סיור דהרמה, ימי תרגול, רטריט בשטח וימי מסיק – שלל פעילויות בספטמבר ואוקטובר

החודשיים הקרובים יהיה גדושי פעילויות מגוונות: סיור, ימי תרגול, רטריט שטח באזור דיר איסתיא וכמובן ימי המסיק. כל הפעילויות יתקיימו על בסיס דאנה. מוזמנים להצטרף.

סיור דהרמה לכפרים סוסיא ואום אל-ח'יר – יום רביעי 9:00-17:00. יציאה מירושלים באוטובוס שכור. בשיתוף עם עמותת תובנה.
בסיור לשני הכפרים הקטנים הללו בדרום הגדה נתבונן בו-זמנית החוצה ופנימה: נראה ונשמע על המציאות מעבר לקו הירוק ותוך כדי כך נבחן מה קורה בתוכנו להמשיך לקרוא

סיור דהרמה לסוסיא ואום אלח'יר – עם כריסטופר טיטמוס, יונתן דומיניץ וסנדיה בר-קמה

יום רביעי 16/9 
יציאה באוטובוס שכור מירושלים בשעה 9:00
חזרה בשעה 17:00
הרשמה: נא למלא את טופס ההרשמה
דף האירוע בפייסבוק: נשמח אם תשתפו את דף האירוע ותעזרו לנו להפיץ לאנשים נוספים

מורה הדהרמה כריסטופר טיטמוס מגיע לארץ וכמו כל שנה נקיים יחד עם עמותת תובנה סיור דהרמה לכפרים פלסטינים. כריסטופר יחד עם יונתן וסנדיה יעזרו לנו להפוך את היום הזה ליום תרגול בשטח שבו נתבונן לא רק החוצה על המציאות בכפרים בהם נבקר אלא גם פנימה על עצמנו. נשמח אם תצטרפו אלינו.

סוסיא ואום אל-ח'יר הם ישובים פלסטינים קטנים באזור ספר המדבר מסאפר יאטה (ישראל מכנה את האזור דרום הר חברון). הכפר סוסיא היה לאחרונה בכותרות כשהמנהל האזרחי הודיע לתושביו שבכוונתו להרוס מספר רב של אוהלים ומבנים שהוקמו בכפר ללא היתר. זאת על אף שעתירה לאפשר בניה חוקית בכפר אמורה היתה להישמע בפני ביתהמשפט העליון. באום אל ח'יר בוצעו בשנה החולפת הריסות נרחבות ולאחרונה התקבלה שם הודעה בדבר הכוונה לבצע הריסות נוספות.

תוך כדי סיור ולימוד אודות החיים בכפרים הללו תחת השלטון הצבאי הישראלי נשמע גם על הפעילים הישראלים בקבוצת הכפרים שבמסירות רבה עומדים לצד אנשי הכפרים הפלסטינים ומוצאים דרכים יצירתיות לחזק אותם. נראה כיצד אקטיביזם פוליטי מביא לידי ביטוי את האנושיות שבנו ויוצר קשרים אמיצים בין ישראלים לפלסטינים.

מניסיון העבר, הסיור בצוותא עם מורה וחברים לתרגול הוא בעל ערך רב. הסיור יודרך על ידי פעילים ישראלים יחד עם כריסטופר ויונתן ויתקיים במתכונת של יום תרגול בשטח. תוך כדי הלימוד על המציאות הפוליטית נתרגל איכות של התבוננות והקשבה למתרחש בתוכנו. נשמע על המתרחש בכפר – ונבחין מה זה עושה ללב שלנו. נפגש עם תושבים ונהיה רגישים לאופן בו אנו מגיבים לדבריהם. נלמד על מה שקורה כאשר ישראלים ופלסטינים מסכימים לפעול יחדיו ונשאל את עצמנו מה היא פעולה נכונה במציאות של סכסוך אלים. לאורך היום נעצור לזמנים של רפלקציה, עיבוד ושיתוף.

המעוניינים יוכלו להצטרף בעקבות הסיור לפעילות המתמשכת של דהרמה מעורבת חברתית ולשלב בין תרגול לפעילות שלום. אפשר להזמין גם בני זוג וחברים אשר יש להם עניין בסיור כזה.

דף האירוע בפייסבוק: נשמח אם תשתפו את דף האירוע ותעזרו לנו להפיץ לאנשים נוספים
מתי: יום רביעי 16 בספטמבר
יציאה: 9:00 מירושלים (ננסה לסייע בטרמפים למגיעים מחוץ לירושלים)
חזרה: 17:00 בירושלים (הנסיעה תהיה באוטובוס שנשכור למשך היום)
דאנה (נתינה נדיבה): המשתתפים יוכלו לתרום לכיסוי ההוצאות
הרשמה: נא למלא את טופס ההרשמה
פרטים נוספים: מידע מלא נמסור למי שירשם. אם יש שאלות כיתבו לנו

על טיפוח חמלה בחברה שבורה

הדרך שלי מירושלים לבית הסנגה בתל אביב עוברת במסוף האוטובוסים ברחוב ארלוזורוב. ממול ישנו הפארק שבשנים האחרונות קמה בו מושבת אוהלים של עשרות  מחוסרי דיור. פעם כשעשיתי את הדרך ברכב, נסעתי ברחוב ההלכה בדיוק כשכוחות יס"מ נערכו לפנות בכוח משפחות שגרות כבר 60  שנה בגבעת עמל לטובת פרויקט הבניה של טייקוני הנדל"ן ממשפחת כוזהינוף. ובאחת הפעמים שהלכתי ברחוב נורדאו פחות מ-100 מטר מבית הסנגה, ראיתי כיצד שוטרים משפילים מבקש מקלט אפריקאי.

בירושלים עיר מגורי זה כמובן גם קורה: אנחנו יושבים בקבוצת המדיטציה ב"מרכז ליבי" ודרך החלון בוקעות צעקות "מוות לערבים" מפי קבוצה גדולה של אנשים. אני יוצא מביתי להליכה מדיטטיבית וכשאני מרים את המבט אני רואה במרחק את חומת ההפרדה שחונקת את הכפר אל-ולאג'ה. בדרך לקורס מבוא למדיטציה שאני מנחה אני חולף על פני שלטי הזיכרון שהוצבו במקומות בהם התרחשו פיגועים קשים בימי האינתיפאדה השניה.

אנחנו, שהולכים בדרך הדהרמה, הולכים גם ברחובות הערים שלנו. וכשאנחנו הולכים בדרך אל מרכז הדהרמה היקר לליבנו אנחנו פוגשים ברחוב את הפצעים של החברה שלנו. כיצד אמורה להיראות ההליכה הזו? להמשיך לקרוא

מה אתן תחתם שרק יפרחו?

מאת: רני עובדיה

יום שישי 7 לאוגוסט 2015, כ"ב לחודש אב תשע"ה.

המייל שהגיע מז'וז'י תפס אותי כאש אוחזת זרד:  "מי שיכול אנא הגיעו תל-השומר, מחלקת ילדים, קומה 3…".

כשאני יוצאת מהמעלית ופותחת את הדלת למחלקת הילדים, משמאלי חבורה של 5 גברים, ארבעה בגיל העמידה ונער אחד, וכבר ברור שהם ממשפחתו של אחמד, שאת סבתו היושבת לבדה לצד מיטתו באתי לפגוש.  עיניי פוגשות לרגע את העיניים החומות העצובות של המבוגר שבהם, לבן בשערו השחור, הסמיך עדיין, איש פשוט שמיד מסיט הצידה מבטו במן עדינות שנוגעת ללבי בעודי ממשיכה לעבר הדלת, לא עוצרת לידם.

מעבר לדלת פרוזדור ועוד דלתות, עליהן כתובת אין כניסה למבקרים, למעט בני משפחה מורשים, כדי להבטיח את שלום הילדים.  אני נעצרת.  דקות עוברות.  באות דמעות.  אם כדי להוליכן ואם כדי להוליך את עצמי אני פונה ימינה, ודרך דלת צדדית יוצאת לחלל המקיף את המחלקה.  אור וצבעים בחלל האולם השמח, הלא צפוי הזה, שלאורך קירותיו ציורי ילדים קוראים אלי, ילדים מציירים שלום, כתוב לצד כל אחד מהם, ופרטי שם הילד, גילו, גילה, שם ארצו, ארצה, פרו, טורקיה, פלשתין, ישראל, צרפת, בלגיה, גרמניה, קפריסין, סרביה. ילדים מציירים את תמונת השלום של לבם ותקוותם וברכתם וחלומותיהם. פרחים מוצעים לרובים. כדור הארץ צוחק ושמח כשחיילים מתחבקים עם אימהות וילדים. יונה צחורה, אבלים בוכים. כל ציור כמו מלטף ומוחה את דמעותיי. אני לא לבד בכאב, בתקווה, בחלום, בשבריו, בקריאה הזו שאינה חדלה להושיט ידיים, לחבק, להפסיק את ההרג הפציעה, מעגל הכאב והשכול של ההרג.

מבקרים את משפחת דוואבשה בבית החולים תל השומר

אנשים בביקור אצל משפחת דוואבשה בבית החולים תל השומר

"הוא בסדר, נכון?  בעזרת השם, הכל יהיה בסדר, יש לו רק כוויות, נכון, כבר יצא מכלל סכנה, ואתם, מי אתם?  אה, אתה הדוד שלו?  כל הכבוד שבאתם, אה, זה רופא?  רופא  מפלשתין?  כל הכבוד, באמת, כל הכבוד שהוא בא, צריך הרבה עידוד במקרים כאלה, אין ברירה, לעודד, ברוך השם, שיהיה טוב, שיהיה כוח, והוא יתגבר, הכל יהיה בסדר", האישה קולה רם וישראלי מאד וברור, "שמעתי שמבקרים אתכם מחו"ל הרבה אנשים, וגם ישראלים באים, ברוך השם, שתקבלו כוח, הכל יהיה בסדר", וכנגד בקול חלש יותר, מעט מגומגם, "כן, כן, תודה לך, יהיה בסדר, אינשאללה,  כן, כן, תודה".

ומשום מה חילופי הדברים האלה מעוררים בי דחיפות נטולת פשר להתקרב, להיות כנגד היותם ניתכים כך, בקלות כמעט בלתי נסבלת. אבל עד שאני מגיעה היא כבר נעלמת מאחורי הדלת, ואני מוצאת עצמי בבת אחת עומדת מולו. כי מיד הוא קם אלי, עיניו החומות עצובות ודומעות עם עיניי. ושנינו ממש ביחד מושיטים זה לקראת זו לקראת זה יד מהוססת, חולשת מה בה למרות שאין שום היסוס בלב המכוון תנועתה, כף ידו בידי, עורה מחוספס וקשה מול עורי היבש. ושומעת קול, האם קולי הוא זה, לא עולה כמעט על לחישה, "סליחה, סליחה….". המילים שצונחות פתאום משרות קדרות, אני רואה את האוויר מתקדר מרצין, ולא התכוונתי להוסיף קדרות, מספיק קדרות כבר יש. ומבט עיניו פוגש אותי כמבין, כמקבל. ואני מודה פתאום שהוא מוצא את המקום ממנו אינו נדרש לא לסלוח ולא לומר דבר, רק ללחוץ ולא מחמת הנימוס את כף ידי.  ובעודי פונה החוצה מתחיל לנגן באוזני ניגון שמילותיו נוראות, יותר מחמישים שנה מאז לימדו אותי אותו, הנה הוא בא חוזר עכשיו, "שריפה אחים שריפה….עיירתנו בוערה כולה…ואתם חובקים ידיים, בלי הושיט עזרה, בלי כבות את אש הזעם, אש העיירה…."

הד נורא סביבי, בלבי, צבעי ציורי הילדים מתערבבים בצלילי ניגון שמוסיף לבכות בתודעתי.

בכל לבי אהבה לציורים האלה, לילדים שציירו אותם, לילד השוכב בחדר שלא ראיתי. לאחיו התינוק, רק בחודשים ספורים גדול מהנכד שלי, שלבי נשרף לרסיסים מאהבה אליו, לילדים כולם, לידיהם המושטות לצייר פרחים ולבבות ושמש כדי לכבות אש רובים ודת שנאה.

ילדי העולם.  פרחי אנוש, ילודי אישה, אדם.
ילדיי.
מה אתן תחתם שרק יפרחו?

——————————————–

אמש נפטר מפצעיו סעד דוואבשה.

 

על היכולת להתפרנס

במסגרת הפעילות שלנו אנחנו פוגשים לא מעט פלסטינים שפרנסתם נפגעת קשות בגלל שהשב"כ החליט לאסור עליהם לעבוד בתוך ישראל.  הצורך בבידוק ביטחוני וסינון האנשים שמקבלים אישור כניסה לישראל ברור. מצד שני, מהאנשים שדיברנו איתם עולה שפעמים רבות האישורים נלקחים ללא סיבה מוצדקת. מיד נפרוש בפניכם שורה של סיפורים אישיים שממחישים שהחלטות השב"כ אינן תמיד מוצדקות ושההשלכה של מניעת אישור כניסה לישראל היא קשה ביותר.

מטרתנו כפולה. אנחנו רוצים לספר את סיפורם של פלסטינים שלא מצליחים לפרנס את משפחותיהם בגלל החלטות השב"כ. כל עוד ישראל שולטת בשטחים הכבושים האחריות על מצבה הרעוע של הכלכלה הפלסטינית ויכולתם של פלסטינים להתפרנס מוטלת גם עלינו.
נוסף על כך, אנחנו פונים אליכם כדי לגייס כסף שיאפשר לסבסד את העלות של הליכים משפטיים עבור כמה פועלים פלסטינים שרוצים לפנות לבית המשפט כדי להסיר את המניעה שהשב"כ הטיל עליהם ולהיות מסוגלים לחזור לעבוד בישראל. מתנדבות של מחסום ווטש' שמסייעות לפועלים פלסטינים "מנועי שב"כ" ומלוות אותם בניסיון להסיר את המניעה ולקבל אישור עבודה, מספרות לנו שהסיכויים להסרת המניעה בבית המשפט הם גבוהים מאד. זאת מאחר שפעמים רבות המניעות באמת אינן מוצדקות. את התרומות שלכם נעביר לעורכי דין שמטפלים תמורת תשלום מינימלי בהסרת המניעה. להמשיך לקרוא

הזמנה ליום עבודה בולאג'ה

יום עבודה עם חקלאים באדמות ולאג'ה
שבת 27 ביוני
8:30-16:00

ימי העבודה התקופתיים שאנו מקיימים בולאג'ה מסייעים לחקלאי הכפר להמשיך לעבד את אדמותיהם שמאוימות בידי גדר ההפרדה ושעליהן הכריזה עיריית ירושלים גן לאומי "לרווחת תושבי ירושלים".

ביום העבודה הקרוב נכשיר שטחי אדמה ונהנה גם מיבולי הקיץ של ערוגות הירקות השופעות.

ימי העבודה בולאג'ה מהנים לא פחות משהם חשובים. נשמח שתצטרפו אלינו

ניפגש באצטדיון טדי בירושלים בשעה 8:30
נחזור בשעה 16:00
פרטים מלאים נשלח לנרשמים.

להרשמה מלאו את הטופס הזה.
אם יש שאלות נוספות או בעיה בטופס הרישום כיתבו לנו

תמונות מימי עבודה קודמים

ידים בדמה חסה

מזבלים דחוס

הפוגה מהעבודה

זיהום שפכים חדש ישן

תזכורת: ב 29-30 במאי נקיים תרגול שטח בדיר איסתיא. יומיים של שהות בתוך המציאות שמעבר לקו הירוק והתבוננות על עצמנו בתוכה. הטקסט שלהלן, מתאר חלק ממה שנפגוש שם. הרשמה ופרטים כאן

כתב: אבנר כוכבי

(התפרסם גם ב"שיחה מקומית")

בשעת צהריים חמה של חודש אפריל חזרנו מביקור מתסכל במטעי הזיתים של ג'ינספוט, כפר ששוכן צפונית לעמנואל ועל אדמותיו הוקם מאחז "חוות גלעד".

זרם אדיר של שפכים מאזור התעשייה עמנואל זורם אל שטח הכפר כבר שנים מבלי שרשויות החוק עושות דבר וחצי דבר על מנת למנוע את הזיהום הסביבתי הנורא הזה. זיהום שחודר כמובן למי התהום, הורג את עצי הזית והצמחייה הטבעית, פוגע בבעלי החיים, מסכן את בריאותם של בני אדם, ובעיקר גוזל את פרנסתם של תושבי הכפר.

בעוד אנחנו מנהלים דיון בשאלה איך יתכן שדווקא "אוהבי ארץ ישראל", כפי שהם אוהבים לקרוא לעצמם, משחיתים ומשמידים פה כל חלקה טובה, הבחנו בצידי הכביש המוליך מג'ינספוט לכיוון דיר איסתיא בצד השני של מטבע האבסורד, מקום בו השלטון הישראלי דווקא מקפיד מאוד מאוד על נושא שמירת הטבע.

בריכת ביוב ועצים מתים

בריכת ביוב ועצים מתים

הביוב זורם בתוך המטעים

הביוב זורם בתוך המטעים

מספר חקלאים מהכפר דיר איסתיא, ובראשם ראשת המועצה, עמדו והתווכחו עם חיילים בנוגע לשתילת עצי זית צעירים בין העצים הבוגרים. החיילים והשוטרים טענו כי מדובר בשמורת טבע ולכן אסור להם לטעת זיתים, למרות שמדובר בחלקות של עצי זית בני עשרות שנים (שמורת הטבע נחל קנה הוכרזה בידי ישראל על אדמותיהם של תושבי הכפר).

לאט לאט, בעוד הוויכוח נמשך והשמש קופחת על הראש, הלכו והתקבצו במקום כל גיבורי הטרגדיה הישרא-פלסטינית: היה שם שוטר ערבי ממשטרת אריאל שניסה עם הרבה סבלנות ואורך רוח לפשר בין הצדדים, היו חיילים צעירים, בנעליים אדומות, ערוכים ומצוידים למלחמת העולם השלישית עם אצבע על ההדק ומבט אטום בעיניים, והיו כמובן הפלסטינים שרואים בעיניים כלות איך כל ההרים והגבעות מסביב הופכים בהדרגה לאתר בנייה אחד גדול. והכול נחרב תחת כפות הדחפורים בבנייה של התנחלויות, שחלקן חוקיות פחות וחלקן חוקיות עוד פחות. ורק בחלקת אלוהים הקטנה שלהם נזכרים פתאום כולם לשמור על הטבע.

בצעד נמרץ הגיע למקום קצין מיחידת הקישור ועל פי סעיף מספר 1 בספר "תראה לכולם מי פה המלך" התחיל את השיחה במשפט הקאלט "ג'יב אל הוויה" (תן תעודה) לאדם מבוגר שעמד ליד ולא היה מעורב כלל בוויכוח.

אנחנו תרמנו את חלקנו בתפקיד "סכינים בגב", וניסינו להסביר שעל פי פסיקת בית המשפט העליון מותר לשתול בחלקות הוותיקות גם בשמורת הטבע. ואחרונים חביבים, הגיעו מספר פעילי זכויות אדם מחו"ל בתפקיד "האנטישמים מאירופה", וכולנו עמדנו וחיכינו.

השחקן הראשי, איש רשות הטבע והגנים, שבאופן לא מפתיע היה היחיד מגיבורי העלילה שנכנס עם רכב ה-4×4 שלו הישר לתוך השטח, פסק מיד: "מדובר בשמורת טבע".

"ומה עם העצים שהם הביאו", שאל איש הקישור.

"שייקחו אותם חזרה", הייתה התשובה.

"ומה עם השתילים שכבר נשתלו?"

"לזה יש נוהל מיוחד", ענה איש הטבע בחיוך מלא משמעות.

אנשי הכפר החליטו לוותר על התענוג של לבלות לילה במעצר והחליטו להתפזר, יודעים היטב שזה עניין של ימים ספורים בלבד לפני ש"הנוהל המיוחד" יעלה שוב על החלקה ויעקור את השתילים הצעירים.