חוסר ודאות בתל אלחימה

בששי הקרוב, 3 במרץ נצא שוב לבקעת הירדן. לא תמיד אנחנו מפרסמים כאן הזמנות לגבי תאריכי היציאה. כדי להצטרף אלינו בששי או לקבל הודעה לקראת היציאות הבאות לשטח אפשר למלא את טופס הרישום.

והנה הדיווח של תום מהפעילות האחרונה בבקעה.

חוסר ודאות בתל אלחימה
כתיבה: תום

ההגעה לבקעת הירדן תמיד מלווה בחוסר ודאות מסוימת. פינוי הריסות, ליווי רועים, מפגש עם קהילות חדשות, הגעה למאחזים חדשים – אופי הפעילות נקבע לא פעם בתנועה, לפי צו השעה ולפי ההתפתחויות האחרונות באזור. כך היה גם השבוע, וכשישבנו יחד להתכונן נפשית ליום שלפנינו, לא ידענו בדיוק לקראת מה אנחנו מתכוננים, אבל שיתפנו אחד את השנייה בתחושות ובציפיות שלנו, ניסינו להתמלא באנרגיות ויצאנו לפגוש את אנשי תעאיוש בצומת מחולה.

כשגיא הגיע היה ניכר על פניו ששבוע קשה עבר על הבקעה ושהמלאכה מרובה. הריסות נוספות בוצעו באזור ויש צורך לעזור בפינוין, וההתנכלויות של מתנחלי המאחזים החדשים שהוקמו זה לא כבר הלכו והחריפו לאחרונה ויש צורך ללוות את הרועים באזור אל שטחי המרעה. אתמול, כך עודכנּו, תקפו שני מתנחלים צעירים, אחד מהם רכוב על סוס, את הצאן של משפחתו של אבו-רסמי ממאהל תל אל-חימה, הרגו כבשה אחת ופצעו עוד שתיים, שאחת מהן ברחה פצועה ולא חזרה. לשמחתנו היינו קבוצה גדולה, והתפצלנו למספר קבוצות שילוו רועים ולקבוצה אחת שתסייע בפינוי הריסות. אני הייתי בקבוצה שיועדה ללוות את הרועים ממשפחתו של אבו-רסמי.

כשהגענו לתל אל-חימה, המשפחה הייתה נסערת וישר נלקחנו לתעד את הכבשים שנפלו קורבן להתקפה של היום הקודם. פעילים אחרים סיפרו שלפני שבועיים אבו-רסמי חשש לצאת למרעה ובקושי הרחיק עם צאנו מן המאהל, אך נראה שאירועי אתמול והתחושה שהמתנחלים לא מרפים מהתנכלויותיהם ללא קשר להתנהלותו הובילו אותו להחלטה לצאת ולרעות את צאנו למרות הפחד. לאחר המתנה של כשעה נשלחנו אנחנו ככוח חלוץ בעוד בני המשפחה החלו מוציאים את העדרים בהמוניהם לשטח.

התחלנו לתפס במעלה הגבעות, שמשמאלן מבצבץ המאחז. בסופו של שבוע גשום, הבקעה הייתה צבועה כולה בירוק ומנוקדת פרחים, והשמש הטובה חיממה אותנו בעודנו מטפסים אל עבר שטחי המרעה. שדות של עיריות נפרשו לפנינו, ואני שרק אתמול הייתי בסיור ליקוט, אולי באותו הזמן שמתנחלים תקפו את הצאן של אבו-רסמי, ליחכתי את פרחיהן. הגבעות היממו אותנו ביופיין, השכיחו מאיתנו את הנסיבות האלימות של היותנו כאן. כשהגענו למעלה הגבעה החלו העדרים להופיע מכל הכיוונים בתזמור מרהיב, כל עדר מובל על-ידי בן משפחה אחר, ואנחנו התיישבנו בקרבת מקום ושוחחנו בנעימים.

רק הצעקות של אחדים מן הרועים העירו אותנו מתרדמתנו, וכשרצנו לכיוונם נגלו לפנינו שלוש דמויות עולות לעברנו מן המאחז, אחת מהן רכובה על סוס, ואחד הילדים מזהה אותם ואומר, הנה, זה הבלונדיני, הוא הרג את הכבשה.

אנחנו מצטיידים במצלמות ומפנים אותן אל עבר המתנחלים המתקרבים, צעירים חסונים כבני עשרים, ומתכוננים לבאות. שניים מהם חוצים אותנו ומתקרבים אל עבר הפלסטינים בצעד בטוח, ואנחנו אחריהם עם המצלמה. הם נעמדים מול כמה מהפלסטינים בחזה מתוח, עושים שואו של בעלי הבית. המתח גבוה, ואנחנו דואגים כל הזמן להישאר צמודים, מקווים שהמצב לא יסלים לאלימות. ניכר שהמפגש מעורר בפלסטינים, כמו בנו, פחד גדול, וגם הרבה כעס על אירועי אתמול. בין הפלסטינים לצעירי המאחז מתפתחים חילופי דברים, הרועים מאשימים את המתנחלים בתקיפת הכבשים והאחרונים מתיחים בהם חזרה שהם שקרנים בני שקרנים בערבית טובה. בינתיים אחד מהמתנחלים מדווח במירס על המפגש איתנו, אולי מעדכן שיש יהודים שמלווים את הרועים, ולאחר מכן מצלם אותנו הפעילים היהודים ואומר לי שאחייך למצלמה. אחר כך מגיח השלישי מאחור רכוב על סוס ומפחיד את העדרים. אחד הפלסטינים צועק על המתנחלים ביאוש, למה אתם עושים בלאגן, ואחד עונה לו, לפני שהוא אוסף את חבריו לשוב למאחז, חכה חכה מה זה בלאגן. לי זהו המפגש הראשון מסוג זה עם מתנחלים, והוא מרגיש כמו נצח ובאותו הזמן עובר כהרף עין, כאילו אני לא נוכח בסיטואציה באמת, ורק כשהם כבר רחוקים מעבר לגבעה אני חוזר לעצמי ונושם לרווחה. האירוע עבר ללא אלימות, ואנחנו נותרים רק לדמיין איך נראה אירוע כזה שבו הפלסטינים ״מרימים את הראש״ ויוצאים לרעות את צאנם ״למרות ההזהרות״ ללא ליווי של יהודים.

הרוחות נרגעות ולאט לאט אנחנו חוזרים לפסטורליה. אבו-רסמי, שהוזעק על ידי בנו הצעיר עם הגעת המתנחלים, יושב איתנו ובניו שמסתובבים עם העדרים באים גם הם לשבת מדי פעם. מדליקים מדורה, עושים תה, לומדים אחד על השנייה. תיאורי חיי הרועים בחלקם תואמים את ציפיותינו, ובחלקם מפליאים אותנו לחלוטין. אחד הבנים של אבו-רסמי מספר על העבודה הקשה עם הצאן, על הרעייה, על החליבה, על עשיית הגבינה מיד אחרי כן כדי שהחלב לא יחמיץ, על מכירתה בשכם. לאחר מכן אנו מגלים שבמקביל הוא גם לומד ומלמד באוניברסיטת א-נג׳אח, סטודנט מצטיין לתואר שני בכימיה שחוקר סגסוגות של מתכות וחומרים אורגניים. בינתיים דודו שגם יושב איתנו, מורה לגיאוגרפיה, מספר על תוכנית הלימודים שלו ואנחנו משווים אותה למה שלמדנו בישראל. השיחה מרתקת והזמן עובר לו.

כשאבו-רסמי מגלה שאחת הפעילות מתעאיוש נולדה בבגדאד, הוא קורא לה מיד לשבת לידו ואומר לה שהם צריכים לדבר. אני, שהערבית שבפי בסיסית, תופס רק חלקים מהשיחה – על גן העדן שהיה בבגדאד בילדותה, על תפיסותיהם של הפלסטינים על אודות צדאם, על התקופה שאבו-רסמי עבד בחקלאות עם יוצאי עיראק בבית שאן. אבו-רסמי מתעניין בסיבות העזיבה את עיראק ובתחושות היהודים בעיראק דאז, ובמה שקרה לנחלתם ורכושם, והיא בסיפור חייו ובעקירות שעברה משפחתו מאז הנכבה. הקרבה שנוצרת ביניהם מרגשת, מציירת לרגע בקווים עדינים מזרח תיכון אחר. לקראת שלוש, כשהשמש יורדת ואבו-רסמי קורא לנו להתחיל לרדת חזרה למאהל, אני רואה אותו מתהלך בחליפתו ובכאפייה שלראשו, ודמותו מתמזגת לי פתאום עם זו של השיח׳ מחורץ-הפנים מספרו של סלמאן נאטור, שנבראה מתוך ראיונות עם פלסטינים בני הדור שחווה את הנכבה, דור שהולך ונעלם.

חוזרים מהמרעה. צילום: אמיר ביתן

אנחנו חוזרים למאהל וההתרגשות מרובה בסיומו של יום רעייה מוצלח שמפיח כוח ותקווה. אך ככל שהיום מתקדם אל סופו הרועים שואלים יותר ויותר מתי נגיע שוב, ומי יגיע מחר, ואנחנו מסבירים שלא נגיע מחר, שגיא אולי יגיע ביום שני, ושאנחנו אולי רק בעוד שבועיים, ואנחנו חשים את הפחד שלהם וחרדים לשלומם ולא יודעים איזו תגובה עלולה לבוא מהמתנחלים מחר או בכל יום אחר בשבוע, כשאנחנו לא כאן וכשגופו ורכושו של מי שאינו יהודי במרחב הזה הוא הפקר. והתחושה קשה, אך גם מזכירה לנו כמה חשוב להיות פה, וכמה הנוכחות של פעילים היא הכרחית ויכולה לאפשר, ולו לפרקים, ניהול חיים תקין, ואולי חיזוק ויכולת עמידה להמשך הדרך הקשה אל מול הכוחות האלימים הפועלים כאן באזור, שאני צריך להזכיר לעצמי שהמתנחלים שפגשתי היום הם רק הקצה שלהם.


בששי הקרוב נצא שוב לבקעה. מוזמנים לבוא איתנו (או להירשם כדי לקבל הזמנה לפעמים הבאות). הרשמה כאן.

מודעות פרסומת

פורסם על ידי

One thought on “חוסר ודאות בתל אלחימה

  1. תודה רבה על הפוסט.
    מאוד חזק, מעניין, עצוב חשוב מבלבל…
    לפעמים קשה להאמין שכך חיי היום יום כל כך שונים משלנו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s