"אני לא יודע אם בחיים תחת כיבוש אפשר לצפות מאנשים להרגיש כמוני. אבל באופן אישי אני מרגיש חופש מוחלט. אני תמיד חופשי מבפנים … אולי זה בזכות האמונה שלי באלוהים … זה ממלא אותי בחופש אפילו תחת הכיבוש". (מתוך הראיון עם עיסא)
את עיסא סוּף פגשנו לראשונה לפני מספר שנים כשישראל הרסה שני בתים בכפר שלו, חארס. מאז פגשנו אותו מדי פעם בהפגנות ואירועים שונים. כשהכרנו אותו יותר למדנו שמאז שנת 2003 הוא מתרגל מדיטציה במסורת של טיך נהאת האן. עיסא הוא איש רב פעלים: הוא פעיל פוליטי שהיה עד לפני שנה יו"ר סניף הפתח בכפר שלו. הוא פעיל זכויות אדם שמהווה כתובת לפעילים ישראלים וזרים שמגיעים לאזור. והוא גם מביא את תרגול המדיטציה לחברה הפלסטינית דרך ימי תרגול ורטריטים שהוא מארגן.
נפגשנו לשוחח איתו על העשייה שלו. על מדיטציה ואסלאם, על אלימות ושקט, חופש וכיבוש, ישראלים ופלסטינים.
דמ"ח: איך התחלת לתרגל מדיטציה?
חברה ישראלית חשבה שזה יכול מאוד להועיל לי. היא ניגשה לעניין בהיסוס כי אני אדם דתי ומאחר שמדיטציה היא חלק מהבודהיזם היא חשבה שאולי אסרב. אבל ההצעה שלה דיברה אלי. אמרתי לה שכבר עשיתי מדיטציה בדרכים אחרות: למשל, הייתי יוצא להרים וצועק, מוציא את כל הכעס החוצה ומשחרר אותו. נהגתי גם לשבת בשקט לפרק זמן, נגיד חצי שעה. באותה תקופה לא ידעתי דבר על בודהיזם או על מדיטציה. זה משהו שהגעתי אליו לבד, פשוט לשבת בשקט. להמשיך לקרוא
