חמלה היא ברירת המחדל

תחילה תזכורת לגבי השבת הקרובה: להיות שלום? יום תרגול ופעולה. דף האירוע בפייסבוק.
הצטרפו אלינו.

מכתב על המלחמה בעזה / סטיבן פולדר

(תרגמה אביגיל גרץ – המכתב נשלח לפני שבוע אךהוא רלבנטי גם כעת כשהלחימה פסקה)

 

המצב בעזה הוא מצב הרה אסון. תושביה של עזה חווים סבל בל יתואר כמו גם מחסור ואובדן קשים. זוהי טרגדיה המתרחשת ומתמשכת ממש לנגד עיננו. רבים מאיתנו מרגישים זאת כל יום בלב ובגוף שלנו שמהדהדים את הכאב. גם בישראל יש כאב וסבל. רבים סובלים על בסיס יומיומי מירי טילים, סירנות מתמשכות וחרדות לגורלם של הצעירים המשרתים בצבא או במילואים, כמו גם פחד על עצמם. בישראל זהו פחד לאומי מוכר אשר נועל פחות או יותר את כל האוכלוסייה הישראלית היהודית ומכניס אותה לתודעת הישרדות – 'זה או הם או אנחנו' – ולתמיכה גורפת בפעולה צבאית יהיה מחירה אשר יהיה. מצב זה יוצר אתגר עצום לאנשים שמאמינים בגישה אחרת. הנה כמה הצעות:

  •  אנחנו עלולים לאבד את הקול האותנטי שלנו בזמנים כאלו. אנחנו עשויים להרגיש מבולבלים אל מול קולו החזק של הקונצנזוס, אשר פעמים רבות יכול להיות קולם של אנשים מאוד קרובים לנו. אנחנו צריכים לעצור כמה פעמים ביום, להרהר ולהקשיב לרגשות העמוקים שלנו, לקולה של החכמה המצויה בנו. כאשר אנחנו מזהים את הקול הפנימי הזה עלינו לסמוך עליו לגמרי גם כאשר נדמה לנו שזוהי רק להבת נר קטנטנה בתוך סערה גדולה. האמת היא שהקול הפנימי הזה לא יכול להילקח מאיתנו בשום תנאי.
  • עלינו להרחיב את הפרספקטיבה שלנו. המלחמה הזו היא השתוללות של אלימות שמגיעה משום שקודם לכן לא נוצלה האפשרות לבחור בכיוונים ופעולות לקידום שלום. הסבל והאלימות הנוכחים מכינים את הקרקע למלחמה הבאה. זוהי שרשרת מתמשכת וזה בידנו למנוע סבל ואלימות בכך שניקח חלק בניתוק השרשרת ולא משנה באיזו חוליה או רמה נפעל.
  • מאוד ייתכן שלא נוכל כרגע לעשות הרבה על מנת למנוע את ההרג המתמשך. אנחנו לא שולטים באפשרויות שהקארמה מזמנת לנו לפעולה. עלינו להשתחרר מתחושת חוסר האונים על כך שאיננו יכולים להביא לשינוי גדול, ובמקום זאת לזרוע זרעים של שלום שכן יש ביכולתנו לזרוע היכן שזה מתאפשר לנו. זו העשייה שלנו.
  • בזמנים כאלו עלינו לתמוך זה בזאת, להיפגש ולהשמיע את הקול שלנו. להשמיע את התובנות האותנטיות והיקרות לליבנו שכל-כך בקלות נמחצות בגלל כוח הקונצנזוס והאווירה ההישרדותית הרוחשת בכל. כדבריו של א.ק. מוסט, שהפגין לבדו בבית הלבן כנגד מלחמת ווייטנאם: "אני לא עושה זאת על מנת לשנות אותם, אני עושה זאת כדי שהם לא ישנו אותי".
  • תשתמשו, תתנו אמון ותהיו בהירים בנוגע לחופש הפנימי שלנו שמגיע מאי היאחזות בהשקפות ודעות. זה נותן לנו חופש לפעול ולהגיב. אנחנו לא חייבים להגיב לכל מי שיוצא נגדנו, ובטח שלא נשתמש בשפה מתלהמת. אבל אנחנו יכולים כן להגיב, וכשאנו עושים זאת אנחנו יכולים למצוא בתוכנו באופן ספונטני תגובות שונות, לא רגילות ולא צפויות שיעוררו סימני שאלה, שיותירו שאלות פתוחות.
  • חמלה היא בררת המחדל. היא שייכת לכולם, נמצאת אצל כולם ומופנית לכולם כיוון שכולנו קשורים זה בזאת בסבל הנוכחי. זוהי תגובת הלב שיכולה לעמוד לרשותנו עשרים וארבע שעות ביממה וזוהי תגובה שזורעת זרעים. חמלה לסבל העצום של תושבי עזה ולסבל שלנו, לרגשות הכואבים שלנו, למחשבות המכאיבות שלנו, חמלה לחיילים הישראלים וחמלה ללוחמים הפלסטינים הלכודים באלימות שלהם, חמלה לציבור הישראלי המחזיק בכל-כך הרבה פחד, חרדה וכעס, חמלה לכולם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s