קהילות הדהרמה על המלחמה בעזה והאלימות הפוליטית בישראל

תחילה שתי תזכורות –

ביום חמישי הבא 18 בספטמבר מתקיים סיור הדהרמה שלנו לאזור דיר איסתיא. כריסטופר טיטמוס, יונתן דומיניץ ולילה קמחי יצטרפו אלינו ויסייעו להפוך את הסיור ליום של תרגול. סיימנו להכין את המסלול ולתאם עם חברינו מדיר איסתיא שיספרו לנו על המצב באזור. נותרו כמה מקומות באוטובוס. פרטים והרשמה כאן

ב 25-29 בספטמבר מתקיים הרטריט השנתי שלנו. הזדמנות למלא מצברים, לחדש את ההשראה ולבחון לעומק דילמות המעסיקות אותנו כפעילות ופעילים חברתיים. שירי, רני וזוהר הנהדרות ילמדו. פרטים והרשמה כאן

—————————

החודשיים וחצי השחורים של הקיץ הזה הביאו איתם גם התעוררות אזרחית גדולה – א/נשים רבים שהרגישו שיש להם את האחריות ואת היכולת להשמיע את כאבם על ההרג הנורא ולפעול נגד אלימות והסתה ולמען סולידריות וסובלנות. התהליך הזה התרחש גם בקרב הסנגהות השונות בארץ: התפרסמו טקסטים והתקיימו אירועים רבים שבהם הקהילה התייחסה למתרחש. אמנם גם בעבר היו קולות בקהילת הדהרמה שהפנו את מבטם אל אירועים פוליטיים וחברתיים, אולם אלו היו היוצא מן הכלל. הפעם היה מדובר בהיקף יוצא דופן של פעילות והתייחסות. לצד הפעילויות הרבות כקהילה, היו גם פניות אינדיבידואליות רבות של מתרגלים ומתרגלות שחיפשו אפיקי פעולה. אני קיבלתי לא מעט פניות מאנשים שרצו לברר לאן הם יכולים לתרום כסף ולאלו ארגונים הם יכולים להצטרף. לפני 5 שנים, בזמן עופרת יצוקה הדברים הללו קרו הרבה פחות.

למטה תמצאו רשימה של האירועים והטקסטים שהגיעו לידיעתי (מן הסתם זו לא רשימה שלמה – אשמח לקבל תוספות). קודם לכן כמה מחשבות שלי על המשמעות של השיח הער שהתקיים בתוך קהילת הדהרמה סביב המלחמה והאלימות הפוליטית בתוך ישראל.

מסתבר שהיום מתרגלות ומתרגלים רבים רואים את הדהרמה ואת התרגול שלהם כרלבנטים לדברים שהם התמודדו איתם בזמן המלחמה: הסנגה מציעה להם שותפות בהתמודדות הזו. הדהרמה מעניקה למתרגלים פרספקטיבה להבין את ההתרחשויות ואת האופן שהו הן משפיעות עליהם. התרגול נותן את כוחות הנפש הדרושים להתמודדות ובמקרים מיטביים ההתמודדות יכולה להיעשות כתרגול.

כאמור, זה שינוי לעומת העבר וזה שינוי משמח. זה מעיד על כך שהדהרמה בישראל הולכת ומתבגרת. היא כבר לא רק "עניין רוחני" ואנשים לא פונים אליה רק עבור עניינים נפשיים-תודעתיים מצומצמים. התרגול הרוחני נבדל פחות מחיי היומיום ולהיפך הוא מתרחש בתוכם ומתוכם. יותר ויותר מתרגלים בישראל מפסיקים להתייחס לדהרמה כמקום לקבל בו מפלט מההיבטים הלא נעימים של החיים אלא רואים אותה כרלבנטית לכל ההיבטים של החיים שלהם – כולל למציאות החברתית ולאלימות הפוליטית שאנחנו חיים בתוכה.

כשמסתכלים על התכנים ועל האופי של הפעילויות רואים כמה דברים מעניינים:

–  כמעט כל הפעילויות התקיימו כמפגשים פנים קהילתיים התכנסויות של מתרגלים ומתרגלות להתבונן ולשתף על המתרחש. כקהילה כמעט ולא היתה פנייה החוצה לציבור הרחב בין אם בשביל להשמיע מסרים שחשובים לנו, בין אם בשביל פעילות מחאה ובין אם בשביל פעילות של תמיכה ונתינה.

– רוב המפגשים התקיימו סביב תימות של שיתוף במצוקה שהמשתתפים חשים נוכח המצב ומתן תמיכה. המפגשים עסקו בעיקר בעולם הפנימי של המשתתפים, לא בפיתוח פרספקטיבה פוליטית על המתרחש ולא בחשיבה על פעולה מתבקשת.

ההבחנות הללו מראות הן את מה שיש לקהילת הדהרמה להציע והן את הכיוונים שאליהם אנחנו עדיין יכולים להתפתח. במשך למעלה מחודשיים (מאז חטיפת הנערים ב 12 ביוני) האווירה הציבורית היתה רוויה ברגשות קשים: דאגה, חרדה, כעס, ניכור, פחד, שנאה, יאוש, התלהמות ודמוניזציה – הכל היה שם. תערובת כלשהי של הרגשות הללו לא פסחה על אף קבוצת אוכלוסיה והם לובו על ידי פוליטיקאים, התקשורת והשיח הציבורי. בכל התקופה הזו היו חסרים מאוד קולות ומסגרות שיעזרו לאנשים לא להיסחף אחרי מערבולת הרגשות, לא ללבות את הדחפים האלימים שקיימים בתוכנו. לא היתה מסגרת שתעזור לאנשים להזין את הכוחות החיוביים שבתוכם ולהיעזר בהם אל מול התחושות הקשות והמציאות הלא פשוטה.
בקהילות הדהרמה לעומת זאת, הפניית תשומת הלב פנימה היא ברירת המחדל. כך גם טיפוח שקט, חמלה ושמחה, הכלה של פחד וכעס וסירוב להעצים רגשות שליליים ואלימות. המפגשים השונים שהתקיימו (ראו את הרשימה למטה) הוקדשו בדיוק לכך וזו היתה החשיבות הגדולה שלהם.

הפניית תשומת הלב למצוקה שלנו ולתוקפנות העולה בתוכנו היא גם בעלת משמעות פוליטית אולם זו משמעות מוגבלת: במפגשים ניתנה התייחסות מכבדת הן למי שכאבו על ההרג המיותר והן למי שהאמינו ש"אין לנו ברירה" או היו שבויים בתפיסה דמונית של פלסטינים. כך זה גם צריך להיות ואם במפגשי הדהרמה הללו, אנשים בעלי עמדות פוליטיות מנוגדות הצליחו להקשיב אחד לשני זה כמובן חשוב מאוד. אבל אם בתרגול אנחנו שואפים לפתח ראיה ברורה של המציאות, הרי שזה אמור לכלול גם ראיה ברורה של ההטיות הפוליטיות שלנו ושל המדיניות שבסופו של דבר מובילה למלחמה. אם בתרגול אנחנו שואפים להחיות את איכויות הלב הרי שהרג של מאות ילדים בעזה אינו משהו שאנחנו יכולים להתייחס אליו כ"תוצאה בלתי נמנעת".

במשך למעלה מחודשיים היו המון הזדמנויות לעשייה – השמעת שיח אחר ברחוב, תמיכה במשפחות שברחו מדרום הארץ, מחאה נגד המלחמה, הגנה על פלסטינים מפני תקיפות ברחוב (דבר שהפך יומיומי בירושלים), פעולות הידברות תוך ניסיון להנמיך את להבות העוינות, שליחת תרומות לתושבי עזה….

רבים בסנגה השתתפו בפעולות הללו כאינדיבידואלים ובמסגרת של ארגונים שונים אבל כסנגה כמעט לא עשינו זאת, זולת מקרה או שניים יוצאי דופן. אפשר להבין למה – פעילות כזו אינה המומחיות שלנו, המשאבים הארגוניים מגויסים לדברים אחרים והקהילה שלנו מגוונת דבר שמקשה על מציאת אפיק פעולה מוסכם. ואולי זה שלב ההתפתחות הבא של קהילת הדהרמה – למצוא איך לעבור משיח לפעולה, מתרגול במעגל הפנימי שלנו ליציאה למרחב הציבורי.

זה מה שאנחנו עושים בדהרמה מעורבת חברתית כבר כמה שנים ומטבע הדברים נהגנו כך גם הפעם במידה כזו או אחרת של הצלחה. את המפגש הראשון שארגנו קיימנו בחוץ, במרכז ירושלים, היכן ששבוע קודם לכן המוני ישראלים צעקו "מוות לערבים" ותקיפות נגד ערבים התקיימו שם מאז בכל ערב. אחרי המפגש הזה ניסינו לארגן קבוצה שתשתתף בפעילות ההידברות בכיכר ציון אך הדבר לא הצליח. האירוע הגדול שארגנו בעיצומה של הלחימה באוגוסט כלל, לצד הדיבור על רגשות ותודעה גם לימוד של ההקשר הפוליטי שמתוכו צמחו ההתלהמות, ההסתה והאלימות שהתפרצו בתוך ישראל. כמובן, ההליכה שקיימנו בסופו של אותו יום היתה פעולה במרחב הציבורי. הדבר העיקרי שעשינו בחודשיים האחרונים זה להמשיך ולהדק את הפעילות שלנו עם שותפים בולאג'ה ודיר איסתיא. הקשר הזה היה חשוב מתמיד והוא נתן לנו המון כוח ותקווה. אילנה המרמן תיארה את הדברים בצורה מדויקת במאמר שהתפרסם לפני כמה ימים בעיתון הארץ:

"גיליתי … את העושר והאושר של סולידריות עם בני האדם שהמדינה שנולדתי בה ואני אזרחית בה מחריבה את חייהם. ובייחוד, את החירות להתרועע, באמת ובתמים, עם מי שהמדינה שאני אזרחית בה חינכה אותי, בזדון ובשקר, לראות בהם את אויבי ולפחד מהם. גיליתי את החירות להתגבר על הפחד וללכת אליהם, להכיר את תרבותם ואת לשונם ואת חייהם בטוב וברע. … ויצאתי נשכרת מזה גם במובן הפרטי ביותר, כי לא רק הכנסת אורחים וחום אנושי מצאתי בבתים העלובים ביותר של מחנות הפליטים, אלא גם הבנה ונחמה ומנוחה בשעותי האישיות הרעות העניקו לי הנשים והאנשים הפלסטינים שהיו לידידי".

ועכשיו לרשימת הטקסטים:

הטקסטים שהתפרסמו בתקופה הזו הם טקסטים חשובים שיש בהם שילוב חכם של האלמנט האישי-רגשי עם הפוליטי-חברתי. אנחנו מקבצים אותם כאן כדי שאפשר יהיה לחזור ולקרוא בהם בקלות:

חמלה היא ברירת המחדל – טקסט של סטיבן פולדר. סטיבן מצביע על היאוש שעשוי לעלות בנו נוכח ממדי האלימות ועל האתגר שבלהשתחרר מהקונצנזוס שמצדיק את המלחמה. הוא נותן כמה הצעות פרקטיות לפתיחת הלב, שחרור המחשבה ויציאה לפעולה.

קול קורא בעד האדם – טקסט של מאיר זוהר. מאיר כותב צורה ברורה: " כולנו כבר מעורבים, וכל מי שעכשיו עומד מן הצד ושומר על זכות השתיקה, עלול לגלות שהוא הצטרף בזאת למשתיקים".
והמסקנה:
"קודם כל להשמיע קול"

אלו ההצדקות וזו העבודה – טקסט של כותב שורות אלו. הפניית מבט אל ההצדקות שניתנות מסביבנו להרג. ואם יש בי משהו שמשתכנע מההצדקות הללו: רק על ידי שאכיר בכך יש ביכולתי להתחיל ולנסות להשתחרר מהן.

אוכלוסיה וכולי – טקסט של יעקב רז. רז מראה איך השפה מנוצלת על מנת להקהות את ליבנו ולטשטש את התודעה כך שלא תבחין בסבל שהיא נותנת יד ליצירתו.

האם באמת אין לנו ברירה? – טקסט נוסף של סטיבן פולדר. שמראה ש"אין לנו ברירה" אינה אלא אמונה שנובעת מראיה חלקית, מהנחות מוטעות ומאווירה ציבורית שמעודדת קונפליקט ולא פיוס.

רשימת האירועים

7 ביולי – ערב של דהרמה מעורבת חברתית. בהנחית אביב טטרסקי ושירי בר. התקיים בירושלים על רקע האווירה הקשה מאז חטיפת שלושת הנערים הישראלים והאלימות נגד ערבים עם גילוי הגופות שבוע קודם לכן.

9 ביולי – ערב של דהרמה מעורבת חברתית  בהנחיית יעקב רז (פסיכודהרמה), איתמר בשן ותור גונן (בית בהוואנה) ורני עובדיה (תובנה ודהרמה מעורבת חברתית), איריס דותן כ"ץ ואסף קידר (דהרמה מעורבת חברתית) התקיים בתל אביב.גם הערב הזה תוכנן על רקע האלימות בתוך ישראל אולם הוא התקיים יום אחרי פרוץ המלחמה בעזה.

21 ביולי – דהרמה בעיתות מלחמה. ערב בירושלים בהנחיית לילה קמחי (תובנה) ויואב אפטוביצר

22 ביולי – אינטגרל דוג'ו בתל אביב קיים ערב בכותרת דהרמה בעת משבר. בהנחיית מיילס קסלר (אינטגרל דוג'ו) רני עובדיה (תובנה ודהרמה מעורבת חברתית) ואחרים.

24 ביולי – ערב בפסיכודהרמה. בהנחיית בעז עמיחי, מאיה לאוב ועדה אבשלום.

30 ביולי – ערב בהנחיית לילה קמחי (תובנה) ויואב אפטוביצר באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב: כיצד ניתן לשחות בתוך זרמי השנאה, ההקצנה, הייאוש והפחד מבלי לטבוע ואף למצוא חופים חדשים של אהבת אדם?

2 באוגוסט – יום תרגול בהנחיית אילן לוטנברג שתוכנן מזמן ובנושא אחר שונה והוקדש להתייחסות למלחמה ולאלימות הגואה

4 באוגוסט – ערב בפסיכודהרמה. בהנחיית יעקב רז, יובל אידו-טל ושירי בר.

9 באוגוסט – להיות שלום? יום תרגול ופעולה של דהרמה מעורבת חברתית. היום כלל תרגול, לימוד על תודעת סכסוך והליכת שלום שהסתיימה באוהל המשפחות השכולות.

16 בספטמבר – על רקע אירועי הקיץ יתקיים בעמותת תובנה ערב "דהרמה בימים סוערים" בו כריסטופר טיטמוס ותגריד מוסא (מתרגלת ותיקה בתובנה) ישוחחו על דהרמה והמציאות הפוליטית.

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s