קטגוריה: חברתי-כלכלי

ביקור ראשון במאהל ארלוזורוב והזמנה לתמיכה

אנחנו מתחילים אפיק חדש של פעילות עם מאהל מחוסרי הדיור בארלוזורוב. להלן דיווח ממפגש הכרות שקיימנו שם והרעיונות שלנו להמשך פעילות. בשבוע הבא נגיע לשם שוב ונשלב מעגל מדיטציה כחלק מהמשך ההכרות שלנו עם דרי המאהל ולימוד הצרכים שלהם. מוזמנים מאוד להצטרף אלינו.

null

אנחנו נפגשים לעת ערב. קבוצה של חמישה חברים לדרך הדהרמה (אביב, גילי, שלומית, עידו ומולי). הכוונה: להתחיל פעילות של דהרמה מעורבת חברתית בתל אביב. יעדנו הראשון: מאהל חסרי הדיור מול רכבת ארלוזורוב.

מתחילים בפגישה קצרה בבית קפה סמוך כדי להכיר ולחשוב מה אנחנו בעצם רוצים. מבינים שהמטרה היא בעיקר להתרשם, להקשיב וללמוד. משם צועדים אל תוך המאהל החשוך. אוהלים מפוזרים על פני המדשאות הנרחבות, חלקם חשוכים ובחלקם דולקות מדורות. פה ושם יושבים אנשים בחשיכה. מסביב שוקקת תנועה של ערב שלישי. השמיים מוארים באורות הכרך.

מתקבלים על ידי קבוצה של כמה מדיירי המאהל והוזמנו לאוהל המטבח שהוקם שם ממש לפני כמה ימים. קודם כל מציעים לנו קפה. ואז מבקשים לדעת דברים כמו "מי אתם?" "מי שלח אתכם?" "מה אתם רוצים?". מספרים שאנחנו קבוצת חברים, שלא שייכת לשום ארגון ופשוט באנו לפגוש, להקשיב ולראות במה נוכל לסייע.

מתחילים לדבר בעמידה ואח"כ גם מתיישבים על מחצלת, מקשיבים והנה חלק ממה שאנחנו לומדים:

  • ישנם מגוון של אנשים שנמצאים במצב של חוסר בית – גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, ממקומות שונים ורקעים שונים. לכל אחד יש את הסיפור שלו ואת הנתיב שדרכו הגיע אל האוהל על המדשאה שבין דרך נמיר והרכבת.
  • כל אחד הוא אדם עם סיפור חיים ועם צורך עז להיראות ולספר שהוא היה פעם "מישהו" בעל ערך, עם משפחה ועבודה ובית וחיים וכבוד. היום הם מרגישים כמו אף אחד.
  • הם חשים נטושים על ידי החברה. אלפי אנשים ברכב וברגל חולפים שם מדי יום. אבל אף אחד לא בא.
  • קשה עם אלה שבאים עם אוכל או בגדים, מניחים את החבילה שלהם והולכים. זה נותן תחושה של נחיתות, ריחוק וניתוק.
  • אנחנו מרגישים איך בתנאים מסויימים כל אחד ואחת מאיתנו עלולים להיקלע למצב כזה – משבר כלכלי לא צפוי, מחלת ילד, העדר גב של משפחה או חברים, חובות שגדלים, חשבונות מוגבלים, שקיעה ליאוש, חוסר אונים ובושה ומשם כבר קל מאוד להגיע אל אוהל בגינה.
  • כל אחד שונה מבחינת משאביו הפנימיים והיכולת להתגייס להעלות את חייו על נתיב חדש. לא קל לצאת ולחפש עבודה כשקמים בבוקר אחרי לילה קפוא בתוך אוהל עם מעט שעות השינה שהפחד מאפשר.
  • נדרשת תמיכה כדי לעמוד מול תלאות המפגש עם המערכות הבירוקרטיות השונות (על מנת להבין קצת יותר במה מדובר מוזמנים לצפות בפרק מהתכנית "שתולים" של אורלי וגיא במסגרתה מישהו התנדב לבלות 30 יום מתועדים כדר רחוב בתל אביב).
  • יש שחשים שהמזון והבגדים שנתרמים למאהל לא מתחלקים באופן שווה. נוצרו מחנות ופלגים. יש שעושים מאמץ לחבר ולאחד, אבל מתחת לפני השטח רוחשים מתחים.

במפגש הראשון הזה, רוב הצרכים שאנו שומעים גדולים עלינו: אין לנו משאבים ויכולת לספק תעסוקה או דירה. פתרון אמיתי לדרי רחוב דורש חיבור של מערכות ממסדיות שונות שיוכלו להציע פתרון תפור לכל אדם לפי מצבו המיוחד. למרבה הצער אין פתרון כזה. אבל אם נתמיד ונכיר את האנשים הללו ודאי נגלה מה התמיכה שהיא כן לפי מידתנו ושתהיה משמעותית עבור חלק מהאנשים הללו.

אחרי קצת יותר משעה אנחנו נפרדים ושבים לבית הקפה בו נפגשנו. המעברים הללו קצת מסחררים. סביבנו שוב יושבים אנשים נינוחים. להם יש לאן לחזור היום. דרושה לנו תשומת לב כדי לא להיסחף אחרי רעיונות פעולה ומחשבות מעשיות – לדבר על ההרגשה שם, על ההרגשה עכשיו, על מה שהיינו עדים לו. לא "היינו" – זה נהיה הווה מתמשך: מעכשיו אנחנו עדים לשבר הזה, לתהומות היאוש. אם לא ניסגר מול הכאב הזה, אם לא נפחד מזה שאין לנו כרגע תשובה, נוכל להמשיך ולהתקרב אליו ולגלות את החיים שבתוכו: את הכוח והאפשרויות של האנשים במאהל ארלוזורוב. כשאנחנו נפרדים החיבוקים שלנו חמים יותר מבדרך כלל.

אחרי שהבנו מה אי אפשר, חשבנו מה כן אפשר? הנה כמה רעיונות ראשונים וכל מי שמעוניין לתמוך באחד מהם מוזמן לפנות אלינו

  1. אפשר לסייע נקודתית במימוש צרכים. כרגע למשל יש תכנית של הדיירים להקים מקום לישיבות – לשם כך יש צורך לארגן 10 מ"ר של רשת צל ו 10 מ"ר ברזנט. אולי למישהו יש כזה משומש? או אפשר גם לקנות חדש – העלות כ 420 ₪. מי שמעוניין לתמוך ברכישה מוזמן ליצור קשר.
  2. אפשר להתארגן לביקור שבועי קבוע, למפגש קבוצתי שיכלול תרגול מדיטציה וזמן לאנשים לשתף על מה שהם עוברים ולקבל הקשבה ותמיכה. מי שמעוניין/ת להצטרף לביקור הבא אנא צרו קשר.
  3. אפשר לרצות להמשיך ולהתעדכן או להציע רעיונות נוספים – מי שמעוניין/ת להצטרף לרשימת המכותבים של "דהרמה מעורבת חברתית בתל-אביב" מוזמן לכתוב לנו

לדרוש ולקיים

מאת מיכל פישר

כמי שמתנדבת דרך קבע בארגונים חברתיים שונים, אני מוצאת את עצמי מרוחקת משהו מהמחאה הציבורית החיה ופועמת במדינת ישראל. חברי שואלים אותי: לאן נעלמת? איפה את שמדברת על צדק חברתי ושוויון זכויות? ועד לאחרונה לא ידעתי מה לומר.

זה לא שהמחאה לא צודקת. היא צודקת. גם אני בקושי גומרת את החודש, גם אני מודעת לפער האבסורדי בין אחוזי הצמיחה הכלכלית הגבוהים של המדינה על רקע המשבר הכלכלי העולמי, לבין קשיי הקיום היומיומי האמיתי שלי ושל חברי למעמד הביניים (או איך שלא יקראו לנו).

הלכתי להפגנה הענקית במוצאי שבת שלפני כמה שבועות (מעל 300 אלף משתתפים, הודיעו בתקשורת) וראיתי קהל שלם של אנשים צועק: "העם דורש צדק חברתי". היה מעניין, חדש, נשבה רוח מרעננת של מהפכה באוויר, ועדיין- לא התחברתי. להמשיך לקרוא

מחאה או מאבק

למטה תמצאו טקסט מצויין שכתב נחי אלון על המחאה – סליחה המאבק – החברתית בארץ.  לפני כן, שתי הודעות על אירועים קרובים: להמשיך לקרוא

הזמנה לפעילות של קהילת עמותת תובנה

לכל קהילת הדהרמה שלום,

 הלב הוא כמו גן. ניתן לגדל בו חמלה או תיעוב, איבה או אהבה. אילו פרחים תבחר לגדל בו? ~ גאוטמה בודהה ~

 בשיחות עם חברים מהסנגהה הרגשנו שצריך לחשוב יחד על ההתייחסות והמעורבות של תובנה בגל המחאה המתרגש עלינו. נדמה לנו שברור לכולנו (או לפחות לרובנו) שלדהרמה ישנן השתמעויות חברתיות ופוליטיות.

בימים אלה אנו חוזים בגל מחאה ששוטף את הארץ, חוצה גבולות פוליטיים ומקדם צדק, שוויון וזכויות חברתיות בסיסיות. ככל שהימים חולפים גוברת אצל רבים מאיתנו התחושה שאנחנו צריכים להיות שותפים לתהליך הזה כקהילה מתרגלת המעוניינת להטיב עם החברה בה אנו חיים. במוצאי שבת יצאו 150,000 אנשים לרחובות , מפגן מרגש ומעורר תקווה, תזכורת חשובה ומשמעותית לכוח של הביחד, לכוחה של הקבוצה, לכוחה של התודעה . הנושאים שעלו על הפרק נוגעים בכולנו, ראינו לנכון כקהילה לבוא ולתת רוח גבית לשדרת האוהלים שהתמקמה ברוטישלד.

ביום ד' הקרוב (3 לאוג') בשעה 20:00 נפגש לשעה של התבוננות שקטה ומונחית ושיחה. פרטים כאן.

בנוסף יש רעיונות נוספים שמחכים להרמת הכפפה.

ü      הקמת אוהל של תובנה במתחם האוהלים בתל אביב ועריכת פעילויות דהרמה בתוך ההקשר.

ü      הליכת שלום וצדק חברתי ברוטשילד (עוד לפני ההליכה שמתוכננת ל-17) או להזמין את כל הקהילה ליום תרגול למשל: 'דהרמה וחברה' שיתקיים באחד ממוקדי המחאה.

אין פה ציפייה שאנחנו ניצור את השינוי, רק שנהיה מעורבים כקהילה בתוך החברה הישראלית ושנהיה השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם.

נשמח לתגובות, להערות, לדעתכם….האם אתם מתכוונים להגיע וכו'. מוזמנים להעביר לרשימות תפוצה של קבוצות הישיבה שלכם, או חברים אחרים מהסגנהה

אם מישהו מוכן לעזור קצת על ההתארגנות לאותו יום שיצור איתי (רותי) קשר.

נתראה,

הסנגהה

אפשר ליצור קשר במייל ruti.tovana [at] gmail.com

לינקיםבודהיזם וצדק חברתי- מאמר מאת אסף סאטי אל-בר;       שקוף באוהל;                 אתר ראשי של המהפכה

בודהיזם וצדק חברתי – על 'סוציאליזם דהרמי'/ אסף סאטי אל-בר

אחד הדברים המטרידים בהתייחסות המערבית לתרגול הבודהיסטי הוא התפיסה של הבודהיזם כגישה אסקפיסטית, גישה שנמנעת מפוליטיקה ומאמירה חברתית. אין דבר שרחוק יותר מן האמת לגבי הפילוסופיה הבודהיסטית. ישנם כמה מנהיגים בודהיסטים בולטים בני-ימינו שמדגישים את הפן החברתי והפוליטי של הבודהיזם, בראשם הדלאי לאמה, טיך נאת האן ומורה הויפאסנה הנודע אג'האן בודההדאסה.

המנהיגים-הוגים הללו מדגישים כי לעקרונות הבודהיסטיים של אי-אלימות וחמלה ישנן השלכות פוליטיות וחברתיות ברורות והם מחייבים לא-רק אתיקה אישית של נדיבות ואכפתיות, אלא גם מבנים חברתיים שיטפחו קיום הדדי הרמוני ומיטיב ויעודדו את הפרט לחיות חיים מוסריים ומלאי חמלה. בניסיון להתאים את העקרונות הבודהיסטיים למבנים הפוליטיים בני ימינו, מפורסם הדגש של הדלאי לאמה על חשיבות הדמוקרטיה והניסיון שלו להפוך את השלטון בגולה הטיבטית לדמוקרטי (על חשבון מעמדו שלו כמנהיג פוליטי). פחות ידוע הניסיון של אג'האן בודההדאסה לפתח גישה פוליטית סדורה – 'סוציאליזם דהרמי'.

אג'האן בודההדאסה נחשב לאחד המנהיגים הבודהיסטים הבולטים בתאילנד במאה העשרים. הוא נחשב לאחד מאלה שהחיו מחדש את מסורת הויפאסנה הבודהיסטית בתאילנד ובעולם כולו והוא אף חידש שיטה ייחודית של תרגול ויפאסנה המבוססת על האנאפאנהסאטי סוטה. כשבודההדאסה פרסם את הספר 'סוציאליזם דהרמי' ועשה מהלכים לטיפוח פוליטיקה דהרמית, הוא זכה לביקורות נוקבות מהממסד הבודהיסטי בתאילנד. נסביר קודם כל את מקורות ההתנגדות:

תיקון פנימי על-פי הבודהיזם:

הגישה הבודהיסטית היסודית מניחה כי טבעם של החיים האנושיים הנו 'דוקהה' – אי נחת. באופן כללי אנחנו כל הזמן לא מקבלים דברים שאנחנו רוצים או נמצאים אם דברים שאינם רצויים בעיננו. אי-הנחת הבודהיסטית איננה מתייחסת רק למציאות האקזיסטנציאליסטית של מוות, ניכור או חוסר משמעות אלא לכל קושי, כאב או גירוד באף שאנחנו חווים. בכל רגע כמעט ישנה אי-נחת והחוויה של אי-הנחת מכוננת את ההתנהלות שלנו ומשפיעה על דרך החיים שלנו. ניסיונות להקל על אי-הנחת על פי הגישה הזו משולים לטיפול קוסמטי, הם מסוגלים לגעת בעטיפה אך לא במהות הבעיה. הדרך הבודהיסטית דורשת טיפול רדיקאלי בשורשי הבעיה שהנם התפיסה המוטעית שלנו את המציאות, ההיאחזות שלנו באובייקטים שמספקים לנו נחת, והדחייה שלנו כלפי אובייקטים לא-נעימים.הפתרון היסודי של הבודהיזם הנו שירוש התפיסה המוטעית – התעתוע והפסקה של ההיאחזות והדחייה. כלומר, התיקון הבודהיסטי הנו תיקון של התודעה, של האופן בו אנו תופסים וחווים את המציאות ולא תיקון של העולם – תיקון של המציאות. לאורה של גישה זו מתבהר לנו מדוע שינוי פוליטי ייתפס בעיני הבודהיזם כמשני. אי-הנחת שהמצב החברתי מעורר הנה אי-נחת אחת מיני רבות, אין טעם לטבוע בתוכה ולעסוק בה. את מירב תשומת הלב שלנו עדיף להקדיש לשינוי הפנימי – לטרנספורמציה של התודעה.

לאורה של גישה זו, ולאחר דורות של התמודדות עם שלטון עוין (כולל השמדת הבודהיזם בהודו), הממסד הבודהיסטי בדרום מזרח אסיה, פיתח גישה של אי-מעורבות בפוליטיקה. לכן כשבודההדאסה הפר את הקונצנזוס הזה הוא זכה לביקורות רבות. אבל:

וזהו אבל גדול מאוד שמתחלק לשני חלקים: הראשון, גם כאשר הממסד הבודהיסטי נמנע ממעורבות ישירה בפוליטיקה הוא תמיד עסק במעורבות עקיפה בשני אופנים לפחות. הראשון, עיסוק ברווחה – כמו מערכות דתיות רבות בעולם, הממסד הבודהיסטי דאג תמיד לחולים, לעניים, ליתומים ולמדוכאים. לאלה תמיד היו המנזרים הבודהיסטים מקום מפלט. שנית, גם אם הממסד הבודהיסטי נמנעה מעיסוק פוליטי הרי שההגות הבודהיסטית מעולם לא נמנעה מהעיסוק האתי. ערכים של נדיבות, חמלה ואהבה היוו ערכים מכוננים בתרבויות הבודהיסטיות. מצב כמו המצב בו אנו חיים בו כיום שבו העשירים הולכים ומתעשרים, כאשר העניים הולכים ומושפלים וכאשר מעמד הביניים הולך ומתאדה הנו מצב בלתי נסבל.אין בו נדיבות ואין בו חמלה. המצב שבו תמותת תינוקות בפריפריה בישראל גבוהה פי ארבעה (!) מזו שבמרכז, שתוחלת החיים בפריפריה נמוכה בשש שנים, מצב שבו זקנים וקשישים חיים בעוני נורא, שמיליון וחצי איש חיים מתחת לקו העוני הוא מצב בלתי נסבל.

המערכת הקפיטליסטית מקיימת מערך שגובל בסגידה והערצה לקפיטליסטים. ההגות הבודהיסטית השוויונית של החמלה לא הייתה מסוגלת לסבול מצב שבו 18 משפחות בישראל הולכות ומתעשרות כאשר מצבו של מרבית העם הולך ומדרדר. היות שלבודהיזם אין שום יחס של סגידה לעושר (אם כבר ההפך),הרי שמנהיגים בודהיסטיים לא היו מהססים לצאת בגינויים נוקבים כלפי אותן משפחות ויחידים.

תיקון עולם על פי הגישה הבודהיסטית:

הגישה שתיארתי להלן איננה עומדת בסתירה לגישה של התיקון הפנימי שהצגתי קודם. הבודהיזם מגדיר באופן חד וברור שישנה קדימות לתיקון הפנימי. עם-זאת, התיקון החיצוני הוא חלק הכרחי בתיקון הפנימי.

ישנה עובדת-חיים מרכזית אחת שחומקת פעמים רבות מעיני המתרגלים במערב. הזמן של תרגול המדיטציה והלימוד שלנו הוא זמן מוגבל. במרבית הזמן שלנו אנחנו מעורבים בעולם. הדרך הבודהיסטית היא דרך טוטאלית. התרגול אמור להתרחש בכל רגע ורגע. הוא לעולם לא נפסק. בזמנים שבהם אנחנו לא במדיטציה או בלימוד, הרישהתרגול שלנו מתרחש באמצעות פעולה נכונה בעולם. מבין שלושת הנדבכים של הדרך הבודהיסטית, המדיטציה היא רק נדבך אחד. נדבך שני הוא הנדבך האתי (סילה) שבו מגדיר הבודהה דרישה ל'פעולה נכונה', 'דיבור נכון' ו'פרנסה נכונה'. האם אפשר לומר שהפרנסה של עידן עופר היא פרנסה נכונה? האם רווח הון של שני מיליארד לשנה ממפעלי יום המלח, כאשר אלפי פועלים של המפעלים חיים חיי עוני מחפירים עם משכורת מינימום יכול להסתדר עם הרעיון של 'פרנסה נכונה'? לא ממש. ההגדרה האתית הבסיסית של האתיקה הבודהיסטית היא של 'לא לפגוע' (no harm). הגדרה שקשורה לעיקרון של אי-האלימות (א-הימסה). אין שום אפשרות להצדיק יחסי ניצול שבהם אני מתעשר באופן קיצוני על חשבונם של אלפים.

אולם התרגול האתי הבודהיסטי איננו מסתכם בהימנעות מפגיעה, זוהי רק המדרגה הראשונה. המדרגה השנייה הנה המדרגה של עשיית טוב. עשיית טוב כתרגול. הדרך ההדרגתית הבודהיסטית היא דרך של תיקון של המידות – חינוך האופי. אנחנו עושים זאת במדיטציה, אך את המידות ניתן לתקן גם באמצעות התנהלות ופעולה נכונה בעולם. התרגול בעולם הוא לא רק תרגול של תשומת-לב והתבוננות אלא-גם תרגול של חמלה, אהבה ונדיבות.

הלכה למעשה הדרך הבודהיסטית מציגה גישה דיאלקטית שבה תיקון האדם ותיקון העולם שזורים זה-בזה באופן הדדי. תיקון העולם מהווה נדבך מרכזי של תיקון האדם; תיקון האדם בתורו, מעצים את היכולת שלנו להביא תועלת לעולם ולהימנע מפגיעה באחרים.

הבודהה כמהפכן סוציאליסטי:

חזרה לבודההדאסה: לאור כל האמור לעיל, הגיע אג'האן בודההדאסה למסקנה כי השיטה הפוליטית המתאימה ביותר לתפיסה של הדהרמה הנה הגישה הסוציאליסטית. ההומניזם הבודהיסטי התופסת את כל הברואים כשווים וכבעלי 'טבע בודהה' מחייבת, כך בודההדאסה, גישה פוליטית שמגשימה את השוויון הזה במציאות. רק שוויון חברתי ורווחה חברתית לכל שכבות האוכלוסייה עשויה לאפשר לכולם לתרגל ולקחת חלק בתיקון האדם. אחרת, הופך תיקון האדם לנחלתה של אליטה צרה ומבורכת ולא לנחלת הכלל. (להתייחסות נוספת לגישתו של בודההדאסה ראו כאן).

הלכה למעשה, בודההדאסה נתלה באילנות גבוהים – בבודהה עצמו שהיה הלכה למעשה מהפכן סוציאליסטי שהביא להודו בשורה של שוויון. כידוע המערכת החברתית ההודית בימיו של הבודהה הייתה מערכת של 'קַסְטוֹת', החברה הייתה מחולקת באופן חד למעמדות שאין ביניהם שום מעבר. המערכת הדתית הַוֶודִית שלתוכה צמח הבודהיזם טענה שדרך החיים הנכונה היא לקבל את הקרמה שלך. לחיות את המציאות לתוכה נולדת ללא כל התנגדות. אל תוך המערכת הקפואה הזו התפרץ הבודהה והצהיר כי הוא מלמד את כולם. צריך לזכור שבחברה שבה הלימוד של הדהרמה הוא שכונן את הפערים החברתיים מדובר היה במהלך קיצוני ורדיקלי. מהלך שיצר שנאה וכעס עצומים כלפי הבודהה מצדו של הממסד הדתי הַוֶודִי  שהביאו לעשרות ניסיונות רצח כלפי הבודהה. (אגב, בשלב מאוחר יותר הבודהה פתח את הצוהר ללימוד הדהרמה גם לנשים, מהלך פמיניסטי חסר תקדים לתקופה).

כנסיך ושליט בדימוס, הבודהה הבין היטב שאין רוחניות ללא משמעויות פוליטיות. הוא הבין שלתכנים של ההוראה שלו ישנה משמעות פוליטית ושהרוחניות שהוא מביא אל העולם מייצרת השלכות פוליטיות קיצוניות. אולם הבודהה לא הסתפק רק בשינוי החברתי הרוחני ובמקרים קיצוניים עסק במעורבות חברתית הלכה למעשה. למרות הקדימות הברורה שהבודהה נתן ל'תיקון האדם', מתועדים מקרים שבהם הבודהה נטש את משמרתו כמורה דהרמה על מנת לפשר במקרים בהם עמדו לפרוץ מלחמות. בבחירה הזו מבהיר לנו הבודהה שישנם מצבים בעולם החיצוני – מצבים פוליטיים – שהם בלתי נסבלים. מצבים שבהם אי אפשר להמשיך ולתת קדימות לתרגול הפנימי והכרחי לדהור ולמנוע סבל עצום, דוגמת הסבל שכרוך במלחמה.

כבר שלושה עשורים שמדינת הרווחה הישראלית נופלת במדרון הקפיטליסטי התלול. סוף-סוף קמה זעקה אותנטית מקרב העם שלא מוכן לשאת זאת יותר. זעקה שחוצה את כל השכבות – מהשכבות המדוכאות ועד מעמד הביניים ומעמד הביניים הגבוה. פועלים, רופאים, עובדיסוציאליים, אמנים ופסיכולוגים. הורים שרוצים להקדיש תשומת לב לילדיהם ואינם יכולים לעשות זאת בתוך הסטרס העצום של המציאות הכלכלית.

החברה שבתוכה אנו חיים הנה חלק מהקרמה שלנו, אם נמשיך לתת לילדים שלנו להיוולד לתוך חיים של סטרס גדול כל-כך, לא נוכל למצוא לעולם שחרור אמיתי. החובה של כולנו כמתרגלי דהרמה וויפאסנה, של כל מי שפוסע בדרך הבודהיסטית היא להצטרף למהלך הזה בכל דרך שאפשרית עבורנו.

מי יתן וכל הברואים יהיו מאושרים

מי יתן שכולם יהיו חופשיים מסבל ואי-נחת

מי יתן שכל הברואים יחיו בשלום

לפגוש את האדם

ראשית כמה הודעות ולאחריהן פוסט אורח ממיכל ארבל בעקבות הפעילות של סנגהה-סווה בדיר איסטיה לפני כמה שבועות.

פסטיבל אקטיביזם צריך עזרה כספית. הפסטיבל שהתקיים בחודש שעבר היה מוצלח מאוד. מגוון של ארגונים חברתיים, סביבתיים ופוליטיים הציעו שפע של סדנאות והרצאות. אנשים רבים הגיעו להפנינג הזה כדי ללמוד, לקבל השראה, לשמוע על המצוקות בישראל ולקבל רעיונות לפעולה. גם אנחנו לקחנו חלק בפסטיבל וסנדיה העבירה סדנה של מדיטציה ככלי להעצמה ומניעת שחיקה אצל אקטיביסטים. כאמור, היה אירוע מדהים ומה שעוד יותר מדהים הוא שהוא אורגן על ידי צוות של (פחות או יותר) 30 מתנדבים שלא עומד מאחוריהם שום ארגון, ודאי לא גב כלכלי. על אף ההוצאות הרבות שכרוכות בקיום האירוע ההשתתפות בו היתה פתוחה לא תשלום והמשתתפים התבקשו לתרום לכיסוי ההוצאות. גם זה חלק מהמהלך ליצור כאן חברה ודרכי התנהלות אחרים. אבל בינתיים ההוצאות לא כוסו ולפסטיבל יש חוב של כמה עשרות אלפי שקלים שבשלם הוא עלול לא להתקיים בשנה הבאה. אז זה הזמן לפתוח את הארנק ולהוציא איזה שטר משם. כל אחד ואחת כפי יכולתה הצנועה. גיוס התרומות נעשה בשקיפות מלאה ואפשר למצוא באתר פירוט הן לגבי ההוצאות שבשלן נוצר החוב והן על הכסף שנאסף עד כה. פרטים מלאים באתר הפסטיבל. וכמובן הפיצו הלאה לרשימות התפוצה שלכם. להמשיך לקרוא

שתי פעילויות השבוע – שיחה בתל אביב ונטיעת עצים בכפר נבי סאלח

בימים הקרובים אנחנו מקיימים שתי פעילויות – שיחת דהרמה של פעילה חברתית ותיקה והצטרפות לנטיעת עצים בכפר הפלסטיני נבי סאלח. סליחה על ההתרעה הקצרה. נשמח אם תוכלו לבוא וכמובן שאפשר להזמין עוד חברים. להמשיך לקרוא