אתמול (יום שלישי ה-21 ביולי) כוחות של הצבא והמנהל האזרחי עקרו כרם זיתים באדמות הכפר דיר איסתיא. שלושה באגרים עקרו למעלה מ-200 עצי זית אשר נשתלו בידי בעל האדמה לפני 15 שנים. שטח הכרם היה 17.5 דונם. לפני כשלושה חודשים קיבל בעל האדמה צו לעקור את העצים בטענה שמדובר באדמות מדינה, כלומר שהוא כלל אינו בעל הקרקע אלא פולש. הוא עתר באמצעות ארגון JLAC לבית המשפט הישראלי אולם השופט קיבל את טענות המדינה ודחה את העתירה. המשך קריאת הפוסט "לראות חקלאי בוכה: ישראל עקרה כרם נוסף באדמות דיר איסתיא וחארס"
נגמרה הדמוקרטיה
במשך ארבעה שבועות המחאה השבועית בחארס כללה צעדה מהכפר לאורך הכביש הראשי (עליו נוסעים ישראלים) אל הכרם שהושחת. כתבנו שמאוד נדיר שהצבא מאפשר מחאה פלסטינית כזו והסברנו שזה בוודאי קשור למתח הגובר סביב כוונות הסיפוח של ישראל.
בשבוע שעבר הצבא החליט שדי עם כל הדמוקרטיה הזו וחופש המחאה. אפשר לדמיין את שיחת הטלפון העצבנית שמפקד צבאי כלשהו קיבל ממתנחלי האזור שלראות צעדות עם דגלי פלסטין לא בא להם טוב. וכך כשלפני תשעה ימים המתרגלים שלנו הגיעו להפגנה בחארס, עשרות חיילים חסמו את הכניסה לכפר כדי למנוע את קיום הצעדה. החיילים גם הראו להם צו שטח צבאי סגור. בכל זאת הקבוצה שלנו נכנסה לכפר ועמדה עם התושבים שקיימו את תפילת המחאה מול החסימה של הצבא.
אי אלימות במעמד צד אחד
לקראת ההפגנה שלשום, נוסף על החשש מפני החיילים, גם התפשטות הקורונה ריחפה מעלינו: מהכפר אמרו שאולי יעדיפו שלא ניכנס. וגם אנחנו תהינו האם זה אחראי מצדנו לנסוע השבוע ובטעות להביא איתנו גם את הוירוס… ההסברים במעגל ההכנה התארכו עוד ועוד בגלל ריבוי הנסיבות שאינן בשליטתנו.
אבל כשהגענו לחארס לא נראו שם חיילים והחברים בכפר כן רצו שניכנס. קצת אחרי שהחנינו את כלי הרכב הגיע כוח צבאי גדול וכמו בשבוע שעבר חסם את היציאה מהכפר. החיילים ניסו לסגור את היציאה בשער ברזל ושוב היתה לנו הזדמנות לראות את האומץ של המפגינים – כמה מהם חברים ותיקים שלנו שאנחנו מכירים כבר שנים.
מצד אחד עמידה נחושה מול החיילים החמושים, דחיפת השער ואפילו ספיגת מכות ומצד שני הימנעות מוחלטת מאלימות או התלהמות.
יש משהו חזק במראה של החיילים החמושים מכף רגל ועד ראש שגם עטויים במסיכות קורונה. הפגיעות של כולנו נוכח הוירוס המתפשט מאירה באור אבסורדי את היומרה הצבאית הזו לשלוט במתרחש ולכפות את הרצון הישראלי על המרחב ותושביו הפלסטינים.
הכוח של תפילה כמחאה
כמו בשבוע שעבר המתפללים כרעו והתפללו מטרים ספורים מהחיילים. עוד מפגן מעורר השראה של החיבור בין תפילה ומחאה. למרות הקורונה ושאר החששות אנחנו הישראלים היינו קבוצה גדולה יותר מאשר בשבועות הקודמים. לאורך המחאה יצא לנו לשוחח עם תושבים ולשמוע מהם על המתרחש. מצדם, הם התעניינו למה באנו ומדוע אנחנו עומדים איתם.
המחאה הסתיימה וגם החיילים הסתלקו. אנחנו הוזמנו למפגש עם כמה מפעילי הפתח באזור. היה מעניין מאוד לשמוע את ההסברים שלהם וגם מרגש לראות עד כמה חשוב להם – אנשים שעשרות שנים נאבקים נגד הכיבוש וסופגים אכזבה אחר אכזבה מהתגובות של הציבור הישראלי – שאנחנו איתם.
תם ולא נשלם
הם סיפרו לנו על אירועים שונים של אלימות מתנחלים שהתרחשו באזור במהלך השבוע. ובעיקר הם דיברו מהלב על כמה חשוב להם שאנחנו מגיעים ושנמשיך להגיע. "זה מחזק אותנו שאתם איתנו. אם היינו לבד היינו חושבים שאולי אנחנו טועים. אבל כשאנשים ממדינות אחרות עומדים איתנו וכשישראלים עומדים איתנו אנחנו מבינים שהצדק איתנו". הדברים הללו היו נוגעים ללב באופן מיוחד. דורות של כיבוש ועדיין הספק הזה והצורך הכל כך אנושי בתמיכה מבחוץ ובגשרים אל הצד השני.
"החשיבות של ההפגנה היא בכך שאנחנו מעבירים את המסר שלנו. אנחנו כאן ואנחנו רוצים את החירות ואת הארץ שלנו. ואנחנו צריכים להרחיב את המאבק לעוד מקומות". הם גם דיברו על דור הילדים, על החובה להגן עליהם מאלימות וללמד אותם מה הזכויות ומה הזהות הלאומית שלהם (שכדי להגן עליהן יוצאים למאבק שבו חשופים לאלימות).
בשלב מסוים הם הסבירו שהסכסוך שלהם הוא לא עם היהודים אלא עם הציונות. מבחינתם מדובר באמירה מקרבת שמראה שהמאבק שלהם הוא עם אידאולוגיה ומדיניות ששוללות את הזכויות שלהם ולא עם יהודים באשר הם. מבחינתנו – לפחות מבחינת חלק מאיתנו – זו אמירה שקשה לשמוע. כיבוש וציונות זה אותו דבר? הקו הירוק משנה משהו? זה היה רגע מרתק והיה נראה שחלק מאיתנו מוכנות לענות ולהציג את עמדתן.
אבל כמו שקורה הרבה פעמים, דווקא ברגע המעניין הזה היינו צריכים להיפרד לשלום. נחזור בשבועות הבאים ובצורה כזו או אחרת השיחה תמשיך.
וידאו קצר מתפילת המחאה ביום ששי האחרון.
ה-1 ביולי – תאריך היעד שהממשלה קבעה לסיפוח חלקים מהשטחים הכבושים – הוא זמן מתאים לשאול מה המשמעות של תרגול דהרמה במשטר אפרטהייד. וכדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכות להסתכל אל האינטראקציה בין הטוב שהדהרמה מטפחת לבין מציאות האפרטהייד: האם הטוב מפחית במשהו את האלימות, מקל את הסבל ואפילו מצליח לאתגר את הבסיס שממנו המשטר שלנו שואב את כוחו? או שאולי מדובר בשני מעגלים נפרדים: באחד מהם מתרחש דיכוי ובאחר תרגול רוחני מיטיב ויקר ערך והם מתקיימים בשני עולמות מקבילים….
כתיבה: אביב המשך קריאת הפוסט "לתרגל דהרמה במשטר אפרטהייד"
במוצאי שבת הקרובה נקיים נפגש זום עם אחד מחברינו מהכפר חארס. עיסא ישוחח איתנו על אקטיביזם, תרגול דהרמה והמצב בשטחים על רקע כוונות הסיפוח של ישראל. המפגש יתחיל בשעה 20:00 ויסתיים ב-21:30. קישור לזום נשלח למי שירשמו בטופס ההרשמה.
בימים אלו מתקיימות בכפר חארס תפילות מחאה שבועיות אחרי שכרם זיתים שההתנחלות רבבה מתרחבת לכיוונו נעקר. גיא מספר על ההשתתפות שלו במחאה. שיחה עם מפגין פלסטיני שהשתחרר לא מזמן ממעצר ארוך בכלא הישראלי נגעה בו באופן עמוק שהשפיע גם על היחס שלו לחיילים הישראלים שהיו שם ולמתנחל מיצהר שפגש מיד אחריה.
לדעת להתנגד, לדעת להקשיב
כתיבה: גיא המשך קריאת הפוסט "לדעת להתנגד, לדעת להקשיב"
