ואדי קנה – רשות הטבע והגנים ממשיכה לנסות לעקור את עצי הזית בניגוד לפסיקת בג"ץ

כבר שנה וחצי שאנו פועלים יחד עם אנשי דיר איסתיא למנוע את העקירה של 1,400 עצי זית שלהם בואדי קנה. היום שוב הגיעו פקחי רשות הטבע והגנים לסמן את העצים לעקירה. שוב הם פעלו בניגוד לפסיקת בית המשפט. אנחנו הצלחנו לתעד זאת ומה שראינו ושמענו יעזור למנוע את עקירת העצים. אבל כדי להצליח אנו זקוקים לעזרתכם. הגעה לשטח, פעילות מהבית, תכנון פעילות או השתתפות בפעילות – כיתבו לנו ונמצא את האופן שבו מתאים לכם לסייע. בעזרתכם נמנע את עקירת העצים ונדרוש מרט"ג הסברים על התנהלותה השערוריתית.

וזה מה שתיעדנו היום בואדי קנה.
פקחי רשות הטבע והגנים (רט"ג)  מהלכים בדממה במטעים של החקלאים הפלסטינים.
מדי פעם השקט מופר ב"פסססססססס" ארוך: לחישת מיכל הספריי שהפקח מתיז על עוד גזע של עץ זית ומסמן אותו לעקירה.
זה מן ריקוד שכזה – הולכים, לפתע מתכופפים, ה"פססססססססס" נשמע והצבע מותז. עוד עץ שהפרי שלו היה אמור לפרנס את החקלאי וילדיו נידון לעקירה.

ואנחנו, שהשכמנו קום והגענו לואדי קצת אחרי 7:00 הולכים אחרי הפקחים, עדים למעשה, עדים לענייניות שבה הם מבצעים את עבודתם.
במקצועיות הם מתעלמים מנוכחתנו. החיילים שנמצאים איתם מתקרבים אלינו אבל לא מנסים להפריע או לסלק אותנו.

במקצועיות ובענייניות הם מפרים את פסיקת בג"ץ ופועלים בניגוד לתצהירים שרט"ג הגישה לבית המשפט.

פקח של רט"ג מסמן עוד עץ זית לעקירה. עץ בן שנתיים? באדמה לא מעובדת?
פקח של רט"ג מסמן עוד עץ זית לעקירה. עץ בן שנתיים? באדמה לא מעובדת?

בחודש מאי דנו שופטי בג"ץ בעתירה נגד צווי העקירה. רט"ג טענה שמדובר בעצים שניטעו בשנתיים שלפני הוצאת הצווים ושהם ניטעו בשטחים לא מעובדים תוך גרימת נזק לצמחיה הטבעית.

עורך הדין של דיר איסתיא טען שמדובר בעצים מבוגרים יותר.
השופטים פסקו ש"רק" העצים הצעירים – בני שנתיים ומטה – יעקרו.

והנה עכשיו מסמנים הפקחים לעקירה עוד ועוד עצים גדולים, גובהם כגובה אדם. והעצים ממוקמים בטראסות שברור שהן מעובדות שנים רבות, אולי שנות דור.
אולי הם טועים בתום לב? גם ביולי הם טעו וסימנו לעקירה 2,100 עצים בוגרים – פי 1.5 מכמות העצים שלהם הוצאו צווי העקירה.
טעות לעולם חוזרת.
אנו מנסים לומר להם זאת אבל הם ממשיכים להתעלם.

האם פסיקת בית המשפט באמת לא מעניינת את רשות הטבע והגנים?
מה הנחישות הזו לעקור עצים שמפגינים אנשי ההגנה על הטבע?
ומה הם חושבים שישיגו על ידי פגיעה בפרנסה ובעמל הכפיים של חקלאים בעלי משפחות?

לפחות על השאלה הראשונה אנחנו מקבלים תשובה חלקית – 3 פעמים אנחנו שומעים את המנהל שלהם מנחה אותם לסמן את העצים
1) בחלקה הזו תסמנו 250 עצים
2) רדו לשם ותסמנו 80 עצים
3) סימנת 5 עצים? תסמן עוד 4

ההנחיות הללו מבהירות שהם מנסים "למלא מכסה" של עצים שיעקרו. גילם של העצים והאם ניטעו באדמות לא מעובדות כלל לא מעניינים אותם.

אנחנו נודדים אחריהם ופוגשים בדרך מספר חקלאים. חקלאי אחד מסתכל לשמים ואומר שאלוהים עקום שהוא נותן לזה להתרחש.
חקלאי אחר ממהר לשלול את דבריו ולהגיד שאלוהים רואה הכל.
חקלאי שלישי מקלל.
וכשהחקלאים שואלים אותנו ספק ביאוש, ספק בציניות: "מה אפשר לעשות?" כל מה שיש לי להגיד זה שנפנה לבית המשפט.
ועוד לפני שאני גומר לומר את המשפט אני יודע שפספסתי, ש"דרך הפעולה" שאני מציע רק חושפת את הפער ביני לבין החקלאים.
כי להם ברור ששום סעד לא יצמח מבית המשפט הישראלי. הם עונים לי בערבית במשפט שאני מנחש את משמעותו גם בלי להבין את כל מילותיו: "אם השופט הוא האויב שלך איך הוא ישפוט בעדך?!"

אבל כרגע, זה מה שיש לנו להציע ואולי בכל זאת עדות השמיעה שלנו לגבי האופן שבו סומנו העצים תסייע.
מה העונש על ביזוי בית המשפט?

הפקחים מסיימים את משימתם. העצים סומנו אך טרם נעקרו. פעולה מהירה של עורך הדין תוכל אולי למנוע שוב את עקירתם.

לפני עזיבה אנחנו מחפשים את שביל האופניים החדש שנפרץ מהמאחז אלוני שילה אל לב השמורה. לאחרונה התפרסם שהשביל – כולל גשר העץ הארוך בארץ – הוכן בסיוע משרד התיירות. מקריאת הכתבה – וגם מהגעה לשטח – ברור שנעשים מאמצים גדולים למשוך ישראלים אל "השמורה". איש אינו מזכיר שמדובר בקרקע פלסטינית בבעלות פרטית. הפעילות לפיתוח התיירות הישראלית והניסיונות של רט"ג להגביל את הנוכחות הפלסטינית הם מהלכים משלימים שמטרתם זהה.
אני מגיע למרגלות המאחז – אין לי מפה מדויקת אבל נראה שהוא בהחלט נמצא בתוך השמורה. וליד גשר העץ הארוך בארץ אני גם שומע פכפוך מים. ציפיתי לו וכעת אני מחפש את מקורו. לפני שהוא נגלה לעיני הריח כבר מגיע לאפי. הביוב של המאחז זורם באין מפריע אל תוך השמורה.
כנראה שמבחינת פקחי רט"ג המקצועיים כל זה לא פוגע בשמורה.

אנו זקוקים לעזרתכם להמשך הפעילות למניעת עקירת העצים ולקבלת הסברים מרט"ג על התנהלותה השערורייתית – הגעה לשטח, פעילות מהבית, תכנון פעילות או השתתפות בפעילות – כיתבו לנו ונמצא את האופן שבו מתאים לכם לסייע.

הביוב ממאחז אלוני שילה זורם אל השמורה

הביוב ממאחז אלוני שילה זורם אל השמורה

 

בין ואדי קנה לאל-ולאג'ה – שמורות טבע, זכויות אדם והחוק

ואדי קנה

ביום שני היינו בדיון בבג"ץ על צווי העקירה לעצי הזית של החקלאים מדיר איסתיה. רשות הטבע והגנים יחד עם המנהל האזרחי טענו שמדובר בשמורת טבע ושנטיעות חדשות פוגעות בשמורה. עלא מהג'נא, עורך הדין שהרשות הפלסטינית שכרה כדי שייצג את החקלאים, הסביר שהשמורה הוכרזה על אדמות פרטיות מבלי להתחשב בבעליהן. הוא הצביע על האפליה שבדרישה לעקור את העצים בעוד שנגד המאחז ובתי ההתנחלויות שממוקמים בשטח השמורה לא ננקטים כל צעדים. הוא גם טען שהעצים נשתלו לפני 7 שנים ולא בשנתיים האחרונות כפי שטוענת רט"ג.

הדיון היה קצר ויבשושי, נשאר כולו בגבולות הצרים שמתווה החוק: הכרזת שמורה על אדמות פרטיות היא מותרת, ולרט"ג יש את הסמכות לאסור על פעילות חקלאית בשטחי שמורה. האם הכרזת השמורה נעשתה ממניעים ענייניים או על מנת להגביל את הפעילות החקלאית הפלסטינית? האם הצרכים של הפלסטינים הובאו בחשבון? האם יש מניעים זרים מאחורי פעילות האכיפה של רט"ג? לכל אלו השופטים לא נדרשו, לא היה להם צורך להידרש לכך.

זה מה שהיה מאוד מאכזב בדיון. לשופטים מן הסתם נוח להישאר בתחום הצר של הדיון החוקי מבלי להסתכל מעבר לו. אחריות חלקית היתה גם לעורך הדין של החקלאים: טיעוניו נעדרו כוח שכנוע והוא התקשה לספק פרטים חשובים שהשופטים דרשו בצדק ושהיו אמורים להיות זמינים לו. למשל, השופטים ביקשו הוכחה לכך שמדובר בעצים מבוגרים ולמרות שהוא קיבל תצלומי אוויר משנת 2009 המראים את המטעים, הם לא היו זמינים לו והוא לא הציג אותם.

בכל זאת, פסק הדין של השופטים משאיר פתח להצלת העצים או חלקם: השופטים קבעו שהשתילים הצעירים (שנשתלו בשנתיים לפני הוצאת הצווין) יעקרו ואילו עצים מבוגרים יותר יושארו. פקחי רט"ג יחד עם החקלאים הפלסטינים יסיירו בשטח ויגיעו להסכמה לגבי גיל העצים. מבחינת החקלאים שעמלו שנים במטעים שלהם יש כאן תקוה מסוימת. אבל פסק הדין גם מקבע את המצב בו רשות הטבע והגנים לא צריכה לאפשר לחקלאים לעבד שטחים חדשים באזור שישראל החליטה על דעת עצמה להכריז עליו כשמורה.

אל-ולאג'ה

סמלי ביותר, שבזמן שבית המשפט דן בצווי העקירה בשמורת ואדי קנה, ועדת התכנון והבניה של מחוז ירושלים קידמה את התכנית להכריז גן לאומי על אדמותיהם הפרטיות של אנשי אל-ולאג'ה. בקצרה, בנייתה של גדר ההפרדה סביב הכפר כמעט והושלמה. במקום לבנות את הגדר על הקו הירוק תוך פגיעה מינימלית בתושבי אל-ולאג'ה, הצבא התעקש לבנות את הגדר בצמוד לבתי הכפר וכך לנתק את התושבים מלמעלה מ-1,000 דונם של אדמות פרטיות המשמשות לחקלאות, מרעה ועתודת בניה. רשות הטבע והגנים אפילו לא ניסתה להסתיר את העובדה שהסיבה להתעקשות הזו היא על מנת שהאדמות של אנשי אל-ולאג'ה יהפכו לגן לאומי המשרת את האוכלוסיה הישראלית. את הפרטים המלאים אפשר לקרוא במה שפרסמנו בבלוג של ידידי ולאג'ה (פרויקט משותף שלנו ושל פעילים נוספים).

התוצאה של ההתנהלות הזו היא שבקרוב הגדר תמנע מתושבי הכפר – בעלי האדמות – להגיע למטעים שלהם, למעיינות ולטראסות היפהפיות שנמצאות ממש ליד הבתים שלהם. במקביל, רט"ג ועיריית ירושלים יהפכו את האדמות הגזולות לאתר נופש שבו ישראלים יעשו פיקניקים, יחגגו אירועים משפחתיים וכו'. כל התהליך הזה מתבצע בלי שום התייחסות לזכויות של בעלי הקרקע: אפילו אם הם יצליחו להגיע לאדמות שלהם אסור יהיה להם לעבד אדמות חדשות כי כמו בשמורת הטבע של ואדי קנה זו תהיה פגיעה בגן הלאומי.

כנראה שבחודשים הקרובים הגן הלאומי יקבל אישור סופי ולאחר מכן עיריית ירושלים ורט"ג יתגאו בגן הלאומי הנהדר שיצרו ל"רווחת תושבי ירושלים". שם כבר יש לגן הלאומי הזה: גן לאומי עמק רפאים. לא במקרה, השם אינו מזכיר את אל-ולאג'ה.

וכל זה חוקי לעילא.

וולאג'ה הסמויה מעין

לפני שבועיים דן בג"ץ בעתירה לשינוי תוואי החומה באל-וולג'ה. בקישור שבתחתית רשימה זו תוכלו לקרוא קצת על טיעוניה החלשים של המדינה ועל העובדה המדהימה שלשופטים זה לא ממש הזיז. זה כמובן מאכזב מאוד. כרגע יש לנו כמה רעיונות להמשך פעילות בכפר אולם לא באמת ברור מה הדבר שראוי לעשות עכשיו. בשורות הבאות תוכלו לקרוא את מחשבותיה של שירי בעקבות הדיון שהתקיים.

ולפני כן ב"חדשות הירקון 70" עשו כתבה טובה על וולג'ה – שווה לראות ושווה גם להעביר הלאה לחברים

המשך קריאת הפוסט "וולאג'ה הסמויה מעין"