגיע כבר לעצור שניים מתושבי הכפר –  החסימה לא תמנע ידוי אבנים שהרי מיידי האבנים אינם יוצאים למשימתם ברכב. במקום זאת, הכוחנות של הצבא מספקת עוד סיבה לזעם, מחנכת עוד ילדים פלסטינים שישראל מתנהגת באכזריות. ויש סיכוי סביר שסביב החסימה הזו יתפתח חיכוך שבו יהיו נפגעים – פלסטינים או ישראלים. דרך אגב, המסגד בכניסה לכפר הוצת השנה בידי ישראלים ושנה קודם לכן רוססו עליו כתובות שטנה. המציתים לא נתפסו והיציאה משום התנחלות לא נחסמה.

חסימת כביש היציאה מדיר איסתיא

חסימת כביש היציאה מדיר איסתיא

אנשים בכפר מאוד שמחים שהגענו דווקא עכשיו. היום מתקיים קמפיין אינטנסיבי לאיסוף תרומות למען תושבי עזה ורבה אנשים נמצאים ברחוב. אנשים שאנחנו מכירים עוצרים אותנו, שואלים מה חדש אצלנו. עשינו גם כמה הכרויות חדשות. אנחנו עוצרים ליד האוהל שהוצב במרכז הכפר לאיסוף התרומות למען תושבי עזה. בתוך האוהל נערמות שישיות של בקבוקי מים.

אנחנו נכנסים לאחד הבתים, שם מתאספת החבורה שהתרוצצה כל היום לגייס תרומות מתושבי הכפר. נאסף סכום כסף יפה וגם מוצרים שונים כמו שמן זית וכמובן מים. אבל בגדול האווירה קשה. מול ההרג וההרס התרומות שגייסו הן טיפה בים. ובתמונה הגדולה הם יודעים שהעתיד לא יביא איתו דברים טובים. מישהו שאיננו מכירים מספר לנו שאביו נאבק כדי שישראל לא תיקח את אדמותיו וישב על כך בכלא. גם הוא, אחרי אביו נאבק להגן על האדמות וגם הוא נכלא כשהיה בן 17. הוא בטוח שכך גם יהיה עם הבן שלו.

הם מתכננים להפסיק את החשמל בכפר ל-30 דקות בלילה כהזדהות סמלית עם תושבי עזה שאין להם חשמל. מדברים על הפגנות צפויות – הפגנה נגד החסימה ביציאה מהכפר והפגנה אחרת בעיירה הסמוכה.

בביקור הזה קרה הרבה יותר מכפי שאני מצליח לתאר. מצד אחד המחיצות האוביקטיביות גבוהות מאי פעם. אבל בו בזמן, אנחנו וחברינו מדי איסתיא חודרים דרכן שוב ושוב. וכך נמשיך.

——————

עדכון 3/8 אתמול בערב התושבים פתחו את החסימה. הצבא לא הגיע ולא היה כל עימות.

7 תגובות ל-“

  1. אביבסקי, מחמם את הלב. ואת הנשמה.

  2. אביב, קראתי בענין רב, הייתי איתכם פעם שם ואני מתגעגעת לחזור,יחד עם זאת מודה שגם יותר חוששת. היה מרגש ומעניין לקרוא, באם תארגנו בקור קבוצתי אעשה מאמץ להצטרף ולהתגבר על החשש.
    אורית פס

  3. לא יודעת למה דווקא תמונת החסימה זעזעה אותי כל כך. אולי כי גל האבנים הזה מחדד את זה שהחסימה היא לא אקט של חוק וסדר אלא אקט פרוע, כוחני ומלא בהרס. חשוב כל כך שהייתם שם

  4. נורית טולנאי

    תודה לכם אביב והחברים, על הנחישות והכוחות לצאת בלב הסערה .

  5. תודה על התגובות.
    כן אורית, כדאי שנארגן כזה ביקור בקרוב.

  6. תודה שביקרתם וכתבת. מחמם את הלב

  7. כל הכבוד מחמם את הלב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s