בין בודהה למרקס – על תפקידנו כפעילים חברתיים ומתרגלי דהרמה

ראשית תזכורת לרטריט השטח שנקיים בעוד שבועיים בולאג'ה: יומיים של הכרת המציאות בכפר, זמנים להתבוננות וחקירה, מפגש עם תושבים ועבודה עם חקלאים. ששי-שבת 6-7 במרץ.  פרטים והרשמה כאן.

—————-

בין בודהה למרקס – על תפקידנו כפעילים חברתיים ומתרגלי דהרמה
מאת טל אלסטר

רשימה זו נכתבת מתוך מיני לבטים ומחשבות שעולים בי מפעם לפעם, ביחס לאופן שבו אפשר וראוי לשלב בין התרגול הבודהיסטי לבין הרצון בשינוי פוליטי. בחיי היום-יום שלי, לעתים אני מצליח יותר ולעתים פחות לעשות את השילובים הנחוצים בעיניי. הטקסט הזה הוא ניסיון לבחון את המתח המפרה בין הרוחני והפוליטי, כפי שאני מבין אותו כעת.

מגיל צעיר אני אדם פוליטי, שפיתח מחשבות ביקורתיות לגבי הסדרים החברתיים, הלאומיים והכלכליים המושלים בחיינו. משגיליתי את התרגול הבודהיסטי, לפני כחמש שנים, הרדיקליות של הדהרמה נגעה בכל היבט של חיי, כולל, כמובן, בשאלות הנוגעות לשינוי חברתי. התקשיתי בשאלות שנוגעות בשילובו של העולם הרוחני עם עולם המעשה הפוליטי, כגון, לאיזו מין חברה אנו שואפים? האם מה שנחוץ לאנשים הוא החייאה של מדינת הרווחה, או שמדובר בפלסטר לחולה אנוש? האם אפשר לשאוף רחוק יותר, עמוק יותר, לשינוי תודעתי אמיתי? במה טובים חייו של אדם עשיר ואומלל מחיים של אנשים פשוטים ושמחים בחלקם?

כמובן שגם מהצד השני הופיעו פקפוקים רבים: האין עליית הרוחניות במערב (וגם בחיי שלי) תוצר של עידן נאו-ליברלי, בו סיסמאות כגון 'השלום מתחיל בתוכי' נועדו לטשטש מציאות של ניצול ואי צדק חברתי? האם התרגול לא מעודד פסיביות לנוכח המציאות, כשהוא מכיר בדוקהה שטבועה ממילא בקיום האנושי, ולכן לא מבדיל בין מצבים כגון חולי, זיקנה ומוות, לבין אסונות טבעיים, לבין סבל מעשה ידי אדם, כמו מלחמות או מחוסרות דיור? למעשה, התרגול גרם לי מחד להטיל ספק באותם דברים אותם דרשתי כפעיל חברתי, וההכשרה הפוליטית 'הביקורתית' שלי מאידך עוררה בי חשד מתמשך לגבי הפילוסופיה והסוציולוגיה שעומדות מאחורי התרגול.

תרגול מדיטציה של occupy wallstreet בפארק זוקוטי

תרגול מדיטציה של occupy wallstreet בפארק זוקוטי

לשאלות כלליות ורחבות אלו אני רוצה להציע שתי תשובות הפוכות. האחת מכירה במתח הבלתי נמנע בין השקפות העולם שאנו, כמתרגלים שהם גם יצורים פוליטיים מערביים (פחות או יותר, בלי לתפוס אותי במילה), מכילים בתוכנו. השנייה קשורה לאופנים בהם כן ניתן לשלב את העשייה החברתית עם עולם התרגול.

נפשנו החצויה

בפילוסופיה הפוליטית המערבית, ישנה נציגות יקרה מפז לעמדות המדברות בשבח ריבוי הערכים שמתרחש לא רק בגיוון של החברה הרב תרבותית אלא ממש בנפשנו פנימה. ישעיה ברלין הוא מייצג בולט של גישת ריבוי הערכים המתנגשים. הדוגמאות הקלאסיות קשורות בנושאים כגון דת ומדינה, אולם הנקודה יפה גם לענייננו: ההתנגשות בין השקפת עולם דהרמית ותפישת עולם פוליטית פרוגרסיבית יכולות שלא לעלות בקנה אחד, גם בחברה כולה וגם בתוכנו פנימה. נפשנו מכילה ריבוי של מקורות השראה. וכפי שאחד ממשיכיו הגדולים של ברלין, המבורך צ'רלס טיילור, כותב, ישנן 'דרישות מהן לא ניתן להתחמק, ובה בעת הן אינן מתיישבות זו עם זו. אם הקונפליקט אינו מורגש, הרי זה משום שההעדפות או האופקים שלנו צרים מדי, או שנתפתינו להתרצות מפתרונות-דמה'. כלומר, אין דבר מה פסול מיסודו בפלורליזם שלנו. הוא לא דבר מה שיש 'לתקן'. גם מהכיוון הבודהיסטי נשמעים קולות דומים: סטיבן בצ'לור, למשל, חוזר ואומר כי היסטורית, כשהבודהיזם פגש בתרבות מפותחת (כמו התרבות הקונפוציאנית בסין), הוא התפתח והתאים עצמו לחלק מעולם הערכים והפרקטיקות שלה. באורח דומה, אין אנחנו צריכים לחשוש מהשעטנז הנוצר בנו בעקבות עבודת התרגול והאקטיביזם: אין, למעשה, דרך בוגרת לחיות את החיים מלבד תוך התנגשות מסוימת של ערכים. ואין דרך לתרגל את הבודהיזם בישראל של המאה ה-21 מבלי הפילטר המערבי והישראלי בו אנו נטועים.

אחת מהליכות השלום בשנות האינתיפאדה השניה. ההליכות החלו ביזמת מתרגלים בעמותת תובנה והמשיכו במסגרת עמותת שביל זהב

אחת מהליכות השלום בשנות האינתיפאדה השניה. ההליכות החלו ביזמת מתרגלים בעמותת תובנה והמשיכו במסגרת עמותת שביל זהב

המסקנה שלי מכך היא שאיני צריך למצוא 'תשובה' אחת וסופית, או סולם אחד, לדרג בו את החשיבות של שחרור רוחני לעומת רווחה חומרית וחופש דמוקרטי. איני צריך לומר גם מה קודם למה, אלא להכיל את האינטואיציות הסותרות שלי בדבר הפוטנציאל הרוחני של החברה שלנו מחד, והמאבק לשחרור המדוכאים שבה מאידך. אני מאמין שדיכוי פוליטי לא מבטל את האפשרות של שחרור רוחני, ובכל זאת אחשוב שיש משהו פסול ודרוש תיקון בעוני, נישול והדרה פוליטית. אני מאחל לכל אדם את צמצום והתמרת הדוקהה, אולם אני דורש מכל אדם, חברה ומכניזם חברתי-כלכלי שיאפשרו זכויות אדם, הכרה פוליטית ותרבותית, ורווחה כלכלית. התקווה והפעולה למען עולם ער יותר אינה דוחה את הדרישה לעולם צודק.

רכות לעולם דווה

עם זאת, אני חושב שמלבד ההכרה בכך שהקונפליקט עצמו אינו מהווה בעיה, עדיין אפשר לעשות לא מעט בכדי להתירו. אציין פה כמה כיווני פעולה מוכרים וחשובים.

דהרמה מעורבת חברתית אינה סתם נסיון של פעילים חברתיים לעסוק בתרגול רוחני, או נסיון בודהיסטי להתערבות בענייני העולם. מלבד האופן בו השינוי החברתי נטוע בטקסטים הבודהיסטיים, ומתגלם במורים-אקטיביסטים דוגמת טיך נאת האן, יש דברים שאנחנו יכולים להעניק לשני העולמות: עולם התרגול ועולם השינוי החברתי. נוצר ערך מוסף דיאלוגי ומפרה כתוצאה ממפגש זה.

לעולם התרגול, אנו יכולים להביא את תרגול הקארמה לרמה רחבה ויום-יומית. הסיבתיות הטבועה ביחסים החברתיים (מי ייצר מה? תמורת מה? מהן ההשלכות של המלחמה? לאן תוביל אותנו הזנחת השכבות המוחלשות?) היא נושא שהמחקר והפעילות החברתית של מאות השנים האחרונות שכללו ופיתחו ללא הרף. זהו מושא התבוננות מצוין לתרגול, קרקע פוריה ומלאה בדוקהה עבור מתרגלים.

מן הצד השני, התרגול שלנו יכול להביא את הרכות והחמלה שנעדרות, לעתים, באורח פרדוקסלי, מהפעולה החברתית. פעילים חברתיים והוגים רבים חושבים שכעס הינו רגש פוליטי הכרחי, בלעדיו לא ייתכן מאבק אפקטיבי. הם מאמינים כי השנאה שלעתים ממלאת את ליבם היא חלק הכרחי, ובלתי נמנע, ממאבקים לצדק ולשחרור. אולם אנו האקטיביסטים הבודהיסטיים יכולים (בימים הטובים שלנו) להראות דרך אחרת למפגש בסכסוך ובקושי: מצד אחד, עמידה איתנה מול אי צדק ודיכוי פוליטי – בין אם בשטחים, בדירותיהן של המפונות מהדיור הציבורי, בדיכויין של נשים או של מזרחים – ומצד שני, היכולת לשמור על חוסננו הרוחני, וכפי שאנו אוהבים לצטט, לגלם את השינוי אותו אנו רוצים לראות בעולם. לפעילים הסקפטיים, שחושבים כי התרגול מדלדל את הלהט המהפכני של משני עולם וחברה, אני מזמין להציץ לעבר אולם הריטריטים של 'תובנה' בעין דור, ולגלות שם קשת רחבה של פעילים חברתיים. איני יודע האם התרגול מעודד ממש פעולה פוליטית, אולם הוא בוודאי אינו סותר אותה.

באופן אישי, אני מעוניין לנסות ולחקור האם ניתן לשלב את התרגול ואת המעש הפוליטי גם ברמות נוספות. מבין השלבים השונים של השינוי החברתי, תמיד נמשכתי למשבצת של בניית אלטרנטיבות למציאות הקיימת – דוגמת בניית קואופרטיבים, כלכלה מקיימת, ויצירת ערוצי שיח ופעולה חדשים. אין בכך כדי להפחית מהנחיצות של מאבקים כנגד – מחאה, שביתה, הפגנה או מניעת צעדי מדיניות פוגעניים הם צעדים חשובים והכרחיים בשינוי חברתי. אולם אני מוצא את עצמי בצד החשוב (שלעתים מוזנח) המנסה להניח יסודות למוסדות, ארגונים או דרכי חשיבה צודקות ומאפשרות יותר. גם בכך אני רואה ביטוי לתרגול: הרצון לבנות ולהצמיח דבר מה, מתוך ולצד ההריסות והקושי.

על כל פנים, נדמה לי שלנו כפעילים חברתיים ברוח הדהרמה יש תפקיד מיוחד ומועיל בשדה החברתי בישראל. אם נוכל, עלינו להביא גישה של פיוס ושל רכות גם להתנגדות למעשי העוול הקשים ביותר (ואלו, למרבה הצער, לא חסרים באיזורנו). הרכות יכולה להיות מוקדשת גם ליריבנו – בימים של גדלות נפש אמיתית – אולם היא קודם כל בשבילנו ובשביל אלו שאיתם ולמענם אנו נאבקים. וגם בתוך עולם השינוי החברתי, שגם הוא (אף ללא כל גורם מבחוץ!) רווי יצרים ומתחים, ביכולתנו להוות גורם מפייס, שמבלי לטשטש חילוקי דעות מהותיים, עומד על כבוד ועל שיתוף פעולה ברוח התרגול.

ברני גלאסמן מחלוצי הדהרמה המעורבת חברתית בעולם. גלאסמן שהיה אחד ממורי הזן האמריקאים הראשונים ייסד את מסדר ה-Zen Peacemakers. המסדר מעורב בין השאר, בסיוע והעצמה של דרי רחוב בניו-יורק ובעבודת ריפוי במקומות כגון מחנה ההשמדה אושוויץ, רואנדה ועוד

ברני גלאסמן מחלוצי הדהרמה המעורבת חברתית בעולם. גלאסמן שהיה אחד ממורי הזן האמריקאים הראשונים ייסד את מסדר ה-Zen Peacemakers. המסדר מעורב בין השאר, בסיוע והעצמה של דרי רחוב בניו-יורק ובעבודת ריפוי במקומות כגון מחנה ההשמדה אושוויץ, רואנדה ועוד.

5 תגובות ל-“בין בודהה למרקס – על תפקידנו כפעילים חברתיים ומתרגלי דהרמה

  1. תודה רבה טל על הרשימה שלך שגם בטאה את ההתלבטויות והמחשבות שלי בנושא השילוב בין דהרמה למעורבות חברתית פוליטית וגם נתנה הצעות חיוביות לגבי שילוב זה והכלת הניגודים שיכולים לעלות ממנו

  2. תודה רבה טל, Sadhu! אם כבר תמי ואני פה – מוזמן להצטרף לכנס בנושא חינוך ודהרמה ב- 8.3. עם אנדי וויסטריך – מורה דהרמה ופעיל חברתי. אם זה מעניין אותך צור קשר.
    סטי

  3. תודה רבה לשניכם. אשמח, אסף. אצור קשר במייל.

  4. נפלא וחיוני

  5. אהבתי
    ובגדול מצאתי שאני חי עם תשובות סותרות
    שאין להן הכרעה – הדרך שלי להתמודד היא כמו
    בריצת שטח בלילה – צעד צעד – חיים של כאן ועכשיו…
    בלילה עם הפנס אתה לא רואה רחוק – לא רואה את המטרה..
    אז לא משנה ממש לאן רצים ( ההפך מהמצב בו התשובה ברורה
    והמטרה ברורה ) ואז אתה מודד כל צעד בנפרד – כמו שלא תרצה
    לדרוך על שיח קוצים או אבן רופפת… לא תפגע באחר ולא תשפיל
    ולא תנצל ולא תעשה מה שלא עושים כי המטרה לא מקדשת האמצעים..

    ככה אפשר לחיות בשני העולמות ולא לקבל שיתוק מאי קבלת
    ההחלטה… פעם לרוץ בעליה ( עם הרבה מאד כוח ומאמץ)
    ופעם להתגלגל בירידה בקצב השיפוע (ללא מאמץ ורק לבחור
    על מה לדרוך…)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s