הזמנה לימי מסיק נוספים בדיר איסתיא ובולאג'ה

עונת המסיק קרובה לסיום. ימי המסיק שהשתתפנו בהם עד כה היו משמעותיים מתמיד. לפגוש את תחושות הפחד שעולה בנו נוכח אי-וודאות ולהיווכח בכוחו של המפגש האנושי. ובתוך המפגש האנושי הזה אנחנו מגלים שישראלים ופלסטינים יכולים להרגיש קרובים אלו לאלו, יכולים לצחוק יחד, יכולים לדאוג אחד לשני.  שמענו כיצד פלסטינים פוחדים והם שמעו על הפחדים שלנו. היתה הרבה אמפתיה הדדית והיו רגעים של אי הסכמה: אי הסכמה שלא מערערת את המחויבות ההדדית לחירות ואי-אלימות עבור כל מי שחיים כאן.
גם עבורנו וגם עבור השותפים והמשפחות הפלסטיניות שהיינו איתן הבחירה שלנו להגיע דווקא בתקופה הזו היתה חשובה ביותר.

אנחנו מארגנים שני ימי מסיק אחרונים ומזמינים אתכם ואתכן להצטרף בתאריכים הנוחים לכם:

שבת הקרובה 7/11 בדיר איסתיא – יציאה מתחנת הרכבת של ראש העין.
שבת הבאה 14/11 בולאג'ה – יציאה מאיצטדיון טדי בירושלים

ניפגש בנקודת האיסוף ב 8:00 ונחזור עד 17:00.
אנחנו נארגן טרמפים למי שצריכ/ה.

מלאו בטופס ההרשמה את התאריכים הנוחים לכם. אפשר כמובן לסמן יותר מתאריך אחד. מידע מלא נשלח למי שירשמו. בשאלות אפשר לכתוב לנו

תמונות מימי המסיק הקודמים

מסיק באל-ולאג'ה באדמות שעליהן הכריזה המדינה גן לאומי ושגישת החקלאים אליהן תיחסם כשתושלם גדר ההפרדה באזור (צילם אילן)
מסיק באל-ולאג'ה באדמות שעליהן הכריזה המדינה גן לאומי ושגישת החקלאים אליהן תיחסם כשתושלם גדר ההפרדה באזור (צילם אילן)
מנוחה בזמן המסיק בדיר איסתיא (צילמה יהודית)
מנוחה בזמן המסיק בדיר איסתיא (צילמה יהודית)
מסיק בולאג'ה
מסיק בולאג'ה

דרך האמצע במציאות פוליטית אלימה

ימי המסיק התחילו ואנו נצטרף לחקלאים בכפרים דיר איסתיא וולאג'ה. מידע ותאריכים יש כאן.
דווקא בימים הקשים הללו המוכנות להיות ביחד ישראלים ופלסטינים חיונית וחשובה. אנחנו נמצאים בקשר רציף עם השותפים שלנו בשני הכפרים. נכון לעכשיו האירועים הקשים לא הגיעו לדיר איסתיא וולאג'ה ולכן נוכל לקיים את המסיק כפי שתכננו. מצד שני, להגעה עכשיו יש חשיבות מיוחדת. כמובן שנמשיך להיות בקשר עם האנשים שם ואם המצב ישתנה נשקול מחדש.

——————

דרך האמצע במציאות פוליטית אלימה

מאת: יונתן דומיניץ

בימים זרועי אלימות וקיצוניות פוליטית אלו, כשהקיצונים בשני הצדדים שולטים ברחובות והפחד, השנאה וההתלהמות נוסקים בשני הצדדים, עולים בנו, באלו המצדדים בשלום ובאי אלימות, רגשות קשים ולפעמים לא מעט בלבול. מצד אחד תחושות תסכול, הלקאה עצמית, אין אונים ולפעמים ייאוש ממה שנראה כדרך ללא מוצא שאליו נקלעה (ונכלאה) החברה והמדינה. מצד שני עשויות לעלות תגובות של אדישות, או רצון להימנעות ולהתכנסות בתוך עצמנו, השתבללות או בריחה למקום אחר בו לא נחווה את כל זה. ומצד נוסף מופיעים פחד מפני הבאות, זעם וכעס כלפי מי שלדעתנו אשמים במצב.

לפעמים יופיעו זה אחר זה חלק או כל המגוון של הרגשות והלכי הרוח הללו.

האם יש אלטרנטיבה? והאם ואיך הדהרמה, דרך האמצע, יכולה להציע לנו כמוצא בכאוס הפנימי והחיצוני הזה?

הבודהה לימד את דרך האמצע, דרך הנמנעת מקיצוניות של השתוקקות מצד אחד או סיגוף מצד שני. דרך שלא נאחזת בהשקפות של קיום או אי קיום. דרך שביטוייה הם חכמה וחמלה. המשך קריאת הפוסט "דרך האמצע במציאות פוליטית אלימה"

להשמיע את קולנו

כתיבה: גיא סעאתי-

לפני קצת יותר משנה עליתי על טיסה חזרה לת"א אחרי שהות ממושכת במזרח.

אני זוכר שכשנחתי, בשלהי המלחמה, נורא עניין אותי איך כל זה התחיל…
לא איך המלחמה התחילה, לא איך הסכסוך התחיל, אלא איך התחיל אותו השיח שהיה פה בינינו בימים האלה, ונראה שמתחיל שוב לצבור מומנטום.
אותו שיח, שאז כבר הגיע לממדי שנאה ואלימות רצחנית, ושהיה נראה לי חם מדי מכדי לנסות להתקרב באותו הזמן.

כי כשהגעתי, הכל קרה כבר, אלה שדיברו על הפסקת האלימות ברחוב כבר קיבלו מכות, אלה שדיברו על הפסקת האלימות בתקשורת כבר הוחרמו, אלה שדיברו אלימות בתקשורת הוכתרו כגיבורים וכך גם אלה שנהרגו למען… והכרת התודה של הילדה כחולת העיניים כבר מזמן נפרסה בכל רחבי הארץ.

עכשיו אני כאן, עד לשיח שמצליח לפרוץ את החיבוק האימהי באגרופים קפוצים ולסת נעולה, שיח שמציע פתרונות דרך אמצעים שלעולם לא היו יכולים להיאמר מול המראה, שיח שמצליח (כמעט) להסתיר בקולניותו, תוקפנותו והאשמותיו את התנועה הטבעית שבלהיווכח למה שמשותף.

ילדה פלסטינית ברחובות שכם
ילדה פלסטינית ברחובות שכם

השיח בתקשורת, ברחוב וברשת שוב מתחמם.

וזה שם אותנו, אלה שחוו את אש השנאה ההסתה והאלימות, בנקודה שבה עלינו לבחור כבר עכשיו, האם זיכרון הבשר הצרוב ימנע מאתנו להתקרב ולהתערב, בתקוות שווא שהאש לא תגיע אלינו, או ישמש אותנו כתמרור המסמן לנו את המקום שבו דרושה פעולה בלתי מתפשרת במחויבותה לאי אלימות.

יש ביננו קולות שלא מסכימים לשיח מתלהם ומסית לשנאה ולאלימות, לחישות שמסרבות לגווע בגלל ולמרות הקולות שעולים מנגד.
על הקולות האלה להישמע.
יותר ויותר, במשפחה, עם חברים, ברחוב, ברשת, בתקשורת.
לא רק כתגובה לקולות אחרים.

עלינו להפוך את הלחישה לצעקה.

לא עוד אלימות. לא עוד הסתה. לא עוד שנאה.

"על המצב" – בורות מובילה לאלימות

כרגיל, הדברים הכי חשובים נעדרים מהשיח הציבורי*:

– פחד, כאב, זעזוע, יאוש, כעס? בואו ננסה להיות במגע עם מה שהאלימות והמוות בימים אלו מעוררים בנו. נרשה לעצמנו להרגיש בלי להעצים, בלי להתלהם, בלי לברוח, בלי להאשים. הישארו עם התגובה הרגשית הראשונית ואל תמהרו לברוח ממנה אל משהו אחר. בטח לא אל מחשבות שמרגישות אמתיות אבל הן לא יותר ממסך שנועד לערפל את הראיה: ראיית המציאות ובעיקר ראיית עצמנו
– יהיה הרגש אשר יהיה, נסו לזהות בו את חוסר האונים. שלכם.
– האלימות היא דו-צדדית. בימים האחרונים יש אינספור התקפות נגד פלסטינים, מצד כוחות הביטחון ומצד אזרחים ישראלים: חסימות כבישים, ידויי אבנים, ירי, התקפה על בתים, השחתת שדות חקלאיים… פלסטינים לא יכולים להגיע לעבודה, ללימודים, לבית החולים…. אלו שכן מגיעים עושים זאת תוך פחד רב.
– גם אצלנו יש פחד.
– לא מספרים לנו על האלימות נגד פלסטינים. לא מספרים לנו על הפחד שלהם. גם להם לא מספרים על שלנו.
– כרגיל, האווירה הציבורית מנסה להסתיר מאיתנו את תחושת הפחד וחוסר האונים שלנו. אנשי תקשורת, פוליטיקאים, "מנהיגים" – סוחפים את השיח הציבורי לשלהוב. חלקם מבטיחים פתרונות שווא. חלקם אפילו לא מנסים להציע שום דבר חוץ מנקמה.
– מה שאתם מרגישים עכשיו, פלסטינים מרגישים מדי יום. הנורמאליות שלנו היא היאוש שלהם.
– הצעדים שננקטים בידי המדינה שלנו כדי "להבטיח את הביטחון" ו"להחזיר את השגרה" הם פגיעה חריפה בביטחון ובשגרה של פלסטינים.
– איך תדעו את מימדי האלימות נגד פלסטינים, איך תבינו את הפרספקטיבה הפלסטינית, אם אתם לא באים במגע עם פלסטינים?
– כל מה שמתרחש עכשיו היה צפוי. אנחנו בשידור חוזר. קופי-פייסט של מה שקרה כאן בקיץ שעבר: הר הבית, אלימות, ענישה קולקטיבית, פיגועים-חרדה-ומוות. הממשלה שלנו משחזרת את כל מה שעשתה לפני שנה ומגיעה לאותן תוצאות בדיוק.
– כל מה שמתרחש עכשיו היה צפוי: זה מה שקורה כשיש כובשים ונכבשים.
– מה עשיתם בשנה האחרונה כדי שמה שקורה עכשיו לא יקרה?
– כש"הנורמאליות" תחזור, האם תפעלו כדי לשנות את המצב או שתמהרו לשכוח… עד הפעם הבאה?

* כן, המתים שלנו, ההתלהמות הפלסטינית… גם זה חשוב. אבל עליהם מדברים מספיק

תפילה של יהודים הבוקר בלב הרובע המוסלמי היכן ששני יהודים נדקרו למוות אתמול. מדובר ברחוב הראשי של הרובע שהמשטרה חסמה כליל לתנועת פלסטינים. העיר העתיקה משותקת ותושביה תחת מצור.
תפילה של יהודים הבוקר בלב הרובע המוסלמי היכן ששני יהודים נדקרו למוות אתמול. מדובר ברחוב הראשי של הרובע שהמשטרה חסמה כליל לתנועת פלסטינים. העיר העתיקה משותקת ותושביה תחת מצור.