דיר איסתיא קוראת לי בשמותיי האמתיים

כותב: תומר

בחודש האחרון החליטו החברים מדיר איסתיא לחדש את המחאה נגד חסימת דרכים חקלאיות המובילות מהכפר אל מאות דונם של כרמי זיתים. משרד התחבורה הקים מעקה בטיחות לאורך כביש 5066 דווקא באותם 2 קילומטר שבהם הכביש עובר בין הכפר לכרמים. למרות ההבטחות שיוסדרו שלושה מעברים לחקלאים, בפועל נפתח רק מעבר אחד והתוצאה היא שהגישה למרבית השטח קשה מאוד.

זו פעילות המחאה הראשונה שאני משתתף בה. נאמר לי שהמחאות הקודמות עברו ללא אלימות או עימות עם החיילים. שמעתי דיווח על מתנחלים שידו אבנים על המוחים מהכפר.

ירדנו מהכפר בדרך סלולה, שהתחלפה לשביל שמתפתל דרך הטראסות לכיוון הכביש שם נחסם השביל במעקה הבטיחות. רגבים אדומים של אדמה טרייה מתחת לעצי זית עתיקים מזמינים מחשבה על קשר עתיק יומין לאדמה.

כשאני יורד בדרך הזאת אני הפלאח הפלסטיני שמוביל את הכבשים למרעה בואדי, שיוצא על גבי חמור רתום לעגלה עם שקים ריקים למסיק, או לטפח את הכרם. הדרך חסומה. בקצה השביל אין מעבר לואדי. חציית מעקה הבטיחות לא אפשרית עם החמור, הדרך החלופית שנפרצה רחוקה, והגישה אליה קשה מאד. זה כואב.

כ-100 מ"ר לפני מפגש השביל עם מעקה הבטיחות, שם בדרך כלל מתקיימת ההפגנה, ממתינים לנו חיילים. הם חוסמים את הדרך ומודיעים שאין רשות לרדת עד למעקה הבטיחות. לא שמעתי אותם אומרים את זה, אבל שמעתי שנאמר שהסיבה היא שלא יזרקו אבנים על מי שמשתמש בכביש. בפועל, המחאות תמיד התנהלו באיפוק ובצורה לחלוטין לא אלימה.

המפגינים עומדים על זכותם לנוע בחופש על אדמתם ודורשים שיאפשרו להם לרדת עד להיכן שהדרך חסומה על מנת לקיים את תפילת המחאה הלא אלימה כפי שעשו עד כה. . אנחנו עומדים איתם מול החיילים. חלקנו בשורה הראשונה, חלקנו עומדים בצד או מתרחקים מעט אחורה. כל אחד ואחת מאיתנו בוחר לקחת חלק ולהיות עד למתרחש באופן שאיתו הוא מרגיש בנוח.

לא ראיתי צו, או מסמך או החלטה כתובה שאוסרת על המפגינים את התנועה עד למעקה הבטיחות.

 

המחאה הזו התקיימה פעמים רבות בעבר. הצבא מעולם לא הפריע לה והיא מעולם לא התדרדרה למעשי אלימות. מדוע לפתע שינוי ההתנהגות הזה מצד הצבא? שינוי שהוא זה שהופך סיטואציה רגועה לבעלת פוטנציאל מסוכן. החיילים אינם מספקים תשובה.

אחרי זמן ארוך של חילופי דברים, חלק מהאנשים מנסים לצעוד קדימה דרך החיילים. אלו הודפים בדחיפות ומונעים את המעבר. האווירה מתוחה מאוד אך לא יוצאת משליטה.

אחד החיילים אומר ש"הוא מגן על המדינה". ואני זוכר את ההרגשה הזאת, ואני עומד לידו עם הנשק, והאפוד והקסדה ומכשיר הקשר עלי, ואני מזיע ומרגיש את דפיקות הלב ואת הפחד ואיך אני רואה מולי קהל ללא פנים שהוא "האויב". אני זוכר שגם אני עמדתי שם וזה כואב. ואני מצליח להביט על הילד המפוחד והכוחני הזה שהוא אני בחמלה ואהבה.
ואני המוחים שאין יום שהם לא חווים בעצמה את ההגבלה והצמצום והמחנק של זכותם האנושית והבסיסית להיות.
ואני זוכר את הילדה תכולת העיניים שהשאירה אותי מחוץ למועדון, וכמה זה כואב שמעיניה לא השתקף שום מבע שמאשר את אנושיותי. וגם אותה אני אוהב וגם בה אני מביט בה בחמלה.

ואני חושב:
"הוי ארצי מולדתי את מדממת ושולי שמלתך קרועים, ילדייך עבדים
אבות אכלו בוסר ושיני ילדייך קהות
נביאי השקר מטיפים לשנאה ברחובות
ואני מתגעגע לשדה תעופה רחוק".
(כנסיית השכל, "הוי ארצי מולדת").

אנשי הכפר אינם רוצים בעימות. למרות שמספרם הרבה יותר גדול משל החיילים והם יכולים היו לעבור אותם ולממש את זכות המחאה שלהם, הם מחליטים לוותר הפעם.

התפילה מתקיימת הרחק מהכביש היכן שרק החיילים עדים למחאה. האם זז בלבם משהו?

ביום ששי הקרוב ובשבועות הבאים נמשיך להגיע איתם למחאה. נוכח השינוי לרעה בהתנהגות הצבא ההשתתפות שלנו חשובה מתמיד.
להצטרפות כיתבו לנו ונשלח פרטים מלאים.

 

מודעות פרסומת

פורסם על ידי

One thought on “דיר איסתיא קוראת לי בשמותיי האמתיים

  1. תודה תומר. הקול השפוי שלך חשוב לי וחשוב שישמע בעולם ובישראל.
    איל שני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s