גם אחרי תוצאות הבחירות – אי אפשר לקחת את הכוח שלנו

מן הסתם תוצאות הבחירות הסבו מפח נפש למרבית קוראי וקוראות הבלוג הזה. פוליטיקה מפלגתית היא לא דבר שהקבוצה שלנו עוסקת בו ואכן כלל לא כתבנו על מערכת הבחירות. אבל מפח הנפש הוא בהחלט משהו להתעכב עליו. אולי נלמד מכך משהו. האם ההתבוננות הזו היא פוליטית? פנימית? אתם תגידו…

מה יש להתעכב על מפח הנפש? הרי זו התגובה הכי טבעית בעולם: רציתם שהרצוג ינצח או שנתניהו יפסיד (עוד נחזור לנקודה הזו) וההיפך קרה. אתם מאוכזבים, מה לא בסדר עם זה?

להתאכזב זה בסדר גמור (אם מישהו צריך אישור ממני). אבל הא"ב של הדהרמה הוא ההפנמה שאכזבה היא תוצאה של ציפיה (שלא התממשה). וכשמנסחים זאת כך אמורה להבהב בתודעה נורית קטנה של סקרנות. כי הניסוח הזה מעביר את הדגש מתופעה כלשהי בעולם החיצוני (איך לעזאזל כל כך הרבה אנשים הצביעו לשמוק הזה?) אלי: למה טעיתי כל כך בהערכת המציאות?

יש כמה תשובות ברורות לכך: בגלל פיד הפייסבוק שלי, בגלל הסקרים, בגלל מה שאמרו בתקשורת, בגלל ההייפ של של וי-15…

אלא שחייב להיות ברור שמקורות האינפורמציה הללו הם בעייתיים ביותר: חברי הפייסבוק שלי –כנראה – יותר מדי דומים לי ואינם מייצגים את כלל האוכלוסייה. ואילו עורכי הסקרים, התקשורת, וי-15 כולם גורמים אינטרסנטיים שמציגים בפני לא את המציאות אלא את מה שהם רוצים שאני אחשוב עליה…

מדוע כל כך בקלות אתם מאמינים לתעמולה שמזינים אתכם בה ושוכחים שהיא לא יותר מזה: תעמולה מניפולטיבית. מדוע אינכם יודעים להבדיל בין מידע עובדתי שמופיע בתקשורת לפרשנויות וסתם אי אמיתות? זה באמת לא כל כך קשה.

עד כאן לגבי האכזבה. וזה לא שאסור להתאכזב. אין כאן הטפה ל"השתוות הנפש". להתאכזב זה בסדר גמור. אבל אפילו תוך כדי שמתאכזבים כדאי לזכור: 1) אכזבה היא תוצאה של תפיסת מציאות שגויה 2) כמו כל תופעה גם תחושת האכזבה תחלוף, העולם (ישראל) הוא קצת פחות שחור ממה שנראה לכם כרגע…

אבל אתם חשתם יותר מסתם אכזבה: מפח נפש, תדהמה ויאוש, זה מה שחשתם לא? מה בתוככם מעצים את האכזבה לרמות כאלו? אל מה אתם נצמדים? האם אתם מצליחים להבחין באופן בו אתם מעצימים את תחושת האכזבה או שהיא מרגישה לכם "טבעית"?

כי הרי אם מסתכלים על הדברים בצורה קרה תוצאות ההצבעה אינן גרועות יותר ממה שכבר היה בכנסת הקודמת: לליכוד+בית יהודי+ישראל ביתינו יש את אותו מספר מנדטים כמו שהיה להם קודם. נכון, כואב הלב על מרץ אבל הגוש מרץ+מחנה ציוני דווקא התחזק. שלא לדבר על הרשימה המשותפת. הכהניסטים נפלו, ישראל ביתינו והבית היהודי נחלשו מאוד…

אבל ההסתכלות הקרה הזו לא ממש משנה את ההרגשה. למה?

אולי כי נורא נורא רציתם לנצח. והיה נדמה לכם שזה בקצות האצבעות שלכם. והנה לא. בעסה להפסיד.

וכאן אולי המקום להעיר הערה קטנה לגבי מהותו של הנצחון המיוחל. למה כמהתם יותר? לניצחון של הרצוג או לתבוסה של נתניהו? אני מנחש שהתשובה היא תבוסה לנתניהו. וזה אולי כל הסיפור כולו. מירמור, זעם ותיעוב הם משאבים דלים מכדי להביא ניצחון פוליטי. מה עם חזון? מה עם צדק? מה עם תכנית פעולה מעשית? הן בימין והן בשמאל מערכת הבחירות הזו היתה דמוניזציה אחת גדולה.

בעסה להפסיד אבל בניגוד למשחק כדורגל, המשחק הפוליטי הוא לא ענין של הכל או כלום. יש לנו כוח ואף אחד לא יכול לקחת אותו מאיתנו. זו לגמרי הבחירה שלנו האם אנחנו רוצים להשתמש בכוח שלנו כדי ליצור כאן מציאות טובה יותר. עוד מנדט או פחות מנדט לא באמת משנה את האמת הזו. גם השבוע הפעילים שלנו ממשיכים להיות מוצפים בשלל עניינים דוחקים: הסעה של ילדה לבית חולים, מכירת שמן זית, סיוע לפועלים פלסטינים שאישור העבודה שלהם נשלל, מחאה נגד סגירתו של ואדי קנה בפני פלסטינים, הערכות למנוע עקירה נוספת של עצי זית שם, קידום פרויקטים כלכליים-פוליטיים ועוד.

אנחנו צריכים את עזרתכם ויכולים להבטיח שפעולה ישירה למען הטוב היא התרופה הכי טובה לדכדוך.

ובאותו אופן, מי שבאמת רוצה לראות כאן שינוי פוליטי, מוטב שלא יסתפק בהצבעה בקלפי מתוך תקוות שווא שדי בכך כדי להביא תיקון לחברה הישראלית. הממשלה שתקום תקדם ודאי מדיניות רעה בעינינו. הבחירה היא שלנו האם להסתלק מהמערכה או לצאת לרחובות, לשבש  מהלכים רעים ולקדם פעולות ישירות לטוב. יש לנו כוח וההחלטה האם להתנגד למעשי עוול ולפעול באופן מיטיב היא לגמרי שלנו.

פעילויות קרובות – 1) סדנת חקלאות 2) רטריט לפעילות ופעילים חברתיים

ב-27 במרץ נקיים סדנה נוספת ללימוד טכניקות של חקלאות פלסטינית מסורתית. הסדנה תתקיים באדמות אל-ולאג'ה (ליד ירושלים) בהדרכת יאסר חליפה.
יאסר הוא חקלאי מיומן אשר מקדיש את מיטב מרצו לעבודת האדמה. ללא ציוד מכאני, בשתי ידיו ועם הרבה יצירתיות הוא מטפח גן עדן קטן למרגלות הטראסות העתיקות של ולאג'ה. כל מי שמצטרף ליאסר נדבק באהבת האדמה שלו.
האדמות של יאסר נמצאות בשטח אשר הוכרז לאחרונה כגן לאומי ועם השלמת גדר ההפרדה בכפר תיחסם הגישה שלו ושל שאר תושבי הכפר לאדמות. הפעילות שלנו עם יאסר היא דרך לסייע לו לשמור על אדמותיו.

הסדנה תתקיים ביום ששי 27 במרץ בשעות 8:30-15:30.
פרטים מלאים והרשמה כאן

ב 21-25 במאי נקיים יחד עם עמותת תובנה רטריט לפעילות ופעילים חברתיים. בריטריט נעזר בשקט של תרגול המדיטציה ובתרגילים שונים של חקירה ושיחה על מנת להתבונן על מה מניע אותנו לפעול לשינוי. נבחן מה קורה לנו כשהעשיים שלנו נתקלת בהתנגדות, כשאנו חווים תסכול, עייפות או כעס, נתנסה בדרכים שונות שבהן התרגול יכול להזין את העשייה החברתית שלנו ונחקור את האופן שבו אקטיביזם יכול להיות תרגול רוחני עמוק. נתקרב אל מקורות ההשראה שלנו ונחזק את הכמיהה לחיות בחברה חופשית.

הריטריט מיועד הן למתרגלי דהרמה והן לפעילים חברתיים. זו הזדמנות לבחון את המקום שבו התבוננות ועשייה נפגשים ולחקור ביחד כיצד תיקון  עצמי ותיקון עולם מזינים ומחזקים זה את זה.

הרטריט מתקיים בחג השבועות כך שהוא מצריך העדרות של רק יומיים מהעבודה. ההרשמה טרם נפתחה אולם בינתיים סמנו ביומנים.
אפשר לכתוב לנו כדי שנעדכן אתכם עם פתיחת ההרשמה.

——–

רשמים מרטריט השטח שקיימנו בסוף השבוע האחרון
היה לנו רטריט שטח מיוחד בולאג'ה.כמה רגעים שישארו אצלנו בלב:
-
ביום הראשון אחר הצהרים, ישבנו במטע זיתים בכפר מנסים לעכל את כל מה ששמענו וראינו. בסבב עלה הרבה כאב וחוסר אונים. ואז, דווקא נזירה קתולית (שחיה בישראל 40 שנה והצטרפה לפעילות שלנו) בחרה לתת לנו השראה בעזרת ספר תהילים: "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה'".
- ואז כמה שעות אחר כך בערב, האווירה קלה יותר, יש שמחה ונעימות. בניגוד לפעמים אחרות ההבדל הזה בין הכאב של הבוקר לשמחה של עכשיו לא מרגיש כפער בלתי נסבל. להיפך, האינטימיות, הקירבה והיכולת לשמוח ביחד הם מקור הכוח שמאפשר לפעול נוכח אי הצדק בלי להישחק.
- וכהוכחה לכך שהקלילות אינה פיזור דעת, עם סיום ארוחת הערב, לאט לאט אנחנו משתתקים בזה אחר זו. בלי תכנון מראש ובלי שמישהי אמרה שום דבר. אנחנו יושבים יחד בשקט דקות ארוכות והאוויר מלא באחווה, בהרהורים, בידע של הסבל שפגשנו בולאג'ה וביופי שנוצר בינינו.
- ולמחרת בעבודה המשותפת עם חקלאים באדמות שמאוימות על ידי גדר ההפרדה. השמחה שבפעולה פשוטה וישירה לטוב
תודה רבה לסנגה הקטנה שהיתה לנו למשך יומיים

 

עדכון חשוב לנרשמים לרטריט השטח בולאג'ה

בגלל תקלה כלשהי לא כל מי שנרשמ/ה לרטריט השטח בולאג'ה נקלט/ה במערכת שלנו. כמובן שאין לנו דרך לדעת מי נרשמ/ה ולא נקלט/ה.
לכן, אם נרשמת לרטריט ולא קיבלת מאיתנו מייל המאשר את ההרשמה נא לכתוב לנו.

רטריט השטח שלנו בולאג'ה יתקיים בששי-שבת 6-7 במרץ.
היומיים של הרטריט יכללו זמנים של מפגש ושיחה וזמנים של שקט והתבוננות פנימה. כך נוכל גם להכיר את המציאות הלא פשוטה בולאג'ה וגם לראות כיצד המפגש הזה משפיע עלינו.
לפרטים נוספים קיראו כאן.

בין בודהה למרקס – על תפקידנו כפעילים חברתיים ומתרגלי דהרמה

ראשית תזכורת לרטריט השטח שנקיים בעוד שבועיים בולאג'ה: יומיים של הכרת המציאות בכפר, זמנים להתבוננות וחקירה, מפגש עם תושבים ועבודה עם חקלאים. ששי-שבת 6-7 במרץ.  פרטים והרשמה כאן.

—————-

בין בודהה למרקס – על תפקידנו כפעילים חברתיים ומתרגלי דהרמה
מאת טל אלסטר

רשימה זו נכתבת מתוך מיני לבטים ומחשבות שעולים בי מפעם לפעם, ביחס לאופן שבו אפשר וראוי לשלב בין התרגול הבודהיסטי לבין הרצון בשינוי פוליטי. בחיי היום-יום שלי, לעתים אני מצליח יותר ולעתים פחות לעשות את השילובים הנחוצים בעיניי. הטקסט הזה הוא ניסיון לבחון את המתח המפרה בין הרוחני והפוליטי, כפי שאני מבין אותו כעת.

מגיל צעיר אני אדם פוליטי, שפיתח מחשבות ביקורתיות לגבי הסדרים החברתיים, הלאומיים והכלכליים המושלים בחיינו. משגיליתי את התרגול הבודהיסטי, לפני כחמש שנים, הרדיקליות של הדהרמה נגעה בכל היבט של חיי, כולל, כמובן, בשאלות הנוגעות לשינוי חברתי. התקשיתי בשאלות שנוגעות בשילובו של העולם הרוחני עם עולם המעשה הפוליטי, כגון, לאיזו מין חברה אנו שואפים? האם מה שנחוץ לאנשים הוא החייאה של מדינת הרווחה, או שמדובר בפלסטר לחולה אנוש? האם אפשר לשאוף רחוק יותר, עמוק יותר, לשינוי תודעתי אמיתי? במה טובים חייו של אדם עשיר ואומלל מחיים של אנשים פשוטים ושמחים בחלקם? להמשיך לקרוא

עיניים פקוחות בולאג'ה – הזמנה לרטריט שטח 6-7 במרץ

"שלום אינו מרחב ללא בעיות או עבודה קשה. שלום הוא להיות בתוך כל אלו עם שלווה בלב".

החקלאים בולאג'ה עסוקים בימים אלו בהכנת האדמה לקראת האביב וזו הזדמנות עבורנו להצטרף אליהם. תוך כדי כך ניקח זמן ללמוד על הכפר ועל המציאות איתה מתמודדים תושביו. במשך יומיים נבדוק מה קורה לנו במפגש הזה. בעזרת מדיטציה, שיחות משותפות וזמנים של שקט נגלה מה עושה לנו הקרבה והשיתוף עם אנשים שבדרך כלל מופרדים מאיתנו בחומות פיזיות ומנטאליות. עם התמיכה של המנחים והקבוצה נבדוק מה קורה לנו כשהמפגש הזה גם מכאיב ומאתגר.
נחווה באופן ישיר כיצד פתיחות, הקשבה ופעולה קונסטרוקטיבית יכולות לרפא את הפצעים שלנו ושל החברה שלנו.

מקבלים הסבר מאחד התושבים בביקור קודם בכפר

מקבלים הסבר מאחד התושבים בביקור קודם בכפר

את היום הראשון נתחיל בסיור בכפר ומפגש עם תושבים כדי לשמוע כיצד המציאות הפוליטית משפיעה על חיי היומיום שלהם. המשך היום יוקדש למדיטציה, שיתוף ועיבוד של מה שפגשנו.

ביום השני נעבוד יחד עם אנשי הכפר – בשדות החקלאיים או בעשייה אחרת – וזו תהיה התרומה הישירה שלנו לקהילה. תוך כדי כך יתאפשר לנו לפגוש עוד אנשים מהמקום ולשוחח איתם.

עבודה משותפת במסיק

עבודה משותפת במסיק

הקשר שלנו עם תושבי ולאג'ה הולך ומעמיק מזה 4 וחצי שנים. זה הוא תהליך מתמשך של למידה והתקרבות. לא פעם, הקירבה מביאה איתה גם כאב אך בעיקר אנו זוכים בשותפויות ובתובנות שנותנות כוח והשראה ופותחות את הלב.

"שלום אינו העדר סכסוך אלא היכולת להתמודד איתו"

סוף השבוע כולל כמובן ארוחות משותפות ולינה. הלינה תהיה בירושלים (המרחק בין ולאג'ה לעיר הוא נסיעה קצרה של 20 דקות) ואת הפרטים לגבי ארוחות ושאר עניינים נשלח למי שירשמו.

להרשמה או שאלות  כיתבו לנו

עיזרו לנו להפיץ את דף האירוע בפייסבוק

ניפגש בירושלים ביום ששי ה-6 במרץ בשעה 9:00
נסיים בשבת ה-7 במרץ בשעה 17:00

הרטריט מתקיים על בסיס דאנה (נתינה נדיבה) לכיסוי עלויות ולמנחים.

ארוחה בזמן המסיק בולאג'ה

ארוחה בזמן המסיק בולאג'ה

לא רק זיתים כבושים – הזמנה לסדנה של בישול פלסטיני

לא רק זיתים כבושים – סדנה של בישול פלסטיני עם זוהיר זידאן

יום שבת 21 במרץ 9:30-15:30
בדיר איסתיא

זוהיר הוא טבח מחונן. בעבר היתה לו מסעדה אולם כיום הוא בעיקר מבשל למשפחה.
זו הזדמנות ללמוד מהמקור כמה תבשילים וטעמים פלסטינים ותוך כדי כך לבקר בכפר פלסטיני עתיק, לשמוע מעט על הקורה בו ולחצות לכמה שעות את החומות שבין ישראלים לפלסטינים.

יחד עם זוהיר נלמד לבשל –

– מרק עדשים בלדי
– מקלובה צמחונית
– אוזי (תבשיל של אורז, ירקות, שקדים ותבלינים)
– הפתעה לקינוח

הסדנה מאורגנת על ידי ידידי דיר איסתיא, קבוצה של ישראלים הנמצאים בקשר קרוב עם תושבים מהכפר מספר שנים. זוהיר הוא אחד החברים הקרובים שלנו בדיר איסתיא ואנחנו שמחים מאוד לאפשר לישראלים נוספים להכיר את הכפר ואותו.

מתי: יום שבת 21 במרץ 9:30-15:30
איפה: ניפגש בתחנת הרכבת ראש העין צפון ליד כביש 5 (הוראות הגעה ישלחו לנרשמים. במידת הצורך נארגן טרמפים). משם ניסע יחד ב 2-3 רכבים אל הכפר, נסיעה של 20 דקות.
עלות: 120 ₪ לאדם
להרשמה:  כיתבו לנו

————-

* רוצים לבוא לסדנה אבל התאריך לא מתאים? כיתבו לנו ונעדכן אתכם לקראת הסדנה הבאה

אורז ירקות

ענישה קולקטיבית בדיר איסתיא

כבר חמישה לילות רצופים שתושבי דיר איסתיא נמצאים תחת התקפה. מדי לילה נכנסים חיילים לכפר, מגרשים אנשים מהרחובות, כופים על בעלי בתי הקפה לסגור אותם, יורים גז מדמיע ופורצים לבתים והופכים את תכולתם. נוסף על כך, באמצע השבוע חסם צה"ל בגל של סלעים ועפר את הכניסה הראשית לכפר. זו הפעם הרביעית בששת החודשים האחרונים שהכניסה לכפר נחסמת  כך בידי הצבא.

חסימת כביש היציאה מדיר איסתיא

חסימת כביש הכניסה לדיר איסתיא

העילה לחסימות ולהשתוללות של חיילים בלב אוכלוסיה אזרחית היא ידויי אבנים על רכבים של מתנחלים בכביש הראשי שבסמוך לכפר. מספר פעמים נזרקו גם בקבוקי תבערה. לשמחתנו לא היו נפגעים בתקריות הללו אבל ברור שהסכנה קיימת כפי שלומדים ממקומות אחרים: לפני מספר שבועות ילדה מהתנחלות אלמתן נפצעה קשה מבקבוק תבערה. אחת לכמה שבועות עוברי אורח פלסטינים שאינם מעורבים בפעילות אלימה נורים – לעתים נהרגים – בידי כוחות צה"ל שעוסקים בפעולות עונשין והפחדה ליד בתיהם.

הפעם הראשונה שהכניסה לכפר נחסמה בידי הצבא היתה בקיץ, בזמן ההרג בעזה. לפני כ-4 שבועות הכניסה נחסמה בפעם השלישית וכמו בעבר הצבא הסיר אותה אחרי שבועיים. החסימה הנוכחית, 10 ימים בלבד אחרי הסרת החסימה הקודמת יחד עם הפשיטות האלימות של הצבא הן הסלמה מפחידה.

בשבילנו המצב הזה מציב לא מעט אתגרים. ולמרות שאנחנו לא הענין כאן, בכל זאת נכתוב קצת על עצמנו לפני שנמשיך עם תיאור המצב.

המשכתם לקרוא עד כאן? זה האתגר הראשון. כי אולי חלקכם כבר נשרו. אין לי מושג איך לכתוב את הדיווח הזה בצורה שלא תרחיק. ים של פרטים שכולם אלימות. מי רוצה לקרוא את זה? ואיפה כאן הדהרמה? איך זה בכלל קשור לבלוג דהרמה (מעורבת חברתית)?

וזה האתגר השני. כי במצוקה הזו של פעולות אלימות מחד וזעם ויאוש מאידך (משאיר לכם לקבוע מי נוקט באלימות, מי מיואש – רק קחו בחשבון שיש סיכוי שאתם טועים) איך בכלל מביאים את הדהרמה לידי ביטוי? מה בכלל אפשר לעשות?

ואם כבר עשינו משהו, אם מצאנו איך לתמוך בתושבי הכפר,אז מה זה אומר? שאנחנו תומכים בידויי אבנים? שלא אכפת לנו אם ילדה ישראלית תיפגע שם מאבן בעוד שבוע?

הדהרמה היא של אנשי דיר איסתיא. שבניגוד לישראלים (זה אנחנו), מתמודדים עם המתקפה האלימה שמופנית כלפיהם בלי צבא שיספק להם ביטחון (או מראית עין של ביטחון), אין להם אל מי לפנות בדרישה לשינוי המצב. הם לבד. ולבד הם ממשיכים לעשות את מה שצריך כדי לפרנס את ילדיהם, לקיים את שגרת החיים שלהם. כלומר, אם הם יכולים. כי בין שאר אמצעי הענישה הצבא דאג גם לשלול אישורי עבודה לכמה מתושבי הכפר למרות שלא היו מעורבים באלימות.

והם לא נכנעים לזעם ולייאוש, לא פונים לאלימות ("אז מי זורק את האבנים?", אתם אולי שואלים), לא מפסיקים לחייך גם אם החיוך צבוע בעגמומיות. "מקבלים את המציאות כפי שהיא", מציאות של כיבוש.

והדהרמה היא גם קצת שלנו. שמגיעים להיות עם אנשי הכפר. למרות שאין הרבה שאנחנו יכולים לעשות. "רק" להקשיב, "רק" להיות עם. אז שלחנו כמה מכתבים לצבא. ובכל פעם, יומיים-שלושה אחרי ששלחנו החסימה הוסרה. מרוב שלא רצינו להרגיש חסרי אונים פינטזנו שלמכתבים שלנו יש השפעה, עובדה החסימות נפתחו…. וגם אנחנו לבד, מוקפים בישראלים טובים (באמת טובים) שלא נוקפים אצבע. זו תהום כפולה: הם לא יבינו אותנו ואנחנו עלולים מרוב תסכול לכעוס עליהם. אנחנו חייבים לגשר על התהום הזו למרות שאנחנו לא ממש יודעים איך.

והדהרמה היא של עצמה. והיא ממחישה לנו איך הפרדות ומחיצות הן אשליה. אחרי כמה שנים של קשר עם תושבי דיר איסתיא אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד כשכך פוגעים בהם. אין בכלל שאלה אם נגיע – גם כשלא נוח, גם כשאין מה לעשות, גם כשכדי להגיע אנחנו נוסעים מאוחר בלילה דרך סמטאות צרות של כפר אחר (כי בגלל החסימה צריך להגיע מכיוון אחר "מסוכן" יותר) ואנחנו מתבדחים שכאן אף אחד לא מכיר אותנו ואם יראו אותנו יחשבו שבאנו לבצע "תג מחיר" וינהגו בהתאם.

לתמוך בתושבי דיר איסתיא זה לא לתמוך בידוי אבנים. כי מה שהצבא עושה שם עכשיו לא ימנע את ידוי האבנים, אולי להפך. לחסום את הכפר, לירות גז מדמיע אל בתי תושבים שלא עשו דבר, לעצור ילדים (היום חיילים עצרו 3 ילדים ללא סיבה ושחררו אותם אחרי כמה זמן) – זו ענישה קולקטיבית בריונית. 4,000 תושבים אינם צריכים לשלם על מעשיהם של בודדים שמיידים אבנים.

החסימה לא מסוגלת לעצור את ידוי האבנים כי מי שזורק אבנים לא צריך לצאת אל הכביש ברכב ועדיין יכול להגיע אליו ללא בעיה. בוודאי שלסלק אנשים מבית הקפה או לירות גז מדמיע אל תוך בית לא מגן על ישראלים אלא להפך נותן סיבות נוספות לתגובה אלימה נגדם.

וההוכחה הכי ברורה שפעולות הצבא לא יעילות היא החסימה החוזרת של הכפר. אם זה כל כך יעיל למה המצב רק הולך ומדרדר? עד עכשיו למרבית המזל איש לא נפגע בדיר איסתיא – אף ישראלי ואף פלסטיני. אבל כשזו המדיניות המזל עלול להשתנות בקרוב.

——————

עדכון: ב 28/1, שבוע אחרי שהכניסה נחסמה, הצבא פתח את החסימה.
ב 30/1 התפרסמה כתבה מפורטת מאת עמירה הס על ההתרחשויות שתיארנו כאן, כולל עדויות של תושבים וכולל תגובות של הצבא. מכיוון שקריאת הכתבה דורשת מנוי לאתר הארץ אנחנו מעתיקים את הטקסט המלא שלה כתגובה למטה.

חיילים ותושבים בעת נסיון דל אנשי הכפר לפתוח את החסימה לפני 3 שבועות

עימות בין חיילים ותושבים בעת ניסיון של אנשי הכפר לפתוח את החסימה לפני 3 שבועות