כמה מוזר שדווקא בגלל הבעיות וההתנכלויות נחשפנו לעולם המופלא הזה

ניצן מספר מעט מההתרחשויות בסמרה שבבקעת הירדן. ההתנכלויות שקהילת הרועים הזו נאלצת להתמודד עימן; הקשר הקרוב שנוצר בינינו לבין אנשי הקהילה; ומה שהקשר הזה מצמיח.
בואו להיות חלק מזה. ליוויי הרועים מתרחשים לאורך כל השבוע ובשבת הקרובה אנחנו יוצאים ליום נטיעות עם אנשי דיר איסתיא. הפרטים אחרי הטקסט של ניצן.

כתיבה: ניצן

אחר הצהריים, אנחנו חוזרים מהמרעה. הילדים במאהל כבר מחכים בחוסר סבלנות. בוריס מוציא מהמכונית לוח עץ עגול, פטיש ומסמרים וכולם מתחילים לעבוד בהתלהבות – לבנות מבוך שאפשר לגלגל בו גולות.

כבר למעלה משנתיים אנחנו מלווים את קהילת סמרה בצפון בקעת הירדן. פעם בשבוע אנו יוצאים עם הרועים למרעה כדי להגן עליהם מהתנכלויות מתנחלים, ובמהלך הזמן הזה יצרנו קשרים אמיצים עם משפחות הרועים.

לפני כשבועיים מתנחלים מהמאחז הסמוך עלו עם עדר הפרות שלהם על שדה חרוש וזרוע של אנשי סמרה. שדה חיטה שרק החל לנבוט. באותו שבוע הם עלו עוד פעמיים על השדה ורמסו אותו כמעט לחלוטין. היה לנו קשה לראות את הפנים המיואשות של הרועים. לאחר כל העבודה שהשקיעו ולאחר שסוף סוף הגיע חורף גשום וסיכוי ליבול כלשהו שהם והכבשים תלויים בו – הכל נרמס. אל האיומים והאלימות הפיזית שאנשי סמרה נאלצים להתמודד איתם דרך קבע התווספה גם הפגיעה הזו להשחית את עמלם.

שדה החיטה שנרמס

חשבנו לכתוב את הפוסט הזה במטרה לגייס תרומות כדי לפצות אותם על השדה הרמוס. אבל כשסיפרנו להם על כך, הם סירבו בתוקף ואמרו שבעזרת אללה הם יסתדרו.

כמה מוזר שדווקא בגלל הבעיות וההתנכלויות לרועים נחשפנו לעולם המופלא הזה של רועי הצאן. לאנשים שמחוברים לחלוטין לאדמה ולמחזור הטבע וחיים כמו אבות אבותינו.

לרמוס את השדות שלהם ולמנוע מהם לרעות במקום בו הם רועים דורות על דורות, זה לרמוס רקמה טבעית ואנושית עדינה שהתפתחה במשך אלפי שנים.  מה מספרים לעצמם אנשי המאחז כדי להפוך את המעשה הזה להגיוני בעיניהם?

שניים חברינו בסמרה

ואנו, למרות המאמץ הגדול שאנו משקיעים, מרגישים ברי מזל שיצא לנו לטעום מאורח החיים הזה, שמבחינתנו, בני המערב, כבר אבד לפני שנים רבות.

להצטרפות לליווי הרועים בסמרה ובמקומות אחרים בבקעת הירדן כיתבו לנו.
בשבת הקרובה (2 לפברואר) נצא ליום נטיעות עם חקלאים בדיר איסתיא. מידע והרשמה כאן.

 

 

כשחיילים עזרו לי למצוא את החיבור שלי אל כל הברואים

ליווי רועים מח'ירבת סמרה

כתיבה: אביב

לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי אומר "לא!" לחיילים. זה היה בחצות הלילה בפאתי העיירה הפלסטינית עוג'ה שבבקעת הירדן. מה שקרה אחר כך היה אמירת "כן!" מהדהדת. בתוך סיטואציה של התנגדות ועימות שבדרך כלל מקצינה תחושה של אני נפרד גיליתי את החיבור שלי; ראיתי שריבוא אנשים נושאים אותי וחיים בתוכי. מה שבמבט ראשון נראה כמו המעשים שלי הוא בעצם הפעולות שהם פועלים דרכי.

אני ומתרגל נוסף הגענו אל החיילים קצת אחרי חצות הליל, כמה דקות אחרי שפשטו על ביתה של משפחה פלסטינית בפאתי עוג'ה, עיירה פלסטינית בבקעת הירדן. לברכת הערב טוב שלנו הם השיבו שאסור לנו להיות במקום ושעלינו להסתלק. עניתי שלדעתי זה דווקא הם שנמצאים היכן שאסור להם להיות. הם הודיעו שאם לא נעזוב יעכבו אותנו ויקראו למשטרה שתעצור אותנו. המשך קריאת הפוסט "כשחיילים עזרו לי למצוא את החיבור שלי אל כל הברואים"

חוסר ודאות בתל אלחימה

בששי הקרוב, 3 במרץ נצא שוב לבקעת הירדן. לא תמיד אנחנו מפרסמים כאן הזמנות לגבי תאריכי היציאה. כדי להצטרף אלינו בששי או לקבל הודעה לקראת היציאות הבאות לשטח אפשר למלא את טופס הרישום.

והנה הדיווח של תום מהפעילות האחרונה בבקעה.

חוסר ודאות בתל אלחימה
כתיבה: תום

ההגעה לבקעת הירדן תמיד מלווה בחוסר ודאות מסוימת. פינוי הריסות, ליווי רועים, מפגש עם קהילות חדשות, הגעה למאחזים חדשים – אופי הפעילות נקבע לא פעם בתנועה, לפי צו השעה ולפי ההתפתחויות האחרונות באזור. כך היה גם השבוע, וכשישבנו יחד להתכונן נפשית ליום שלפנינו, לא ידענו בדיוק לקראת מה אנחנו מתכוננים, אבל שיתפנו אחד את השנייה בתחושות ובציפיות שלנו, ניסינו להתמלא באנרגיות ויצאנו לפגוש את אנשי תעאיוש בצומת מחולה. המשך קריאת הפוסט "חוסר ודאות בתל אלחימה"