לגונן על סידהארתה – קריאה חברתית

ראשית תזכורות:
בשבת הבאה נקיים בתל אביב שבת תרגול "התהוות גומלין ומעורבות חברתית". פרטים והרשמה כאן
יום העבודה בולאג'ה שהיה אמור להתקיים היום נדחה בשל השלג ויתקיים ביום ששי 23/1. פרטים והרשמה כאן
ואחרון חביב – השתלמות (בגמול) למורים ומורות: דיאלוג פוליטי במרחב החינוכי. תיפתח בירושלים בסוף החודש. פרטים והרשמה כאן

—————-

לגונן על סידהארתה – קריאה חברתית

זה אחד הסיפורים המוכרים על חייו של הבודהה: הוריו של סידהארתה גואטמה רצו לגונן עליו (וגם לנתב את דרכו בחיים) ולכן מנעו ממנו לבוא במגע עם הדברים המכאיבים שבחיים. כך, רק לקראת סוף שנות העשרים לחייו כשהחל לחמוק מבית הוריו בסתר, נתקל בתופעות כגון זקנה, חולי ומוות. המפגש המטלטל עם הסבל הבלתי נמנע שבחיים היווה את נקודת המוצא למסעו הרוחני של סידהארתה, להתעוררות שלו ולגיבוש התובנות העמוקות שלו לכדי הדהארמה אותה אנו לומדים ומתרגלים כיום.

כאמור, זה סיפור מוכר מאוד וחוזרים עליו אינספור פעמים במפגשי לימוד של הדרך הבודהיסטית. למיטב זכרוני בכל הפעמים ששמעתי או קראתי התייחסויות לסיפור הזה הן תמיד נצמדו להיבט האנושי שלו – סבל, הנוכחות שלו בחיים שלנו וההכרה בכך.

אלא שלסיפור יש גם פן חברתי. לא זכור לי שנתקלתי אי פעם בהתייחסות לפן הזה של הסיפור.

כי ההורים של סידהארתה הם המלך והמלכה. וכדי לגונן על בנם הם משתמשים בכוח שהמלוכה מקנה להם – רותמים למטרה את פקידי השלטון ו"עובדי המדינה", מפנים את משאבי הממלכה למטרה הזו, מצווים על התושבים לנהוג כך ולא אחרת…. עצרו רגע וחישבו על הפוליטיקאי/ת הישראלי/ת שאתם אוהבים להתעצבן ממנו. כאלו היו כנראה ההורים של הבודהה.
ההתנהלות המושחתת הזו מסבה נזק כפול. בטווח המידי מדובר בחוסר שוויון, פגיעה בחירות וכו'. כדי להבין את הנזק בטווח הארוך, נדמיין מה היה קורה לו המלך והמלכה היו מצליחים בתכניתם וסידהארתה היה יורש את המלוכה מבלי שחווה סבל. איזה מן שליט הוא היה? איך הוא היה מתייחס לצרכים של תושבי הממלכה או להתמודדויות שלהם עם רעב, סכסוכים, עוני, חוסר ביטחון וכו'? האם הוא היה שליט מנוכר שלא מסוגל להבין את הקשיים של האוכלוסיה? האם הוא היה שליט מבוהל שהמידע אודות משברים ובעיות חברתיות מאיים עליו כל כך מכיוון שבשנים המעצבות שלו היה מוגן מדי? האם היה שליט שחצן שמתייחס לתלונות על "סבל" (הרי דבר כזה לא קיים) של האוכלוסיה כאל התפנקות? שוב, עצרו לרגע לחשוב על בעלי שררה ישראלים ותזהו את הדפוסים השונים.

כותרת המתארת את מפגשיו של סידהארתה עם אדם חולה, קשיש וגוויה

כותרת המתארת את מפגשיו של סידהארתה עם "מבשרי הסבל" אדם חולה, קשיש וגוויה – מפגשים שהוריו לא רצו שיתקיימו

זה לא סתם שבמפגשי דהרמה אנחנו לומדים את הסיפור הזה בלי לתת את הדעת על הפן החברתי שלו. אנחנו מורגלים – מותנים – לקבל כמובנים מאליהם את מנגנוני הכוח בחברה, להיות עיוורים אליהם. הסיפור מעביר לנו בהיחבא מסר של "ברור שכך ינהגו מלכים, ברור שכך יגדלו נסיכים". באופן הזה, בלי שנשים לב אפילו, הסיפור מחזק את העיוורון שלנו לאי הצדק שמשרת את בעלי הפריבילגיות. כמובן שכדי שלא נשים לב, המספר הבודהיסטי מעלים מאתנו את כל מי שנפגע מההחלטה השלטונית: את הפקיד שהתעצבן מכך שהוא צריך לסייע בהגנה המוגזמת על הנסיך ולכן פוטר או הושלך לכלא. את התושבים "הבעייתיים" שמפגש איתם היה עלול לנפץ את  התמימות של הנסיך ולכן "סולקו" מהדרך וכו'.

בדרך כלל השליטים ובעלי הפריבילגיות הם אלו שמעצבים את הסיפורים של הקולקטיב. לפעמים הם מספרים אותם בעצמם ולפעמים הם מכתיבים לאחרים כיצד לספר אותם. חישבו על פרשיות ההון-שלטון-עיתון של השנים האחרונות בישראל: ידיעות אחרונות שבשירות נוחי דנקנר מנגח את נתניהו, ישראל היום שהוא השופר של נתניהו, מינויים פוליטים בקול ישראל, קרן נויבך מ"סדר יום" ברשת ב' שהתמקדותה הביקורתית בסוגיות חברתיות-כלכליות כמעט גרמה לפיטוריה ועוד. שלא לדבר על מה שקורה במערכת החינוך. הסיפורים של הלאום, של הקבוצה, מסופרים בדרך כלל מנקודת הראות של בעלי הכוח ומשרתים את האינטרסים שלהם.

הבודהה, עם כל פרישותו והיותו חסר בית (בהיקו – נזיר בפאלי – משמעותו קבצן) בא מהאליטה ואחרי ההתעוררות שלו חזר והתחבר אליה: הוא הקסים מלכים ונסמך על שולחנם של עשירים. למרות זאת, הוא הצליח לאתגר את המוסכמות החברתיות ואי הצדק שנלווה אליהן: שבר את החרם על כת "הטמאים", קיבל נשים כנזירות, התערב כדי למנוע מלחמות, יעץ לשליטים נגד היסחפות אחרי חמדנות וכו'. אבל סביר להניח שמתוך החיבור לשלטון, הנראטיב הבודהיסטי לוקה בהטיות ונקודות עיוורון.
מה לגבינו, שהולכים היום בדרך הדהרמה? קהילת הדהרמה בישראל בהחלט מחוברת לשכבות הפריבילגיות. לא מעט מרכזי מדיטציה עירוניים ממוקמים בשכונות יוקרתיות. אנחנו פעילים באקדמיה, פוזלים מדי פעם לאנשי עסקים ובעלי הון … זה לא רע בפני עצמו. אבל חשוב שנבדוק את עצמנו עד כמה אנחנו "קונים" את הנראטיב שמגיע עם העיוורון של בעלי הפריבילגיות ועד כמה השיח שאנו מנהלים באולם המדיטציה משרת אינטרסים שמנוגדים לצדק.

חשוב להבין שמודעות חברתית אינה תוספת למודעות הרוחנית שלנו. מודעות היא מודעות. כך למשל, כשאנחנו מפנים את עיני הדהרמה שלנו אל המעשה המושחת או הרודני של הוריו של הבודהה אנחנו לא עושים זאת בשנאה או זעם בסגנון "מושחתים נמאסתם". לא. תוך כדי שאנו רואים את חוסר המוסריות של המעשה של המלך אנחנו יכולים לזכור שהוא גם אבא. וכאבא הוא באופן טבעי רוצה בטובת בנו. הרצון הטבעי הזה יחד עם הכוח שיש לו כמלך מולידים את המעשה המושחת של הכפפת טובת הממלכה למען מה שהמלך תופס כטובתו של בנו. וגם כאן, אני כמובן מתכוון ליחס שלנו אל העוולות השלטוניות של ימינו: התרומה של קהילת הדהרמה למאבקים חברתיים יכולה להיות פעולה נחושה למען צדק ונגד עוול ללא התלהמות וליבוי של שנאה.

המודעות הרוחנית והמודעות החברתית אחת הן וזה בא לידי ביטוי גם בסיפור על אופן גידולו של הבודהה: האבא – שהוא מלך – מתמודד עם החרדה לשלומו של בנו. התודעה שלו ששבויה בנפרדות גורמת לו לנצל את הכוח שיש לו וכך נוצרות עוולות שלטוניות. העוולות הללו יוצרות לחצים חברתיים שמקשים מאוד על תושבי הממלכה להיות חופשיים מהיאחזות ועוינות. כך נוצר מעגל של השפעות גומלין: התודעה מעצבת את החברה שבתורה מעצבת את התודעה וחוזר חלילה. כמו שתואר לעיל, חלק גדול מאי הצדק החברתי כלל לא נתפס כאי צדק אלא כמובן מאליו – זו הבורות החברתית. ואנחנו, אם ברצוננו לשחרר את התודעה שלנו ושל אחרים, כדאי שנצליח לראות מבעד להתניות החברתיות שלנו והבורות שנלווית להן.

13 תגובות ל-“לגונן על סידהארתה – קריאה חברתית

  1. תודה אביב, זה פוסט מצוין וחשוב, ועכשיו כשאני קוראת אותו אני נדהמת מהעובדה שאתה באמת הראשון שמתייחס לנקודה הזו בסיפור! והנקודה העיוורת הזו באמת קיימת בתרגול כפי שאני חווה אותו לפעמים, הדגש שניתן על שחרור אישי מדפוסים וסבל ולעתים ממש נוטה להתעלם או לבטל דפוסים ותנאים חברתיים, כלכליים ואחרים שמשפיעים על חיינו עמוקות.

  2. תודה תמי,
    תהיתי איך הפוסט הזה יתקבל. אני שמח לקרוא שהוא מהדהד אצלך.
    המשך (שלי, שלך או של אחרים) יבוא

  3. הי אביב🙂,
    שתי דוגמאות שעולות לי ממש מיד הן: אחת, בהקשר לנושא של תקיפות או הטרדות מיניות . נתקלתי בגישה הטוענת שכולנו בני אדם ולכן אין מה להדגיש סבל של קבוצה אחת על פני אחרת. נכון שסבל הוא סבל אבל הגישה הזו גם הובילה לפעמים לביטול העובדה שיש בחברה בה אנחנו חיים כוח חברתי, כלכלי, פיזי, מבנים חברתיים ומוסכמות שיוצרות מצב שבו נשים סובלות יותר מניצול ותקיפה והאפשרות להלחם בהן איננה תמיד זמינה או מועילה.
    הקצנה של התפיסות הללו יכולה להפוך ממש לעיוורון כאשר התגובה לתביעה להכיר בכאב, בסבל או אפליה וקיפוח נענית בתשובות כמו – זה רק שלך, את/ה מתקרבן, כולנו סובלים, תראה כמה העולם יפה ותפסיק להתעסק רק במה שרע. נתקלתי בזה כתגובה לדיון על אפליית המזרחים, דבר שלחלק מהשומעים היה ממש קשה לשמוע והתוצאה היתה התנגדות, ביטול והאשמת הדובר ב"הרעלת בארות"…

    • הי תמי
      שינוי המבט הוא באמת לא פשוט. איך נדע מתי מישהו "מתקרבן" ומתי זה אנחנו שעוורים לפריבילגיות שלנו?
      אבל בעיני הקושי הזה הוא לא סיבה לעצור – הוא חלק מהחשיבות של הרחבת המבט. ואם נעשה את זה כתרגול ובכלים שלמדנו בתרגול נוכל גם להתמודד עם האתגר.

  4. היי אביב ,
    ממש פוסט נכון ומאפשר להרחיב את הדעת- תודה . מצטרפת לדבריה של תמי אכן אין התייחסות בכותלי "היכל הדהרמה" בדרך שאתה מביא את הדברים. להוציא מעטים כמוכם, זהר ונייתן -דרמה מעורבת חברתית, סנגה סווה ובוודאי יש עוד. יש את הנושאים שתמי ציינה ויש עוד רבים.. יחד עם זאת ברמה האישית אני מנסה להיות בחקירה, אבל עדיין מוצאת את עצמי בחוסר אונים אל מול עוולות ש"אבא ואמא המלכים " אשר פועלים מתוך המניעים השונים שלהם כפי שעשיתה את האנלוגיה למלוכה של הורי סידהרתא ואנחנו או חלקנו שבויים בדפוסים מבנים ומוסכמות ובצדדים הרגשיים שמנחים אותנו.
    נראה לי פוסט נכון ומעורר לקראת התובנה בעמותת תובנה עם הרצון להרחיב את הפעילויות .
    .

    • תודה נורית,
      אני חושב שאנחנו יכולים כבר לדמיין את השיח בקהילת הדהרמה משתנה. ואז, חוסר האונים נוכח השתיקה או אי ההסכמה של חברינו בסנגה יתחלף בהעצמה ונחמה מהתמיכה והשותפות.
      לאט לאט נהפוך את זה ממשהו שאנחנו מדמיינים למשהו שאכן קורה

  5. היי אביב,
    נקודה מעניינת למחשבה. תזכורת נחמדה להרהר ולבדוק עד כמה הערכים שבאים לידי ביטוי בזמן הישיבה הנוחה על הכרית מלווים אותנו גם בשטף המערבולתי של חיי היום יום. תודה

  6. היי אביב,
    תודה על תרומה מאירת העיניים לתרגול מודעות חברתית

  7. אביב תודה על הרחבת המבט. פוסט נכון ומדויק לימים אלה ולבאים אחריהם. אתה מוכיח כאן פעם נוספת עד כמה חשוב לקחת טקסט מהדהאמה ולבודקו וליישמו, הלכה למעשה, ביום יום שלנו, בכל המעגלים החברתיים והסביבתיים שלנו. זה תרגול.זו הדהאמה.

  8. איתי, משה, טלי – תודה רבה

  9. הי אביב,
    הכותרת כבר תפסה אותי. מדהים איך אפשר להגיע לסיפור מוכר ולראות אותו אחרת. כן, נכון! איך לא חשבתי על זה קודם?
    אבל זה גם החזיר אותי לכאב שלנו כהורים שמנסים למנוע כאב מהילדים שלנו (דבר שהוא בלתי אפשרי). אז זה טוב שאנחנו לא מצליחים בזה…

  10. תודה אלישבע,
    נכון, חשוב גם לראות איך אנחנו – כמו המלך והמלכה – חרדים לשלום היקרים שלנו ומתוך הדאגה הזו מרשים לעצמנו לנצל לרעה את הכוח שלנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s