סיור דהרמה לאזור דיר איסתיא

הפעילות שלנו בדיר איסתיא , גם אם יש בה אתגרים, היתה מאז ומתמיד מתגמלת מאוד.
אבל בחודשיים האחרונים – כשהאלימות, העוינות והפחד דומיננטים – ההגעה לדיר איסתיא נהייתה בעלת ערך עוד יותר גדול: לראות איך גם בזמן הקשה הזה השותפות והקירבה בינינו לבין המכרים שלנו שם לא נפגעות ואפילו מתחזקות. האפשרות לפעול ביחד עם אנשי הכפר היא אחד ממקורות התמיכה הגדולים שלנו.

לכן זה מאוד מיוחד להזמין לסיור הדהרמה בעוד פחות מחודש ולחלוק עם אנשים נוספים את מה שנבנה בינינו לבין תושבי דיר איסתיא.

יום תרגול בשטח – סיור דהרמה עם כריסטופר טיטמוס, יונתן דומיניץ ולילה קמחי לדיר איסתיא
יום חמישי 18 בספטמבר 9:00-17:00

הצטרפו לסיור מיוחד שהוא הזדמנות לתרגל התבוננות, הקשבה וחמלה תוך כדי לימוד על המציאות בשטחים שמעבר לקו הירוק. המפגש הישיר עם מציאות החיים שנפגוש הוא הזדמנות לחדור מבעד למחסומים של פחד, דעות ואידיאולוגיות.

דווקא עכשיו, כשהעוינות וחוסר האמון גדולים כל כך, חשוב לראות שיש גם דרך אחרת

מסיור קודם לאזור דיר איסתיא

מסיור קודם לאזור דיר איסתיא

שמאפשרת הבנה, דיאלוג ועשייה משותפת. הסיור מבוסס על הקשר המתמשך שלנו עם תושבי דיר איסתיא והוא יתקיים כיום תרגול: במקביל ללימוד אודות המציאות הפוליטית נתבונן פנימה על האופן בו אנו פוגשים את המציאות הזו. הסיור הוא לאזור בטוח שאנו מבקרים בו כבר כמה שנים, מספר פעמים כל חודש.

 

זו הזדמנות להיפתח אל מורכבות שיש בה דוקהה רבה ולשאול את עצמנו באומץ כיצד נבחר להתמודד עם הדוקהה הזו ועם החלק שיש לנו בקיומה. נעשה זאת תוך שאנו מקבלים תמיכה מכריסטופר, יונתן ולילה ומהסנגה שאיתנו, כמו גם מהיכולת שלנו לעצור ולהפנות את תשומת הלב למתרחש בתוכנו: הסיור יכלול גם זמן להתבוננות, שיתוף ועיבוד.
בסיור נלמד על האזור ועל האינטרסים הישראלים שבו. נפגוש ונדבר עם אנשים מהכפר על מציאות החיים שלהם והאופן בו הם מושפעים מהחיים תחת שלטון ישראלי. הסיור יכלול גם פרקי זמן נכבדים של מדיטציה, שיתוף ועיבוד.

 

תוך כדי הלימוד על המציאות הפוליטית נתרגל איכות של התבוננות והקשבה למתרחש בתוכנו. נשמע על המתרחש בכפר – ונבחין מה זה עושה ללב שלנו. נפגש עם תושבים ונהיה רגישים לאופן בו אנו מגיבים לדבריהם. נלמד על מה שקורה כאשר ישראלים ופלסטינים מסכימים לפעול יחדיו ונשאל את עצמנו מה היא פעולה נכונה במציאות של סכסוך אלים. לאורך היום נעצור לזמנים של רפלקציה, עיבוד ושיתוף.

 

זו הזדמנות מיוחדת למתרגלים ומתרגלות שבדרך כלל חוששים לבקר בכפרים פלסטינים, להיעזר בנוכחות של מורים וסנגהה מתרגלת כדי להשתתף בסיור. כמובן, המעוניינים יוכלו להצטרף לפעילות המתמשכת של דהרמה מעורבת חברתית ולשלב בין תרגול לפעילות שלום. אפשר להזמין גם בני זוג וחברים אשר יש להם עניין בסיור כזה.
ניסע יחד באוטובוס שכור מתל אביב. פרטים מלאים על נקודת המפגש ותכנית הסיור נשלח למי שירצו להירשם.

 

לפרטים נוספים והרשמה כיתבו לנו
עיזרו לנו להפיץ את האירוע על ידי שיתוף האירוע בפייסבוק

 

מדיטציה בואדי קנה בסיור קודם

מדיטציה בואדי קנה בסיור קודם

 

רטריט דהרמה ומעורבות חברתית 25-29 בספטמבר

 

להגדלה ליחצו על התמונה.
לאירוע בפייסבוק ולהרשמה גללו למטה.

הזמנה רטריט ראש השנה 2014

להרשמה מלאו את הפרטים בטופס כאן
עיזרו לנו להפיץ את הרטריט דרך הפייסבוק

 

איך יצרתי אחדות בעם והתבאסתי: שיחה על תרגול מטהה

מאת איתן

כמו רובנו, אני נקלע לשיחות עם מכרים על "המצב". כלומר, יוצא שאנשים שאני מכיר מנהלים שיחות איתי על מוסר, גם אם הם לא תמיד רוצים להודות בכך. אתמול התנהלה שיחה כזאת ביני ובין מכרה, אמו של ילד בן 3 שבא אלינו הביתה לשחק עם בתי. נקרא לו עידו. המכרה הזאת – נקרא לה דרורה – היא משכילה ונעימת הליכות, עם דימוי עצמי של אדם ליברלי, המחויב לערכים אוניברסליים. להלן השיחה, למיטב זכרוני, ומחשבותיי בעקבותיה.

דרורה: שמעתי מזוגתך שאתה נוסע לריטריט ויפסאנה. עשית את זה כבר? איך זה? הייתי רוצה לנסות פעם.
אני: יאללה, אפשר כאן בשכונה. יש קבוצה שמתרגלת מטהה. מטהה זה צורת תרגול שבה אתה מתרגל אהבת חינם לעצמך, לסובבים אותך, ובעצם, לכל היצורים החיים.
דרורה (צוחקת קצת): זה נשמע כמו הגננת של עידו, שאמרה לו שאם רק נאהב את חמאס, לא תהיה יותר מלחמה.
אני: נשמע לי די נכון מה שהיא אומרת. מה, לא?
דרורה: אני לא חושבת. עכשיו יש מלחמה, ובמלחמה יש הרג. גם אם זה עצוב.
אני: גם אם זה נשים וילדים? ובכלל חפים מפשע? ובכלל, למה שהרג יפתור משהו?
דרורה: כן, גם אם זה ילדים.
אני: יעני, אם הייתי הורג עכשיו את עידו, ילד בן 3, היית אומרת שזה מוצדק? שזה לגיטימי?
דרורה (פרצוף רציני ועצוב): כן, זה מוצדק.

אני (מרגיש כאילו חטפתי אגרוף לבטן): אופה, תראי מה השעה. אני זז לקנות סיגריות, אחזור עוד מעט. אם לא נתראה, נחמד שבאתם לבקר.

בזמן שהלכתי למכולת, ניסיתי לעבד את השיחה הזאת. מצד אחד, אדם מהקאסטה שלי. ילדינו סדקחברים. מצד שני, ראיית עולם הפוכה משלי. עד כמה שאני מבין אותה, נראה לי שלה יש ראיית עולם דומה מאוד לזו שהיא מייחסת לחמאס: הרג הוא מוצדק אם זה משרת מטרה ראויה או חשובה מספיק. מצאתי שהמחשבות שלי חוזרות ומתבייתות על השוני המוחלט ביני ובינה. שוני זה עורר בי שוב את תחושת הבידוד, שוב את הרצון לקחת את המשפחה שלי ולעוף מהמקום הזה.

אבל לא שכחתי שהשיחה התחילה כשיחה על תרגול מטהה. שוני מוחלט? בעצם, לא. דווקא רב הדמיון בינינו. שנינו גרים באותה שכונה, לשנינו יש בן ובת, שלומדים באותו בית ספר. שנינו ישראלים, יהודים. שנינו בני אדם. שנינו חיים ממש עכשיו. שנינו נושמים, כמו כל היצורים החיים. שנינו רוצים לחיות בשלווה, באהבה ובהבנה. שנינו רוצים לחיות בשלום. שנינו נמצאים בפחד, בכעס, ובבלבול לנוכח האלימות וחוסר התקווה.

ואז באו המחשבות על המחשבות: מה זו האחדות בעם הזאת? מה זה "שנינו ישראלים, שנינו בני אדם?" חרטא. היא הרי חושבת שרצח ילדים זה דבר שאפשר, באיזה שהוא עולם של מוסר, להצדיק. שוב המחשבות האלה עוררו בי אכזבה וכעס, בעיקר על עצמי: למה אני כל כך רפה מבחינה מוסרית? למה המצפן המוסרי שלי כל כך מקולקל? למה אני חושב שאני שונה ממנה? הרי שנינו רקובים באותה מידה.

לפי שעה, אין לי פתרון, ואני חושש שמחשבות על מחשבות על מחשבות לא יועילו. עליי להכיר בעובדה שיש אנשים שחושבים כמוה, ובעובדה שעליי לחיות איתם, כמו שעליי לחיות עם כל האנשים, בין אם חושבים כמוני ובין אם לאו. עליי להכיר בעובדה שאין הבדל ביני ובינה, ובו בזמן, יש הבדל ביני ובינה.

אולם אחרי העובדות שעליי להכיר בהן, נותרת שאלה: מה עליי לעשות? כיצד אני משנה את המציאות הזאת, גם אם במעט? האם התובנות שמתהוות מתוך תרגול מטהה הן עקרות, או שמא הן עשויות להוות תשתית לשינוי, קטן ככל שיהיה, שאוכל לעשות בחברה שלי?

יש לי רעיונות מעשיים: אולי להתקשר אליה, להזמין אותה לקפה, לנסות לברר את הדברים ולקוות שמשהו בה יזוז לכיוון האמון בדרכים בלתי אלימות, לכיוון האמון בבני אדם. אולי לקיים מפגש הורים בבית הספר, לדבר על חינוך לערכים בעת זוועות. אולי. אבל בינתיים, בחזרה לחיים, בחזרה לתרגול.

חמלה היא ברירת המחדל

תחילה תזכורת לגבי השבת הקרובה: להיות שלום? יום תרגול ופעולה. דף האירוע בפייסבוק.
הצטרפו אלינו.

מכתב על המלחמה בעזה / סטיבן פולדר

(תרגמה אביגיל גרץ – המכתב נשלח לפני שבוע אךהוא רלבנטי גם כעת כשהלחימה פסקה)

 

המצב בעזה הוא מצב הרה אסון. תושביה של עזה חווים סבל בל יתואר כמו גם מחסור ואובדן קשים. זוהי טרגדיה המתרחשת ומתמשכת ממש לנגד עיננו. רבים מאיתנו מרגישים זאת כל יום בלב ובגוף שלנו שמהדהדים את הכאב. גם בישראל יש כאב וסבל. רבים סובלים על בסיס יומיומי מירי טילים, סירנות מתמשכות וחרדות לגורלם של הצעירים המשרתים בצבא או במילואים, כמו גם פחד על עצמם. בישראל זהו פחד לאומי מוכר אשר נועל פחות או יותר את כל האוכלוסייה הישראלית היהודית ומכניס אותה לתודעת הישרדות – 'זה או הם או אנחנו' – ולתמיכה גורפת בפעולה צבאית יהיה מחירה אשר יהיה. מצב זה יוצר אתגר עצום לאנשים שמאמינים בגישה אחרת. הנה כמה הצעות: להמשיך לקרוא

את הדרך מאיתנו לדיר איסתיא אי אפשר לחסום

אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו יכולים לעשות בימים הללו הוא להמשיך ולבקר את השותפים הפלסטינים שלנו. דווקא עכשיו, כשרוב הישראלים ורוב הפלסטינים אומרים שהם תומכים במלחמה, דווקא עכשיו כשמול מכונת המלחמה ורוחות השנאה העשייה שלנו נראית קטנה ושולית – הסולידריות בינינו יקרה מתמיד: לשמוע מה הם חושבים, לספר מה אנחנו מה מרגישים, להתגבר על הפחד שהשטחים הם על סף בעירה ושאולי בדרך נחטוף אבנים ולשבור שוב ושוב את האשליה הכל כך חזקה של "אנחנו" ו"הם".

בתוך הפעילות האינטנסיבית של הימים הללו קשה למצוא זמן לשבת ולכתוב. ושטף האירועים כבר השכיח ממני הרבה ממה שהיה חשוב לתעד ולפרסם.
אז מה שיש כאן זה דיווח קטן וחלקי מהביקור שלנו שלשום בדיר איסתיא. בצהרים סיפרו לנו שיום קודם לכן הצבא חסם את כביש היציאה מהכפר ולכן הגענו לביקור סולידריות. מספרים לנו שחסימת הכביש באה כנראה בעקבות ידוי אבנים על רכבים ישראלים (מתנחלים) בכביש הראשי ליד הכפר. החסימה מכוערת אסתטית ומוסרית. אפילו מפרספקטיבה ישראלית צרה היא לא יכולה להביא תועלת. לא רק שמדובר בענישה קולקטיבית, לא רק שהצבא הגיע כבר לעצור שניים מתושבי הכפר –  החסימה לא תמנע ידוי אבנים שהרי מיידי האבנים אינם יוצאים למשימתם ברכב. במקום זאת, הכוחנות של הצבא מספקת עוד סיבה לזעם, מחנכת עוד ילדים פלסטינים שישראל מתנהגת באכזריות. ויש סיכוי סביר שסביב החסימה הזו יתפתח חיכוך שבו יהיו נפגעים – פלסטינים או ישראלים. דרך אגב, המסגד בכניסה לכפר הוצת השנה בידי ישראלים ושנה קודם לכן רוססו עליו כתובות שטנה. המציתים לא נתפסו והיציאה משום התנחלות לא נחסמה.

חסימת כביש היציאה מדיר איסתיא

חסימת כביש היציאה מדיר איסתיא

אנשים בכפר מאוד שמחים שהגענו דווקא עכשיו. היום מתקיים קמפיין אינטנסיבי לאיסוף תרומות למען תושבי עזה ורבה אנשים נמצאים ברחוב. אנשים שאנחנו מכירים עוצרים אותנו, שואלים מה חדש אצלנו. עשינו גם כמה הכרויות חדשות. אנחנו עוצרים ליד האוהל שהוצב במרכז הכפר לאיסוף התרומות למען תושבי עזה. בתוך האוהל נערמות שישיות של בקבוקי מים.

אנחנו נכנסים לאחד הבתים, שם מתאספת החבורה שהתרוצצה כל היום לגייס תרומות מתושבי הכפר. נאסף סכום כסף יפה וגם מוצרים שונים כמו שמן זית וכמובן מים. אבל בגדול האווירה קשה. מול ההרג וההרס התרומות שגייסו הן טיפה בים. ובתמונה הגדולה הם יודעים שהעתיד לא יביא איתו דברים טובים. מישהו שאיננו מכירים מספר לנו שאביו נאבק כדי שישראל לא תיקח את אדמותיו וישב על כך בכלא. גם הוא, אחרי אביו נאבק להגן על האדמות וגם הוא נכלא כשהיה בן 17. הוא בטוח שכך גם יהיה עם הבן שלו.

הם מתכננים להפסיק את החשמל בכפר ל-30 דקות בלילה כהזדהות סמלית עם תושבי עזה שאין להם חשמל. מדברים על הפגנות צפויות – הפגנה נגד החסימה ביציאה מהכפר והפגנה אחרת בעיירה הסמוכה.

בביקור הזה קרה הרבה יותר מכפי שאני מצליח לתאר. מצד אחד המחיצות האוביקטיביות גבוהות מאי פעם. אבל בו בזמן, אנחנו וחברינו מדי איסתיא חודרים דרכן שוב ושוב. וכך נמשיך.

——————

עדכון 3/8 אתמול בערב התושבים פתחו את החסימה. הצבא לא הגיע ולא היה כל עימות.

להיות שלום? יום תרגול ופעולה

להיות שלום?
יום תרגול ופעולה
בהנחיית מורות ומתרגלות מקהילת הדהרמה בישראל
שבת 9 באוגוסט 18:00-10:00

עזה בוערת, ישראל בוערת. איך אנחנו מגיבים לאש הזו? מוסיפים חומרי בערה? מתרחקים מהלהבות? יש אפשרות נוספת. יש הזדמנות בלב המשבר…

אנחנו מזמינים אתכם ליום של תרגול, לימוד ויציאה משותפת אל המרחב הציבורי. לאורך היום נפתח בהירות לגבי מה שמתחולל בימים אלו בנפשנו ומסביבנו. נאפשר לעצמנו לפגוש כאב ולהתמיר אותו לפעולה מיטיבה, עם קרובים ורחוקים.

Burma monks protest

10:00 – 13:00 תרגול – מדיטציה, שיחת דהרמה ומעגלי שיתוף על מה שעובר עלינו בימים האלה.
14:00 – 17:00 לימוד – הבנת הדינמיקה של קונפליקט והצעדים האפקטיביים במעבר מתודעה שמעצימה את הסכסוך לתודעה שמאפשרת פיוס.
17:00 – 18:00 יציאה למרחב הציבורי – הליכה שקטה ברחובות תל אביב (נסיים ב"כיכר השלום" של פורום המשפחות השכולות, ברחבת הסינמטק)

מתי: יום שבת, ה-9 באוגוסט, 10:00 – 18:00.
אפשר להגיע לכל היום, או לחלקים ממנו (נא להצטרף בתחילת פעילות ולא באמצע)
איפה: "פלא", רח' ריב"ל 25, תל אביב

נא להירשם מראש דרך הקישור הזה
מוזמים להירשם לדף האירוע בפייסבוק ולשתף לחברות וחברים

האירוע מתקיים על בסיס דאנה (נתינה נדיבה) לכיסוי שכירת האולם ותמיכה בהמשך הפעילות
נא להביא חולצה לבנה להליכה ומנה צמחונית לארוחת צהריים משותפת.

 

אלו ההצדקות וזו העבודה

יש כל כך הרבה הצדקות למלחמה בעזה

מתוך האתר שיחה מקומית

מתוך האתר שיחה מקומית (להגדלה, ליחצו על התמונה)

כי הם יורים עלינו טילים
כי אנחנו לא מתכוונים לפגוע באזרחים
כי לא היתה לנו ברירה
כי הם התחילו
כי פינינו את עזה
כי עכשיו צריך אחדות
כי הם מתחבאים מאחורי אוכלוסיה אזרחית
כי הם רוצים להשמיד אותנו
כי אנחנו הצבא הכי מוסרי
כי האיסלאם המטורף משתולל בכל המזרח התיכון
כי אנחנו רוצים שלום
כי הם לא
כי הם ארגון טרור
כי הסכמנו להפסקת אש
כי הם לא
כי לחמאס לא אכפת מהאזרחים שלו
כי נתניהו לא מיהר עם פעולה קרקעית
כי השמאלנים נורא מתלהמים
כי החיילים שלנו נהדרים

והתוצאה של כל ההצדקות הללו היא 13 יום (והספירה ממשיכה) של הפגזות וטילים, 18 חיילים ישראלים ו-2 אזרחים ישראלים הרוגים (הספירה ממשיכה) ומעל 350 פלסטינים הרוגים (והספירה ממשיכה) כ-80% מהם אזרחים. ומי יודע כמה פצועים? ופחד ושנאה ולבבות שהתעוותו.
אפשר להראות שחלק מהטענות ברשימה שלמעלה לא מדויקות. אפשר להראות איך גם אם הן נכונות מלחמה והתקפה אינן המעשה המתבקש מהן.

אבל בואו נעשה דבר אחר.

האם משהו מהטיעונים שלמעלה מרגיש נכון? מרגיש כמו הצדקה? אפילו קצת?
בואו נהיה כנים עם עצמנו, אם משהו שם נראה לנו כמו נימוק מוצדק או מוצדק למחצה בואו לא נכחיש את זה.

האם יש בי משהו שמצדיק את ההרג הנורא הזה (שכולל 74 ילדים וילדות)?
האם יש בי משהו שמצדיק את ההרג הנורא הזה?!

מההצדקות הללו ראוי שנשתחרר. זו העבודה.
והשחרור הזה יכול להתרחש דרך התבוננות, דרך מידע ומודעות פוליטית, דרך פתיחה של הלב ודרך פעולה נכונה לסיום הלחימה.

זו העבודה.
——————————————

גם השבוע מתקיימות שתי התכנסויות של קהילת הדהרמה נוכח הלחימה, ההרג והאווירה הקשה השורה עלינו.

לילה ויואב מזמינים להתכנסות בירושלים: "נשב יחד חצי שעה, ואז נשתף, נשמע אחד את השניה, נעמיק יחד בדהרמה בעיתות של מלחמה וננסה להבין יחד מה יש לנו כאנשי דהרמה לתרום אחד לשניה, לעצמנו ולעולם בזמן שכזה ומה שלום הלב שלנו.
יום שני בשעה 20:00 עד 22:00 בגן שמעל החניון בעין כרם, מול מסעדת כרמא

מיילס, רני וחברים נוספים מזמינים להתכנסות בתל אביב: נציע חלל פתוח בו נעלה את החכמה והחמלה של הדהרמה כתמיכה בזמן מאתגר זה. יחד נשאל – כיצד אפשר לשמור על לב פתוח בעת משבר?
כיצד מוצאים את האומץ להגיד את האמת בבהירות ובדאגה?
כיצד אפשר להתמודד עם הכאב הכרוך במשבר הנוכחי?
מה אפשר לעשות כדי ליצור עולם טוב יותר?
יום שלישי בשעות 19:30-21:30 באנטגרל דוג'ו רח' האחים מסלויטה 7, תל אביב.
לדף האירוע ליחצו כאן