לתרגל דהרמה במשטר אפרטהייד

דן רותם – מפת ישראל/פלסטין על פי תכנית טראמפ (המרובעים מקיפים את אזורי ולאג'ה ודיר איסתיא)

ה-1 ביולי – תאריך היעד שהממשלה קבעה לסיפוח חלקים מהשטחים הכבושים – הוא זמן מתאים לשאול מה המשמעות של תרגול דהרמה במשטר אפרטהייד. וכדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכות להסתכל אל האינטראקציה בין הטוב שהדהרמה מטפחת לבין מציאות האפרטהייד: האם הטוב מפחית במשהו את האלימות, מקל את הסבל ואפילו מצליח לאתגר את הבסיס שממנו המשטר שלנו שואב את כוחו? או שאולי מדובר בשני מעגלים נפרדים: באחד מהם מתרחש דיכוי ובאחר תרגול רוחני מיטיב ויקר ערך והם מתקיימים בשני עולמות מקבילים….
כתיבה: אביב

ה-1 ביולי הוא תאריך היעד שהממשלה קבעה לסיפוח חלקים מהשטחים הכבושים. קרוב לוודאי שבתאריך זה נתניהו יאלץ להסתפק בהכרזה או בהצהרה כלשהי. ככל הנראה מהלך של סיפוח יתרחש בחודשים הקרובים, אם כי נוכח הלחצים מנגד גם זה אינו ודאי.

בכל מקרה, ה-1 ביולי צריך להיות נקודת ציון שבה אנחנו מפסיקים להכחיש את המציאות של משטר האפרטהייד שכוננו בגדה המערבית. גם אם הסיפוח לא יצא לפועל זה יהיה בגלל הלחצים הבינלאומיים, חשש להסכם השלום עם ירדן או סיבוך כלשהו. הסיפוח לא ייבלם בגלל התנגדות פנים ישראלית שככל שהיא קיימת היא חלשה פוליטית ואינה נחלתו של ציבור רחב. ככל שזה תלוי בחברה הישראלית הבחירה היא להנציח את האפרטהייד.

אפרטהייד היא מילה חריפה כמובן. אבל מי שמכירה את השטח יודעת שזו אינה הגזמה להשתמש בה. אפשר לקרוא למשל את ההסבר שכתבנו בינואר, בעקבות פרסומה של תכנית טראמפ, על מה שסיפוח יעולל לכפרים ולאג'ה ודיר איסתיא. ולניתוח רחב יותר אפשר לקרוא את הנייר של עמותת עיר עמים בנוגע להשלכות של סיפוח מסביב לירושלים.

בית שנהרס בולאג'ה לפני שנתיים. ישראל מסרבת לאשר תכניות מתאר והורסת בתים בטענה לבניה לא חוקית. כל התמונות מתוך פעילויות של דהרמה מעורבת חברתית

מה המשמעות של תרגול דהרמה במשטר אפרטהייד?

ההבנה הכואבת הזו מעלה שלל מחשבות ושאלות. והשאלה שמתאימה לבמה שלנו היא מה המשמעות של תרגול דהרמה במשטר אפרטהייד. כמובן, אנחנו שואלים את השאלה הזו בתור חלק מהחברה – והשלטון – המדכאת ולא כמי שהדיכוי הזה מופנה כלפיהם. למקרה שצריך להבהיר, השאלה הזו אינה ייחודית לישראל ולפלסטין. היא רלבנטית למקומות כמו בורמה, יפן של המחצית הראשונה של המאה ה-20 וכל מקום בכדור הארץ שבו מתקיימים זה לצד זה קהילה רוחנית ואלימות שלטונית. אפשר גם להרחיב את המבט אל סוגיות אחרות ולשאול מה המשמעות של תרגול דהרמה נוכח ההרס שהאנושות ממיטה על כדור הארץ.

מה המשמעות של טיפוח והנכחת הטוב (טוב לב, חופש ושמחת חיים) כשאנחנו חלק מחברה שמשמרת ומעמיקה את אסון האפרטהייד (השפלה, דיכוי, ומוות)? על פניו התשובה ברורה: במציאות של סבל ואלימות, אחד הדברים הכי משמעותיים שאנו יכולים לעשות הוא לטפח את הטוב. אבל כשאנחנו שואלים "מה המשמעות" אנחנו צריכים להסתכל גם אל האינטראקציה בין הטוב שאנחנו מטפחים והאלימות הזו: האם הטוב מפחית במשהו את האלימות, מקל את הסבל ואפילו מצליח לאתגר את הבסיס שממנו המשטר שלנו שואב את כוחו? או שאולי מדובר בשני מעגלים נפרדים: באחד מהם מתרחש דיכוי ובאחר תרגול רוחני מיטיב ויקר ערך והם מתקיימים בשני עולמות מקבילים….

יום ששי ה-26 ביוני 2020. כוח צבאי גדול מונע מתושבי הכפר חארס להפגין. ההפגנה היא במחאה על עקירה של כרם זיתים שבוצעה בידי גורם ישראלי – יתכן שמתוך ההתנחלות רבבה. את העקירה הצבא דווקא לא מנע.(צילום: אייל רוזין)

ישנם אנשים שהתרגול עזר להם להכיר באלימות שלנו כלפי פלסטינים, ישנם מורות ומתרגלים – כולל המתרגלים והמתרגלות בדהרמה מעורבת חברתית כמובן – שפועלים באופן ישיר נוכח המציאות הזו. ובכל זאת התשובה הכואבת היא שבאופן כללי, הדהרמה מתקיימת בחברה הישראלית בלי לגעת לעומק במשטר האפרטהייד שאנחנו שותפים בו.

יתר על כן, בעשור האחרון אפשר לראות כיצד החברה הישראלית מקצינה ביחסה לפלסטינים והמוכנות הישראלית לסיום הכיבוש (ולמחירים הכרוכים בסיומו) הולכת ופוחתת. תהליך זה מתרחש במקביל לפריחה מרשימה של הדהרמה בישראל. דווקא בגלל שהדהרמה היא אוצר, מכאיב במיוחד לגלות שצמיחתה ושגשוגה אינן עומדות בסתירה אלא דווקא משתלבות בצורה חלקה בתהליך ההרסני של העמקת וחיזוק האפרטהייד. האמירה הזו אינה סתם מניפולציה רטורית: הדהרמה הגיעה לחלקים רבים של החברה הישראלית ובין השאר מתרגלים אותה ביישובים שבנויים על קרקעות פלסטיניות גזולות; מתרגלים אותה חיילים שמשימתם היא דיכוי אוכלוסייה וסתם אזרחים שיוצאים לתקוף באלימות פלסטינים; וגם חלק  ממובילי הדיעה והפעילים הפוליטיים שמקדמים באופן אקטיבי את המשך הנישול של האוכלוסייה הפלסטינית, מתרגלים דהרמה. אולי הם מתרגלים לצדנו ואצל אותם מורים שאנחנו מתרגלים איתם.

בשבוע שעבר שלחנו סקר ל-53 מורי/ות ומנחי/ות דהרמה ממגוון סנגהות ישראליות. הסקר נועד לבדוק כיצד מובילי ומובילות הדהרמה בישראל רואים את היחסים בין התרגול והוראת הדהרמה לסכסוך ומהלך הסיפוח. 23 מתוכם ענו עליו. יש מורות ומורים שהסקר שלנו לא הגיע אליהם. כמו כן סביר להניח שמידת העניין של המורים/ות בסוגיית הסכסוך והסיפוח השפיעה על החלטתם אם להקדיש זמן ומחשבה לענות על הסקר. לכן התוצאות שהתקבלו הן לא בהכרח שיקוף מדויק של העמדות בקרב המורים והמורות. כך או כך התמונה העולה מהתשובות מעניינת. סיכום של התשובות שהתקבלו אפשר לקרוא כאן.

לפי הסקר, נושא הסיפוח מעסיק חלק ממורות ומורי הדהרמה בישראל. אבל הדבר מקבל מעט ביטוי פומבי, וזאת ממגוון סיבות שלפחות חלקן מופיעות בתשובות לסקר. לעומת זאת בארצות הברית ישנן סנגהות שנוהגות להתבטא בסוגיות פוליטיות נפיצות. בשבועות האחרונים ארצות הברית נשטפת בהפגנות בשל חניקתו למוות של גבר שחור – ג'ורג' פלויד היה שמו – בידי שוטר. אתרי הדהרמה המובילים בארצות הברית דוגמת Tricycle ו-Lion's Roar, כמו גם סנגהות אמריקאיות רבות פרסמו מאמרים והצהרות בדבר הצורך להיאבק בגזענות ובאלימות המשטרתית. האם הדבר מעיד שהסנגהות האמריקאיות עדיפות או מפותחות יותר מאלו שבישראל? לא בהכרח. אבל אם מיעוט ההתייחסות של קהילות הדהרמה הישראליות למהלך הסיפוח – מהלך דרמטי שישפיע על התודעה, הלב והגוף של מי שחיים כאן – נובע מקושי או מחסום כלשהו אזי הדוגמא האמריקאית מראה שיכול להיות אחרת. למען האמת, כבר היה אחרת ובעבר קהילות הדהרמה הישראליות כן השמיעו קול ואף יזמו פעולות.לא הפעם. וזו אולי תשובה אפשרית למשמעות של תרגול דהרמה בימי אפרטהייד. אנחנו לא עד כדי כך שונים מהחברה שאנחנו חלק ממנה. התהליכים שהחברה הכללית עוברת משפיעים גם על קהילות הדהרמה; התרגול ורוח הדהרמה לבדם לא באמת יכולים למנוע זאת.

הליכת שלום של קהילות הדהרמה – תל אביב, 2012

לקבל את האפרטהייד כמו שהוא

אם יש דבר מה שהדהרמה מלמדת אותנו הוא לקבל את המציאות כפי שהיא. האפרטהייד נמצא כאן, והיום שבו ייפסקו האלימות והסבל הכרוכים בו אינו קרוב. לסרב להכיר במציאות הזו זה לייצר עוד סבל. ובכל מקרה, הפעולה בזירות של סכסוך ואי צדק משמעה להקדיש מאמצים שפעמים רבות ינחלו כישלון ולהיות במגע קרוב עם מה ששוחק, ומכעיס ומכאיב. האם נבון לשלם את המחירים הללו ולפגוש שוב ושוב את מה שנוטה לעורר איכויות לא מיטיבות? מאחר שהמציאות אינה הולכת להשתנות מן היסוד, האם לא יותר נכון להשקיע את האנרגיה באפיקים שבהם נדרש פחות מאבק? מקומות שבהם מתוך היופי של הדהרמה נוכל להוליד טוב, צמיחה ורוחב לב בלי שאלימות וסבל ירסקו אותם?
זו גם יכולה להיות המשמעות של הדהרמה בימי אפרטהייד. סוג של השלמה, אופקה (יציבות נפשית) או הבנה נכונה שבה אנחנו מקבלים לעומק שכך הם פני הדברים. ומתוך השחרור הזה אנחנו פונים לזרוע את הזרעים שלנו היכן שיש אדמה שתאפשר להם לצמוח ולשגשג. הכל הרי תלוי בתנאים ועד שהתנאים ישתנו זה הדבר שנכון לעשות.

אם זו הדרך שאנו בוחרים ללכת בה חשוב שלא ניתן למטאפורה של אדמה פוריה להטעות אותנו כאילו האפרטהייד הוא מדבר צחיח. לא – אדמתו פוריה לא פחות. אלא שהיא מצמיחה פירות של אלימות ובורות. המציאות הזו קיימת. אם אנחנו מחליטות להיות פחות במגע איתה היא עדיין ממשיכה לפעול ולהתפתח ואפילו המעט שכן היינו יכולים לעשב או להצמיח לא יתרחש. וכמובן, המטאפורה אינה נכונה כי לא מדובר ב"אדמה" אלא בא/נשים – מיליוני א/נשים – שחייהם נהרסים בעוד אנחנו בוחרים להקדיש את עצמנו לעשייה – חשובה – אחרת.

גדר ההפרדה מסביב לכפר ולאג'ה

אם איננו נפרדים אזי איננו נפרדים מהאפרטהייד

ואם בכל זאת המציאות הקשה של סכסוך לאומי ודיכוי אבל גם אחווה וקירבה ואומץ היא הטריטוריה שבה אנו רוצים לפעול, הרי גם כך יכולה להתגלות המשמעות של הדהרמה בימי אפרטהייד. מתוך הטוב שזכינו בו אנחנו בוחרות לבוא אל מקום של קושי שנכון לעכשיו אינו פתיר. הדהרמה מנחילה לנו יכולת להיות עם מידה של יציבות ומידה של רכות גם כאשר אנחנו נוגעות במה שפצוע ובמי שפוצעות. אנחנו יכולות למצוא שם כוח, יופי וחכמה של אנשים ובין אנשים. ואנחנו מבינות שאיננו נפרדות מהסבל של המציאות הזו; אנחנו חלק ממנה; אנחנו מייצרות אותה והיא פוצעת גם אותנו.

ההבנה הזו היא עמוקה וחשובה מספיק בשביל שנכתוב זאת שוב: אנחנו לא מעל האלימות, אנחנו חלק ממנה; אנחנו לא הטובים והצודקים, אנחנו שותפים ביצירת האלימות; ואנחנו לא משפיעים ומשנים אלא נמצאים בהתהוות גומלין שבה המציאות גם פוצעת אותנו.

תושבים מהתנחלות יקיר בנו לפני כחודש בריכה באדמה של חקלאי מדיר איסתיא. חיילים סירבו לעצור את הבניה ולמרות תלונה שהגיש בעל האדמה הרשויות אינן עושות דבר. כשהחקלאי הגיע לפני שבוע כדי לטעת עצים באדמה שלו חיילים סילקו אותו משם.

ונכון, מתוך מודעות להתהוות הגומלין הזו אפשר להפנות את משאבי הלב כדי לטפל בעצמנו: למוסס משקעים, לרכך את מה שמתקשה ולרפא את הפצעים. אבל בואו לא נשלה את עצמנו; על מאבקים משלמים מחיר; וכשיחסי הכוחות הם כפי שהם גם המחירים גבוהים. אף אחד מאיתנו אינו חופשי מהנטיות של סלידה, השתוקקות ובורות. הבחירה להיכנס אל ליבו של עימות מפעילה את הנטיות הללו. האם התרגול שלנו עמוק מספיק בשביל לקטוע את השרשרת?

מה היא אם כן המשמעות של תרגול דהרמה בימי אפרטהייד? אולי אין תשובה אחת…
ולכן כדאי להמשיך לשאול את השאלה.

פורסם על ידי

<span dir=rtl>5תגובות ל‘לתרגל דהרמה במשטר אפרטהייד’</span>

  1. תודה רבה על ניתוח חשוב של סוגיה כאובה. תמיד הערכתי את העובדה שבהנחיית אירועי דהרמה אתה לא נרתע מהתייחסות לסוגיות הסכסוך והכיבוש שמקובל לא להעלותן בפני קהל שחלק ממנו ירגיש לא נוח מזה. רק כך אפשר לאתגר את הגישה הרווחת של "להיות לא-פוליטי" שהיא למעשה התנערות מאחריות למה שקורה בחברה. אתה מזכיר כאן כמה קצרה ידינו לשנות את המציאות, ואף על פי כן עלינו לבחור מה נעשה עם החיים האלה. להמשיך לנסות זאת לא אפשרות גרועה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s