התודעה הלא כבולה בקונפליקט

כתיבה: אביב

במסיק לפני כמה חודשים הצטרפנו למשפחה פלסטינית שבצמוד לכרמים שלה נבנה מאחז לא חוקי. כשהגענו עם בני המשפחה לפאתי הכרם, כמה דקות הליכה מהבית שלהם, חיכו לנו חיילים שהורו לנו לעצור. אז חיכינו וחיכינו. בני המשפחה שבסך הכול רוצים למסוק את הזיתים שלהם נאלצו להישמע להוראות חסרות הצדקה של חיילים חמושים. ואנחנו שלקחנו חופש מהעבודה, קמנו מוקדם בבוקר והגענו מרחוק, נאלצנו לחכות ולבזבז זמן יקר. סיטואציה מרגיזה ומקוממת.

אבל הבוקר היה יפה והרוח היתה נעימה. כרעתי ארצה והרגשתי את הגוף שלי קומפקטי ומחובר וגמיש. התמסרתי לנעימות הזו וגיליתי לתדהמתי שהתודעה שלי אינה נתפסת כלל בעיכוב ובחיילים שמעכבים אותנו כך בלי כל הסבר או הצדקה. הנעימות הזו בגוף ובתודעה לא השתנתה גם כאשר מתנחל מהמאחז האלים הסמוך הגיע כדי לתת הוראות לחיילים ולקצין על מנת שימשיכו לעכב אותנו. המשך קריאת הפוסט "התודעה הלא כבולה בקונפליקט"

על התהוות מותנית ועובדים זרים

מבין שפע המלל סביב קביעת הקריטריונים לגירוש או קליטת ילדי העובדים הזרים ומשפחותיהם בולטים שני מאמרים. האחד של אייל ניב והאחר של משה ארנס. המאמרים הללו בולטים הן בחוסר ההתלהמות שלהם והן בכך שהם מסתכלים על העניין מזוית רחבה ומעמידים אותו בהקשר שמאפשר להבין יותר טוב במה הדברים אמורים. שלא במפתיע, ראיית העומק והעדר ההתלהמות נלווים בשני המקרים הללו לגישה הומאניסטית שמעדיפה את רווחתם של אנשים על פני כל מיני אינטרסים ואידיאולוגיות.

ובכל זאת, יתכן שגם אחרי קריאת המאמרים הללו ימצא מי שיחשוב שהכל טוב ויפה והחוק הוא חוק וזכותה של מדינה לקבוע מי יכול להתגורר בה. חשוב להבין שהאינטרס של תומכי הגירוש הוא שנסתכל על השאלה הזו מההיבט הצר ביותר של חוקים ותקנות שכן מההיבט הזה החוקים אכן הגיוניים וגם לא יוצאי דופן – כך נהוג גם במקומות אחרים. אבל חובה עלינו, כאזרחים מודעים וחושבים להרחיב את נקודת המבט שלנו. התובנה הבודהיסטית של התהוות מותנית מאוד רלבנטית לכאן אבל לפני כן אני רוצה להביא דוגמא אישית. המשך קריאת הפוסט "על התהוות מותנית ועובדים זרים"