דרך האמצע במציאות פוליטית אלימה

ימי המסיק התחילו ואנו נצטרף לחקלאים בכפרים דיר איסתיא וולאג'ה. מידע ותאריכים יש כאן.
דווקא בימים הקשים הללו המוכנות להיות ביחד ישראלים ופלסטינים חיונית וחשובה. אנחנו נמצאים בקשר רציף עם השותפים שלנו בשני הכפרים. נכון לעכשיו האירועים הקשים לא הגיעו לדיר איסתיא וולאג'ה ולכן נוכל לקיים את המסיק כפי שתכננו. מצד שני, להגעה עכשיו יש חשיבות מיוחדת. כמובן שנמשיך להיות בקשר עם האנשים שם ואם המצב ישתנה נשקול מחדש.

——————

דרך האמצע במציאות פוליטית אלימה

מאת: יונתן דומיניץ

בימים זרועי אלימות וקיצוניות פוליטית אלו, כשהקיצונים בשני הצדדים שולטים ברחובות והפחד, השנאה וההתלהמות נוסקים בשני הצדדים, עולים בנו, באלו המצדדים בשלום ובאי אלימות, רגשות קשים ולפעמים לא מעט בלבול. מצד אחד תחושות תסכול, הלקאה עצמית, אין אונים ולפעמים ייאוש ממה שנראה כדרך ללא מוצא שאליו נקלעה (ונכלאה) החברה והמדינה. מצד שני עשויות לעלות תגובות של אדישות, או רצון להימנעות ולהתכנסות בתוך עצמנו, השתבללות או בריחה למקום אחר בו לא נחווה את כל זה. ומצד נוסף מופיעים פחד מפני הבאות, זעם וכעס כלפי מי שלדעתנו אשמים במצב.

לפעמים יופיעו זה אחר זה חלק או כל המגוון של הרגשות והלכי הרוח הללו.

האם יש אלטרנטיבה? והאם ואיך הדהרמה, דרך האמצע, יכולה להציע לנו כמוצא בכאוס הפנימי והחיצוני הזה?

הבודהה לימד את דרך האמצע, דרך הנמנעת מקיצוניות של השתוקקות מצד אחד או סיגוף מצד שני. דרך שלא נאחזת בהשקפות של קיום או אי קיום. דרך שביטוייה הם חכמה וחמלה.
כשמופיעים בנו רגשות של שנאה, כעס, זעם, וייאוש, הן כולן תולדה של השתוקקות. השתוקקות לצדק, השתוקקות שהקול והדעות שלי ישמעו, יכובדו ויקויימו, השתוקקות לשקט, השתוקקות לפתרון ברור וצודק. זה יכול להישמע מקומם, אבל אם נבחן זאת לעומק, נגלה שזה נובע מהבנה חלקית של מנגנון ההשתוקקות ותוצאותיו. זה לא אומר ששקט, שלום, ביטחון, זכויות אדם, כבוד וכל שאר הדברים שאנו כמהים אליהם ומשתוקקים אליהם אינם ראויים או מועילים. זה רק אומר שההשתוקקות וההיאחזות שלנו בהם, ראויים ככל שיהיו, הן אלו שמובילות, כאשר האובייקטים של ההשתוקקות לא מושגים, לתסכול, לכעס ולייאוש.
גם אדישות, הימנעות, ורצון להסגר בתוך עצמנו או לברוח הן תולדה של פחד להיפגע או פחד לטעות, ונובעים מהשתוקקות לביטחון, להגנה ולהערכה.

מצד שני, תחושות כמו אשמה, הלקאה עצמית, זעם וייאוש הן ביטויים של סיגוף: הדעת והרגש תוקפים ופוגעים בתחושת העצמי. אנו מסתגפים כשאנו חווים אשמה ומלקים את עצמנו. אנו מסתגפים גם שאנו כועסים וזועמים ושונאים, כי רגשות אלו פוגעים בעצמנו, לא רק, אבל לרוב בעיקר.

ככל שאנחנו מבינים זאת, ומפנימים באמת את הנזק והסכנה של הקיצונויות האלו, ולכך נדרשות איכויות של הקשבה, יושרה, אומץ ונחישות לראות את עצמנו ללא מסכות ותבניות מחשבה (דעות) מקובעות, אנו נפתחים לגלות אפשרויות נוספות.

אפשר להשמיע את קולנו מבלי להתייאש מכך שהוא לא נשמע או מקובל על ידי הרוב. אפשר לפעול בנחישות ובחמלה, מבלי להתייסר ולייסר את עצמנו שסייענו רק במעט, ועדיין יש הרבה מאד שזקוקים ולא מקבלים סיוע. אפשר להביע מחאה נחושה ותקיפה, מבלי לקלל ולשנוא את אלו שפועלים מתוך בורות, פחד וסבל.

עוזר מאד גם להיזכר ולדעת שהסבל הוא לא רק חוויה אישית שלנו. גם המקללים, השונאים, האלימים והפוגעים סובלים. ולרוב הם סובלים יותר מאלו שבהם הם פוגעים, אפילו אם זה לא נראה כך במבט חטוף.

אפשר להושיט יד, להפגין, לקחת חלק או לתמוך, במעט או ביותר, מבלי להתנות את פעולותינו או מעשינו בהשגת התוצאה אליה אנו כמהים.
אפשר לפתוח את הלב ולתת לו להדהד עם הסבל, הקושי והפחד שנמצאים בנו וסביבנו. ושוב ושוב לפתוח אותו מחדש כאשר הוא נסגר או כורע תחת העומס.
אפשר להאמין בטוב הלב ולזהות את טוב הלב, אפילו כשמסביבנו רואים כרגע בעיקר לבבות סגורים ואטומים. אפשר לזכור שמה שהיום אטום וסגור, יכול להשתנות ולהיפתח.

ואפשר אולי, בתוך כל זאת, גם לזהות את מה שהינו אף מעבר למילים ולמעשים, לחיים או למתים, לקיום או לאי קיום, מעבר לנכון או ללא נכון, מעבר לישנו או איננו.

תגובה אחת ל-“דרך האמצע במציאות פוליטית אלימה

  1. דבריך יפים ונבונים. תודה לך, יונתן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s