במקום סיכום שנה

רות ועבד מגלגלים סלע

תחילה תזכורת על ימי המסיק שנצא אליהם בדיר איסתיא (בימי שבת החל מה-15 באוקטובר) ובאל-ולאג'ה (יום ששי ה-28 באוקטובר וביום שבת ה-5 בנובמבר). מידע מלא והרשמה כאן.

סיכום שנה
אם היינו כותבים סיכום מלא של הפעילות שלנו השנה היינו מספרים על הריסות הבתים ומאמצי התכנון בולאג'ה, על בולמוס ההשתלטות הישראלית על אדמות באזור דיר איסתיא. היינו מספרים על העמידה שלנו לצד הקהילות שמתמודדות עם החיים המתמשכים תחת שלטון עליונות יהודית. וכנראה היינו גם מסבירים איך זה שדווקא תחת ממשלה שההרכב שלה פחות ימני מזה של ממשלות קודמות נהיה יותר ברור מבעבר שמדובר במשטר אפרטהייד.

אבל במקום סיכום שנה מסודר אנחנו מפרסמים הפעם סיכום אישי יותר של אביב.

אינטימיות פוליטית – בין התהוות מותנית לטבע הבודהה
כתיבה: אביב

לפני כמה חודשים נהגתי באוטו ועצרתי ברמזור. על המדרכה הלכו שני אחים קטנים. הגדול מבינהם עלה על האופניים שלו והמתין בעת שאחיו הקטן התאמץ לטפס על גדר האבן הלא גבוהה שתחמה את המדרכה. היה שם משהו יפה שתפס את תשומת הלב שלי – הקטנצ'יק שמרוכז כולו במאמץ הגופני להרים את עצמו אל ראש הגדר, והפחות קטנצ'יק שעומד שם בסבלנות ומחכה.
הילד סופסוף הצליח לעלות למעלה ונעמד על הגדר. אח שלו הביט אליו. הנחתי שעכשיו הם יתקדמו ביחד: הקטן ילך על גדר האבן ואילו הגדול ירכב לאט לצידו על האופניים.

אבל אז הגדול קירב את האופניים אל הגדר. הקטן הושיט את רגלו, מתח אותה אל מעבר לאופניים ותוך כדי שהוא מחבק מאחור את מותני אחיו התיישב מאחוריו על האופניים. מגובה המדרכה הקטנצ'יק לא היה יכול לעלות על האופניים ולכן עלה קודם אל הגדר – ניכר היה שזה מעין "טקס" שהשניים פיתחו ומורגלים בו. בעודי מבין את כל זה הם החלו להתרחק על האופניים – הגדול מדווש ואילו הקטן נצמד אליו מאחור בחיבוק ושתי רגליו פשוטות לצדדים בתמונה מושלמת של אהבה וחופש.

הרמזור התחלף לירוק – איזו סצינה עשירה יכולה להתרחש בפרק הזמן של רמזור אדום אחד. תוך כדי נסיעה, כשבראשי התמונה של הילדים חבוקים ו"עפים" על האופניים חלפה בי המחשבה שזה הביטוי הוויזואלי של אהבת אחים. ואז מיד הבנתי שגם ההפך הוא הנכון: אהבה אחים נולדת מתוך שלל התנסויות משותפות כאלו: ממאמץ הטיפוס של הקטן דרך ההמתנה הסבלנית של הגדול, החיבוק הצמוד המתרפק ועד לחופש שבטיסה יחד על האופניים.

מה זה אקטיביזם? מה זו דהרמה? האופן שבו אנחנו – מתרגלי ומתרגלות דהרמה מעורבת חברתית – נמצאים לאורך שנים עם אותם קהילות ואנשים מזמן לנו עוד ועוד התנסויות משותפות של קירבה. מאמצים לטפס, המתנה סבלנית, תמיכה הדדית – האם יש ברשימה גם תעופה מסחררת? התרסקויות משותפות בהחלט יש (אבל גם האחים בוודאי נפלו פה ושם מהאופניים). מתוך אלו נולדים יחסים של אחווה – במובן האינטימי של המילה – בינינו לבין חברים פלסטינים. ומכיוון שיחסי ישראלים ופלסטינים הם תמיד פוליטיים אז האחווה הזו מקבלת גם את הפנים הפוליטיות של סולידריות. אינטימיות פוליטית, זו גם דרך לתאר את התרגול האקטיביסטי שלנו.

יותר מהדברים השונים שעשינו, מהפעולות, מהעוולות ומההישגים (כן, יש גם הישגים), האינטימיות הזו היא הפריזמה דרכה אני מסתכל על העשייה שלנו בשנה שחלפה.

יש אינטימיות עם מקומות – קימורי הגבעות בולאג'ה, השקיעות המרהיבות של השמש שנראות מהכפר, הוואדיות היפהפיים עם הטראסות המוריקות בהם. וגם חומת ההפרדה שמקיפה את ולאג'ה או הבתים ההרוסים ששברי הבטון והברזלים המעוקמים שלהם מנקדים את הכפר.

שקיעה בולאג'ה - צילום: רוני
שקיעה בולאג'ה – צילום: רוני

בדיר איסתיא – החזרה לכרם שלפני מספר שנים סייענו לנטוע בו את שתילי הזית הראשונים וכעת הם כבר נותנים פרי. בעל האדמה הזכיר לי השבוע שהבטחתי להצטרף אליו למסיק שם. או ההתהלכות בשטחים החקלאיים העצומים המקיפים את הכפר ששוב ושוב מביאה אותי לתצפיות חדשות עליו.

דיר איסתיא מבט ממערב
דיר איסתיא מבט ממערב

יש את האינטימיות עם אנשים – נכד ראשון שנולד, בת שהפילה את עוברה, בן שכבר שנה נמצא במעצר, אמא שנפטרה, בת שהצלחתה במכללה היא מקור לגאווה, בן שגדל והפך לגבר, סתם ארוחות משותפות, לחלום ביחד על פרויקט משותף, ייאוש מעיק, ילד שיש לו אהבה לצילום. חתונה. עזיבת הבית ללימודים באוניברסיטה…
חבר שהתפרץ אצלו דיכאון ונמשך ונמשך. מי שהיה – הינו – אדם חזק, יצירתי ובעל תושייה הפך לשבר כלי. אני רואה בו את עצמי; האם גם אני יכול להישבר ככה יום אחד?
ועם חבר אחר, דיבורים על הילדים. שלו. על הבחירה שלי לא להיות הורה.
לשבת ביחד בבית שמרחף מעליו צו הריסה. להזיע ביחד בהליכה לאדמות שמתנחלים רוצים להשתלט עליהם. גם אלו התנסויות שבהן נבנית אינטימיות.

איך אפשר להתיימר לאינטימיות בין יהודים לפלסטינים במשטר של עליונות יהודית? משטר שההשפעה המרעה שלו ניכרת בכל אחד ואחד מהאירועים שמניתי למעלה. העובדה היא שהיחסים הקרובים הללו הם חלק מרכזי ממארג החיים שלי. האפשרויות האחרות – זרות, אדישות, פחד, שנאה – רווחות כאן כל כך. אני (וכך גם עוד מאיתנו שפועלים לצידם של פלסטינים) לא רק משוחרר מהן אלא זוכה לכך שפלסטינים  הם חלק מהחיים שלי, חלק מהקארמה שלי.

קארמה, התהוות מותנית והזדהות

במידה רבה האינטימיות שאני כותב עליה כאן היא תולדה של התנסויות, חוויות והתרחשויות. כלומר יש לה סיבות והיא תוצאה שלהן. בשפה של הדהרמה, אינטימיות כזו היא תוצאה של התנאים שאפשרו אותה – היא עוד ביטוי של מה שמכונה התהוות מותנית. ככה זה במידה רבה, כלומר לא לחלוטין. האם יש גם משהו אחר?

אבל תחילה אל האינטימיות של ההתהוות המותנית. לאינטימיות שצומחת מהתהוות מותנית מגיע הרבה יותר כבוד ממה שבדרך כלל הדרך הרוחנית מוכנה להעניק למותנה. הדרך הרוחנית מכוונת אל מה שאינו מוגבל בידי תנאים. היא חושפת אותנו לאופן שבו התהוות המותנית מצמיחה את ההצמדויות שלנו ואת התופעות עימן אנו מזדהים. הדרך הרוחנית מעוררת בנו את האפשרות לשחרר היצמדות ולהשתחרר מהזדהות, היא מביאה אותנו לאינטימיות לא מותנית.

אפשר להשתמש בז'רגון הרוחני כדי לנגח תפיסות של לאום והזדהות עם קולקטיב כלשהו: "זהות לאומית זו אשליה. יהודי זו פיקציה, פלסטיני זו פיקציה. הרי חינכו אותך, כלומר התנו אותך – דרך סיפורים, פרשנות של המציאות וכו' – להזדהות עם היותך חלק מהלאום היהודי. למה שיהיה אכפת לך מיהודים יותר מאשר מפלסטינים?! כולנו בני אדם בסך הכל". זו אמירה שבצורה שכלתנית יכולה להיחשב נכונה (וגם אז רק מזווית מסוימת ומוגבלת). אבל היא שטחית מכדי לתפוס את העומק של הזדהות עם קולקטיב. ובכל מקרה לבטל חוויה רגשית-גופנית עמוקה דרך השכל זה לא מהלך נבון, בוודאי לא כשמדובר בחוויה עמוקה כמו זהות לאומית והזדהות עם מעגלים רחבים של אנשים שאנו חשים שאנו חלק מהם.

דרך האקטיביזם שלי למדתי היבט אחר, עמוק יותר, של האמת על ההתהוות המותנית של ההזדהות: מאחר שהזדהות ותחושת חיבור לאחרים היא תולדה של התנסויות וחוויות אז היום מארג החיים שלי מכיל גם יהודים וגם פלסטינים. כי זכיתי להתנסויות קרובות ויחסים של שנים גם עם יהודים וגם עם פלסטינים. אני מחויב גם לאלו וגם לאלו. ההזדהות שלי נעשתה צרה פחות, משוחררת יותר. אבל זה לא קרה בגלל שהבנה של ההתהוות המותנית חשפה בפני את האשליה שבהזדהות.  זה קרה הודות לכך שהפעולה של ההתהוות המותנית הכניס אל תוך הלב והנפש והתודעה שלי גם פלסטינים.

האינטימיות הזו היא הרבה יותר אורגנית מאשר אידאולוגית. ומתוכה אני מחויב לטובתם של פלסטינים כשם שאני מחויב לטובתם של ישראלים. הרי אלו ואלו נמצאים אצלי בתוך הלב.

וכל זה כשהפלסטינים (ובכללם הפלסטינים היקרים לליבי) חיים תחת דיקטטורה צבאית יהודית.  כשזו המציאות הפוליטית, להיות באינטימיות עם פלסטינים נהיה רק יותר יקר ערך (נס קארמתי כמעט) ודבר שאני מודה עליו כל יום. האינטימיות הזו מעניקה לי תובנות עמוקות, פותחת את הלב שלי ומרגיעה את הגוף שלי. בעיקר היא מרפאת הרבה מהזוהמה של העליונות היהודית – סרטן שאף אחד מאיתנו לא חסין מפניו (עליונות יהודית זה לא סתם לחשוב שאנחנו עליונים. בצורת החיים שלנו בארץ הזו – מציאות דו-לאומית תוך הפרדה ניכרת בין יהודים לערבים וריכוז הכוח בידיים יהודיות – עליונות יהודית היא תערובת של רשימה ארוכה של איכויות הרסניות לנפש. כל כך ארוכה שעדיף פשוט לכתוב השתוקקות, סלידה ובורות).

הנה כי כן האינטימיות הזו היא יקרת ערך ומרפאת. אבל יש גם מחירים. המחירים באים – לפחות במקרה שלי – מחוסר האיזון שבעשייה בלתי נגמרת ומהאנרגיה של להיות במאבק. שחיקה ופחות מרחב פנימי הם המחירים הבולטים אצלי השנה. אבל בדרך כלל מדובר במחירים שאני "מסתדר" איתם. בשנה האחרונה היתה גם תקופה רעה במיוחד שבה הדברים נכנסו לי מתחת לעור. המועקה רבצה בכבדות ולעתים גם הפכה לדאגה מערערת ולהלקאה עצמית. לא הכרתי קודם מצבים רגשיים כאלו שנמשכו לאורך זמן בלי להרפות. אני עדיין מעכל, לא יודע מה למדתי או מה הלקח מהתקופה הזו.
למזלי, היא באמת היתה יוצאת דופן.

כל זה מהבחינה של אינטימיות כתופעה מותנית, כתולדה של התנסויות ואירועי חיים.

האינטימיות שאינה מותנית

אבל מאיפה מגיעה היכולת של הלב והתודעה לחצות את כל המחסומים שאמורים היו למנוע את המפגשים שזכיתי להם, את ההתנסויות שפתחו את העיניים וחשפו את הלב? איך לא הסתובבתי וניתקתי מגע כשנהיה קשה מדי בלא מעט נקודות לאורך הדרך?

אני יודע שהיכולת להישאר במגע ולצלוח את המחסומים מגיעה מהאינטימיות הלא מותנית שיש בכל אחד ואחת מאיתנו. אינטימיות עם העולם, עם אחרים ועם עצמנו מעבר להזדהויות ולפרשנויות ולמגבלות ולאזורי הנוחות שלנו. היא מכוסה בשכבות עבות אבל מסתבר שהיא שם. היא זו שרוצה את הקירבה עם מה שמתדפק על דלתי. והיא זו שכשנשמעתי לה לא רק הביאה אותי אל ולאג'ה, דיר איסתיא ואנשיהן אלא גם הנחתה את התנהלותי באזורים מבלבלים, מאתגרים, לא מוכרים.היא זאת שיכולה להיות נגישה גם במצבים קשים.

העתיד לבוא

מאחר שסיכום הוא גם בסיס להסתכלות קדימה אז כמה מלים על השנה הקרובה. אני מתחיל את השנה הזו עם ידיעה עמוקה שהזמנים אינם טובים ושמצפים לנו עוד אלימות וכאב. משהו בתוכי מרגיש ביטחון שאדע איך להיות גם בשנה הרעה הקרובה. היכולת הזו מבוססת במידה רבה על אינטימיות. האנשים היקרים לליבי – יהודים כפלסטינים – הם התמיכה הכי גדולה שאני יכול להישען עליה ותודה לאל יש הרבה תמיכה כזו. באופן בסיסי יותר, כשאני זוכר לתת לאינטימיות להנחות אותי זה בסיס מאד יציב להיכנס איתו אל העתיד לבוא.

לסיום, מבט אחרון על ההתהוות המותנית. מאחר שהאינטימיות שזכיתי לה היא פרי של התנסויות שהאקטיביזם הביא אלי, אזי ככל שעוד אנשים יוכלו לעבור את אותן התנסויות הרי שגם הם עשויים לזכות במתנה הזו – מתנה שהיא גם אישית וגם פוליטית. מההיבט הזה אני מרגיש תחושת החמצה. יש פער בין הדבר הגדול שהפעילות הקרובה עם אנשי ולאג'ה ודיר איסתיא מביאה לחיים לבין מיעוט הא/נשים שאנחנו מצליחים למשוך לקחת חלק בעשיה הזו. מאחל לי ולכולנו שבכל זאת המעגלים יתרחבו השנה.

פורסם על ידי

<span dir=rtl>5תגובות ל‘במקום סיכום שנה’</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s