אתמול (יום שלישי ה-21 ביולי) כוחות של הצבא והמנהל האזרחי עקרו כרם זיתים באדמות הכפר דיר איסתיא. שלושה באגרים עקרו למעלה מ-200 עצי זית אשר נשתלו בידי בעל האדמה לפני 15 שנים. שטח הכרם היה 17.5 דונם. לפני כשלושה חודשים קיבל בעל האדמה צו לעקור את העצים בטענה שמדובר באדמות מדינה, כלומר שהוא כלל אינו בעל הקרקע אלא פולש. הוא עתר באמצעות ארגון JLAC לבית המשפט הישראלי אולם השופט קיבל את טענות המדינה ודחה את העתירה. המשך קריאת הפוסט "לראות חקלאי בוכה: ישראל עקרה כרם נוסף באדמות דיר איסתיא וחארס"
אתמול, ערב שבועות, בילינו כמה שעות של אינטימיות ותסכול. אינטימיות עם חברים מדיר איסתיא וחארס ותסכול נוכח ההתנכלויות השיטתיות של המדינה ומתנחלי האזור: בניה ישראלית לא חוקית על אדמות פרטיות של תושב דיר איסתיא, מניעה מחקלאי תושב דיר איסתיא לבנות בור מים להשקיית כרם הזיתים שלו והחרבה של כרם זיתים של תושב חארס בצמוד להתנחלות רבבה. מעשים מהסוג הזה הם לא דבר חדש או נדיר. אולם בימים אלו הם מתרחשים בהקשר של תכנית הסיפוח של הממשלה שבמסגרתה השטחים החקלאיים של דיר איסתיא וחארס אמורים להיות מסופחים (אבל הכפרים עצמם ובעלי הקרקעות לא). בערב חג מתן תורה ועשרת הדיברות כך נראים החיים תחת שלטונה של ישראל.
תיקון ליל שבועות: לא תגנוב, לא תחמוד, לא תענה ברעך עד שקר
כתיבה: שלומית וגיתית המשך קריאת הפוסט "תיקון ליל שבועות: לא תגנוב, לא תחמוד, לא תענה ברעך עד שקר – דיווח על שורה של התנכלויות באדמות דיר איסתיא וחארס"
אתמול (יום ששי) קיימו 60 מאנשי דיר איסתיא תפילת מחאה נגד חסימת 4 דרכים חקלאיות ומניעת גישה למאות דונם של מטעי זיתים שבבעלות אנשי הכפר. מדובר בבעיה שהרשויות הישראליות יצרו לאחרונה ושיש לה פתרון פשוט. למרות זאת, עד כה סירב המנהל האזרחי להציע פתרון ולכן ההפגנות ימשיכו ועלול להתפתח עימות מיותר שאף אחד לא ירוויח ממנו. לפני שבוע שלחנו למנהל האזרחי מכתב בנושא אבל טרם נעננו.
היקף מטעי הזיתים של הכפר דיר איסתיא הוא השני בגודלו בגדה המערבית. בין הכפר לרוב שטח המטעים חוצץ כביש 5066 שנסלל בידי ישראל כדי לשרת את תושבי ההתנחלויות באזור. מהכפר יוצאות מספר דרכים חקלאיות אל שטחי המטעים והכביש חותך דרך חלקן כך שבשנים מאז סלילתו החקלאים חוצים אותו במספר נקודות.
כעת חברת נתיבי ישראל הקימה לאורך שני קילומטר של הכביש מעקה בטיחות וחפרה תעלת ניקוז גשמים. התוצאה היא חסימת לפחות ארבע דרכים חקלאיות ומניעת הגישה למאות דונם של מטעי זיתים. לפי ההערכות בכפר מדובר על 500 משפחות שנפגעות מהמלך הזה.
מהכפר פנו כבר לפני חודש למנהל האזרחי אולם לא זכו למענה. אתמול כאמור התקיימה פעולת המחאה הראשונה. זכות המחאה היא דבר שאנחנו כישראלים לוקחים כמובן מאליו. אלא שהחוק הצבאי בשטחים אינו מתיר לאנשים להתאסף למחאה. הצבא נוהג לפזר הפגנות לא אלימות בגז מדמיע ולעצור את משתתפיהן. חברינו בכפר הזמינו אותנו להצטרף אליהם. הם ציינו את חששם מתגובת הצבא ואמרו שהם מקווים שכשהחיילים יראו אותנו הדבר ישפיע על התנהגותם.
התפילה התקיימה היכן שאחת הדרכים החקלאיות נחסמת במעקה. מיד עם הגיענו הגיעו גם חיילים. הקצין היה מנומס למדי אבל הזהיר שלא נשבש את התנועה בכביש. אנשי הכפר מיד הגיבו שהתנועה שלהם היא זו שמשובשת. אבל הקצין אמר שזה לא קשור אליו ושהאחריות שלו היא לוודא שהם לא ירדו לכביש. כמה מהאנשים ניסו שוב ושוב להתלונן בפניו: בין אם כי רצו לפרוק את הזעם שלהם ובין אם כי סופסוף עומד בפניהם גורם ישראלי שיכול לשמוע את טענותיהם. אבל הוא הסתפק בלהגיד "זו לא האחריות שלי" ועבר לצד השני של הכביש.
אז הגיע איש מילואים, שלף סמארטפון וצעק: "אני מצלם אתכם ואף אחד מכם לא יוכל לעבוד בישראל". הפרקטיקה הזו של שלילת אישורי עבודה בישראל ממי שמשתתפים בהפגנות היא פרקטיקה מוכרת שמאלצת פלסטינים לבחור בין פרנסת משפחתם לזכות המחאה וסולידריות עם הקהילה שלהם.
מאחר שהחיילים לא ניסו למנוע את קיום המחאה ההמשך עבר ללא עימות. האנשים התפללו, האימאם דרש דרשה ונציג החקלאים נאם נאום קצר. הרבה אנשים – כולל כאלו שלא הכירו אותנו – ניגשו אלינו כדי להגיד תודה על שהצטרפנו אליהם. לנו היה כמובן חשוב להיות עם החברים שלנו מהכפר מול מעשה העוול הזה.
אבל איזה מעשה עוול זה? האם השלטון הישראלי באמת מנצל הזדמנות לדחוק את אנשי הכפר משטחי מטעים עצומים? או שאולי מבחינת ישראל תושבי הכפר פשוט שקופים והמעקה ותעלת הניקוז נעשו לא כדי לפגוע בהם אלא תוך התעלמות מוחלטת מקיומם וצרכיהם? מדוע המנהל האזרחי מתעלם מהדרישה הצודקת שהוגשה לו ולא מציע פתרון לבעיה?
יש כאן לא מעט דברים לחשוב עליהם. למשל, העובדה שהנוסע התמים בכביש לא יבחין בכלל שיש בעיה כלשהי. בניגוד לזעם שלנו הישראלים על האלימות הפלסטינית, האלימות הישראלית – פגיעה ב-500 משפחות ואיום על כל אנשי הכפר – שקופה לנו.
או, רק לפני שבועיים דנו עם ראש המועצה של אחת ההתנחלויות באזור על הבעיות בואדי קנה שם מנסים מתנחלים, רשות הטבע והגנים והמנהל האזרחי לסלק את אנשי דיר איסתיא. אמרנו לו שאנו יודעים על התכנית לחסום את הגישה של פלסטינים אל הואדי. הוא הכחיש את דברינו בתרעומת שגרמה לנו לחשוב שאולי אנו טועים. והנה, מתברר שחסימת הגישה של פלסטינים לאדמותיהם אכן מתרחשת.
את הבעיה הזו צריך לפתור והפתרון הוא גם לא מסובך במיוחד. כל שצריך הוא מעט רצון טוב או לפחות הבנה שאיש לא ירוויח מעוד נקודת עימות בין השלטון הישראלי לפלסטינים שכבשת הרש שלהם נגזלת.
הסולידריות שלנו עם אנשי דיר איסתיא מאפשרת לנו גם לבדוק את עצמנו בסיטואציה מעין זו הקרובה לעימות. זו סיטואציה שאנחנו לא רגילים בה והגענו עם מידה של חשש אבל מתוך מחויבות להיות עם השותפים שלנו מהכפר. ולצד החשש ראינו גם את התגובות שלנו נוכח אנטגוניזם: כשהקצין – הוא באמת היה אדיב – המחיש שהמשימה שלו היא להבטיח רק את חופש התנועה של ישראלים בכביש ואין לו אחריות לגבי חופש התנועה של החקלאים הפלסטינים. או כשהמילואמניק גס הרוח איים על פרנסתם של המוחים. כך שלצד המחאה והסולידריות יכולנו גם לתרגל תודעה יציבה ולב שנשאר עם הכאב של המצב ולא נגרר אחרי התגרויות.
תפילות המחאה ימשיכו כל שבוע ואנו מתכוונים להצטרף אליהן. במקביל נפעל בדרכים נוספות כדי שהמנהל האזרחי יפתח את הדרכים החסומות ויאפשר מעבר חופשי לאדמות של אנשי דיר איסתיא.
