לתרגל דהרמה במשטר אפרטהייד

דן רותם – מפת ישראל/פלסטין על פי תכנית טראמפ (המרובעים מקיפים את אזורי ולאג'ה ודיר איסתיא)

ה-1 ביולי – תאריך היעד שהממשלה קבעה לסיפוח חלקים מהשטחים הכבושים – הוא זמן מתאים לשאול מה המשמעות של תרגול דהרמה במשטר אפרטהייד. וכדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכות להסתכל אל האינטראקציה בין הטוב שהדהרמה מטפחת לבין מציאות האפרטהייד: האם הטוב מפחית במשהו את האלימות, מקל את הסבל ואפילו מצליח לאתגר את הבסיס שממנו המשטר שלנו שואב את כוחו? או שאולי מדובר בשני מעגלים נפרדים: באחד מהם מתרחש דיכוי ובאחר תרגול רוחני מיטיב ויקר ערך והם מתקיימים בשני עולמות מקבילים….
כתיבה: אביב

לדעת להתנגד, לדעת להקשיב

תפילת מחאה מול ההתנחלות רבבה וליד כרם הזיתים שהוחרב שם. 12 ביוני 2020

במוצאי שבת הקרובה נקיים נפגש זום עם אחד מחברינו מהכפר חארס. עיסא ישוחח איתנו על אקטיביזם, תרגול דהרמה והמצב בשטחים על רקע כוונות הסיפוח של ישראל. המפגש יתחיל בשעה 20:00 ויסתיים ב-21:30. קישור לזום נשלח למי שירשמו בטופס ההרשמה.

בימים אלו מתקיימות בכפר חארס תפילות מחאה שבועיות אחרי שכרם זיתים שההתנחלות רבבה מתרחבת לכיוונו נעקר. גיא מספר על ההשתתפות שלו במחאה. שיחה עם מפגין פלסטיני שהשתחרר לא מזמן ממעצר ארוך בכלא הישראלי נגעה בו באופן עמוק שהשפיע גם על היחס שלו לחיילים הישראלים שהיו שם ולמתנחל מיצהר שפגש מיד אחריה.

לדעת להתנגד, לדעת להקשיב
כתיבה: גיא

תיקון ליל שבועות: לא תגנוב, לא תחמוד, לא תענה ברעך עד שקר – דיווח על שורה של התנכלויות באדמות דיר איסתיא וחארס

דיר איסתיא

 

אתמול, ערב שבועות, בילינו כמה שעות של אינטימיות ותסכול. אינטימיות עם חברים מדיר איסתיא וחארס ותסכול נוכח ההתנכלויות השיטתיות של המדינה ומתנחלי האזור: בניה ישראלית לא חוקית על אדמות פרטיות של תושב דיר איסתיא, מניעה מחקלאי תושב דיר איסתיא לבנות בור מים להשקיית כרם הזיתים שלו והחרבה של כרם זיתים של תושב חארס בצמוד להתנחלות רבבה. מעשים מהסוג הזה הם לא דבר חדש או נדיר. אולם בימים אלו הם מתרחשים בהקשר של תכנית הסיפוח של הממשלה שבמסגרתה השטחים החקלאיים של דיר איסתיא וחארס אמורים להיות מסופחים (אבל הכפרים עצמם ובעלי הקרקעות לא). בערב חג מתן תורה ועשרת הדיברות כך נראים החיים תחת שלטונה של ישראל.

תיקון ליל שבועות: לא תגנוב, לא תחמוד, לא תענה ברעך עד שקר
כתיבה: שלומית וגיתית

לפעמים די במחשבה אחת בשביל לחולל שינוי – הצטרפו למעגל הרוכשים ממוצרי ולאג'ה

כתיבה: אביב

לפעמים די במחשבה אחת בשביל לחולל שינוי.

זה היה השבוע השני או השלישי של משלוחי התבשילים מולאג'ה. רוב ההזמנות הגיעו לייעודן, נפרדתי משותפי לחלוקה והערכתי שנשאר לי סיבוב של שעה עד שאגיע הביתה. התחלנו שלוש שעות קודם לכן וכבר חשתי את העייפות בגוף. דמיינתי איך כשאשוב הביתה אנוח על הספה.

ואז זה היכה בי. למה בעצם להתייחס למשימה החביבה הזו כאל "עבודה" שאחריה אפשר וצריך לנוח? הרי אם הייתי מעביר את היום בבית – קורא, כותב, מבשל …. – לא הייתי מפצל כך את היום למאמץ ומנוחה.  האם משלוחי המזון יכולים להיות עבורי לא משימה לביצוע אלא פשוט עוד חלק נינוח של היום?

בבת אחת משהו הרפה והתרווח. גם קודם לכן המשלוחים היו משהו כיפי שטמן בחובו הרבה שמחות קטנות