ניצן מספר מעט מההתרחשויות בסמרה שבבקעת הירדן. ההתנכלויות שקהילת הרועים הזו נאלצת להתמודד עימן; הקשר הקרוב שנוצר בינינו לבין אנשי הקהילה; ומה שהקשר הזה מצמיח.
בואו להיות חלק מזה. ליוויי הרועים מתרחשים לאורך כל השבוע ובשבת הקרובה אנחנו יוצאים ליום נטיעות עם אנשי דיר איסתיא. הפרטים אחרי הטקסט של ניצן.
כתיבה: ניצן
אחר הצהריים, אנחנו חוזרים מהמרעה. הילדים במאהל כבר מחכים בחוסר סבלנות. בוריס מוציא מהמכונית לוח עץ עגול, פטיש ומסמרים וכולם מתחילים לעבוד בהתלהבות – לבנות מבוך שאפשר לגלגל בו גולות.
כבר למעלה משנתיים אנחנו מלווים את קהילת סמרה בצפון בקעת הירדן. פעם בשבוע אנו יוצאים עם הרועים למרעה כדי להגן עליהם מהתנכלויות מתנחלים, ובמהלך הזמן הזה יצרנו קשרים אמיצים עם משפחות הרועים.
לפני כשבועיים מתנחלים מהמאחז הסמוך עלו עם עדר הפרות שלהם על שדה חרוש וזרוע של אנשי סמרה. שדה חיטה שרק החל לנבוט. באותו שבוע הם עלו עוד פעמיים על השדה ורמסו אותו כמעט לחלוטין. היה לנו קשה לראות את הפנים המיואשות של הרועים. לאחר כל העבודה שהשקיעו ולאחר שסוף סוף הגיע חורף גשום וסיכוי ליבול כלשהו שהם והכבשים תלויים בו – הכל נרמס. אל האיומים והאלימות הפיזית שאנשי סמרה נאלצים להתמודד איתם דרך קבע התווספה גם הפגיעה הזו להשחית את עמלם.
חשבנו לכתוב את הפוסט הזה במטרה לגייס תרומות כדי לפצות אותם על השדה הרמוס. אבל כשסיפרנו להם על כך, הם סירבו בתוקף ואמרו שבעזרת אללה הם יסתדרו.
כמה מוזר שדווקא בגלל הבעיות וההתנכלויות לרועים נחשפנו לעולם המופלא הזה של רועי הצאן. לאנשים שמחוברים לחלוטין לאדמה ולמחזור הטבע וחיים כמו אבות אבותינו.
לרמוס את השדות שלהם ולמנוע מהם לרעות במקום בו הם רועים דורות על דורות, זה לרמוס רקמה טבעית ואנושית עדינה שהתפתחה במשך אלפי שנים. מה מספרים לעצמם אנשי המאחז כדי להפוך את המעשה הזה להגיוני בעיניהם?
ואנו, למרות המאמץ הגדול שאנו משקיעים, מרגישים ברי מזל שיצא לנו לטעום מאורח החיים הזה, שמבחינתנו, בני המערב, כבר אבד לפני שנים רבות.
להצטרפות לליווי הרועים בסמרה ובמקומות אחרים בבקעת הירדן כיתבו לנו.
בשבת הקרובה (2 לפברואר) נצא ליום נטיעות עם חקלאים בדיר איסתיא. מידע והרשמה כאן.
