בודהה-דהרמה: לשים את החיים במרכז

כתבה: רני עובדיה

נסעתי לבהוטן, ארצו של דרקון שוחר שלום. ביקרתי שם למשך שנים עשר יום ואני רוצה להביא את כל שפגשתי שמעתי וראיתי בה. חזרתי נחושה להפיץ כמידת יכולתי את שנגלה לי בביקור פותח הראש והלב הזה:  מנהיגות היא איכות פנימית חשובה שאפשר לטפח. בודהה-דהרמה היא מנהיגות. מנהיגות אינה רק עמדה פוליטית אלא ראייה בהירה של חזון יעדים ודרך המבקשת לרתום אנשים לחיות ערכי קהילה מודעת וערה. מודעות וערות שחוברים לליבת חיי התרבות החברה הכלכלה החינוך והלאום. קהילה שמציעה שייכות שבה השיח מפרה מעגלי שינוי והתפתחות לטוב ולשוחר שמחה אחווה ושלום שבכל אחת מאיתנו.

מקדש קן הנשרים בבהוטן

נראה לי שבזה הרגע הגדרתי את "דהרמה מעורבת חברתית" ואולי גם את "תובנה", מפרספקטיבה שהיא גם מוכרת אך גם חדשה לי: החיים הם העניין, ותירגול מדיטציה הוא רק אחד הכלים ואינו תכלית או יעד.

בבהוטן הבנתי עד כמה ראיית תרגול ולימוד מדיטציה כאבן מרכזית בחיי מודעות וערות חוטאת לפתיחת הלב ודרך השחרור בהיותה מוגבלת ומשרתת בקלות יתרה את הבועתי הנמנע והמתגונן שבנו.

אפשר ביחד לחשוב ולעשות צעדים בכיוונים חדשים, של יציאה מהבועה. דהרמה מעורבת חברתית עושה זאת כבר שנים רבות, אך  בתובנה עוד לא קרה מהלך כולל וגורף. אני מתכוונת למצע בהיר וחד משמעי בפירמידה הארגונית שלנו, שתישמע ותיושם בקולות של מורים, מנחים, ושותפים לדרך.

בבהוטן, כ- 730,000 תושבים, החיים ב-20 מחוזות שבמאה ה-17 אוחדו לממלכה בודהיסטית, אין שמות משפחה. אנשים נקראים בשם פרטי הנושא משמעות של איכות שתערוב תגן ותעצים את הטוב הישר והשמח שבליבם. תארו לכם חברה שאין בה שמות משפחה. שהגדרת האדם היא כפרט בלבד. שייך לעצמו ולכל.

בהוטן, בין הודו, סין ונפאל

ליד כל בית ועל כל הר וגבעה מתנוססים דגלי תפילה של חמשת האלמנטים המגינים מקשיי החיים, האוויר (כחול), המרחב (לבן), האדמה (צהוב), העץ (ירוק), והמים (אדום). כל דבר, אדם, כלב, אבן, עץ, מים – נתפס כיישות חיה שהיא חלק מהחי הגדול ובהתהוות גומלין איתו. הראייה הזו נוכחת ומדוברת בטבעיות של חלב אם. אומר אותה מדריך הטיולים, בעל המלון, המלצר, מוכרת התפוחים, תלמידת בית הספר, חיוך האיש הפוסע מסביב לסטופה בדרכו לעבודה.

"זה לא מה שאתה משיג אלא כמה מסופק ושמח הנך בחייך, כולנו חולקים בסבל. סבל אינו ניתן לחלוקה וגם אם נדמה אחרת אנחנו לוקחים בו חלק". כל מי שפגשתי דיבר את האמת הבסיסית הזו.

בית ספר ממלכתי בבהוטן

"חשוב לחיות על בסיס קיימות מאוזנת, אקולוגיה מתפתחת, שמירת רב תרבותיות וזהות אישית, ומשילות מסורה נאורה ומיטיבה" – המוטו הזה המהווה את הבסיס לתפיסת האושר מיוצג על קירות בתים, לצד כבישים, מבוטא בציור סמלי של פיל ועליו ארנב שעל גבו קוף ולראשו ציפור. תרבות – טבע וסביבה – כלכלה אקולוגית – הנהגה רוחנית-ערכית-תודעתית. מכל עבר מתנוסס המסר הזה.

מ-20 המחוזות של בהוטן נבחרים 20 חברים ויש גם 5 חברים גבוהים שהמלך ממנה, והוא בכללם, למועצה המדינית, שלצידה יש גם פרלמנט ובו 47 חברים. תפקיד המועצה לפקח על הפרלמנט ולעקוב אחרי תוכניות הפיתוח שעל הפרלמנט להציע וליישם. תשומת הלב המרכזית היא לחינוך, בריאות, חקלאות כלכלה ותיירות.  החינוך חינם, אינו חובה. הבריאות חינם. חינם משמע שבכל גיל ולכל השכלה ולימוד כמו גם עבור כל פעולה רפואית נדרשת, גם אם היא מתבצעת בחו"ל – המדינה משלמת. למועצה המבקרת נתונה סמכות לבטל חוקים והחלטות שאינן מיטיבות לאזרחים. רווחת האזרחים היא הנתון שעל הנציגים להיות בקיאים בו, ולכן מצופה מהם לבקר בכל הכפרים, להיפגש עם אנשים, להיות בשטח, להכיר את אנשי מחוזם באופן אישי. לקיים קשר טלפוני פתוח איתם בכל זמן. להיות כתובת ישירה.

כשמדברים עם אנשים בבהוטן מרגש לשמוע כמה הם מרגישים חלק מהנעשה במדינה ובאיזו אהבה פשוטה הם מדברים על חלומותיהם ועל קשייהם. האהבה למשפחה ולמנהיגים גורפת ומשכנעת. יש בה את אותה איכות שאי אפשר לטעות בה. של חופש וזכות ורשות.

באחד הימים השתתפנו כצופים באחד הפסטיבליים הגדולים המתקיימים באופן שוטף.  הפסטיבלים מיועדים להעלאת השמחה, למפגשי משפחות, להזדדמנות להיפגש לחגוג ולהיזכר במלחמה הקולקטיבית שלנו ברוחות הרעות של חמדנות עויינות ובלבול.

רציתי לראות מקרוב ככל האפשר את הריקודים הטכסיים, מחפשת זוויות טובות לצילום.  כך מצאתי את עצמי עולה במרגות עץ תלולות למרפסת, ומתקרבת למה שנועד באופן ברור לגמרי למושב הלאמה הגבוה ונציגי הממשל.  ההבדל היחידי בין המרפסת שכתוב היה עליה "למוזמנים בלבד" לבין המקומות האחרים, שבכולם התגודדו אנשים שמחים בתלבושות צבעונית, משפחות ברוכות ילדים ותינוקות, סבים וסבתות, היה כסאות פלסטיק פשוטים לעומת עמידה או ישיבה על הרצפה.  איש לא עצר אותי, איש לא מנע ממני לעבור דרך המחיצות הצבעוניות, להיפך, חייכו אלי בכל מקום, עד שבהדרגה הרפה ממני המתח השרירי המורגל לאירועים "רשמיים" בארץ, בהם כל המתקרב לבמת הכבוד ייתקל מייד בשוטרים וביחס כאל משיג גבול.

תודעת שלום ואחווה

תודעת שלום ואחווה מחלחלת מיום ליום באינסוף צורות ומבע לתוך הגוף הנושם ממש. תודעת שלום מורגשת באוויר הצלול שנושמים, באסתטיקה של ביגוד כלי אוכל ויחס למזון, בכלבים הידידותיים הגודשים בלהקות שמחות ושבעות את הרחובות, באווירה בכביש כשמשאית לפנינו נתקעת והנהג יוצא לעזור כמו שכולנו באופן טבעי נחלצים לדחוף ביחד.

כי לחיות בשלום ואחווה זה מדבק.  כי מייד רוצים להיות חלק.  כי כל כך טוב לשכוח לכמה ימים שיש מקומות בהם תופסים את החיים כתחרות על מקום ועל משאבים.  ולא כשיתוף פעולה מובן מאיליו בהם.

מיום ליום התאהבנו. מיום ליום האווירה בינינו (15) ברכב הטיולים השמח היתה שיתופית יותר, אוהבת וצחקנית יותר. נדיבה יותר.

ועוד לא סיפרתי על אמבטיית האבנים הלוהטות בחושך, באור הכוכבים, לצד געש הנחל הזורם.  על בית הספר הממלכתי של קירותיו משפטי עידוד לאהבה וחופש, ברוח You rise by lifting others.

בחדר המנהל תלויה כרזה ובה 10 כישורי החיים הבסיסיים שהם יעדי החינוך בבית הספר:

1.     מודעות עצמית
2.     חשיבה ביקורתית
3.     קבלת החלטות
4.     תקשורת אפקטיבית
5.     התמודדות עם לחצים
6.     אמפאטיה
7.     חשיבה יצירתית
8.     פתרון בעיות
9.     יחסים בינאישיים
10.    התמודדות עם רגשות.

בכניסה לבנין המרכזי בבית הספר ארון זכוכית ובו פסל הבודהה. מתחת לפסל חקוק "מוטו: הייה נכון". Be Prepared

זה רק על קצה המזלג. האם הצלחתי להעביר את הטעם, את הריח?

האושר מדבק. ואפשר לחנך אליו.

היעדים שחזרתי איתם: לתרגם את שפת הבודהה-דהרמה לשפה חילונית ישראלית. לשים את החיים ולא את המדיטציה במרכז ההתבוננות והרפלקציה. יש לזה השלכות לגבי צורת הריטריטים, צורות הלימוד והתירגול. לגבי תפיסת תפקיד המורה, תפקיד המנחה, צורות חיינו. להיות כתובת אחד לשניה.  לקחת חלק בחיי חברה ומדינה שהם חיי תודעה ערה. כי שחרור תודעתי-פרטי הוא סוג של הדוניזם בועתי. כי טובה דקת מדיטציה שישים פעם ביום מישיבה לשישים דקות מדיטציה בהיותינו נתונים לתנאי תרבות מערבית.  כך אמר לי הלאמה שחתם הקדשה חמה לבית הסנגה על ספרו (העוסק בשלבי המיתה המודעת).

מה דעתכם?
—————-

מאמרים, שיחות ואפשרויות לימוד עם רני אפשר למצוא בדף המורות של עמותת תובנה.

 

מודעות פרסומת

פורסם על ידי

<span dir=rtl>5תגובות ל‘בודהה-דהרמה: לשים את החיים במרכז’</span>

  1. תודה רני ותודה דמ"ח על השיתוף,
    ההתרגשות והשמחה עוברים בקריאה ישר אל הלב, אל הכמיהה לחיים של פשטות ושיתוף ובעיקר אמון, נדמה לי שהאמון העמוק הוא שמאפשר את הנדיבות הרבה, הלוואי ונדע להעמיק ולהרחיב אותו כפי שניסחת, בתובנה כגוף מתרגל ומלמד.

  2. לרני היקרה, שותפתי למסע לבהוטן, לא לאחוז, ליהנות, לשמוט, אושר הוא משהו שאנו מעניקים, מעבירים הלאה והוא חוזר אלינו.

  3. תודה רבה רני יקרה. כל כך חשוב. מעורבות זה לב החיים. או כמו שכריסטופר טיטמוס אמר ברטריט האחרון בתשובה לשאלה: BEING PASSIVE IS DEATH. וועדת הסנגהה של תובנה שקמה לתחייה בשנה האחרונה יכולה להיות גורם חשוב בשינוי, לדעתי. תודה והלוואי שנצליח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s