לדעת להתנגד, לדעת להקשיב

תפילת מחאה מול ההתנחלות רבבה וליד כרם הזיתים שהוחרב שם. 12 ביוני 2020

במוצאי שבת הקרובה נקיים נפגש זום עם אחד מחברינו מהכפר חארס. עיסא ישוחח איתנו על אקטיביזם, תרגול דהרמה והמצב בשטחים על רקע כוונות הסיפוח של ישראל. המפגש יתחיל בשעה 20:00 ויסתיים ב-21:30. קישור לזום נשלח למי שירשמו בטופס ההרשמה.

בימים אלו מתקיימות בכפר חארס תפילות מחאה שבועיות אחרי שכרם זיתים שההתנחלות רבבה מתרחבת לכיוונו נעקר. גיא מספר על ההשתתפות שלו במחאה. שיחה עם מפגין פלסטיני שהשתחרר לא מזמן ממעצר ארוך בכלא הישראלי נגעה בו באופן עמוק שהשפיע גם על היחס שלו לחיילים הישראלים שהיו שם ולמתנחל מיצהר שפגש מיד אחריה.

לדעת להתנגד, לדעת להקשיב
כתיבה: גיא

ביום ששי נסענו – מספר חברים מדהרמה מעורבת חברתית – להתלוות להפגנה השבועית של תושבי הכפר חארס אחרי שבמהלך חג עיד אלפיטר בולדוזרים החריבו כרם זיתים של אחד מתושבי הכפר.

הגענו קצת לפני תחילת הצעידה מהכניסה לכפר לכיוון האדמות החקלאיות, ובזמן הזה הזדמן לי להצטרף לשיחה עם סנאן, שסיפר על זה שבזמן הקורונה המפעלים באזור התעשייה ברקן דרשו מהפועלים הפלסטינים להישאר לישון באזור התעשייה כדי לא לאבד את עבודתם ושמו אותם לישון בפחונים ללא מים ושירותים. "יש לי כלב בבית, ואפילו לו יש תנאים יותר טובים מהתנאים שנתנו לאותם פועלים".

לגמרי במקרה, את הסיפור על הפועלים מחארס שעובדים בברקן יצא לי לשמוע לפני כמה שבועות באירוע משפחתי. קרוב משפחה רחוק שעובד באזור התעשייה סיפר שבתקופת הקורונה הפועלים הפלסטינאים נאלצים לישון במפעל כי לא מורשים להם לחזור לכפר (מה שנכון, ברשות מאוד חששו מהדבקה של פלסטינאים על ידי ישראלים). "ומה יעשו להם אם יחזרו לכפר?" שאל בחור בן 17 שנכח בשיחה. "יהרגו אותם", ענה הקרוב משפחה עם מבט תמוה ובמין חצי צחוק וחצי רצינות. כבר באותו רגע היה לי ברור עד כמה מעוות הסיפור, אבל מה שסנאן סיפר אתמול הנכיח לי עוד יותר עד כמה לאותו אירוע יכולים להיות סיפורים שונים, ועד כמה תמיד יש שני צדדים למטבע.

סנאן השתחרר לפני ארבעה חודשים מהכלא הישראלי בו היה כלוא במשך 20 שנים.
בזמן אינתיפאדת אל אקצה עבד במנגנוני הביטחון הפלסטיני, ולדבריו "פצע ונפצע" ובעקבות זה נכלא.

הצבא שלח כוח גדול של חיילים. זו הייתה הפעם הראשונה שלא עולה בי כעס כלפי החיילים כשאני משתתף בהפגנה כזו.

"בכלא אפשר לשקוע או להתפתח, ואני החלטתי להתפתח" אומר סנאן. באותה תקופה למד עברית ועשה תואר באוניברסיטה הפתוחה, וקרא ספר שמאוד השפיע על האופן שבו הוא רואה ישראלים. "לפני שהייתי בכלא לא יכולתי לדבר עם ישראלים, אבל היום אני רואה דברים אחרת". הוא מספר שהיום ישראל מונעת מאסירים פלסטינים את האפשרות ללמוד כדי לאמלל להם עוד יותר את החיים. "זו טעות גדולה, היכולת ללמוד גורמת לאנשים להתפתח ולראות דברים מזוויות אחרות".

סנאן מתגורר באחד הכפרים שליד אזור התעשיה ברקן. "לפני שנכנסתי לכלא כל זה לא היה קיים" הוא אומר ומצביע על אזור התעשייה המפותח וכביש 5 שמוביל לאריאל, "והיום על האדמה שלי אסור לי לנטוע עץ זית.. הצבא לא מאשר".

אחרי שהשתחרר מהכלא חזר לעבוד ברשות הפלסטינית, והביע שוב ושוב את החשש שלו מהסיפוח שמתכוונת ישראל לעשות ומהנפיצות בשטח שהמהלך יצור.

"הבן של אחותי התאומה היה בן שנה כשנכנסתי לכלא, והיום הוא כבר אבא. אני מאוד חושש לעתיד הילדים שלנו" הוא אומר בצער.

סנאן שוב ושוב הודה לנו על הפעילות שלנו, וחזר ואמר עד כמה היא חשובה בשביל לנפץ סטיגמות ולקרב בין אנשים.

הוא סיפר שהתארס לאחרונה, ושלפני כמה שבועות נסע עם ארוסתו במכונית ועשה תאונה עם חזיר בר.

התאונה אירעה בכביש שומם לחלוטין, ופתאום הגיע ג'יפ צבאי. "מאוד נלחצתי, הייתי בטוח שיבקשו ממני תעודת זהות, יראו שאני אסיר משוחרר ויעשו לי בעיות" אומר סנאן. להפתעתו הקצין שהיה בג'יפ ניגש אל הזוג ושאל לשלומם, הזמין אותם לשתות מים ולשטוף פנים ושאל אם הם רוצים שהוא יזמין אמבולנס. "המקרה הזה שינה לגמרי את האופן שבו ארוסתי רואה חיילים" אמר והמחיש לי עד כמה תקשורת אישית ובלתי אמצעית יכולה לרסק חומות תודעתיות של עשרות שנים.

לשמחתי תפילת המחאה עברה ללא עימותים או אלימות כלשהם. זו הייתה הפעם הראשונה שלא עולה בי כעס כלפי החיילים כשאני משתתף בהפגנה כזו. ואני מייחס את השינוי הזה לשיחה שקיימנו עם סנאן זמן קצר לפני כן.

בדרך חזרה למרכז עצרנו טרמפ לבחור דתי, ומסתבר שהוא תלמיד ישיבה ביצהר. אני והבחור שאיתו לקחתי טרמפ המשכנו לדבר על ההפגנה ועל הפעילויות שכל אחד מאיתנו משתתף בהן, ולאחר כמה דקות פנה אלינו הבחור ושאל "אני מבין נכון, אתם הייתם עכשיו בפעילות עם פלסטינים?" ענינו שכן, ושאלנו אותו מה דעתו. הוא היה מאוד מופתע ואמר שמעולם לא פגש ישראלים שהולכים להפגנות של פלסטינים.. "הם רוצים שתהיו שם?" התעניין הבחור. ענינו שכן, ובאותה הזדמנות שאלתי אותו איך הוא רואה את המציאות מול הפלסטינים ואם אכן בחורים מהישיבה שבה הוא לומד בוזזים רכוש של פלסטינים. "אני לא מכיר אישית אנשים שעושים את זה.. חברים שלי לא עושים כאלה דברים. אבל אני יודע שהם אכן קורים" הוא ענה. "זה שלנו, השם נתן לנו את האדמה הזו" המשיך בניסיון להצדיק את המעשים הללו. שאלתי אותו איך הוא היה מרגיש אם פתאום היה בא מישהו לאדמה שבה הוא ומשפחתו חיו דורי דורות והיה אומר לו שעליהם לעזוב את האדמה כי היא שלו?

"זה לא היה לי נעים… " הוא ענה בגמגום.

לא כתוב בתורה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" שאלתי אוותו לפני שירדתי מהטרמפ, עם תקווה קטנה בלב שהשיחה שלנו אולי תגרום לו יום אחד להסתכל על דברים קצת אחרת.

———–

מדיטציה ואקטיביזם בשטחים הפלסטינים במוצאי שבת הקרובה נקיים מפגש זום עם אחד מהחברים שלנו מחארס. עיסא ישוחח איתנו על אקטיביזם, תרגול דהרמה והמצב בשטחים על רקע כוונות הסיפוח של ישראל. המפגש יתחיל בשעה 20:00 ויסתיים בשעה 21:30. קישור לזום נשלח למי שירשמו בטופס ההרשמה.

צועדים על הכביש במחאה ביום ששי האחרון

 

פורסם על ידי

<span dir=rtl>3תגובות ל‘לדעת להתנגד, לדעת להקשיב’</span>

  1. תודה רבה על הפוסט,
    היה מרגש ומענין לקרוא את זוויות ההסתכלות השונות,איך פעולה עדינה ושאלות קטנות יכולות לשנות אנרגיה ומחשבה,
    ושוב להיזכר ולהתעצב על החיים בצד השני.

  2. הסיפור על הסגר הנוקשה בחארס הוא ייחודי לחארס. יש כח עצום לקהילה המקומית, וזה לא תמיד עובד בשירות הפרטים ומכבד אותם.
    בכל מקרה אני מכיר קבוצות ישראליות שישמחו להצטרף להפגנות בחארס, אפשר להציע ולהתייעץ עם גרעין המחאה בחארס, אולי לפעילות החשובה יהיו הדים נוספים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s