הטלת אימה על שום מה – פשיטות צבא בדיר איסתיא

ראשית, תזכורת לגבי סיור הדהרמה שנקיים במזרח ירושלים ב-25 בדצמבר. הצטרפו אלינו לשמוע על המדיניות שברקע של התפרצות גל האלימות ולהסתכל יחד על עצמנו בתוך המציאות הזו. פרטים והרשמה כאן.


הטלת אימה על שום מה / כתיבה: עמנואל

ב-4.12  נסענו לביקור בדיר איסתיא. הביקור נקבע שבוע מראש אך נחיצותו גברה על רקע פשיטת הצבא כמה ימים לפני כן.

ע"פ עדויות ששמענו בכפר, כוח של כ-200 חיילים (לפי חלק מהעדויות -300 חיילים) פשט על הכפר בלילה שבין 30 לנובמבר ו-1 בדצמבר. החיילים נכנסו בין השעות 1:00 ל-2:00 ל-10 בתים בכפר, לחלקם פרצו בכוח לפני שהדיירים שישנו הספיקו להתלבש ולפתוח את הדלת. אל חלק מהבתים החיילים נכנסו גם עם כלבים. ע"פ עדויות התושבים, לא קדמו לפשיטה אירועים של זריקות אבנים או הפרות סדר כלשהן מצד תושבי הכפר. גם בירור שלנו עם אנשים בהתנחלויות הסמוכה יקיר ובחיפוש באינטרנט, לא העלה מידע על אירוע בטחוני באזור (כמובן שגם אם כן התרחש אירוע כזה, מה שנתאר להלן אינו אלא ענישה קולקטיבית והטלת אימה חסרות כל הצדקה).

חלק מהתושבים שדיברנו איתם העלו את  הטענה שמדובר בתרגיל, אימון עבור הצבא, בעיקר מפני שלא נעצרו תושבים במהלך הפשיטה (בעבר דיווחנו על תרגיל צבאי שבמהלכו חיילים השתוללו ברחובות הכפר). אחרים אמרו שמדובר בניסיון הפחדה ושליטה עקב המצב הביטחוני, או בניסיון לגרום לתגובה אלימה מצד התושבים שתגרום לתגובת נגד אלימה מצד הצבא.

תוך שמיעת העדויות, עצם הרעיון שמדובר בתרגיל או ניסיון הפחדה מעוררים בי אימה. האם אני יכול לדמיין את אבי ואמי כשחיילים פורצים לביתם בשעות הלילה ומבהילים אותם? האם אני יכול לדמיין את האחיינים שלי מתעוררים ב-1:00 בלילה והדבר הראשון שהם נתקלים בו כשהם פוקחים את עיניהם הוא פלוגת חיילים חמושים? הרחקתי את המחשבה הזו ממני אבל אין מנוס מלחוש את הכאב שכרוך בה כדי להבין את המציאות של האנשים שיושבים מולי.

לאחד הבתים הגיעו החיילים ב-1 בלילה ודפקו בדלת. האב בבית צעק לחיילים שהוא מתלבש ובא. כשפתח להם את הדלת החיילים נכנסו עם בוץ על מגפיהם ולכלכו את השטיחים. עם החיילים הגיע איש שב"כ, שדרש מהאב להעיר את הבן הבכור שלו משום שלטענתו שמע שהבן זרק אבנים בכביש הסמוך לכפר. האב הכחיש וגם הביא לראייה את העובדה שבנו נעצר ונכלא לפני חצי שנה וגם אז לטענתו, ללא ראיות ממשיות.

לאורך כל הסיפור ניכר באב ייאוש עמוק והוא מדגיש שוב ושוב, בדומה לסיפורים רבים אחרים של תושבים בכפר (שידוע ככפר שקט), את רצונו בחיים שקטים ובפרנסה, שממילא מגיעה בדוחק בשל הקשיים שמערימים השלטונות. מאופן דיבורו ניכר שהוא אדם חזק. ובכל זאת הוא פסימי וסיפורו זולג אל סיפורים של התעמרות מהעבר: נהג אוטובוס שכיוון אליו נשק כי חשב שזרק אבן על האוטובוס, בזמן שהאבן נזרקה מכיוון אחר; קרקע שנגזלה ממנו בסמוך ליישוב יקיר; היתקלויות עם חיילים ועוד.
הוא סיפר שאיש  השב"כ אמר כי אישור העבודה שלו בישראל ישלל, אבל הציע לאב להגיע למחסום למחרת בשעה תשע וחצי והוא "יעזור לו עם האישור". האב, שעובד כבר שנים רבות בישראל, סירב. רק כשינסה ללכת שוב לעבודה בישראל יגלה האם אכן נלקח ממנו אישור העבודה או לא. אם אכן ישללו את האישור פרנסת המשפחה תיפגע קשות כי המשכורות בשטחי הרשות הפלסטינית נמוכות בהרבה ממה שפועלים פלסטינים משתכרים בישראל.

הוא מספר כי הוא נאלץ לקום כל לילה ב-3 כדי לעבור את המחסום ולהגיע לעבודתו, וכבר התכוון להגיד לחייל  במרירות שזהו לא עונש, למנוע ממנו לקום ב-3 בלילה ולחזור בחושך. אישתו לעומת זאת לא היססה ואמרה לאיש השב"כ, "אתה לא מי שתקבע אם תהיה לנו פרנסה או לא. את זה אלוהים קובע. ואם נצטרך נאכל לחם וזיתים, אז זה מה שנאכל".הקצין השיב שהוא לא מדבר איתה אלא עם בעלה. אבל האישה הזו היא דעתנית ועצמאית. היא אינה מרכינה ראש בפני גברים – גם לא בפני חיילים חמושים.

איש השב"כ דרש להישאר לבד עם הבן ואיים גם עליו שאם לא יהפוך למשתף פעולה ישללו את אישור העבודה של אביו.
בנוסף סיפר האב על בית אחר שחיילים נכנסו אליו, העמידו את כל בני הבית וצילמו אותם עם תעודות הזהות שלהם, כולל ילדה קטנה בת כ-3.
שאלנו אותו מה קרה אחרי שהחיילים עזבו. האם הצליחו בכלל לישון. האב סיפר שהם לא ממש ישנו באותו לילה מפחד וכעס. אחרי לילה בלי הרבה שינה הבן שלו עשה תאונה בעבודה ונחבל.

אנחנו פוגשים אדם אחר שע"פ עדותו כ-50 חיילים דפקו על דלתו בסביבות 2:00 בלילה, ודרשו לדבר איתו ועם בניו הגדולים. האם ושאר בני הבית הסתגרו בחדר אחר בבית כי חששו מהחיילים. גם במשפחה הזו נעצר בשנה שעברה אחד הבנים בטענה שידה אבנים ואישור העבודה של האב נלקח ממנו בשל הטענה שבנו זרק אבנים. החיילים ביצעו תחקור כללי, לקחו את מספר תעודת הזהות ומספר הטלפון של בעל הבית ושאלו שאלות נוספות. החיילים לא האשימו אף אחד מבני הבית בזריקת אבנים או הפרות אחרות. כל הפעולה בבית המדובר ארכה כשעה. הבית נותר מלוכלך מהבוץ ממגפיהם של החיילים.

לפני כשבועיים כבר נכנסו חיילים לאותו בית וגרמו נזקים לדלת משום שלא חיכו שיפתחו אותה והיכו עליה בחוזקה. באותה פעם החיילים דרשו שבנו יגיע למחסום אייל לחקירה. הבן הלך ונחקר ברצף של שאלות בסגנון האם אביו ישב בבית סוהר, האם סבו ישב בבית סוהר, היכן אביו עובד ועוד (מידע שכבר נמצא בידי הצבא והשב"כ ממילא).
.
האב מתמקד לאורך כל השיחה באישור העבודה שנלקח ממנו וממעט בפרטים על הפריצה לבית שלגביה אנחנו ממש צריכים לדובב אותו. את נושא האישור ומה אפשר לעשות כדי שיקבל אותו חזרה הוא מעלה כל כמה דקות. הוא אינו מדבר על הכיבוש, או על האלימות של הצבא, אבל חש תסכול עמוק וחוסר אונים מכך שמונעים ממנו להתפרנס בכבוד, שלא באשמתו. הוא חוזר על התמיהה, שלי אין דרך להשיב עליה, למה מענישים אותו על מעשי בנו ומה כבר הוא יכול לעשות כדי לשלוט בבן שלו.

שמיעת העדויות הותירה בי רצון קונקרטי לברר פרטים נוספים ולהשיג מידע נוסף כדי להשלים את התמונה ולגרום לדברים להיראות הגיוניים באופן כלשהו. המחשבה הבאה שעולה היא שזו שאיפה בלתי אפשרית: קשה להתעלם מהתחושה שעולה שמדובר בהפעלת כוח מופרז לצורך איום בלבד על אנשים שאינם מהווים כל סכנה. בלתי אפשרי לעזוב את הכפר בלי תחושות של ייאוש קיומי מהסבל שעוברים האנשים האלו מצד הצבא והשלטון.

תוספת: ביום שלישי ה-8 בדצמבר (8 ימים אחרי הפשיטה המתוארת למעלה) הצבא פשט שוב על הכפר. הפעם חיילים נכנסו בסביבות 4 לפנות בוקר לשני בתים. בבית אחד גרים זוג קשישים. בבית השני גרה המשפחה השניה מהדיווח שלמעלה. שוב נכנסו חיילים והבהילו את בני הבית, שוב הם שאלו שאלות סתמיות לגבי מקומות העבודה והרקע של בני המשפחה. החיילים שהו בבית כשעה.

הפרקטיקה הזו של פלישה לבתים באישון ליל היא לא חדשה אולם בשבועות האחרונים הצבא עושה בה שימוש נרחב. מדובר בהטלת אימה על אנשים שלא עשו דבר – גם הצבא יודע זאת ולראיה, לא בוצעו מעצרים. ככה לא משיגים הרתעה. לכל היותר מעמיקים את היאוש אצל אנשים שכבר עייפים מחיים שלמים תחת כיבוש. ולאלו שטרם התעייפו נותנים עוד סיבה לשנוא.

 

 

2 תגובות ל-“הטלת אימה על שום מה – פשיטות צבא בדיר איסתיא

  1. התנהגות החילים ולמעשה המדינה שבשמה הם פועלים היא בלתי נסבלת ובלתי נסלחת.
    אין מה לעשות, ותחושת הכאב לא רק על מה שהפלסטינים סובלים אלא על מה שאנחנו מעוללים גדולה. שנים שאני וחברתי סילביה עוזרות לפלסטינים לבטל את המניעה הבטחונית שהושמה עליהם מסיבות שונות ומשונות ואנחנו שומעות סיפורים דומים מישובים פלסטינים שונים. לאחרונה, מגיעות פניות רבות של אנשים שהאישור הוחרם מהם. אנחנו פועלות כדי להגיש כמה שיותר בקשה להסרת המניעה כדי שהאדם יוכל לחזור לעבודה. עם כל המהירות בכל זאת מדובר במקרה הטוב בחודש חודשיים של המתנה.
    צרו איתי קשר ואסייע למי ששמו עליו מניעה בטחונית ולא יכול לקבל אישור עבודה.
    תמי

  2. אני מודה לכם על הפעילות ועל הדיווח. בעיתון בכלל לא כתבו על מה שעשו בדיר איסתיא. בקטיף זיתים שם לא מזמן היכרתי כמה אנשים מקסימים מהכפר. קיומכם ומעשיכם מקילים במקצת על יאושי. אני בת 70 ולא נוהגת. לכן קשה לי להצטרף פיזית למעשיכם. מעריכה אתכם ומקווה שקרוב היום בו ארצנו תפנה לדרך שונה של דו-קיום בשלום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s