שיחה עם קצין פניות ציבור במנהל האזרחי בנוגע לצווי העקירה

אתמול הסכימו סופסוף במנהל האזרחי לתת לי לדבר עם קצין פניות הציבור שלהם. "הוא מיד יתקשר אליך", הם אמרו, ואכן כך היה.

בר: שלום.

אני: תודה שאתה חוזר אלי. אני מניח שאתה מכיר את עניין צווי העקירה בואדי קנה.

בר: כן, אנחנו מטפלים בזה כל הזמן.

אני: יופי, אז אני לא צריך לתת לך יותר מדי רקע. דיברתי היום עם עורך-הדין של הכפר. הוא פנה למחלקה הכלכלית של היועץ המשפטי שלכם וביקש דחייה בביצוע העקירות כדי שיוכל להגיש עתירה לבית המשפט. לא חזרו אליו.

בר: דווקא אישרנו לו את הדחייה.

אני: יופי! אלו חדשות טובות. אבל הוא לא שמע מכם ולא יודע על האישור הזה. הוא פנה אל נ' במחלקה הכלכלית והיא לא חזרה אליו.

בר: היא בעצמה אמרה לי שהיא אישרה את הדחיה.

אני: תוכל לוודא איתה ולהודיע לעורך הדין? מספר הטלפון שלו הוא …

בר: בסדר גמור.

אני: תודה. אם אנחנו כבר מדברים, אשמח לשמוע איפה עומד הבירור לגבי צווי העקירה. שלחתי אליכם פקס והתקשרתי מספר פעמים אבל אתם לא משיבים לפניות שלי.

בר: איזה פקס שלחת?

אני: פקס שקורא לביטול הצווים ומסביר מדוע הם פסולים. לדעתי קיבלתם את הפקס הזה מאנשים רבים.

בר: קיבלנו המון פקסים. את הפקס שלך אני לא מוצא.

אביב: אוקי. בכל זאת, מה קורה עם הצווים?

בר: אתה מכיר את המצב החוקי?

אביב: כן. אבל בלי קשר לחוק היבש יש כל מיני בעיות עם הצווים . אתה יודע שהמידע שרשות הטבע והגנים מוסרת בסיפור הזה אינו נכון?

בר: למה אתה מתכוון?

אביב: הם אומרים שהפלסטינים פוגעים באופן מכוון בשמורה בשנתיים אחרונות. אבל רוב המקרים שהם מספרים עליהם כלל לא אירעו בשטח השמורה. אני בדקתי את העניין הזה.

בר: לא מעניין אותנו מה הם אומרים. מה שמעניין אותנו זה החוק.

אביב: הם גם טוענים שהעצים נשתלו ב-9 החודשים האחרונים אבל מדובר בעצים שחלקם בני 7 שנים וכולם נשתלו לפני למעלה משנתיים.

בר: את זה אפשר לבדוק בתצלומים.

אני: ולי יש את התצלומים הללו ואני אומר לך שהעצים היו שם כבר לפני כמה שנים. הרט"ג לא צודקת כשהיא אומרת שמדובר בעצים בני כמה חודשים.

בר:  לא כל כך חשוב מה רט"ג אומרת. מבחינת החוק אפשר לעקור אותם גם אם הם לא בני כמה חודשים.

אביב: אפשר אולי, השאלה היא האם צריך.

בר: אתה מכיר את החוק?

אני: אני חושב שכן. קראתי את הצו הצבאי מספר 363 שנוגע לשמורות טבע בשטחים. אתה יודע שהכריזו את השמורה על אדמות חקלאיות פרטיות של אנשים בלי לשתף אותם בתהליך התכנוני?

בר: לפי החוק זו שמורה ואסור לשתול בה עצים.

אביב:אבל כשבתוך הקו הירוק מכריזים על שמורה איפה שיש אדמות חקלאיות משתפים את החקלאים בתהליך ומתחשבים בזכויות שלהם.

בר: ביהודה ושומרון יש חוק אחר.

אביב: זו בדיוק הבעיה לא? עובדה ש-20 ק"מ מואדי קנה (בתוך הקו הירוק א.ט.) יש חוק שדואג לזכויות של חקלאים.

בר: זה המצב.

אביב: אבל אפילו לפי החוק הצבאי, הוצאת הצווים הללו היא בעייתית מאוד.

בר: למה?

אני: כי כמה מאות מטרים מהעצים שלהם הוצאו הצווים יש מאחז שכולו בתוך שטח השמורה. ואותו אתם לא מתכוונים לפנות.

בר: אתה אומר שיש כאן בעיה של הוגנות?

אביב: אני הייתי קורא לזה בעיה של אפליה.

בר: את הטענה הזו תפנה אל שר הביטחון.

אני: למה?

בר: תפנה אותה אליו.

אני: אני לא מבין. קודם אמרת שאתם מתייחסים רק למה שהחוק אומר. עכשיו, אתה מסרב להתייחס למה שהחוק אומר.

בר: אני לא רוצה לענות לך בטלפון, תשלח לי פניה בכתב.

אני: אבל כבר שלחתי לפני חודש. ואפילו וידאתי טלפונית שהפקס שלי התקבל. אני לא מבין למה לא מגיעה לי תשובה על שאלה פשוטה כזו. למה אתם מתכוונים לעקור את העצים בשעה שהמאחז יכול להישאר בשמורה?

בר: אנחנו פועלים על פי סדרי העדיפויות.

אני: כלומר זה לא רק עניין חוקי, יש כאן שיקולים נוספים?

בר: אני לא ממשיך את השיחה הזו. תשלח לי פניה בכתב.

תשובת רשות הטבע והגנים

בעקבות הפניות לרשות הטבע והגנים, רבים מאיתנו קיבלו תשובה מיוסי ורצברגר שהוא היועץ למנכ"ל. אנו יודעים שגם בלשכת שר הביטחון בודקים איך להגיב לפניות ששלחנו יחד איתכם ומחכים לקבל את תשובתם.

כל הכבוד שנרתמתם למשימה הזו. הפניות המרובות עשו כנראה רושם ועל כך תעיד הן המהירות שבה התקבלה התשובה של רט"ג והן הניסיון הכן שלהם לשכנע אותנו שהם פועלים כשורה. מגיעה גם מילה טובה לרשות הטבע והגנים על התשובה המהירה והמפורטת.

אלא שלא רק שלא שוכנענו מתשובתם, התשובה שקיבלנו רק חיזקה אותנו בדעתנו שההחלטה לעקור את העצים איננה מוצדקת והתקבלה ממניעים לא נכונים.

למי שלא ראה את מכתב התשובה של רט"ג, הנה הוא כאן.

בפניה שלנו נמנענו בכוונה מלהכנס להיבט של השלטון הצבאי הישראלי והאם קיימת בכלל לגיטימיות לשלטון כזה לשנות יעוד של קרקעות. התגובה של רט"ג מזמינה שכן נתייחס להיבטים הללו אבל בכל זאת נשתדל לא לעשות כן כי לטעמנו הטיעונים הללו מדברים רק אל המשוכנעים מראש. לדעתנו, הדברים שנכתוב להלן משכנעים יותר ואף מבהירים מדוע "שלטון החוק" הצבאי אינו לגיטימי.

בהחלט ניכר שתגובת רט"ג היא רצינית ולשיטתם הגונה. אולם תגובה זו רחוקה מלהניח את הדעת.

נתחיל ממה שאין בתשובה של רט"ג: אין שום הסבר מדוע העצים צריכים להיעקר בשעה שמאחז – על כלי הרכב, ישור השטח, עקירת הצמחיה, הביוב והרחקת החיות שבו – יכול להישאר. אין גם התייחסות רצינית לעובדה שלצד הערך של שמירת טבע, חשוב ככל שיהיה, ישנו גם ערך הפרנסה והרכוש הפרטי של החקלאים הפלסטינים. הטענה המרכזית שלנו היא שישראל לא טרחה לאזן בין שני הערכים הללו. השרירותיות שבה "צו אלוף" – בניגוד להליך תכנוני אזרחי במדינה דמוקרטית – יכול להתעלם מצרכיהם של החקלאים הפלסטינים היא אחד הדברים שבגינם מדובר בשלטון לא לגיטימי. תשובת רט"ג גם מתעלמת מהטענה שלנו שמדובר בנטיעות שאינן חדשות. העצים הצעירים ביותר ניטעו לפני כשנתיים וצווי עקירה הוצאו גם לעצים בני 7. זו נקודה חשובה ונתייחס לה לקראת סיום הדברים.

במכתב התשובה יש פירוט רב של "עבירות" הפלסטינים: הם סירבו להתחבר לביוב, סללו כביש, ביצעו חציבות, יצרו שפוכות עפר ואפילו העמידו תחנת אוטובוס שאין בה צורך. אם לא די בכך הם עשו כל זאת "מסיבות פוליטיות". אכן, כל הפעולות הללו אסורות בשמורת טבע (דרך אגב, מאז שנות ה-80 ועד 2006 זרם הביוב של התנחלויות האזור אל תוך השמורה. הביוב של גינות שומרון ממשיך כנראה לזרום אליה. כמו כן נפרצה דרך מהתנחלות קרני שומרון אל לב השמורה). אבל מה הקשר בין פעולות אלו לבין גידול זיתים?
יתר על כן, הטענות פשוט אינן נכונות: הכביש המדובר שסלאם פיאד חנך והמנהל האזרחי נאלץ להרוס כלל לא נסלל בשטח השמורה אלא ליד הכפר קרוואת בני סחנין שמרוחק ממנה מספר קילומטרים.

בעצם מה שרט"ג אומרת לנו הוא שמתחולל כאן קרב על האדמות. הפלסטינים פועלים ממניעים "אינטרסנטים" ואילו רשות הטבע והגנים מנסה לעצור אותם. מעניין השימוש במילה הזו "אינטרסנטים": מי אם לא הרשויות הישראליות אמורות להבין ש"אינטרסים" לאומיים אינם פסולים (כל עוד הם לא מעפילים על כל שיקול אחר). אבל גם אם נקבל את הטענה של רט"ג הרי שהיא מוכיחה את הטענה שלנו: הכוונה לעקור את העצים אינה קשורה להגנה על הטבע אלא על מנת למנוע מהפלסטינים לחזק את הנוכחות שלהם באזור, אזור שעל פי פתרון שתי המדינות ("הצענו להם הכל") ממילא אמור להיות בשליטתם ושבכל מקרה נמצא בבעלותם הפרטית. רט"ג היא בעצם כלי של השלטון הישראלי להצר את רגליהם של הפלסטינים בתואנה של שמירה על הטבע.

למקרה שאנחנו נחשדים בחוסר אובייקטיביות, אתם מוזמנים להסתכל במצגת הזו שמצאנו בחיפוש באינטרנט. המצגת מפרטת שורה של מפגעים סביבתיים המסכנים את ואדי קנה. כפי שאפשר לראות מהמצגת מקור הסיכונים מתחלק בין פלסטינים לישראלים. מה שיותר חשוב לענייננו, הפגיעות העיקריות שהמצגת מונה כלל אינן קשורות לאנשי דיר איסתיה ולשטחים שהם מעבדים. כך שהחלק הזה בתשובת רט"ג אינו יכול להוות סיבה לגיטימית לעקירת העצים.

בכל זאת, רט"ג מציינת כמה דברים שבהם נטיעת הזיתים מהווה פגיעה ישירה בשמורה: עקירת צמחיה טבעית, ישור הקרקע, שאיבת מים וזיהום הנגרם מהסולר שמשמש להפעלת המשאבות. הפיתרון לחלק מהבעיות הללו הוא באחריות ישראלית: אם רוצים שהחקלאים יחדלו להשתמש במשאבות סולר ובכלל יפסיקו לשאוב את מי הנחל, מדוע שישראל לא תקים בואדי תשתית להשקיה? הרי להתנחלויות הסמוכות היא כן מספקת מים.

וכן, ישור השטח ועקירת הצמחיה הטבעית מהווים פגיעה סביבתית.
אלא שמתברר שפקח של רט"ג, אותו פקח שחתם על צווי העקירה אמר לחקלאים שאסור להם לשתול את עצי הזית אבל הם יכולים במקום זאת לזרוע חיטה. מידע זה, שומט לחלוטין את הקרקע מתחת לטענות רט"ג. שהרי גם לצורך זריעת חיטה יש צורך לעקור צמחיה, ליישר שטח, לשאוב מים וכו'. יתר על כן, בבירור שערכנו עם רכז של הקרן הקיימת לישראל, גוף שכלל לא נחשד באהדה לפלסטינים, התשובה היתה נחרצת: הרכז אמר שגידולי חיטה על החריש וההשקיה הכרוכה בהם יהוו פגיעה הרבה יותר רצינית מאשר נטיעת עצי זית. עוד הוא אמר, שמקובל שנטיעת עצים מחזקת את הבעלות על הקרקע. זאת בניגוד לגידול חיטה שאחרי הקציר נעלמת מהשטח. לאותו רכז לא היה ספק – הסיבה האמיתית לאיסור על נטיעת הזיתים, היא חיזוק הבעלות שנובע מהנטיעות.

נקודה אחרונה וחשובה: המכתב של רט"ג מסביר שצווי העקירה ניתנו לעצים שניטעו כחלק מ"פעילות אינטרסנטית" שמתקיימת בשנתיים האחרונות. לדברי המכתב מדובר על עצים שניטעו מאז "סילוק הפלישות הקודמות". "הסילוק" האחרון בשמורה התבצע בסתיו האחרון, לפני כ-7 חודשים. אלא שחלק מהעצים המדוברים ניטעו לפני 7 שנים. הצעירים שבהם ניטעו לפני שנתיים. למרות שכתבנו זאת במפורש במכתב שלנו, רשות הטבע והגנים בחרה להתעלם מכך לחלוטין. כפי שציינו במכתב שלנו גם תצלומי האוויר וגם גודל העצים מעיד על עובדות אלו.

לסיום, ראוי לציין שבקרב קבוצת הפעילים שלנו נשמעו גם קולות שמצרים על הפעילות החקלאית האינטנסיבית בואדי קנה והיו מעדיפים שהפעילות החקלאית בו תוגבל תוך כדי מציאת פתרון הוגן עבור בעלי האדמות. נכון להיום, הפגיעה בטבע מתווספת למחירים של הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. סדר העדיפויות שבו אינטרסים ישראלים נמצאים גבוה למעלה, אחריהם מופיעה החשיבות של שמירה על הטבע והרחק מאחור נותרים הזכויות והצרכים של הפלסטינים הוא סדר עדיפויות מעוות. מה גם שישראל הופכת את ההגנה על הטבע מערך חשוב למכשיר לשליטה בפלסטינים.

ברור לנו שבמצב הנוכחי כשמצד אחד ישראל מבקשת לדחוק את רגלי הפלסטינים ומצד שני האבטלה בשטחים הפלסטינים הופכת את שיקולי הפרנסה לעדיפים על פני שיקולים אחרים, אי אפשר לצפות שחקלאים פלסטינים ימנעו מפעילות חקלאית. חשוב שנבין שלא מעט פעמים הפגיעה הסביבתית הנגרמת על ידי חקלאות פלסטינית היא גם תוצאה של מדיניות ישראלית. למשל, אחד החקלאים שקיבל צו לעקור את עציו הוא אדם שעבד בעבר אצל מעסיקים ישראלים עד שאישור העבודה שלו נלקח ממנו. כשניסה לברר למה האישור בוטל הוא לא קיבל תשובה ובמקום זאת הציעו לו בשב"כ "תעבוד בשבילנו", כלומר שיהיה משת"פ של השב"כ. הוא היה מעדיף לחזור לעבוד אצל ישראלים אבל מכיוון שזה לא אפשרי ומכיוון שיש לו ילדים שהוא צריך לפרנס הוא שתל לפני 3.5 שנים עצי זית.

אנחנו מבררים מה הדרך המוצלחת להתמודד עם הפער בין טענות רט"ג לבין המידע שהבאנו כאן. עדכונים בהמשך.

קונים עצים לאהוד

בשבוע שעבר שלחנו פקסים לאהוד ברק, לראש המנהל האזרחי למנכ"ל רשות הטבע והגנים ולבעלי תפקידים נוספים. הסברנו מדוע אין שום הצדקה לעקירת עצי הזית. היום קיבלנו תשובה ממנכ"ל רט"ג. נפרסם אותה כאן בקרוב ואנחנו מחכים לתשובות של הגורמים האחרים.

בינתיים, החברים שלנו מסנגהה-סווה יצרו פעולה נחמדה מאוד לתמוך בחקלאים של דיר איסתיה ולאפשר לאהוד ברק לקחת בה חלק. הם מציעים שנקנה לאהוד ברק עץ זית ונתרום אותו בשבילו לטובת החקלאים בדיר איסתיה.

בקישור הזה תמצאו תיאור של סיפור העצים וצווי העקירה ולאחריו אפשרות לקנות ב-15 ש"ח שתיל של עץ זית (אפשר כמובן לדלג על הטקסט, אותו אתם מכירים, ולגלול ישר לקניה. התשלום מאובטח). כמו כן תוכלו לשלוח מסר לאהוד ברק. את העצים נמסור לחקלאים בדיר איסתיה. נקווה ששר הביטחון יבין ששתילת עצים היא אופציה הרבה יותר מוצלחת מעקירתם.

ועוד כמה עדכונים מדיר איסתיה:

עצי הזית - יעקרו או לא? צילום, מ. קיים
עצי הזית – יעקרו או לא? צילום, מ. קיים

בסוף השבוע האחרון 15 מאיתנו היו עם סנגהה-סווה ברטריט של עבודה והתבוננות בדיר איסתיה. ניקינו יחד עם כמה אנשים מהכפר בסביבה של אחד המעיינות, קרוב לחלק מהעצים אליהם מכוונים צווי העקירה. זו היתה דרך נוספת להפגין את המחויבות שלנו ושל אנשי הכפר למנוע את העקירות. זה לא מובן מאליו להעביר את היום באיסוף זבל ולא לכולנו זה התחבר לדימוי שיש לנו על אקטיביזם ועל מאבק נגד אי צדק. אבל זה היה סוף שבוע בעל ערך.

במהלך סוף השבוע קרו דברים משמחים נוספים: לשמחתנו גיוס הכספים לכסא הגלגלים של לינא הוכתר בהצלחה. ביום ששי קנינו את הכסא והבאנו אותו ללינא. זה היה מרגש מאוד וכל בני המשפחה של לינא – מהסבתא ועד לאחיינים שלה – התאספו כדי להיות נוכחים באירוע. לינא יכולה עכשיו להניע את עצמה ממקום למקום. היה מקסים לראות את האחיין בן ה-10 שלה מעביר את הכסא מעל מדרגה שבין שני חדרים בבית. תודה לכל מי שתרמו מכספם. בקרוב נשלח לכם מייל עם פרטים נוספים ותמונה של לינא בכסא שעזרתם לקנות.

בהזמנתנו הגיעו לכפר בשבת כירופרקט ורופא משפחה לבמשך חצי יום טיפלו בקרוב ל-20 איש. מצד אחד המסירות של שניהם היתה מעוררת השראה. מצד שני האנשים הרבים שהגיעו על מנת לקבל מהם טיפול היו המחשה למצב הקשה שבו אנשים אינם יכולים לקבל טיפול רפואי שמגיע להם. אנחנו מקווים להצליח לקיים חצי יום טיפולים כזה כל חודש. מטפלים/ות ורופאים/ות שמעוניינים לתרום מהידע והיכולת שלהם מוזמנים מאוד לכתוב לנו.

לפני מספר חודשים חיברנו בין קואופרטיב אוכל לבין החקלאים בכפר ומאז הם קונים מהם את שמן הזית שהם מוכרים. מעבר להיבט הכלכלי היה חשוב לנו שלקוחות הקואופרטיב יהיו מודעים לסיפור של הכפר ולשמחתנו אנשי הקואופרטיב צירפו לשמן טקסט קצר שכתבנו. כאשר קיבלנו את המידע על צווי העקירה, הם אף הפיצו את הדיווחים שלנו. השבוע פנתה אלינו אישה שמצלמת סרט על הקואופרטיב וביקשה לנסוע איתנו לדיר איסתיה ולצלם. למרות שהעניין המקורי שלה היה שמן הזית, הרי שמבחינת התזמון היה ברור שהיא תצלם גם בואדי קנה ותביא את הסיפור של סכנת העקירה. אז גם זה קרה בסוף השבוע ואנחנו מצפים לסרט הקצר שהיא מתכוונת לערוך.
מאוד קיווינו שדרך מכירת שמן הזית בישראל נצליח לעורר מודעות לגבי מציאות החיים תחת שלטון ישראלי בדיר איסתיה ובשטחים בכלל. מבחינה זו צילום הסרט הוא התגשמות נפלאה של הציפיות שלנו והוכחה שגם מעשים צנועים מביאים לתוצאות חשובות.

אסיפה בואדי קנה
אסיפה בואדי קנה

שולחים פקס – "לא לעקירת העצים בואדי קנה"

בשבוע שעבר נתנו 8 סיבות כבדות משקל מדוע אין לעקור את עצי הזית בואדי קנה.
כעת אנו רוצים שתעזרו לנו להסביר זאת גם למקבלי ההחלטות בצה"ל, במנהל האזרחי וברשות הטבע והגנים.

ניסחנו מכתב ונשמח אם כמה שיותר מאיתנו ישלחו אותו לגורמים שלמטה. שליחת פקס היא אפקטיבית יותר מאשר משלוח מייל אשר אפשר להתעלם ממנו על ידי לחיצת "delete" קצרה. ראו בהמשך את הקישור לאתר חינמי לשליחת פקסים.

אהוד ברק, שר הביטחון, בפקס  03-6976218
אלוף איתן דנגוט, מתאם הפעולות בשטחים, בפקס 03-6976306
תת אלוף מוטי אלמוז, ראש המנהל האזרחי, בפקס 02-9977341
אלי בר-און, היועץ המשפטי של המינהל האזרחי, 02-9977326
שאול גולדשטיין, מנכ"ל רשות הטבע והגנים, בפקס 02-5005433
מוטי שפי, קמ"ט הרשות לשמירה על הטבע והגנים הלאומיים, מרחב שומרון 02-6259783

דרך האתר החינמי הזה תוכלו לשלוח אליהם פקס מהמחשב שלכם בכמה צעדים פשוטים:
1) העתיקו את נוסח המכתב שלמטה אל תוך תיבת הטקסט ( אפשר להעתיק אותו בנוחות מכאן)
2) כמובן אפשר גם לשנות את הנוסח ולשלוח פניה אישית שלכם.
3) הוסיפו את שמכם ופרטי ההתקשרות איתכם בתחתית המכתב.
4) הזינו את מספרי הפקס הרשומים למעלה. מכיוון שאפשר לשלוח רק ל-3 נמענים בו-זמנית תצטרכו לשלוח את המכתב פעמיים. זכרו לשמור על המחשב שלכם את השינויים שהכנסתם למכתב על מנת שלא תצטרכו לשכתב שוב בשליחה השניה.
5) הכניסו את כתובת המייל שלכם, סמנו שקראתם את התקנון ושילחו.

נחכה לשמוע את תגובתם של בעלי תפקידים אלו. במידה ואתם מקבלים תגובה כזו בבקשה כיתבו לנו או פרסמו אותה כתגובה לרשומה זו.
שיהיה לנו בהצלחה.

לכבוד:

אהוד ברק, שר הביטחון
אלוף איתן דנגוט, מתאם הפעולות בשטחים
תת אלוף מוטי אלמוז, ראש המנהל האזרחי
אלי בר-און, היועץ המשפטי של המינהל האזרחי
מנכ"ל רשות הטבע והגנים, שאול גולדשטיין
מוטי שפי, קמ"ט הרשות לשמירה על הטבע והגנים הלאומיים, מרחב שומרון

הנדון: קריאה לביטול הצווים המורים על עקירה של כ-2000 עצי זית של תושבי הכפר דיר איסתיה הממוקמים בשטח שמוגדר כשמורת טבע בוואדי קנה.

שלום רב,

ברצוני למחות בפניך כנגד צווים המורים על עקירה של כ-2000 עצי זית באדמות הכפר דיר איסתיה. הצווים הוצאו על ידי קמ"ט הרשות לשמירה על הטבע והגנים הלאומיים ונתלו במטעי הזיתים. שם הם נמצאו על ידי 10 חקלאים בתאריך 25/4/2012. עקירת עצי הזית הללו שחלקם כבר מניבים פרי, מנוגדת לרוח החוק הישראלי, ופוגעת אנושות בזכות הקניין של החקלאים כמו גם ביכולתם לפרנס את משפחותיהם. אבקש שתפעל לביטול הצווים במהירות האפשרית.

מדובר באדמות אשר היו מעובדות על-ידי הכפר במשך דורות ואשר נמצאות בואדי קנה. בשנת 1983 ישראל הכריזה על ואדי קנה כשמורה. הדבר נעשה באמצעות צו צבאי, ללא תהליך תכנוני מקיף ומבלי להתחשב בכך שמדובר באדמות פרטיות שמשמשות את בעליהן לחקלאות ופרנסה. כך, הוגבלה מאוד זכותם של החקלאים לעבד את אדמותיהם. מעבר לשרירות הלב שבהתנהלות זו, ישנן מספר סיבות נוספות לביטול הצווים: העצים הנ"ל ניטעו לפני 2-7 שנים. הוכחה לכך נמצאת בתצלומי אוויר שיש בידי החקלאים. גם גודלם של העצים מעיד על גילם. לא נהוג לעקור עצים מעבר לשנה אחרי שניטעו, על אחת כמה וכמה לאחר שהחלו להניב פרי.

יתר על כן, מאחז אלוני שילה על 22 מבניו נמצא בשמורה אולם לא נעשית כל פעולה לפנותו ממנה. בהתנחלויות הסמוכות, ישנם מבנים אשר ממוקמים בתוך השמורה. הכוונה לעקור 2,000 עצי זית תוך ההתעלמות מהמאחז וממבני ההתנחלויות הנ"ל הינה אפליה בוטה בין פלסטינים ליהודים וספק אם תעמוד במבחן בית המשפט.

כמו כן עצי זית אינם מהווים פגיעה בשמורת הטבע. מדובר בעץ מקומי ולא בזן זר שהובא מארץ רחוקה. בדו"ח משנת 2002 של ועדת מומחים שמינה המשרד להגנת הסביבה ("מדיניות וכלים לשמירה על שטחים פתוחים") נכתב בפירוש שלעתים אדמות חקלאיות מסייעות בשמירה על ערכי טבע לא פחות מאשר שמורות טבע. בכתבה שפורסמה לאחרונה בהארץ נסקר מחקר מדעי שהעלה שדווקא החקלאות המסורתית באזור דרום הר חברון היא זו שאפשרה את הישרדותם של מיני צמחים שנכחדו באזורים אחרים בארץ, כולל בשמורות טבע.

הזדעזעתי כששמעתי שהמינהל האזרחי מתכוון להביא לעקירה של 2000 עצי זית. מעשה כזה של הרס והפגיעה הקשה בעמל הכפיים של עובדי אדמה הוא בלתי נתפס בעיניי . זו התנהלות שמנוגדת ברוחה לחוק הישראלי האוסר על עקירה של עצי זית (פקודת היערות 1926, סעיף 15). היא מנוגדת גם לרוח היהדות כפי שנכתב בספר דברים כ' 19: "לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ועליו לא תכרת, כי האדם עץ השדה".

אבקש ממך לפעול לביטול הצו הדרקוני הזה. ביטול הצו יהיה ביטוי לשיקול דעת מוסרי של המינהל ואני בטוח שהוא ויזכה להערכה של תושבי הכפר , של הציבור הישראלי, ושל פעילים בין-לאומיים שכבר ערים לסכנת העקירה.

בברכה,

שם:

טלפון:

דוא"ל: