פרעתא – העדינות והחוזק, העצב והפחד

הקיץ החלטנו לעשות הפוגה קצרה מהפעילות הרגילה ולנצל את הזמן כדי לתכנן ולבנות קשרים חדשים.
בין השאר התחלנו לבקר בכפר פרעתא שנמצא מעט צפון-מזרחה לדיר איסתיא.
לפני כשבע עשרה שנה הוקם באזור המאחז האלים חוות גלעד ומאז נתונים חקלאים פלסטינים – מפרעתא ומכפרים נוספים – להשחתות עצים ולהתקפות אלימות שמונעות את גישתם לשטחים נרחבים. כרגיל, הצבא ושאר רשויות החוק לא פועלים נגד התוקפים הישראלים.
בקרוב תתחיל עונת המסיק והשנה ננסה להגיע גם לפרעתא ולקחת חלק בעמידה האמיצה של החקלאים שאינם מרימים ידיים.
גיתית כתבה את רשמיה מהביקור שלנו בכפר לפני שבוע.
————–

פרעתא – העדינות והחוזק, הפחד והעצב
כתיבה: גיתית

נסענו לפרעתא כדי לפגוש חקלאים פלסטינים שבשל אלימות ישראלית אינם יכולים לעבד את אדמותיהם. המאחז חוות גלעד בקרבת מקום, גבוה, צופה באדנות מאיימת על אדמותיהם. המתנחלים יורדים מהמאחז, כדבר שבשגרה, אל בתי הכפר, שוברים חלונות, זורקים אבנים, שורפים מכוניות.

ביקרנו משפחה שאחד מילדיה, בן 10 כיום, אינו מדבר באופן תקין כבר כמה שנים, מאז היה בבית לבד באחת מאותן התקפות. אביו מספר שבמקרה אחר, כאשר הלך לעבד את אדמותיו, מתנחל לקח אבן וניפץ אותה על ראשו, כשחיילים צופים ומעודדים.

ופגשנו את אבראהים, כבן 66, איש גבוה ורזה, עדין ומאופק, מוציא משקית בלויה תמונות ומסמכים. עשרות תלונות שהוגשו למשטרה – אף אחת מהן לא טופלה. בור מים להשקיה ושתייה שבנה  והמתנחלים זורקים לתוכו, יותר מפעם אחת, כבשים מתות, כדי לזהם את המים. הוא שב ושולה את הפגרים מהמים ומחכה לגשמים הבאים שימלאו את הבור במים זכים. באחת הפעמים, אחד המתנחלים הודה במעשה בפני המשטרה. דבר לא נעשה. אין לכך משמעות במקום הזה. אדנות וכוח שולטים כאן.

הצענו להצטרף וללוות אותו לאדמותיו, לקראת המסיק (כאשר ישראלים באים ומלווים, מעשי האלימות פוחתים). למוד ניסיון אמר שעליו ללכת לשטח ולבדוק מה נותר. מתנחלים שורפים, עוקרים ופוגעים בעצי הזית. או פושטים על המטעים ימים ספורים לפני המסיק וגונבים את כל הזיתים. לא ברור אם יוותרו זיתים למסיק.

השוטרים מכירים את אבראהים : "למה אתה מגיש תלונות? לך הביתה". אבל הוא מתעקש ללכת למשטרה, להגיש עוד תלונה ועוד אחת, שתהיה עדות. הוא מספר שבגלל התלונות, אנשי חוות גלעד מתנכלים לו יותר. אולי תקוותו ויציבותו הן שמכעיסות אותם. עדות לכך שטרם קיבל את אדנותם על הארץ ועל חייו. שטרם שברו את רוחו. רוחו המאופקת והעדינה חזקה, אבל העצב והפחד כאן, בכל צעד. בכל מילה.

מועקה ממלאת את הלב שמתקשה להכיל את הפורענות זו.

וכל מה שעולה בי היא השאלה למה אין שרשרת אנושית המגיעה לעמוד מסביב לאותם כפרים, כחיץ בינם לבין מתנחלי חוות גלעד. שרשרת אנושית שתאמר 'לא עוד'.

ובין לבין, שיחות על החיים שמסביב: הגעגועים הגדולים לבן בשוודיה; השיחות היומיומיות איתו והתקווה שיום אחד יוכל לבוא לבקר. הבת הגדולה שרוצה לפתוח עסק וקורותיה של בת אחרת. אבראהים מתגלה כאב שתומך בבנותיו, בבחירותיהן שאינן תמיד קונבנציונליות. בעדינות,בפשטות, בבהירות. אנשים – תמיד מרגשים, מפתיעים, מלאים בגוונים.

כמה שעות אחרי, בחזרה בבית,  נותרתי עם שפת הגוף והלב של האיש הזה –  העדינות והחוזק, העצב והפחד בעיניו.

——————–

בעוד כחודשיים נצטרף לאיבראהים וחקלאים נוספים בפרעתא. נצטרך אתכם ואתכן איתנו.

פורסם על ידי

<span dir=rtl>2תגובות ל‘פרעתא – העדינות והחוזק, העצב והפחד’</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s