על היכולת להתפרנס

במסגרת הפעילות שלנו אנחנו פוגשים לא מעט פלסטינים שפרנסתם נפגעת קשות בגלל שהשב"כ החליט לאסור עליהם לעבוד בתוך ישראל.  הצורך בבידוק ביטחוני וסינון האנשים שמקבלים אישור כניסה לישראל ברור. מצד שני, מהאנשים שדיברנו איתם עולה שפעמים רבות האישורים נלקחים ללא סיבה מוצדקת. מיד נפרוש בפניכם שורה של סיפורים אישיים שממחישים שהחלטות השב"כ אינן תמיד מוצדקות ושההשלכה של מניעת אישור כניסה לישראל היא קשה ביותר.

מטרתנו כפולה. אנחנו רוצים לספר את סיפורם של פלסטינים שלא מצליחים לפרנס את משפחותיהם בגלל החלטות השב"כ. כל עוד ישראל שולטת בשטחים הכבושים האחריות על מצבה הרעוע של הכלכלה הפלסטינית ויכולתם של פלסטינים להתפרנס מוטלת גם עלינו.
נוסף על כך, אנחנו פונים אליכם כדי לגייס כסף שיאפשר לסבסד את העלות של הליכים משפטיים עבור כמה פועלים פלסטינים שרוצים לפנות לבית המשפט כדי להסיר את המניעה שהשב"כ הטיל עליהם ולהיות מסוגלים לחזור לעבוד בישראל. מתנדבות של מחסום ווטש' שמסייעות לפועלים פלסטינים "מנועי שב"כ" ומלוות אותם בניסיון להסיר את המניעה ולקבל אישור עבודה, מספרות לנו שהסיכויים להסרת המניעה בבית המשפט הם גבוהים מאד. זאת מאחר שפעמים רבות המניעות באמת אינן מוצדקות. את התרומות שלכם נעביר לעורכי דין שמטפלים תמורת תשלום מינימלי בהסרת המניעה.

קהילת הדהרמה היא רשת התמיכה שלנו. בלי העידוד שלכם לא היינו יכולים לעשות את מה שאנו עושים. וכעת יש לנו דרך לתת לתמיכה שלכם ביטוי חומרי שתהיה לו השפעה ישירה על רווחתן של כמה משפחות.

וכמובן, עיזרו לנו להפיץ  את הפניה הזו לאנשים נוספים – במייל או על ידי שיתוף בפייסבוק.

תרומות אפשר להעביר בהעברה בנקאית או בצ'ק.
כדי שנוכל לעקוב אחרי קבלת התרומות וגם לעדכן אתכם בהתפתחות ותוצאות הקמפיין הזה, בבקשה שילחו לנו מייל עם שמכם וכיתבו האם שלחתם צ'ק בדואר או עשיתם העברה בנקאית.

עוד פרטים על תהליך הגשת העתירות והעלות שלהן יש בסוף הטקסט אחרי רשימת הסיפורים האישיים.

1) להעברה בנקאית – שם חשבון: קרן השראה, מספר חשבון 663448, מספר סניף 749, כתובת הסניף כיכר העצמאות 11 נתניה, מספר בנק 12 (בנק פועלים)
2) לשליחת צ'ק – נא רישמו את הצ'ק לפקודת "קרן השראה", ושילחו לכתובת עמותת קרן השראה אצל חברת השראה פיתוח נדל"ן בע"מ, דרך מנחם בגין 7 רמת גן

סיימנו את גיוס הכספים – נאספו מעל 5,700 ש"ח. מוזמנים להמשיך לקרוא את הסיפורים שממחישים את חומרת הבעיה. בחודשים הבאים נעדכן לגבי התקדמות העתירות.

כל הסיפורים שלהלן הם של אנשים שהכרנו במהלך הפעילות שלנו בשנים האחרונות. מדובר במדגם בלבד – הרשימה של המקרים המוכרים לנו ארוכה בהרבה.
כדי להגן עליהם, שינינו את שמות האנשים בטקסט שלהלן.

היתר כניסה לישראל - נלקח מהאינטרנט ואינו קשור לאנשים שסיפוריהם מופיעים כאן

היתר כניסה לישראל – נלקח מהאינטרנט ואינו קשור לאנשים שסיפוריהם מופיעים כאן

2,500 ₪ למשרה מלאה

איבראהים עבד כמה שנים בהתנחלות עד שלפני שנתיים, ללא סיבה נראית לעין, נשלל האישור שלו. עכשיו הוא עובד בעיירה הפלסטינית הסמוכה לכפר שלו. עבור משרה מלאה בעבודה פיזית קשה הוא משתכר כל חודש 2,500 ₪ שבהם צריך לפרנס את משפחתו בת 6 הנפשות. "לא משלמים טוב כמו בהתנחלות", הוא אמר ולשאלתנו השיב, "בהתנחלות הייתי מרוויח 4,000". הסכום הזעום הזה הוא מה שהוא כמה אליו – תנו לו לעבוד שוב בהתנחלות (שיוצרת שלל בעיות לכפרים שלידה) וכל צרותיו נגמרו . אבל אבראהים "מנוע". משום מה השב"כ החליט שאסור לו לעבוד בהתנחלויות או בשטחי ישראל.

כמעט בכל פעם שאנו נפגשים הוא מספר על המחסור בכסף. לפעמים אנחנו קונים ממנו זיתים בכמה מאות שקלים ומוכרים בישראל. לפני הרמדאן הוא התקשר: "בחיאת, אין לי כסף. אולי תקנו זיתים?".

איבראהים לא מתעסק בפוליטיקה, רק פרנסת המשפחה מעניינת אותו. הוא טיפוס חייכן ומאוד ידידותי, כמעט מתחנף. אפשר לדמיין אותו עושה כל דבר בשביל להשיג עבודה. באחד הביקורים שלנו אצלו הוא סיפר: "רכז השב"כ של האזור תלה דפים בכפר השכן וכתב שמי שיש לו 'בעיות' עם עבודה יכול לבוא אליו לפגישה". זו אחת הדרכים של  השב"כ לגייס משתפי פעולה. "נו, והלכת?" שאלנו. "מה פתאום! לא מתקרב אליהם", וכעס החליף את החיוך.

בעזרת מתנדבת של מחסום ווטש הוא שלח בקשה להסרת המניעה ונענה בשלילה. סיבה לא נתנו. אף פעם לא מנמקים. בגלל שאין לו כסף הוא אינו יכול לעתור לבית המשפט ובקשות כאלו אפשר לשלוח רק פעם ב-12 חודשים. בקרוב הוא יוכל לנסות שוב.

אבל למה אני מנוע?

לבילאל מעולם לא היה אישור עבודה בישראל. הוא "מנוע". למה? לא ברור. מספיק להיות עם האיש 30 דקות כדי להבין ששום סכנה לא נשקפת ממנו. טוב, אולי הוא לא עשה כלום אבל איזה קרוב משפחה שלו שייך לפלג חמוש? כי עבור השב"כ קירבה משפחתית לפעיל חמוש היא סיבה להכריז על אדם כמסוכן. או להיפך, אולי קרוב משפחה שלו נהרג מירי ישראלי? מבחינת השב"כ קרובי המשפחה של הרוגים מהווים סיכון בטחוני כי הם ודאי ירצו לנקום. אבל לאחים של בילאל דווקא יש אישור והם עובדים בישראל. לו אין. מן שרירותיות שכזו.

למרות שאין לו אישור, הוא עובד בישוב ישראלי שאליו הוא מצליח להגיע דרך אזור שבו גדר ההפרדה לא בנויה. כן, רק 65% מגדר ההפרדה נבנו ולאורך למעלה מ-200 ק"מ אין גדר בין ישראל  לשטחים. עשרות אלפי פלסטינים נכנסים כך לשטחי מדינת ישראל על מנת להתפרנס. בילאל קם כל יום בשעה 4 לפנות בוקר. נוסע לכיוון הקו הירוק ואז ממשיך כמה קילומטרים ברגל פנימה אל תוך שטח המדינה, מקווה שחיילי משמר הגבול לא יבחינו בו. כמה פעמים תפסו אותו, בדרך כלל הוא לא נעצר ליותר מכמה ימים. בסוף יום העבודה המתיש הוא עושה את המסע הרגלי בכיוון ההפוך. כך, שנים כבר ש"האיש המסוכן" הזה נכנס כמעט כל יום לישראל ונמצא במגע קרוב עם לקוחות יהודים.

המעסיק הישראלי שלו מנצל את העובדה שבילאל תלוי בו ועובד אצלו שלא כחוק: השכר נמוך והיחס לא נעים. לפעמים המעסיק משלם פחות משסוכם. כבר כמה פעמים שלבילאל נשבר והוא החליט שהוא לא מוכן לספוג את היחס הנצלני הזה. אבל מה הוא יכול לעשות? בערים הפלסטיניות הוא ישתכר 90 ₪ ליום או 2,500 ₪ לחודש. יש לו 8 ילדים ואיך הוא יפרנס אותם? אז כל פעם, כמה שבועות אחרי שהודיע למעסיק שהוא מתפטר וניסה ללא הצלחה לחפש עבודה אחרת הוא חזר אליו.
למרות מועקת הפרנסה ושאר קשיים שהמשפחה בת 10 הנפשות הזו מתמודדת איתם, הבית שלהם הוא אחד הבתים הכי מלאי צחוק שאנו מכירים.

הצענו לו כמה פעמים לנסות להסיר את המניעה אך משום מה הוא לא רצה. לפני 3 חודשים הוא נשבר שוב והפעם ביקש בקול נכאים שננסה להסיר את המניעה. פנינו למתנדבת של מחסום ווטש שמארגנת את הניירת הדרושה לבקשה הראשונית להסרת המניעה שמגישים לפני שעותרים לבית המשפט. כל שבוע בילאל היה מתקשר וקולו מיואש: "יש חדש? מתי נשמע משהו?".

ואז הגיעה התשובה: "המניעה הוסרה ובילאל יכול לעבוד בישראל". התקשרנו אליו ואישתו ענתה. "פי אחבר מניחה" (יש חדשות טובות) אמרנו והיא צווחה משמחה. בילאל עלה על הקו וסיפר שכבר הצליח למצוא קבלן שרוצה להעסיק אותו; תוך שבועיים הוא יוכל לעבוד כמו שצריך. אבל שאלה אחת המשיכה לנקר במוחו ובשבועות מאז הוא שאל אותנו כמה פעמים: "אבל מה הם אמרו? למה הייתי מנוע?". מה יכולנו להגיד? "הם" לא נותנים תשובות לאף אחד.

מלכוד 22

ג'לאל לא עובד בישראל. השב"כ לא נותן אישורים לגברים בגיל שלו. לאחרונה חלה הטבה בענין הזה והשב"כ הוריד ל-22 את הגיל שממנו גברים פלסטינים מפסיקים "להיחשב" מסוכנים באופן גורף. אבל לשם קבלת אישור חייבים להיות כבר נשואים. זה המלכוד-22 שכל פלסטיני יודע לדקלם: בשביל להתחתן צריך כסף (לבנות בית), בשביל כסף צריך לעבוד, בשביל לעבוד צריך אישור, בשביל אישור צריך להיות נשוי…

בכל מקרה ג'לאל עובד כרתך בעיירה פלסטינית שליד הכפר שלו. השכר הוא  השכר שמרוויחים פועלים בגדה: 2,000-2,500 שח לחודש. לכן ג'לאל שהוא גבר צעיר ובעל מרץ הולך אחרי העבודה כרתך לעבודה השניה שלו כמוכר בחנות צעצועים. הוא ישן בבית ההורים שלו אבל הם בקושי רואים אותו. גם בחלק מסופי השבוע הוא עובד.

טעינו, אז ניקח לך את האישור

ואסים הוא גבר מבוגר, היה אמור להיות כבר בפנסיה. עד ראשית שנות ה-90 עבד כקבלן בישראל. באותן שנים שלפני אוסלו לא היה צריך אישורים כדי לעבוד בישראל. כקבלן הוא הרוויח הרבה כסף ובגלל האישיות הכובשת שלו התידד עם הרבה ישראלים. כל זה נגמר באמצע שנות ה-90. מישהו מהכפר הלשין עליו לשב"כ והוא נעצר ל-3 חודשים. בחודשים הללו הוא נחקר בעינויים ובסופם שוחרר ללא שהואשם בדבר – לא היה במה להאשים. אבל מאז הוא מנוע. האם השב"כ חושש מנקמה על העינויים שעינו אותו? או אולי זו הדרך לפרוק את התסכול שלהם על שנאלצו להודות שהוא חף מכל עוון? כך או כך, באחת הוא הפך מיזם עצמאי למובטל שאינו יכול לפרנס את משפחתו.

ולא שהוא לא ניסה. הוא נטע על אדמתו מאות עצי זית והחזיק כוורות דבורים: הזיתים והדבש היו אמורים להיות מקור פרנסה. אבל אז ישראל התחילה לבנות את גדר ההפרדה על האדמה שלו: ענני האבק מהעבודות הרגו את הדבורים. לצורך בניית הגדר עקרה ישראל 200 מעצי הזית שלו ועשרות עצים אחרים נותרו מהצד "הישראלי" שלה. שנים של עבודה, שעות של אהבה ירדו לטמיון ועימם נגוזה התקוה לפרנסה.

ואסים גר בבית גדול ויפה. כשמגיעים אליו מתרשמים ממראה הבית שמדובר במשפחה אמידה. אבל הבית נבנה בתקופה בה מצבו הכלכלי היה אחר. כשעולים לקומות העליונות רואים שהבנין לא גמור. "אין כסף", הוא מסביר. בקומות הללו היו אמורות להיות הדירות של בניו. כעת, בלי דירה הם לא יכולים להתחתן. כשהכרנו אותו הוא תמיד היה מקבל את פנינו בחדרון שצמוד לגינה ונמצא מתחת לכניסה הראשית לבית. בהתחלה חשבנו ששם הוא אוהב להיות, ליד העצים והירקות שלו. אבל יום אחד הוא סיפר לנו שאשתו שכועסת עליו שאינו מביא פרנסה סילקה אותו מהחלק המרכזי של הבית. לפני שנה או שנתיים הם השלימו ולפעמים היא יושבת איתנו כשאנחנו מבקרים אותו. לא פעם הם מקניטים זה את זו בחיוך וכשנגמרת לה התחמושת היא תמיד שולפת את הקלף המנצח: "הוא לא מביא כסף אז מה הוא שווה?". כשהיא יורדת אלינו במדרגות היא נאנחת על הברכיים שכואבות לה. את הניתוח שהרופא המליץ עליו אין להם כסף לממן.

ענישה קולקטיבית

זיאד עובד שנים רבות בישראל. לפני כמה חודשים כשהגיע למחסום כדי לעבור לישראל נאמר לו שאישור העבודה שלו בוטל בידי השב"כ. באותו יום נשלל האישור של עוד אנשים מאותו הכפר. מאחורי כל אדם כזה יש משפחה של 5-10 נפשות. על מה ולמה ישראל רואה צורך למנוע מהם להגיע לעבודה ולפרנס את משפחותיהם?

זיאד הוא אדם מבוגר, לא ממש בכושר לפעילות אלימה. גם המעסיק שלו נבהל מההחלטה. זיאד עובד אצלו כל כך הרבה שנים והמעסיק מאד תלוי בו, כי הוא מנהל עבורו את העבודה ויודע מה צריך לעשות יותר טוב מהמעסיק.

בכל זאת, אולי לא סתם שללו את אישור העבודה של זיאד ועוד כמה אנשים מהכפר בדיוק באותו תאריך? אולי השב"כ חשף שהם שייכים לחוליה מסוכנת? אבל אם זו היתה הסיבה היו כבר עוצרים אותם. בפועל אפילו לא לקחו אותם לחקירה.

הסיבה היא אחרת. בכביש הראשי הסמוך לכפר התרחשו אירועים של ידוי אבנים על רכבים של מתנחלים. הצבא עשה בתגובה פעולות שונות של ענישה קולקטיבית שפוגעים באלפי תושבי הכפר שכלל אינם מעורבים בידוי האבנים. חלק מהענישה האכזרית הזו היא גם ביטול אישורי העבודה של זיאד וחבריו.

——————————

מבקשים את תרומתכם

כאמור, אלו הם סיפורים של חלק מהאנשים מנועי שב"כ שהכרנו בפעילות שלנו. הרשימה עוד ארוכה. המצוקה של אי היכולת להתפרנס קשה שבעתיים כשהפרנסה נגזלת בשל החלטה של גורם עלום שאין לך שום יכולת להשפיע עליו.

כמו שהזכרנו בחלק מהסיפורים, מתנדבות של מחסום ווטש מסייעות לאינספור תושבים פלסטינים מנועי שב"כ. הן מהוות כתובת בתחום בו בדרך כלל אין למי לפנות. הן אוספות מכל פועל את המסמכים והמידע הדרושים, וכותבות בקשות להסרת המניעה. הן מתמודדות עם סבך בירוקרטי ולעיתים עם היעדר רצון טוב של המערכת הצבאית – דברים שאזרח מן השורה, לא כל שכן פלסטיני נטול אזרחות לא מסוגל לעשות בכוחות עצמו. ואת הכל הן עושות כמובן בהתנדבות וללא תשלום. פעמים רבות הבקשות משיגות את המטרה ומי שהיה מנוע יכול להתפרנס. מי שהבקשה שלו נדחית יכול לעתור לבית המשפט.

אלא שלעתור עולה כסף. אגרת בית המשפט לעניינים מנהליים (שם מוגשות העתירות כאשר העבודה בישראל) היא 1970 ש"ח. אגרת בית המשפט העליון (שם מוגשות העתירות כאשר העבודה בהתנחלויות) היא 1813 ש"ח. מי שרוצה לעתור ונעזר בעורכי הדין שהצוות של מחסום ווטש ממליץ עליהם צריך לשלם נוסף על העמלה שכר של עוד כמה מאות שקלים ובסך הכל העלות מגיעה  ל-2,300 ₪. זה סכום מופחת מכפי שהיה נדרש לשלם לו היה פונה לעורך דין מהשורה שגובה על שירותיו אלפי שקלים.  אדם מובטל ועני לא תמיד יכול להוציא אפילו את הסכום המופחת הזה. במחסום ווטש מספרים לנו שאחוז ההצלחה בעתירות אלו מגיע ל- 70%. כך שבהחלט יש טעם להגיש את העתירות.

אנחנו פונים אליכם כדי לגייס 8,000 ₪ שיאפשרו לנו לסייע ל-4 אנשים להגיש עתירות כאלו: כל אחד מהם ישלם חלק מהסכום אולם התרומה שלכם תקטין מאוד את העלות בשבילו. כמובן, אם בזכותכם נצליח לגייס סכום יותר גבוה נוכל לסייע ליותר אנשים.

ומי שמעוניינ/ת להצטרף לצוות המתנדבות/ים של מחסום ווטש שעוסקים בפעילות החשובה הזו מוזמנ/ת לכתוב לנו.

אתם רשת התמיכה שלנו. בלי העידוד והמעורבות שלכם לא היינו יכולים לעשות את מה שאנו עושים. וכעת יש לנו דרך לתת לתמיכה שלכם ביטוי חומרי שתהיה לו השפעה ישירה על רווחתן של כמה משפחות.
נוסף על כך נשמח שתעבירו את הפניה הזו לאנשים נוספים: גם כדי שנצליח לגייס את הסכום הדרוש וגם כדי שישראלים נוספים ידעו על המציאות המתוארת כאן. אנא הפיצו במייל ובפייסבוק.

תרומות אפשר להעביר בהעברה בנקאית או בצ'ק.
כדי שנוכל לעקוב אחרי קבלת התרומות וגם לעדכן אתכם בהתפתחות ותוצאות הקמפיין הזה, בבקשה שילחו לנו מייל עם שמכם והאם שלחתם צ'ק בדואר או עשיתם העברה בנקאית.

1) להעברה בנקאית – שם חשבון קרן השראה, מספר חשבון 663448, מספר סניף 749, כתובת הסניף כיכר העצמאות 11 נתניה, מספר בנק 12 (בנק פועלים)
2) לשליחת צ'ק – נא רישמו את הצ'ק לפקודת "קרן השראה", ושילחו לכתובת עמותת קרן השראה אצל חברת השראה פיתוח נדל"ן בע"מ, דרך מנחם בגין 7 רמת גן

סיימנו את גיוס התרומות. נאספו מעל 5,700 ש"ח. בחודשים הבאים נעדכן לגבי התקדמות העתירות.

————

כן, במרחק של שעה נסיעה -ופחות – מאיתנו חיים אנשים שזה מה שהם צריכים להתמודד איתו כדי לפרנס את משפחותיהם. חשוב לדעת את זה והנה יש גם משהו קטן שאפשר לעשות לגבי זה. כך, למרות כל הפריבילגיות שיש לנו, נחצה במשהו את החומות שבנו בינינו לבינם.

פועלים פלסטינים - צילום אקטיבסטילס

פועלים פלסטינים – צילום אקטיבסטילס

3 תגובות ל-“על היכולת להתפרנס

  1. אם יש לך את זה באנגלית תעביר לי אנסה לגייס גם תורמים מחול

  2. רני עובדיה

    תודה על העובדות ועל השער שאתה פותח בכל פעם ומאפשר להתוודע לראות להסכים לדעת ולחפש דרכים גם לפעול.. אומרים ששקיפות חשובה. כמי שבצד הישראל-יהודי של החיים חשוב לי לא להניח לשקופים להישאר נמוגים כאינם…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s