סולידריות של הלב – הזדמנות חשובה לעזור בקליק

בעשייה שלנו אנחנו מפתחים קשרים עם – וליבנו נקשר אל – הא/נשים שאנחנו פוגשים. זו אחת המתנות היקרות שאנו זוכים לה.
כמה מהמתרגלים והמתרגלות שלנו פיתחו קשר קרוב עם משפחה ואז, לפני קצת יותר משנה אחד הבנים נעצר.
השבוע הוא חזר הביתה.
והיום אנחנו פונים אליכם/ן כדי לגייס סכום צנוע – 9,000 ש"ח – לכיסוי חלק מההוצאות המשפטיות של המשפחה.
בסרטון למעלה יש את הסיפור והקישור להדסטארט נמצא כאן אבל תחילה המלים של אביגיל שמעבירות מה קורה כשאנשים מסכימים להינגע.

האמהות שלי והקשר הפלסטיני
כתיבה: אביגיל

פתאום זה מכה בי.
האמהות שלי. היא כמובן התימה הנוכחת ביותר בשש שנים האחרונות.
האמהות הטובה שלי אגב.

היצירה האחרונה שלי, ההצגה על יעל, הייתה קשורה כמובן באמהות, בגלל שחלקתי עם יעל, עשרה ימים ממש לפני שילדתי, חדר בריטריט שתיקה.
ועכשיו כשהדס גלעד המוכשרת והנדיבה (זה כל-כך כיף כשזה בא ביחד, כמו כל מי שמוותר על פרס ספיר לכבוד המאבק על הסרט על לאה צמל) אמרה שהיא תתרום את הספר החדש שלה, הממואר על האמהות, אני נזכרת שוב כמה המשפחה הפלסטינית הזו כל-כך שרוגה באמהות שלי.

למעשה הם היו סוג של מודל להורות. מודל אלטרנטיבי של התמודדות עם הגרוע מכל, כשאומרים לך שלבת שלך יש סרטן. הכרתי אותם בספטמבר 2012 ממש בתחילת ההריון שלי. אולי זה עזר שידעתי שהאמא היא אחות במקצועה והעיניים שלי נישאו אליה, לא יודעת. אולי כי האב אתאיסט ונשא את בתו בת התשע על כתפיים.
הבת הלכה וחלתה, הלכה וטופלה, ואני הלכתי ותפחתי ממלאת את בטני בבתי.

כמה סבלנות הייתה להם וכוח, גם ראיתי את נוכחות האבא כחזק, כיציב, את האם כשק חבטות (שהזכיר לי אותי כילדה, והיום כמובן אני חווה זאת גם) וזה שזה לגיטימי התפקידים האלו. ובכל זאת על האמא באמת בוכים. לא שבכתה הרבה. וגם מאשימים.

אז עכשיו אני מבינה מדוע גם ההתגייסות הנוכחית, שהתרחשה כל השנה שחלפה, כשהבן שלהם היה בכלא, למה זה כואב וקרוב כל-כך, משהו מדמי, נפשי, שרוג במשפחה הזו ואעשה בשבילם מה שעושים בשביל הילדים שלנו.

לא מזמן שוררתי עליהם בפואטרי סלאם. ועוד אמשיך לשורר ולכתוב עד שיסתיים הכיבוש המבאס הזה, שלא מרשה לנו להיות ההורים הכי טובים לעצמנו ולזולתנו.

הנה קמפיין שיצרנו לכבודם בהדסטארט.
הוא נקרא סולידאריות תומכת בחופש.

זה בסדר אם נפסיד ולא נצליח לעבור את המשוכה של אנשים שיתמכו במשפחה פלסטינית, עוד אחת, שהבן שלה נעצר. הם המשפחה שלי ואני עושה את זה לא משנה למה, כמו שעושים עבור משפחה. כמו להבדיל, אם חלילה וחס, הייתי צריכה את התמיכה הזו עבור בני משפחתי. זה חופש.

משהו שאתה מבין כשאתה מלווה פלסטיני בבית-חולים, כמה חסרה התמיכה והמארג, המאגר המשפחתי הרגיל ואתה הופך להיות המשפחה כמה שאתה יכול, אז גם כאן, בבית המעצר ובכל מקום בו יהיה צורך להיות בנאדם.

בתום ההקרנה שהייתי בה בדוק-אביב, לפני שהסרט על לאה צמל זכה, קמנו בתשואות כשלאה צמל הגיעה. אישה אחת שנעמדה לפניי צעקה למי שלא קם- "קומו בשביל האישה הזאת!"

בדיוק. קומו בשביל המשפחה הזו, המשפחה שלנו.

(הטקסט התפרסם לפני כמה ימים בבלוג של אביגיל)
————
אז זו הבקשה שלנו –
תרמו – מעט או הרבה – כדי שביחד נממש עוד ביטוי של סולידריות בין ישראלים לפלסטינים.
ושתפו את הפוסט הזה או את הבקשה לתרומה עם חברים – כדי שיוכלו גם הם לתמוך וכדי שייחשפו גם הם לסיפור מייצג של איך מערכת המשפט הצבאית מתנהלת.

וכמו שבתרומות אפשר לתרום סכום קטן יותר או גדול יותר, אנחנו מזמינים אתכם לבחור גם את המוטיבציה שלכם לתרומה –
– בבסיס, כי אכפתיות ותמיכה הן הדרך לעשות את העולם מקום טוב יותר.
– וקצת יותר מאתגר, כי אין לנו אמון בצבא. כי היה כאן מעצר שווא ו"משפט" שכל כולו הצגה.
– ואתגר הזהב, כי למדינה הכובשת אין שום זכות להעמיד למשפט ולכלוא את בני העם הכבוש.

לתרומה דרך הדסטארט.
תודה!
ואל תשכחו להפיץ הלאה לחברים.

מודעות פרסומת

פורסם על ידי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s