להתעורר בח'ירבת אל-ביר

כותב: אביב

חופר, ומרים ודוחף בהריסות של דיר פלסטיני בצפון בקעת הירדן מצאתי את עצמי מבין משהו חדש על התעוררות פתאומית לעומת התעוררות הדרגתית. "כמעט כמו" הסיני העתיק קיוגן שהתעוררותו באה לו בעת שניכש עשבים.

בהזמנת אנשי תעאיוש באנו בשבת בבוקר לח'ירבת אל ביר, מתחם בו מתגוררות מספר משפחות פלסטיניות סמוך לכפר תל אלבידה. צירוף של שמות פלסטינים לא מוכרים והמלים בקעת הירדן נשמע אולי כקצה העולם. אלא שבפועל מדובר על 5 דקות נסיעה מקיבוץ בית השיטה, שעה ורבע נסיעה מירושלים, שעה מפרדס חנה… ובאזור הלא מאוד רחוק הזה מהבית, הצבא שלנו הורס (בשבועות האחרונים ביתר שאת) עוד ועוד מבני מגורים ודירים של קהילות פלסטיניות. כך גם היה לפני שבוע במתחם אליו הגענו.

הבניה נהרסת משום שאינה חוקית. הנה הזדמנות להתעורר מעוד התניה שכובלת את התודעה. הלא-חוקי אוטומטית נתפס אצל רובנו כשלילי וראוי לענישה. אלא שבכל הנוגע למציאות בשטחי C היותה של הבניה הפלסטינית לא חוקית מעידה על החוק – יותר נכון על האופן בו המדינה מיישמת אותו – ולא על המפרים אותו. ולנו שבחרנו לבוא, לראות מקרוב ולהיות מעורבים, יש הזדמנות להשתחרר מיראת החוק שעל פי רוב דווקא מסדירה את חיינו ונותנת לנו הגנה, אולם כאן עושה בדיוק את ההיפך מזה.

ואת זה מן הראוי להסביר ולפרט – איך השלטון מרשה רק לאלו לבנות ואוסר זאת על אלו, ולהביא נתונים ומספרים ותיאורים …. אבל כאן אספר רק על מה שראו עיניי ללא הקשר רחב.

ח'ירבת אל-ביר מוקפת  שדות חקלאיים וכל המרחב נצבע בירוק של הגידולים: נסענו דרך שדות זעתר, רוזמרין ומרווה ומהמתחם השקפנו על שטחים גדולים של פרדסים. חממות נראו בכל כיוון שהבטנו אליו…. והירוק הזה – חלקו גידולי התנחלויות (על אדמות כבושות) וחלקו גידולים פלסטינים – העביר מסר ברור שאמא אדמה נותנת כאן בנדיבות מעושרה. שאם רק היו רוצים, היו יכולים בני האדם שחיים כאן לספק את צרכיהם ממנה בלי שום צורך להחריב בתים.

ח'ירבת אל ביר מוקפת שדות חקלאיים פוריים. למרות השפע, בני האדם בוחרים בהרס על פני הרמוניה

ח'ירבת אל ביר מוקפת שדות חקלאיים פוריים. למרות השפע, בני האדם בוחרים בהרס על פני הרמוניה

אלא שהמסר לא נקלט. צעדנו אל עיי ההריסות של מה שהיה עד לפני שבוע דיר. את ההריסות של בית המגורים הסמוך פינו עוד לפני שהגענו. הכבשים שהיו בדיר נמצאות כעת במכלאה לא מקורה, חשופים לחום ולקור. משימתנו לפנות את ההריסות ולהפרידן לערימות של בלוקים, צינורות מתכת וציוד. עם הבלוקים זה פשוט – מרימים ולוקחים – לכל היותר צריך עזרה בלהרים. אבל חיש מהר אנחנו מגיעים לפלונטר של ברזלים-יריעות-אדמה: הצינור קבור תחת יריעת מתכת שמוברג אליה צינור אחר שקבור באדמה שקשה לפנות בגלל הגדר שטמונה בה וששולחת את טלפיה אל הטוריה.

הריסות הדיר בתחילת היום

הריסות הדיר בתחילת היום

עם הבלוקים זה פשוט

עם הבלוקים זה פשוט

ובכל זאת, אחרי זמן לא קצר של פינוי קצת מכאן והזזת עוד קצת משם כשכאילו שום דבר לא באמת מתקדם, לפתע משתחרר צינור מתכת ונלקח אחר כבוד הצידה.
ועם שחרור הצינור אני מביט פתאום בצורה חדשה על הויכוח בין אלו הדוגלים בהתעוררות פתאומית – אותם אנשי זן ואי-שניות, תלמידיהם של נגרג'ונה, רינזאי וקרישנמורטי שהתקיפו את המחשבה שתרגול יכול להביא להתעוררות – לבין אנשי ההתעוררות ההדרגתית שמציעים מתודה מובנית בדרך אל מה שהוא חסר צורה.

בין ערימות הקש וקומפוסט הכבשים, עם הזיעה והשרירים שכבר התחילו להתעייף, רעיון ההתעוררות הפתאומית נראה לי כהתפנקות גדולה; כציפיה לחוויית קצה תוך דילוג על אינסוף עבודה שחורה. והנה אני, שלפני לא הרבה שנים הייתי לגמרי איש של התעוררות פתאומית וידעתי להסביר מצוין את האבסורד שבהתקדמות הדרגתית אל עבר מה שהוא חסר מיקום, הנה אני מגלה בין ההריסות העלובות של הדיר, שאני דווקא מרגיש נוח מאוד עם עבודה שחורה. שיש בי את היציבות הנפשית לנסות להרים ולא להצליח, לחפור עוד למרות ש"שום דבר לא זז", עד שאחרי הרבה דריכה במקום עוד חלק גדול נקרע מהפלונטר ומשתחרר.

מרגיש נוח מאוד לשים בצד את את החלומות הגדולים ולהתייחס למציאות כפי שהיא:
לפגוש את הכאב של אנשים שרכושם נהרס.
לפגוש את הכאב על כך שאנשים – חיילים בצבא של המדינה שלי – הרסו רכוש.
לפגוש את יחסי הכוחות: דחפורים שהורסים מכאן וידיים חשופות מכאן.
לפגוש את אי הודאות: ומתי יבואו להרוס את מה שאנו מסייעים לשקם?
לפגוש את הילדה בת ה-5 שההריסות – בטח התחבאה מפוחדת בעת שהדחפורים עלו על הדיר – הופכות בשבילה מקור למשחק משעשע.
לפגוש את היכולת שלי לעשות מעשה.
לפגוש את השותפות בין אנשים שנותנים מעצמם ושיחד עושים מעשה.
לפגוש את האחווה והאהבה שהאכפתיות והמחויבות של אנשי תעאיוש יצרו תוך חודשים ספורים של הכרות עם אנשי ח'ירבת אל ביר.
להיווכח מה יצרנו בקבוצה שלנו שיש לנו יכולת לחזק כך את הסולידריות הישראלית עם פלסטינים.

לפני כמה ימים היא בטח התחבאה מבוהלת מהדחפורים. היום ההריסות הן מקור למשחק

לפני כמה ימים היא בטח התחבאה מבוהלת מהדחפורים. היום ההריסות הן מקור למשחק

אחרי כמה שעות של עבודה גל ההריסות נעלם ובמקומו יש מספר ערימות של בלוקים, צינורות מתכת וכו' שיוכלו לשמש לבניה של הדיר החדש. נהננו מארוחת צהריים מצוינת שהכינו אנשי אל-ביר ולפני שנפרדנו לשלום בוריס עוד שעשע את הילדים הקטנים בכמה ציורי חיות. המבוגרים יותר, שאין להם את פריבילגיית השכחה והסחות הדעת של ילדיהם, ינסו לבנות בטח דיר חדש תוך שהם יודעים שהצבא עלול לחזור ולהרוס גם אותו.

עוד לפני שסיימנו היה לנו ברור שחשוב שנחזור. שצריך אותנו ושיש לנו יכולת להועיל. כדי שנוכל לעשות זאת תוך שאנו ממשיכים בפעילות שלנו בדיר איסתיא ובאל-ולאג'ה אנחנו צריכים אתכם שתצטרפו אלינו.

ואם זה נשמע קשה או מפחיד, האמת היא שזה פשוט בדיוק כמו להיכנס לאוטו ולנסוע שעה. היינו אתמול מבוגרים וצעירים, גברים ונשים – כל אחד עשה לפי יכולתו. השרירים אולי כאבו קצת אבל החיוך היה גדול מאוד. אני זוכר איך לפני רטריט המדיטציה הראשון שלי נתקפתי חשש – שזה יהיה נורא קשה ולמעלה מיכולותיי. בפועל הרטריט היה נפלא. קשה להגיד שלפגוש הרס זה נפלא. אבל במוכנות לפגוש את הקושי – את המציאות – הולכת וגדלה היכולת להיות עם, היכולת להיענות למה שנקרה בדרכנו, היכולת לפעול בלי שיתוק ובלי כעס: חבריו של קיוגן מראשית הפוסט הזה היו נוהגים לומר: כשאתה עייף לך לישון, כשאתה רעב בשל אורז. אני רוצה לחשוב שאם היה חי בישראל של היום היה אומר פגוש סבל ותרבה טוב.
ודרך אגב, בהכלה, בהיענות ובאחווה שנוצרת מהם באמת יש רגעים נפלאים.

איך מתירים את הפלונטר הזה?

מנסים להבין איך מתירים את הפלונטר

מנסים להתיר את הפלונטר

מנסים להתיר את הפלונטר

אחרי שמנכש העשבים קיוגן התעורר הוא כתב "אני נוטש את הדרך הישנה. שוב אין אני לכוד בנסיבות עקלקלות". לכל אחד מאיתנו יש את "הדרך הישנה" שלו בכל הנוגע למציאות הפוליטית. את הנסיבות העקלקלות שלוכדות אותו בעוינות, אדישות או חוסר אונים. היציאה לשטח, המפגש הישיר עם המציאות יכול לאפשר לנו להשתחרר מכל אלו. במפגש הישיר עם המציאות אנחנו מגלים שתמיד שמורה לנו האפשרות לפעילות מיטיבה. זה תלוי רק בנו: אין מי שמגביל אותנו ואין מי שעושה בשבילנו את העבודה.

בקרוב נצא שוב לבקעת הירדן. הצטרפו אלינו. צריכים אתכם.

ערימת הבלוקים שחילצנו מההריסות

ערימת הבלוקים שחילצנו מההריסות

עיי ההריסות הפכו לאדמה חשופה וערימות של יריעות פח וציוד יקר ערך מהדיר

עיי ההריסות הפכו לאדמה חשופה וערימות של יריעות פח וציוד יקר ערך מהדיר

בוריס מצייר עם הילדים

בוריס מצייר עם הילדים

ולארוחת צהרים - מקלובה

ולארוחת צהרים – מקלובה

10 תגובות ל-“להתעורר בח'ירבת אל-ביר

  1. הלב מתכווץ נוכח ההרס והגזל, ומתרחב נוכח האחווה ווהסולידריות. תודה לכם!

  2. מעריצה אותך אביב ותודה על השיתוף והנוכחות!!!!

  3. תודה ארלט ואביגיל

  4. מתפעמת כל פעם מכל שיתוף שכזה. תודה מכל הלב

  5. תודה אביב על שאתה, ועל ההתבוננות החיה והמתמדת ועל השיתוף. ובעניין המרחקים – בדיוק בשבת, אותה שבת אחרונה נסעתי לכיוון ההפוך, לדקייקה בדרום הר חברון. נסיעה לדקייקה מתל אביב מרגישה כמו נסיעה מעבר להרי החושך… מסע ארוך ומעייף. שלוקח שעות… הסתכלתי ב ways ואני רואה – שעה ורבע. ואני אומרת לפידא,: תראי מה זה, אני נוסעת לירושלים והנסיעה לוקחת לא פעם שעה וחצי וזה מרגיש כמו כלום, ואילו נסיעה של שעה ורבע, נדמה כל פעם מחדש שתהיה כל כך ארוכה… והרי זה כלל לא בגלל המרחק הפיסי, אלא בשל המעבר המנטלי המציאות השונה, לפחות בצדדיה הגלויים, שזה תמיד מחדש מרגיש כמו מסע ארוך. מסע שתמיד שמחה בצידו. שמחת המפגש עם אנשים , עם בני אדם, עם חברים, ועם היכולת הפשוטה להסיר את החומות ולחצות את הגבולות שכל כך משתדלים לשים בינינו.
    ורק חצייתם פעם אחר פעם היא שמצליחה להדבירם ולבטלם. ככל שניכנע ונוותר ונישאר במקום הנוח והמרוחק, כך תתרוממנה חומות המרחק והניכור והזרות ויפחידו אותנו ואותם.

  6. נורית טולנאי

    מצטרפת לדבריה של ארלט .
    כולי הערכה לך אביב ולכל האחרים תודה לכם

  7. תודה עמוקה אביב, על מי שאתה ועל ההשראה שאתה נותן. תחזקנה ידיך ויופצו דבריך ברבים… למען כבוד האדם שבכל אחד מאיתנו בארץ השסועה שלנו.ישר וכח

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s