מה עשינו – סיכום תשע"ז

בשנה שחלפה הפעילות שלנו התפתחה מאוד הן בהיקפה והן בסוג הדברים שהתמודדנו איתם. מנגד, בחברה הישראלית העמיקה הסטגנציה בכל הנוגע למציאות של הכיבוש: החל מיאוש מהאפשרות לשינוי, דרך פחד לגעת בסוגיה הכואבת הזו, אדישות למתרחש "אי שם", ועד לתמיכה בהמשך שליטתנו במיליוני אנשים חסרי זכויות – בישראל יש פחות ופחות כוחות שפועלים לשינוי המצב הקיים. במקביל, היאוש הולך וצובר משקל בקרב הקהילות הפלסטיניות שעמן אנחנו באים במגע. ולצד היאוש צומחת גם שם עוינות.

מי כמונו מתרגלי הדהרמה יודע שזה מצב זמני. המציאות הפוליטית היא תוצאה של תנאים ונסיבות. כשאלו ישתנו תשתנה גם המציאות. התפקיד שאנחנו לקחנו על עצמנו בדרך לשינוי הוא הניסיון לעורר יותר מודעות בקרב ישראלים לחיים שלנו בסכסוך אלים ובפרט למציאות של החיים הפלסטינים תחת שלטון צבאי.

כשזו המשימה, הפער בין הרגשות שמנינו לעיל – פחד, יאוש, אדישות, תמיכה בכיבוש –  לתהליך שאנחנו עוברים מתוך המגע הישיר והמתמשך שלנו עם המציאות של הכיבוש מציב בפנינו אתגר: לא פשוט להצליח לקיים שיח פתוח וקשוב כשהבדלי הפרספקטיבות הולכים וגדלים. קושי נוסף הוא שככל שהיקף הפעילות בשטח גדל יש לנו פחות משאבי זמן ואנרגיה להפנות אל המעגלים הרחבים של מתרגלים ומתרגלות שלא מגיעים אתנו לפעילות. קושי מסוג אחר הוא לפגוש את המחירים ההולכים וגדלים שפלסטינים משלמים על המשך המצב הקיים. מדובר הן בקהילות שלמות והן באנשים אינדיבידואלים שזכויותיהם הבסיסיות מאוימות כל יום. זה קשה במיוחד כשמדובר באנשים שאנחנו מכירים היטב וחלקם הפכו עם השנים לחברים יקרים שלנו.

סיכום השנה שלנו מורכב עם כן משלושה רבדים: המציאות שפגשנו בדיר איסתיא, ולאג'ה ובקעת הירדן, העשייה המתפתחת שלנו והאתגר שתיארנו בפסקה הקודמת ושאנחנו מקווים להמשיך לעסוק בו בשנה הבאה עלינו לטובה.

ויש לנו שורה תחתונה אחת: השנה הזו הוכיחה – שוב – שיש לנו מה לעשות וששינוי המציאות לא יקרה בלעדינו. הפעילות משנה הן את המציאות בחוץ והן  פנימה את הלב והתודעה שלנו. הסיכום השנתי הזה הוא אמירת תודה לכל המתרגלים והמתרגלות שהשתתפו אתנו ושבלעדיהם לא היינו יכולים לפעול. והוא גם קריאת עידוד למי שטרם ביקר אתנו את חברינו הפלסטינים: בואו אתנו. לחצות את מחסומי הלב זו מתנה גדולה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו ולכל מי שחי כאן.

מאבק לא אלים בדיר איסתיא

בדיר איסתיא  חודשו לתקופה קצרה תפילות המחאה נגד חסימת הדרכים לשטחים נרחבים של מטעי זיתים של תושבי הכפר. הצבא הגיב בצורה אגרסיבית ובניגוד לשנה שעברה ניסה למנוע את קיום המחאות. הדבר אפשר לנו לחוות את המחויבות של שותפינו בכפר לאי אלימות ואת האומץ שלהם לא להירתע מחיילים חמושים שחוסמים את דרכם ויכולים להתנקם בהם בשלל דרכים על התרסתם.

תפילת המחאה מתקיימת אחרי שניסיון החיילים לחסום את המוחים נכשל

פעולה יצירתית אחת שהתושבים יזמו היתה לצאת ולצבוע בצבעי הדגל הפלסטיני בטונדות שהצבא העמיד כדי להעניש את הכפר על קיום ההפגנות.

כשם שלמדנו וקיבלנו השראה מהנחישות והאיפוק של תושבי הכפר, ההחלטה של הצבא לאסור על קיום המחאות העמידה אותנו במצב לא פשוט. וגם מזה למדנו. הצבא השקיע מאמצים מיוחדים – צווי שטח צבאי סגור וחיילים שמחכים לנו בכל הכניסות לכפר – כדי למנוע מאיתנו להצטרף למחאות. אנחנו היינו צריכים להחליט האם להישמע לצווים חסרי ההצדקה הללו או למצוא דרך להצטרף לשותפים הפלסטינים שלנו למרות הוראות הצבא. החלטה שאינה פשוטה מהבחינה הרגשית ושתביא אותנו למצב שאנחנו כלל לא מכירים: מה קורה כשמשתתפים במחאה "לא חוקית"?

לשמחתנו הצלחנו להגיע כמעט לכל המחאות שהתקיימו בכפר. לא פחות חשוב, ההתלבטות לגבי דרך הפעולה הנכונה נעשתה בצורה פתוחה שנתנה מקום לקולות השונים בקבוצה. חווינו בזעיר אנפין משהו ממה שפלסטינים מכירים היטב: למדנו הרבה מלהיות במצב שבו המדינה והצבא פועלים להגביל את חופש התנועה שלנו, מאיימים עלינו ומנסים לעצור אחד מאתנו. נסיון המעצר הזה הסתיים בעוד גילוי מעורר השראה של האומץ והדיוק של חברינו מדיר איסתיא שלא חששו ומנעו מהחיילים לבצע את המעצר. גם ההתנגדות הזו היתה לחלוטין לא אלימה.

ראינו שגם בסיטואציות המאתגרות הללו יש לנו את האפשרות לא להיסחף ברגשות של אנטגוניזם ועוינות כלפי החיילים, שהבחירה לומר לא אינה חייבת לבוא במחיר של לב סגור.

ובכל זאת התהליך החשוב שעברנו בדיר איסתיא פותח שאלה שבשבילנו היא מאוד חשובה. הפער בין הפרספקטיבה שלנו לזו של רבים מהמתרגלים והמתרגלות שאנחנו פונים אליהם גדל: רבים לא יזדהו – בלשון המעטה – עם ההחלטה שלנו לאתגר את הוראות החיילים. אחרים, גם אם יעריכו את אופן הפעולה שלנו, יכולים להרגיש שעבורם מדובר במשהו מפחיד מדי; שהעשייה שלנו היא לא בשבילם.

איך אנחנו יכולים להתייחס לפער הזה כדי לגשר עליו מעט? האם כשתהום פעורה בין פלסטינים לישראלים, התקרבות שלנו לפלסטינים חייבת לבוא במחיר של התרחקות מהישראלים? אנחנו בטוחים שלא. המטרה הראשונה במעלה שלנו היא לעורר בקרב הסנגהות שלנו שיח ומודעות למתרחש בשטחים הפלסטינים ולכן  אלו שאלות מרכזיות עבורנו. בשנה הקרובה נמשיך לעסוק בהן במטרה למצוא את הדרך שהתהליכים החשובים שאנחנו עוברים יהדהדו גם בקרב הסנגהות שלנו.

ולאג'ה

השנה הנחיתה המדינה שתי מכות על תושבי ולאג'ה: יותר ויותר בתים מאוימים כיום בצווי הריסה וגדר ההפרדה שמקיפה את רוב הכפר ומנתקת בין התושבים לשטחים נרחבים של אדמות חקלאיות כמעט והושלמה. נוסף על כך, באסל אל-אערג', אחד מתושבי הכפר שאחרי שנים של פעילות במאבק הפלסטיני הלא אלים בחר לאחוז בנשק, נהרג בידי חיילי צה"ל.

אל מול צווי ההריסה ובניית הגדר שוררת בכפר אוירה של חוסר אונים. כמעט ואין ניסיונות להפגין או להתנגד בדרכים אחרות למהלכים הללו. אירוע יוצא דופן התרחש באוגוסט כשבולדוזרים מלווים בחיילים הגיעו לבצע הריסה. עשרות רבות של תושבים יצאו מבתיהם ונעמדו מול הבולדוזרים. מול האקט המרשים של התנגדות לא אלימה הכוח הצבאי נאלץ להורות על ביטול ההריסה ויציאה מהכפר. ככה זה נראה:

רק שלושה חודשים מוקדם יותר המדינה הרסה בכפר ארבעה בתים בלא כל התנגדות של התושבים – ביטוי לחולשה וליאוש העמוק השורר בולאג'ה. האירוע באוגוסט המחיש שמאחורי מראית היאוש לתושבי ולאג'ה יש כוח להגן על עצמם אם לוחצים אותם אל הקיר. אולי זו הסיבה שבניגוד לחשש, הצבא לא חזר בכוחות גדולים יותר כדי לבצע את ההריסה המתוכננת. בינתיים עורכי הדין הצליחו להגיש עתירה חדשה שמונעת באופן זמני ביצוע של הריסות נוספות.

אחד הבתים שנהרסו בכפר

מאחר שאי אפשר לתלות תקוות שהתהליכים המשפטיים יצליחו, ניסינו לפנות לגורמים שונים – חברי מועצה בעיריית ירושלים, חברי כנסת וארגונים ירושלמים שונים – על מנת שיפעלו להסדיר את הבתים ולמנוע את ההריסות חסרות ההצדקה שימחו חלק שלם של הכפר ויותירו מאות בני אדם חסרי קורת גג. לאכזבתנו הרבה לא זכינו לכל היענות כמעט. לאחרונה, פניה מחודשת שלנו קיבלה התייחסות חיובית אלא שכעת צץ מכשול חדש.

על רקע ההריסות והשלמת גדר ההפרדה בכפר גבר בולאג'ה קולם של אלו אשר אינם מאמינים שיש טעם בקשר עם ישראלים. בזכות הקשרים העמוקים שביססנו בכפר, ההתנגדות הזו לא מכוונת נגד הפעילות שלנו, אולם היא מקשה על קיומו של ביקור רשמי של בעלי תפקידים ישראלים. גם הריגתו של באסל אל-אערג' מוסיפה ליחס הלא אוהד של חלק מתושבי הכפר לישראלים.

כפי שקוראינו יודעים, על הטראסות היפהפיות של ולאג'ה שנותרו בצד הישראלי של גדר ההפרדה הוכרז גן לאומי שאמור למשוך אליו המוני ירושלמים. באופן רשמי הגן הלאומי הוכרז על מנת לשמר את הטראסות העתיקות – טראסות שמי שבנו וטיפחו אותן מסולקים מהן כעת. אבל רשות הטבע והגנים שאחראית על גנים לאומיים מודה שלא יהיה באפשרותה לתחזק היקף כזה של טראסות ושתוך מספר שנים הן יכוסו צמחיה ויחלו להתמוטט.

בהתבסס על המאפיינים הייחודים של תוואי הגדר בולאג'ה גיבשנו הצעה כיצד לאפשר גישה חופשית לתושבי הכפר לאדמותיהם גם לאחר השלמת הגדר. הדגשנו את החשיבות של שימור הטראסות  שהיא גם אינטרס ישראלי. זכינו למידה של היענות מגורמים מפתיעים אולם ההצעה לא קודמה ועם השלמת הגדר נראה שאנשי ולאג'ה יסולקו כמעט כליל מאדמותיהם. בשורה התחתונה האמתלה הביטחונית משמשת לסילוק פלסטינים מאדמתם והגן הלאומי מהווה דרך מתוחכמת להשתלטות ישראלית עליה.

בשנים האחרונות כיוונו את הפעילות שלנו בולאג'ה אל התרחיש של השלמת הגדר. קיווינו שדרך סדנאות חקלאות, מכירת ירקות מהכפר לקואופרטיבים בירושלים ומסיקי הזיתים המשותפים לירושלמים ותושבי ולאג'ה נצליח לבנות רשת תמיכה רחבה שבבוא היום תעמוד לצד הכפר ותדרוש לצמצם את הפגיעה בתושביו. כעת משרגע האמת הגיע אנחנו חווים את הכישלון של מאמצינו. אדמות חקלאיות נגזלות לטובת אתר קיט לישראלים בעוד בעליהן הפלסטינים נמצאים בצמוד מאחורי הגדר ולא קם קול זעקה. לנו מסתבר אין את היכולת להבקיע את האדישות הזו במידה הנדרשת כדי לגייס מספיק אנשים לפעולה.

בקעת הירדן

ללא ספק השינוי המשמעותי מבחינתנו השנה היה הכניסה לפעילות בצפון בקעת הירדן. כשפנו אלינו מקבוצת תעאיוש בבקשה שנסייע בפעילות שלהם שם לא חשבנו שנוכל להתמיד בכך. אלא שכבר תוך כדי הפעילות הראשונה היה לנו ברור שאנחנו חייבים להמשיך. לא רק שהצלחנו בכך, התווספו לשורותינו פעילות ופעילים חדשים.

ליווי מרעה בבקעת הירדן

עד לפני שנה וחצי היתה מעט מאוד נוכחות של פעילי זכויות אדם ישראלים בבקעת הירדן. באופן אירוני הפעילות החשובה של השנתיים האחרונות נולדה בעקבות סיפור קשה של התנכלות לשני פעילי זכויות האדם, אנשי תעאיוש.

מעצר השווא של השניים  יחד עם הקמפיין המתלהם נגדם היווה מכה קשה לקבוצת הפעילים המסורה בתעאיוש. אלא שבמקום להישבר פעילות הקבוצה – שכולה בהתנדבות – רק גדלה. מכיוון שנאסר על השניים במשך מספר חודשים להגיע לדרום הר חברון שם נהגו לפעול הם החלו לנסוע לבקעת הירדן. כך התרחבה לשם הפעילות של תעאיוש. ההצטרפות שלנו תומכת בהמשך הפעילות הזו ומרחיבה את מעגל הישראלים שמגיעים לעמוד לצד הקהילות הפלסטיניות בבקעת הירדן שניצבות בפני איומים גדולים.

מול קולות ישראלים שמביעים יאוש וחוסר מוטיבציה, השתלשלות העניינים הזו נותנת שיעור חשוב: יש לנו את היכולת לפעול ואם נגייס את הנחישות והאכפתיות  שלנו אפילו מה שנראה כמו משבר יהפוך בהמשך להצלחה.

הפעילות שלנו בבקעת הירדן מתמקדת בקהילות פלסטיניות קטנות – מאהלים של משפחה מורחבת – שנאלצות לחיות בתנאים בסיסיים ביותר ופגיעות מאוד להתנכלויות של המדינה ושל מתנחלים ישראלים. לאורך השנה עסקנו בפינוי הריסות של מבנים שהצבא הרס, ליווי רועי צאן כהגנה מפני תקיפות של מתנחלים ישראלים ובחודשים האחרונים ניקוי ושיקום של נביעות מים.

פינוי הריסות בחירבת אלביר

לאורך השנה תהינו לא פעם האם הפעילויות הללו לא מאתגרות מדי עבור המתרגלים והמתרגלות שלנו שאינם אקטיביסטים מחוספסים: הכאב מול בית שנהרס, החשש מפני אלימות שתופנה כלפינו, הקושי הפיזי בעבודה בבורות המים…. ובבסיס של הכל, בבקעת הירדן פוגשים באופן בוטה את המדיניות הישראלית – ישראלים נהנים מזכויות וכוח, מהפלסטינים המדינה מונעת את הדברים הבסיסיים ביותר. לפלסטינים אסור לבנות, נמנעים מהם מים לשתיה וחיבור לתשתיות מים, חשמל ושירותים בסיסיים אחרים. בסמוך להם התנחלויות ישראליות נהנות מכל משאבי המדינה, מאחזים לא חוקיים משתלטים על קרקעות באין מפריע והמדינה אינה פועלת נגד אלימות המתנחלים.

זה היה מעורר השראה לראות את הפעילים והפעילות שלנו מסכימים להישיר מבט אל המציאות הקשה הזו, את המחויבות וההתמדה שלהם לחזור שוב ושוב.
מהנתינה הגדולה הזו מקבלים הרבה בחזרה: לא רק שאזור הנוחות מתרחב, אנחנו הולכים ומשתחררים מהפחד לצאת מאזור הנוחות אל הלא ידוע. ושם אנחנו מגלים שיש לנו יכולת לפעול לקדם את הטוב ולעצור מעשי עוול. תקיפות הרועים בידי מתנחלים באזור פחתו מאוד ולפני הקיץ המרעה כבר התאפשר גם ללא ליווי ישראלי; סייענו לשקם ולתחזק  כ-10 נביעות מים. מכיוון שישראל מסרבת לחבר את הקהילות בבקעה לתשתית המים, כל נביעה כזו היא תחליף להובלה של מים כל שבוע ממרחק ובעלות גבוהה; אפילו הריסות המבנים באזור פחתו מאוד השנה.

הצצה קטנה לעבודה בנביעות המים –

 

לא שיש לנו אשליות: פערי הכוחות הם אדירים. המדינה שלנו יצרה את המציאות בבקעת הירדן ומיטב משאביה מגויסים על מנת לשמר ולהעמיק את המציאות הזו. לכן לא מספיק שקבוצה קטנה תפעל בשטח. אנחנו שואפים שכמה שיותר אנשים יבינו שזה הפרויקט שהמדינה מחויבת אליו והיא לא מתכוונת לחדול מכך מבלי שאנחנו נפעל כדי שהיא תעשה זאת. בינתיים המדינה שלנו הופכת את כולנו לשותפים בהרס חייהם של אנשים וקהילות שלמות.

מנוחה בחמאם אלמליח

עוד לא מצאנו את הדרך לבנות את הפעילות בבקעה באופן שמנכיח את התרגול שלנו אל תוך העשייה: זמן הנסיעה הארוך יותר, תנאי השטח והתדירות הגבוהה של היציאה לפעילות  מקשים על הקדשת זמן לעצירות משותפות של בניית התכוונות ורפלקציה. בכל זאת, ההתכוונות המשותפת והתרגול האישי מלווה כל אחד ואחת מאתנו. כך תוך כדי העשייה עצמה מתאפשר לנו גם לראות את עצמנו לעומק ולהצליח לבטא את איכויות הלב. בחודשים הקרובים אנחנו מקווים למצוא את הדרך לחזק את החלק החשוב הזה כך שנאפשר שילוב טוב יותר בין עשייה להתבוננות.

ניצנים לשנה הקרובה

בתחילת הקיץ קיימנו שני סיורי דהרמה לבקעת הירדן שבהם השתתפו למעלה מ-30 מורים ומנחים מתובנה ומסנגהות נוספות. החלק השני של הסיור הוקדש לחשיבה משותפת על תפקידן של מורות ומנחות הדהרמה נוכח המציאות שפגשנו בסיור. עלו לא מעט רעיונות מעשיים שמאז אנחנו מקדמים. נקווה לראות את הדברים מבשילים השנה.

אחד מסיורי הדהרמה עם מורות ומורים לבקעת הירדן

השנה התהדק הקשר שלנו עם עיסא סוף. עיסא שמתרגל במסורת של טיך נהאת האן מזה 15 שנה ומעורב שנים רבות במאבק הפלסטיני הלא אלים מביא בשנים האחרונות את תרגול המדיטציה ככלי לתמיכה בנערים ונערות פלסטיניות ששהו בבתי כלא ישראלים. זה ראיון שקיימנו איתו על  מדיטציה בין חופש לדיכוי, על האחריות של פלסטינים ועל זו של ישראלים.
אנחנו ממשיכים לברר עם עיסא מה יכולות להיות דרכי הפעולה המשותפות של מתרגלים ישראלים ופלסטינים.

ימי התרגול שלנו שבהם אנחנו מביאים אל המרחב המוגן של הדהרמה הסתכלות על סוגיות חברתיות שונות המשיכו גם השנה. משמעותי במיוחד היה יום התרגול והפעולה שכלל הצטרפות למחאה נגד פינוי משפחות פלסטיניות מבתיהן במזרח ירושלים. מתרגלים ומתרגלות שמעולם לא נטלו חלק בפעילות מחאה כזו ניצלו את ההזדמנות כדי להגיע; גבולות התרגול שלנו התרחבו וההגעה יחד אל המחאה נתנה משמעות נוספת ללהיות סנגה. נמשיך בימים כאלו גם השנה.

השנה קיימנו שני קורסי מבוא למדיטציה לפעילות ופעילים חברתיים. לצד הלימוד של תרגול המדיטציה המפגשים גם כללו חקירה אל סוגיות שונות שהמשתתפים העלו מתוך ההתמודדות בעשייה שלהם. חקירה כזו מתבססת הן על התובנות והניסיון של המשתתפות והן על נקודת המבט שהדהרמה מאפשרת. במפגשים התגלו לא מעט חיבורים משמעותיים באופן שבו מודעות חברתית-פוליטית ותובנות הדהרמה יכולות להזין זו את זו. את השנה אנחנו פותחים ברטריט שזו התימה שלו ואנחנו מקווים לקיים קורסים נוספים לאורך השנה.

זו היתה השנה שלנו. והסיכום הוא גם הזדמנות להודות לכם ולכן שקוראים, תומכים ולפעמים גם מגיעים לפעילויות השונות. לקהילה המתרגלת יש אחריות גדולה לפעול פעולה נכונה ביחס לבעיות החברתיות שסובבות אותה. זה נכון לכל קהילה בכל חברה וזה נכון במיוחד לקהילה הישראלית שהתרגול שלה מתרחש ליד ובתוך מציאות של סכסוך אלים וכיבוש. אנחנו נמשיך לתת את המענה שלנו למציאות הזו וכמו בשנה שעברה, צריכים אתכן איתנו.

מודעות פרסומת

פורסם על ידי

2 thoughts on “מה עשינו – סיכום תשע"ז

  1. שלום חברותי וחברי
    המעשים, המחשבות והדיבור שסיפרתם עליהם , מעוררי השראה ותקווה. תודה לכן ולכם!
    נחי אלון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s