תירמו כדי לאפשר את החריש באדמות המאוימות של ולאג'ה

חריש בולאג'ה

עונת המסיק זה עתה הסתיימה והפעילות שלנו לצד החקלאים בולאג'ה ממשיכה לאורך השנה כולה. על פי רוב העשייה שלנו מבוססת על מתנדבים ומתנדבות שבאים לכפר ללמוד ולפעול. הפעם אנחנו רוצים להיעזר בכם כדי לגייס קצת כסף – לא עבורנו אלא לצורך חיזוק הנוכחות החקלאית באדמות שאנשי ולאג'ה מאוימים בסילוק מהן.

אנחנו אוספים תרומות על מנת לממן חריש בכרמים שנמצאים מהצד הישראלי של גדר ההפרדה. את התרומות אפשר להעביר בביט מי שמעדיפ/ה לתרום בהעברה בנקאית יכול/ה לכתוב לנו ונשלח את פרטי חשבון הבנק. זיכרו לציין שמדובר בתרומה לולאג'ה  לשמחתנו הרבה  היתה  הענות  רבה  ונתרם סכום נאה סף שמאפשר חריש בלא מעט כרמים. תודה מקרב לב לתורמים ולתורמות. נעדכן עם פרטים ותמונות בסיום החריש.

והנה הרעיון בהרחבה –
חלק מרכזי מהפעילות שלנו עם קהילת ולאג'ה הוא תמיכה בחקלאים שממשיכים לעבד את אדמותיהם שגדר ההפרדה ניתקה מהכפר. גם במסיק האחרון מסקנו עם חקלאים בצד הישראלי של הגדר ובשבוע שעבר קיימנו שם יום עבודה עם חקלאים בו סייענו לשקם טראסות.

עם תחילת החורף החקלאים חורשים את הכרמים כדי להגביר את חלחול מי הגשם. טיפול רציף בכרמים לאורך השנה חיוני כמובן על מנת להבטיח יבול מוצלח במסיק של השנה הבאה. כפי שנפרט למטה גדר ההפרדה והתנכלויות של חיילים ופקחים מקשים מאוד על החקלאים ובשל כך רבים מהם נמנעים מלטפל באדמות שלהם באופן מיטבי.

שיקום טראסות בולאג'ה

לכן החלטנו כעת לסייע במימון החריש ולגייס תרומות לתשלום לבעל הפרד שהחקלאים ישכרו על מנת שיחרוש את הכרמים שלהם. חלק מהתרומות יסייעו לחקלאים שממשיכים לפקוד את אדמותיהם דרך קבע ואנחנו מקווים להשתמש בכסף שנגייס גם לטובתם של חקלאים שאלמלא הסיוע הכספי היו מוותרים על החריש.

אנחנו שואפים לגייס סכום של 4,000 שקלים. כמובן שאם נקבל מכם סכום גבוה יותר נוכל לסייע למספר גדול יותר של חקלאים.

למה הכרמים של ולאג'ה נמצאים בצד הישראלי של גדר ההפרדה?

בניית גדר ההפרדה בולאג'ה נעשתה בתוואי שנצמד אל בתי הכפר ומנתק ממנו למעלה מ-1,000 דונמים של אדמות חקלאיות. במקביל לבניית הגדר עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים הפכו את האדמות החקלאיות של הכפר שנותרו מצידה הישראלי של הגדר לגן לאומי שמטרתו "רווחת תושבי ירושלים".
לפני שלוש שנים נחנך הגן הלאומי ומיד אחר כך החלה עיריית ירושלים בעבודות להעברת המחסום בין ירושלים לולאג'ה למיקום חדש אשר ביחד עם גדר ההפרדה ימנע סופית את גישתם של תושבי ולאג'ה אל אדמותיהם ואל המעיין הגדול עין חניה.

אלא שהעבודות של עיריית ירושלים נעשו בניגוד לחוק. עתירה של תושבי הכפר בצירוף העובדה שלא נמצא תקציב להשלמת העבודות מונעות עד היום את העברת המחסום. לכן חקלאי הכפר עדיין מסוגלים להגיע אל אדמותיהם, לעבד אותן ולהתפרנס מהן.

לבד מהעיקוף הארוך שגדר ההפרדה כופה על החקלאים בדרך לאדמות שלהם הם גם מסתכנים בהתנכלויות מצד חיילי משמר הגבול ופקחים של רשות הטבע והגנים. בשנים מאז נחנך "הגן הלאומי" חיילי מג"ב עצרו חקלאים ופקחים רשמו להם קנסות, החרימו ציוד חקלאי ואף עקרו עצי זית. מסיבה זו רבים מחקלאי ולאג'ה ממעטים לפקוד את אדמותיהם.

התמיכה בחקלאי ולאג'ה מחזקת את הנוכחות שלהם באדמות המאוימות – גיוס התרומות הוא עוד דרך לעשות זאת

התמיכה המתמשכת שלנו בחקלאים באה לידי ביטוי בדרכים שונות. ימי עבודה שאנחנו מקיימים מסייעים לחקלאים לטפל באדמות שלהם. אנחנו מוכרים תוצרת חקלאית של הכפר בירושלים ומקיימים סדנאות חקלאות מסורתית אצל החקלאים וכך מגדילים את ההכנסה שהחקלאים מצליחים להפיק מאדמותיהם. היו גם מקרים של התנכלות שבהם הצלחנו להתערב באופן מוצלח.

הסיוע במימון החריש יהווה תמיכה חשובה באותם חקלאים אשר ממשיכים לעבד את אדמותיהם דרך קבע. אנחנו גם מקווים שבזכות המימון יהיו כמה חקלאים שיקיימו את החריש למרות שחשבו לוות על כך השנה.

אנא העבירו במייל ובפייסבוק לחברים כדי להרחיב את מעגל התורמים.
אנחנו שואפים לגייס סכום של 4,000 שקלים. כמובן שאם נקבל מכם סכום גבוה יותר נוכל לסייע למספר גדול יותר של חקלאים. את התרומות אפשר להעביר בביט. מי שמעדיפ/ה לתרום בהעברה בנקאית יכול/ה לכתוב לנו ונשלח את פרטי חשבון הבנק. לשמחתנו הרבה  היתה  הענות  רבה  ונתרם סכום נאה סף שמאפשר חריש בלא מעט כרמים. תודה מקרב לב לתורמים ולתורמות. נעדכן עם פרטים ותמונות בסיום החריש.

חריש באדמות ולאג'ה

 

יותר משמן זית – דרך טעימה לבנות קשרים ולתמוך בחקלאים פלסטינים

עונת המסיק הסתיימה וזה זמן מצוין לרכוש שמן זית טרי ומוצרים נוספים מדיר איסתיא ואל-ולאג'ה. זו תמיכה כלכלית חשובה במשפחות פלסטיניות שמתמודדות כיום עם הנזק הכלכלי של מגיפת הקורונה, עם ההתחממות הגלובאלית שפוגעת בחקלאות הבעל ועם השתלטות על אדמות והשחתת כרמים בידי המדינה ואזרחים ישראלים. המשך קריאת הפוסט "יותר משמן זית – דרך טעימה לבנות קשרים ולתמוך בחקלאים פלסטינים"

מפגש אנושי – ללא אידאליזציה או דמוניזציה

מהמסיק בדיר איסתיא בשבת האחרונה

אז איך בכלל נראה יום של מסיק?
גיתית כותבת משבת האחרונה – על המפגש האמתי שכולל גם טעויות ופערי גישה ומאפשר אינטימיות נעימה והתוודעות למציאות ולאנשים. גם האינטימיות וגם הטעויות הם חלק מהתרגול שלנו – להביא את עצמנו במלואנו ולתת ללב להיפתח.

לפני התיאור היפה של גיתית –
ביום רביעי הבא (ה-4 בנובמבר) בשעות 19:30 עד 21:30 יתקיים מפגש זום על אקטיביזם כדרך להתעוררות. אביב ושלומית ישוחחו על פעולה לשינוי חברתי כתרגול שמפגיש אותנו עם עצמנו, עם הגבולות שלנו ועם הרצון שלנו להרבות טוב בעולם. המפגש יכלול מדיטציה, שיתוף של המנחים ושיח פתוח על האתגרים וההזדמנויות שישנם כשהתודעה שלנו פוגשת מקרוב את המכאובים של החברה שבה אנחנו חיים.
הנה הקישור לזום. וכדי לקבל תזכורת לקראת המפגש אפשר לכתוב לנו.

מפגש אנושי – ללא אידאליזציה או דמוניזציה
כתיבה: גיתית
המשך קריאת הפוסט "מפגש אנושי – ללא אידאליזציה או דמוניזציה"

בימים מציפים אלו

החודשים האחרונים מביאים עימם אתגרים רבים. גם אם התמזל מזלנו ואנחנו והקרובים לנו לא נפגעו בריאותית או כלכלית זו לא תקופה פשוטה. בפוסט הזה נשתף בהתכתבות בין כמה חברים לדרך ששיתפו אלו את אלו באתגרי התקופה.

לפני כן, נזכיר שאנחנו ממשיכים לצאת לימי המסיק. הימים עד כה היו נעימים מאוד ונשמח שתצטרפו אלינו. פרטים, תאריכים וטופס הרשמה נמצאים כאן.

———–

אירוע הזום על דהרמה ועשייה חברתית היה מוצלח ומעניין מאוד. מומלץ להאזין לשיחות השונות שנגעו בנושא ממגוון זוויות.
החבורה שיזמה את האירוע ממשיכה לרקום תכניות. השבוע יתקיים מפגש זום נוסף שיתמקד הפעם בדהרמה ופעולה ישירה. את המפגש יעבירו זוהר לביא, רוני הורביץ ואביב נוימן והוא יכלול גם שיח בקבוצות ואפשרות לחשוב ביחד. יום רביעי 19:30 – 21:30. הנה הקישור לזום ולמקרה הצורך הסיסמא היא 750809.

תוך כדי ההכנות לאירוע הזה ולבאים אחריו התפתחה התכתבות שחשבנו שכדאי לשתף בה.

רני

לא היו לי ימים מציפים כאלה.
אני מוצפת פניות.
המצב הנפשי של רבים רעוע ממש. מצוקה חריפה גם אצל אנשים שהמדיטציה שלהם "משגשגת".
אני מרגישה שהמסגרות הרגילות של לימוד דהרמה ממשיכות לחזק את החזקים והחלשים הולכים ונחלשים בלעדינו וזה מטריד אותי.

מעטות יכולות לקחת פסק זמן לריטריט בגלל תנאי הסגר. גרים עם אחרים, יש ילדים בבית, הזום מתיש…
אני מנסה להבין איך אפשר להציע את הכלים שלנו לכיוונים האלה.

לצעירי תל אביב ולאנשי המחאות – אני פחות דואגת.
עצם רוח המחאה כמתחזקת מחזקת אותם.  גם למול המשטרה.
וקצת זעזוע מעוצמת ההתנגשויות לא תזיק באמת לאף אחד.
סליחה אם אני נשמעת קרת רוח.
אינני אדישה. גם לי כואב לראות מכות.

להרגיש כאב עושה אותי אדם לא אטום אבל הי….
כואב לי
כואב לו
כואב לי שכואב לו
איך פקינג עוזבים את המקום הזה
אה, אי אפשר לעזוב

וזה לא רק רני שרה לעצמה ראפ הבוקר. כי שרידיי שיחות אמש עדין צורבים בתודעתה המתעייפת נוכח הלכי התודעה המזיקים האלה, שמושמעים מלבבות רבים … גם בהנהלות וועדי תובנה … אם בארזים שלהבת וגו'

יש כל כך הרבה מה לעשות בעולם ואין מי שיסגור ומה שימלא את החור שבדרך שלגביה המצאנו סיפור כאילו אפשר גם ללכת בדרך אחרת
כי אין
לא ארץ
ולא דרך
ולא אדם
"אחרת".

ודברים קשים קרו יקרו קורים
לבד וגם ביחד
בכל הדרכים

מישהו פה יכול להציע חיוך והומור?
אני מייד אכתוב או אקריא שיר

רני

—–

אביב

רני יקרה
את רואה ומרגישה את מה שמתרחש כאן וכתבת את זה בהיר ונוגע.
אחזור על שני דברים מתוך מה שכתבת.

"אני מרגישה שהמסגרות הרגילות של לימוד דהרמה ממשיכות לחזק את החזקים והחלשים הולכים ונחלשים בלעדינו וזה מטריד אותי".

יש לנו דברים חשובים לתת לתת למי שאתגרי התקופה כה מעיקים עליהם. אבל מעגלי הדהרמה – שבהם הכי קל לנו לתת – הם מעגלי החזקים. מה עם החלשים? אם אנחנו לא מגיעים אליהם אז אנחנו בעצם מגדילים את הפער בין מי שיש להם למי שאין להם. אנחנו לא יכולים להסתפק בכך שאנחנו עושים טוב. צריכים גם להסתכל אל מי הטוב שלנו מופנה ואל מי אנחנו לא פונים או אפילו מדירים.

והדבר השני  שכתבת – "יש כל כך הרבה סבל בעולם ואין מי שיסגור את החור….."

זו בדיוק, אבל בדיוק האמת של שבועת הבודהיסטווה.
הטקסט הנוגע הזה בדרך כלל מובן כחזון נפלא ומעורר השראה. אבל אם מאזינים למלים כפשוטן: "היצורים החיים הם רבים מספור; אני נשבע להציל את כולם". זה הרי בלתי אפשרי ומציף. בדיוק כמו שתיארת את העובר עלייך….  ברגעים שבהם אנחנו פחות קהי חושים זו  משמעות שמפוררת את השחצנות שלנו. ברגעים של חולשה משמעות הדברים עלולה גם לעורר חוסר אונים.

הלוואי שקבוצות הישיבה היו הופכות למענה לשני האתגרים הללו. על בסיס קבוצת הישיבה השבועית לצאת גם לפעולה שתומכת במי שזקוקים לתמיכה…. ליווי של חולים, סיוע חברתי, זה יכול להגיע רחוק. ככה "החזקים" יעשו משהו לטובת "החלשים". החור לא ייסתם אבל המיכל יהיה קצת יותר גדול.

——–

ערן

רני, תודה על השיתוף והכנות, להרגשתי זה חלק חיוני בדרך, להודות בצללים ובפחדים מבלי לשאוף להתנתק מהם לטובת אידיאל כזה או אחר.

דומני שאחד הקשיים המרכזיים המתעוררים ביתר שאת בישראל ובמדינות רבות אחרות בימים אלו הוא איבוד תחושת המסוגלות, אנחנו מוצפות ברגשות של חוסר אונים, תסכול ובלבול. המערכת שבה אנו חיות מתגלה במערומיה, שלד של פיצול, שאיפה לכוח ומעמד, עשייה לביתנו המצומצם ועוד. כמובן שערכים כאלה גם מוטמעים היטב בתודעה האישית וקשה מאוד לצאת מהם או אפילו להכיר בהם.

אני מניח שמה שקורה בימים אלו הוא שחלק לא מועט מאיתנו עוברים ממצב בו המערכת עדיין היטיבה אותנו, גם אם תחת קשיים דוגמת דרישות כלכליות מופרזות ואי נוחות מהכיבוש או מהידיעה שרבים מהמוצרים והשירותים בהם אני משתמש מקורם בניצול ועושק, למצב בו מתברר לנו שבהינתן התנאים המתאימים גם אנחנו מגלים שאנו בסך הכל אמצעים לשימוש בתוך המערכת הכלכלית והפוליטית הקיימת.

אנחנו נמצאים היום במצב מאוד פגיע מבחינה מערכתית וכמובן שזה מוצא ביטוי גם בעולם הפנימי. במקום לחיות במרחב שיתופי, שבו מעגל קהילתי תומך בנו ואנו תומכים בו, גשמית, נפשית ורוחנית, אנו חיים במרחב אינדיבידואליסטי, שבו הכסף הוא המלך ובלעדיו אנו מאבדים גישה וביטחון. אני תוהה כיצד תיראה מערכת שבליבה תובנות דהרמיות, המלאכותיות של מושגי השלי ושלך, השימה במרכז של חמלה ויציבות פנימית, ההבנה העמוקה של החדירה ההדדית של כל התופעות.

כרגע אנו חיים במצב בו הסדרי החיים המקובלים שונים במידה רבה מתובנות הדהרמה. השאלה היא האם מספיק מאיתנו יהיו מוכנים להרפות באופן יזום מהסדרים אלו, ובשלב הבא אף ליצור מערכת חיים דהרמית. משמע, לממש חזון מערכתי חיובי. זאת כמובן משימה מאתגרת במיוחד בהתחשב בצורך לחדשה בצורה יומיומית עם כל החיכוכים האפשריים. הכלים הפרקטיים כבר נמצאים אלא שללא הנעה עמוקה ורצון בשל קשה עד מאוד לבסס שינוי ארוך טווח, הן במערכת הפנימית והן במערכות קולקטיביות.

אם הרצון לא יבשיל, אני מניח שמה שיקרה הוא מה שקורה בחיים האישיים, המערכת איכשהו תתייצב ואנו נשכח ונמשיך לחיות כרגיל עד המשבר הבא.

מבחינה מעשית, הדוגמה של בית הסנגהה מעוררת השראה בעיניי, הנכונות להשמיש את המרחב לקבוצה רחבה במקום לפעול לפי ההגיון הכלכלי של רווח כספי. אולי שווה לאתגר לכיוון שכזה, מהם המשאבים העומדים לרשותנו וכיצד אנו יכולים כבר היום להעניק ולו חלק מהם בכדי להקל על הסבל העכשווי ולזרוע זרעים של חזון אחר.

מאחל שנמצא בעצמנו עצמאות ואומץ,