התודעה הלא כבולה בקונפליקט

כתיבה: אביב

במסיק לפני כמה חודשים הצטרפנו למשפחה פלסטינית שבצמוד לכרמים שלה נבנה מאחז לא חוקי. כשהגענו עם בני המשפחה לפאתי הכרם, כמה דקות הליכה מהבית שלהם, חיכו לנו חיילים שהורו לנו לעצור. אז חיכינו וחיכינו. בני המשפחה שבסך הכול רוצים למסוק את הזיתים שלהם נאלצו להישמע להוראות חסרות הצדקה של חיילים חמושים. ואנחנו שלקחנו חופש מהעבודה, קמנו מוקדם בבוקר והגענו מרחוק, נאלצנו לחכות ולבזבז זמן יקר. סיטואציה מרגיזה ומקוממת.

אבל הבוקר היה יפה והרוח היתה נעימה. כרעתי ארצה והרגשתי את הגוף שלי קומפקטי ומחובר וגמיש. התמסרתי לנעימות הזו וגיליתי לתדהמתי שהתודעה שלי אינה נתפסת כלל בעיכוב ובחיילים שמעכבים אותנו כך בלי כל הסבר או הצדקה. הנעימות הזו בגוף ובתודעה לא השתנתה גם כאשר מתנחל מהמאחז האלים הסמוך הגיע כדי לתת הוראות לחיילים ולקצין על מנת שימשיכו לעכב אותנו. המשך קריאת הפוסט "התודעה הלא כבולה בקונפליקט"

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים אי-אלימות

תוך כדי הפעילות האינטנסיבית שלנו בקמפיין "לא יורים בספטמבר" (וגם באוקטובר – שניים במחיר אחד) עולות שאלות שחשוב שנידרש אליהן: מה המשמעות של אי-אלימות בסיטואציה של כיבוש? לצד הקריאה לאי-אלימות מה העמדה שלנו ביחס למאבק לא-אלים? אלו שאלות חשובות. מה את/ה היית אומר/ת לגביהן? אני מקוה לכתוב על כך בעצמי בקרוב.

למטה תמצאו דברים שאיתמר בשן וכרמל שלו אמרו בהפגנה המשותפת עם לוחמים לשלום ביום חמישי שעבר.

ותזכורת: ביום רביעי 21/9 17:40-19:30 אנו מקיימים הליכה מגן העצמאות ועד למעון הנשיא. אנחנו מקווים למסור שם מכתב שקורא לפרס לפעול על מנת להביא להתנהלות ישראלית רגועה נוכח האירועים הצפויים. יומיים לפני הנאוםמים של אבו מאזן ונתניהו באו"ם זו הזדמנות מצויינת לצעוד ברחובות של ירושלים עם המסר שלנו. כל הפרטים כאן

דברים שנשא איתמר בשן

קוראים לי איתמר בשן, ונולדתי בחיפה בתחילת שנות ה-50 להורים ניצולי שואה. שירתתי 3 שנים כחייל קרבי, בגיל 20 נפצעתי במלחמת יוה"כ, וכחייל בשירות מילואים השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה. עזבתי את המערך הלוחם אחרי שאחי, גבי בשן, איבד את שתי רגליו באותה מלחמה ארורה בלבנון, והמשכתי לשרת כפסיכולוג במילואים עד לשחרורי.

לא באתי לכאן היום כדי להצהיר על האני מאמין הפוליטי שלי, למרות שיש לי מה להגיד. והרבה!

לא באתי לכאן היום כדי לנגח את הממשלה ואת העומד בראשה, למרות שיש על מה, והרבה!

לא באתי לכאן היום כדי להתחשבן על אטימות לב, על רשעות, על עוולות שממשלות ישראל עושות כבר שנים רבות בשמי, כאזרח ישראלי.

לא באתי לכאן היום כדי לתבוע את עלבוני על מה שהפכה המדינה שלי להיות תחת הנהגתכם.

היום, אני מבקש לשים את כל אלה הצידה, ולדבר אליכם מהלב.

באתי לכאן היום כי אני מודאג. אני שומע את הרטוריקה שבה אתם משתמשים, מנהיגי המדינה שלי, לקראת ההפגנות שמתכננים הפלסטינים בגדה המערבית, מדאיגה אותי. אני שומע רטוריקה אלימה, רטוריקה של הפחדה, רטוריקה של כח, "ואם זה לא ילך בכח אז נפעיל עוד יותר כח". זה מדאיג אותי ולכן באתי לכאן היום.

באתי לכאן כדי לקרוא לכם, רה"מ ושר הבטחון, לבקש מכם, להזהיר אתכם. אני מוכן גם להתחנן בפניכם – עצרו! עצרו כדי לחשוב מחדש.

השיטה של "עוד יותר כח" לא עובדת כבר שנים, ולא רק כאן. אלימות אכזרית וטבח אזרחים לא עצרו התקוממות עממית לא אלימה במצרים ובסוריה. האם זה מה שאתם רוצים שיקרה כאן? כי אני לא! האם אתם רוצים לראות חיילי צהל יורים באזרחים לא חמושים? כי אני לא! האם לא היה זה איש המחנה שלכם מנחם בגין, שקרא את הקריאה "No More Bloodshed"? לא עוד שפיכות דמים?

אני שומע דאגה מכך שהפלסטינים יקבלו מעמד באו"ם שיאפשר להם להגיש לבית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג תביעות כנגד מנהיגים ישראליים וכלפי חיילים וקצינים בצה"ל. אם זה מדאיג גם אתכם, רה"מ ושר הבטחון, אז עשו הכל כדי שלא יהיה להם קייס לתבוע! מצאו את הדרך להדברות, את הדרך לפיוס ולשלום, כדי שאף אחד לא יוכל לתבוע אתכם לדין.

כולנו יודעים, אלימות תעורר את העולם נגד ישראל ביתר-שאת. תגובה אלימה כנגד אזרחים המפגינים באופן לא אלים תחריף את הנידוי, את הבידוד ואת הסכנה הקיומית בפניה ישראל עומדת, וכולנו מרגישים בה! אי אפשר כבר להגיד שהמדינה הזו חולה בשפעת, כשכל העולם מתייחס אלינו כאל מדינה מצורעת! כל מי שרואה תקשורת עולמית יודע את זה. ואני לא מדבר על אלג'זירה. אני מדבר על הניו-יורק טיימס!

וזה לא כי כולם אנטישמים. זה בגלל ששכחתם להתנהג כמו בני אדם! בתבונה ובחמלה. עליכם מוטלת האחריות למצוא את הדרך לדבר, ולא לירות. להשתמש בכח הלב והשכל, ולא בכח הזרוע, וזה לא משנה אם זו זרוע ימין או שמאל. הפסיקו לבייש אותנו! הפסיקו לבודד אותנו!

באתי לכאן היום כדי לקרוא לכם, רה"מ ושר הבטחון, לנהוג בשיקול דעת. פעולה מאופקת ואחראית לנוכח הפגנות של הפלסטינים, תגובה לא אלימה לנוכח גילויי מחאה או שמחה שלהם על קבלת פלסטין כמדינה באו"ם, תעורר הערכה כלפיכם הן בעולם והן בקרבנו, אזרחי המדינה הזו. דברו עם מנהיגי המאבק והמחאה הפלסטינית. תנו לציבור הפלסטיני מרחב להביע את רגשותיו. אל תחנקו את הרגשות האלה, כי חנק כזה יביא לפיצוץ שלא נוכל לשרוד אותו!

אני קורא לכם, המנהיגים, קחו דוגמא מהעם שלכם: כבר למעלה מחודשיים אנו מוחים, כועסים, מפגינים, ללא אלימות! אפשר גם ללא אלימות!

עשו כל מאמץ אפשרי להמנע מאלימות, כדי שנצא מהסכסוך הזה בשלום.

תודה רבה.

———————-

דברים שנשאה כרמל שלו

שאלה גדולה היא: מה עומד לקרות בשבועות הקרובים. זהו נעלם גדול.

בעיצומם של ימים אלה מלאי התקווה, בסופו של קיץ מדהים שבו התעוררנו לאפשרות של שינוי לטובה, העולם כמרקחה.

היה אביב ערבי. היה קיץ ישראלי. ובפתח סתיו פלשתיני.

האיום הגדול על המהפכה החברתית שלנו הוא התלקחות בגדה המערבית, שתצא משליטה ותוריד את כולנו בסופו של דבר לחדרים הממוגנים, למקלטים ולבונקרים.

איש אינו יודע אם ומאין יבוא הזיק שידליק תבערה.

כולנו רוצים בית. כולנו רוצים לחיות ברווחה ובכבוד. כולנו רוצים צדק, חירות ועצמאות.

כולם רועדים מפני האלימות. כולם רוצים להיות חופשיים מפחד, איום ופגיעה.

האמת הזאת איננה יודעת קווים. היא אינה מבדילה בין בני אדם. היא לא עוצרת בקו הירוק.

בשני הצדדים יש קנאות והתלהמות שעלולות להביא גל נוסף של אימה ושנאה.

אבל רוב הפלשתינים לא רוצים אלימות, ורוב הישראלים לא רוצים אלימות.

כי ככל שאנחנו אלימים, כך אנו אומללים.

האלימות איננה תלויה רק בפלשתינים. כל פרובוקציה, לא משנה של איזה צד, יכולה להביא לשפיכות דמים. לשאול בדיעבד מי התחיל – זה לא רלבנטי.

ברור שישראל חזקה יותר מהפלשתינים בכוחה הצבאי. היא לא חייבת להשתמש בו.

תגובה ישראלית כוחנית עלולה לדרדר אותנו לסבב דמים נוסף ומיותר, ולהחזיר אותנו לייאוש.

הכתובת על הקיר ברורה, ועל כולנו לעשות הכול כדי למנוע זאת.

אדוני ראש הממשלה, אדוני שר הביטחון. אתם חייבים לנהוג באחריות, באיפוק, ובריסון עצמי.

לא צריך להגיב לכל דבר. מה שטוב לארדואן טוב גם להמוני הפלשתינים שרוצים לצאת לרחובות כדי לדרוש ולחגוג את עצמאותם.

אנחנו מורגלים להתגונן על ידי שימוש בכוח מזוין ובכלי משחית. אבל עשורים של שימוש בכוח צבאי כדי להגן על זכותנו להיות ולחיות כאן לא הביאו שלום. להיפך, האלימות רק מסלימה.

אי אפשר לדכא בכוח מאבק לא-אלים. אסור לדכא בכוח מאבק לא-אלים.

אדוני ראש הממשלה. לא באלימות. לא בחיל. לא בכוח. אפשר גם אחרת.

לא חייבים להיסחף ברגשות של פחד ואיבה. אנו יכולים לשנות את המציאות שבה אנו חיים. אנו יכולים להניח לשימוש בכוח ולהתחיל להתנהל בתבונה – בצורה לא-אלימה.

אי-אלימות היא חוכמה מתוחכמת לא פחות מזו שמייצרת את כלי המלחמה.

אי-אלימות היא סימן ההיכר של מנהיגות העתיד.

אי-אלימות היא העוצמה הרכה של החזקים, היציבים, הרגועים, האציליים.

אפשר וצריך לתת לפלשתינים להפגין בעד עצמאותם. זוהי זכותם.

אפשר וצריך לרסן גורמים שרוצים להתסיס.

אפשר וצריך להוביל את הציבור הישראלי מעבר לקו הירוק ובתחומיו להכרה בכוחו של האיפוק.

העם דורש לשבור את מעגל האלימות, כי קצה נפשנו בכך.

אדוני ראש הממשלה, האחריות שלך היא להרגיע את שרי הממשלה שלך ולרסן את הבריונים הישראלים בשטח.

אדוני שר הביטחון, האחריות שלך היא למנוע אלימות ולדאוג לכך שכל מי שפועל מטעמך יימנע מאלימות.

אנחנו יודעים להיות לא-אלימים. עשינו את זה בגוש קטיף. עמדנו כתף אל כתף, ספגנו והבלגנו. ברגישות ובנחישות.

שפיכות דמים תהיה אסון לישראל – אסון מוסרי ואסון מדיני. אם נדע להתנהל בצורה לא-אלימה נכבוש את לב העולם.

הליכה בירושלים בקריאה לאי-אילמות

הליכה שקטה בקריאה לאי-אלימות

יום השלום הבין-לאומי יום רביעי 21/9 17:40-19:30
בירושלים – מגן העצמאות (רחוב אגרון) ועד משכן הנשיא

ביום השלום הבין-לאומי נקיים בירושלים הליכה שקטה בקריאה לאי-אלימות נוכח ההפגנות הפלסטיניות הצפויות להתחיל באותו יום.

נתאסף ב 17:40 בגן העצמאות (קצת למטה מתחנת המוניות ברח' אגרון) ובשעה 18:00 נצא להליכה שתעבור דרך מעון ראש הממשלה ותגיע עד משכן הנשיא. במשכן הנשיא נמסור מכתב עם הקריאה שלנו להתנהגות נבונה שתמנע הסלמה.

בסיום ההליכה נקיים גם פאנל בו ידברו מורי דהרמה כמו גם מנהיגי קהילות יהודיות.

מוזמנים להגיע בחולצות לבנות.

ההליכה תתקיים יומיים לפני נאומו הצפוי של אבו-מאזן באו"ם. זו תהיה הזדמנות להזכיר לעצמנו את המחויבות לאי-אלימות, לפנות עם המסר שלנו אל הציבור הרחב ולקבל תמיכה של סנגהה (קהילה).

האירוע פתוח לכל מי שמעוניין לבוא ואינו מוגבל למתרגלי מדיטציה. אנא עזרו לנו להפיץ את האירוע והזמינו חברים להשתתף. האירוע בפייסבוק .

להלן הטכסט שנחלק במהלך ההליכה

איזהו גיבור? הכובש את יצרו

 בימים הקרובים תיערך הצבעה באו"ם על הכרה במדינה פלסטינית. ייתכן שבשבועות הקרובים יצאו הפלסטינים אל הרחובות בהפגנות המוניות. אלו יהיו הפגנות בלתי חמושות ובלתי אלימות שישמיעו קריאה ברורה לשינוי מציאות חייהם.

איך תגיב הממשלה ל"תחריר" הפלסטיני? איך יגיב הצבא? איך נגיב אנחנו?

האם ניבהל? האם נראה בכך איום על הקיום שלנו?

האם נוכל להזדהות עם המשאלה הזאת לחיים של חופש, רווחה וכבוד?

 אנחנו יוצאים בקריאה לציבור, לממשלה ולכוחות הביטחון:

  • את ההפגנות האלה אי אפשר יהיה לדכא בכוח – וגם לא ביותר כוח!

  • תגובה חזקה מדי של ישראל עלולה להביא להסלמה, למותם של עשרות ואולי יותר מפגינים ולדרדר אותנו לסיבוב דמים נוסף.

  • רק לאחרונה הפגנו אנחנו בקריאה לצדק חברתי. הבה לא נמנע מהפלסטינים להשמיע את הקריאה שלהם

שפיכות דמים תהיה אסון לישראל ולפלסטינים. תגובה לא-אלימה תעורר השראה והערכה. הצטרפו אליו בקיראה לשני הצדדים:

לא באלימות! הורידו את האצבע מההדק!

זוהי אחריותם של מנהיגים, מפקדים צבאיים ושל כל אחד ואחת מאיתנו

זה הזמן לפעולה מתוך חוכמה ומתינות ולא מתוך פחד

כשיבואו ההפגנות הפלסטיניות והתגובה הישראלית – בואו לא נגיד "לא ידענו"

צה"ל הוכיח בעבר שהוא יודע לפעול באי-אלימות – 'ברגישות ונחישות'. פעולה של אי-אלימות היא גילום של עצמה.

זה (גם) באחריותנו. יש לנו השפעה על מה שקורה בארץ שלנו, על החיים שלנו ועל החיים של השכנים שלנו. רוב הישראלים לא רוצים אלימות. גם רוב הפלסטינים לא. בואו לא נאמין למי שיאמר לנו אחרת

מפיצים את המסר – לא לירות בספטמבר

אחרי האירוע המוצלח שקיימנו בשבוע עבר אנחנו ממשיכים בפעילות לקראת הצפוי בספטמבר. למטה תמצאו רעיון אחד לפעילות פשוטה שכל אחת יכולה לעשות וכן הזמנה להצטרף לצוות המארגן.

בינתיים נראה שאנו הגוף האזרחי היחיד שמתמקד בתרחיש של הפגנות פלסטיניות המוניות. המסר שלנו הוא כזה: בקרוב צפויות להתחיל הפגנות פלסטיניות המוניות דוגמת אלו שאנו רואים במדינות שסביבנו. נוכח אתגר שכזה ישראל עלולה להתפתות להשתמש בכוח רב על מנת לשבור ולדכא את ההפגנות. התנהלות כזו עלולה להוביל לשפיכות דמים קשה ויש לנו מספיק דוגמאות – בתוניסיה, מצרים וסוריה – שמבהירות איך שימוש בכוח לא רק שאינו מדכא מרי אזרחי נחוש אלא אף מלבה אותו. אל מול האתגר העצום הזה שיש לו גם משמעות מוסרית גדולה אנחנו חייבים להיערך ולקדם דרך פעולה אחרת. גם הפלסטינים עלולים לפנות לאלימות, מידויי אבנים ועד לפיגועים. כאזרחים אנו קוראים לממשלה, ולכוחות הביטחון לפעול בשיקול דעת ולהימנע מהתנהגות כוחנית שהשלכותיה תהיינה קשות ביותר. כפעילי שלום אנו קוראים לפלסטינים לדבוק במאבק לא אלים שהוא בעל עוצמה מעשית ומוסרית כאחד. המשך קריאת הפוסט "מפיצים את המסר – לא לירות בספטמבר"