פסטיבל בתים מבפנים מתכוון להגיע לאדמות ולאג'ה – בואו נגיד להם לא!

בימים אלו רשויות המדינה מנסות להשלים את ההשתלטות על שטח חקלאי נרחב של הכפר ולאג'ה. כבר שנים שאנחנו פועלים בסולידריות עם חקלאי הכפר. לאור האירועים האחרונים נדרשת כעת פעילות נמרצת ונרחבת. החדשות הטובות הן שיש מה לעשות דרך האינטרנט ובשביל זה אנחנו צריכים אתכם/ן.

חלק ניכר מההתפתחויות והעשיה שלנו בולאג'ה אינה מתפרסמת כאן אלא בבלוג "ידידי ולאג'ה". לטובת מי שפחות מכיר/ה את הסיפור של הכפר נכתוב בקצרה שעיריית ירושלים יחד עם רשות הטבע והגנים רוצות להפוך 1,200 דונם של אדמות הכפר – ובמרכזן המעיין הגדול עין חניה – לאתר פיקניקים לישראלים. הרשויות אינן מסתפקות בכך אלא רוצות לסלק מהשטח את בעלי הקרקע מולאג'ה ולמנוע מפלסטינים להגיע אליו.

בשבוע הבא אמורים להתקיים במעיין עין חניה סיורים לישראלים בלבד במסגרת פסטיבל בתים מבפנים וזאת לקראת חסימת הגישה של פלסטינים באופן סופי. יש לנו זמן כדי לעורר התנגדות להלבנת הנישול הזה ולפעול על מנת להביא לביטול הסיורים.

למטה ניתן עוד מידע על בתים מבפנים ועל סילוק תושבי ולאג'ה מהשטח. בשביל מי שרוצה להגיע ישר לתכלס, הנה מה שאנחנו מתכננים ומבקשים מכם/ן לעשות.

אז מה עושים
אנחנו רוצים לנצל את הימים שעד לתחילת הפסטיבל כדי להעלות מודעות בקרב הציבור לכך שלא מדובר בטבע וארכיאולוגיה אלא במעשה מכוער של נישול. אנחנו רוצים להביע מחאה בפני מארגני האירוע ומקווים שהם יתעשתו ויבטלו את הסיורים לעין חניה. ואם הסיורים בכל זאת יתקיימו אנחנו רוצים להיות בשטח בעת קיום הסיורים כדי למחות בפני המארגנים ולהסביר למשתתפים במה הם לוקחים חלק.

אתם יכולים –

–  לשלוח את המחאה שלכם למארגנים של בתים מבפנים. יחד עם קבוצות נוספות התחלנו בקמפיין דרך האתר של "זזים". בקישור הזה יש מכתב קצר שבלחיצת כפתור אפשר לשלוח למארגנים. שימו לב שאתם לא צריכים לקרוא את כל הטקסט שיש שם ושמפרט את ההשתלטות על אדמות ולאג'ה. בעמודה השמאלית אפשר להזין את הפרטים שלכם/ן ולשלוח את הפניה. מי שממש רוצה להשקיע יכולה גם לערוך את המכתב כך שיהיה אישי יותר. כדי שלמחאה יהיה משקל חשוב שכמה שיותר א/נשים ישלחו את המכתב. בבקשה שילחו ועזרו לנו להגיע לעוד אנשים. אחרי ששלחתם אפשר לשתף בפייסבוק את הדף של זזים עם כמה מלים אישיות.

–  לבוא איתנו כדי למחות בעין חניה. אנחנו מקווים שהמחאה תגרום לביטול הסיורים. אבל אם הם בכל זאת יתקיימו נהיה שם כדי לספר למשתתפים שמדובר בעוול גדול. הסיורים של בתים מבפנים מתוכננים להתקיים ביום חמישי ה-31 באוקטובר מהשעה 13:00 ועד השעה 16:00 וביום ששי ה-1 בנובמבר בין 10:30 ל 13:30. אנחנו נהיה שם כדי למחות באופן מנומס בפני המארגנים ולהסביר למשתתפים במה הם לוקחים חלק. אנחנו צריכים אתכם/ן איתנו. לפרטים נוספים והצטרפות בבקשה כיתבו לנו בצירוף מספר הטלפון שלכם/ן ונחזור אליכם. כמובן שאפשר לבוא גם רק לחלק מהזמן. עין חניה נמצא בירושלים לא רחוק משכונת מלחה ואנחנו נעזור בטרמפים למי שצריכ/ה.

לשתף את הפוסט הזה (כפתור שיתוף נמצא בתחתית הטקסט). אולי בתוספת כמה מלים אישיות שמסבירות שעיריית ירושלים משלימה בימים אלו את סילוקם של חקלאי ולאג'ה משטח נרחב של אדמות חקלאיות כדי להפוך אותו לאתר פיקניקים לתושבי ירושלים. בלתי נתפס שפסטיבל יפה כמו בתים מבפנים משתף פעולה עם מהלך מכוער שכזה.

– יש לכם רעיונות נוספים? מצוין! כיתבו לנו.

לא יכולים להגיע לעין חניה בחמישי וששי של השבוע הבא אבל רוצים לקחת חלק בדברים שנעשה בעתיד? כיתבו לנו ונוכל ליידע לקראת הפעילות הבאה.

אז מה בעצם קורה בולאג'ה ומה הקשר לבתים מבפנים?
כפי שהתפרסם בהרחבה בתקשורת, במהלך סוכות רשות הטבע והגנים פתחה את מעיין עין חניה לישראלים למשך שלושה ימים. כחלק מפתיחת המעיין לישראלים הוצבו חיילי מג"ב שמנעו גישת פלסטינים לא רק אל המעיין אלא אל שטח עצום של אדמות חקלאיות של תושבי ולאג'ה אשר נמצאות בסמוך למעיין. זאת היתה הצצה אל מה שצפוי להפוך למצב קבע אם חלילה הרשויות יצליחו בתכנית להעתיק את מחסום ולאג'ה, מהלך שכבר למעלה משנה וחצי נבלם ומתעכב.

ובסוף החודש, במסגרת פסטיבל בתים מבפנים מתוכננים מספר סיורים לישראלים בלבד לעין חניה. (שני סיורים אחרים בפסטיבל יועברו באזור סילואן בידי מדריכים של ארגון אלע"ד. אלע"ד הוא ארגון מתנחלים שמשתלט על בתים פלסטינים בסילואן תוך סילוק המשפחות הפלסטיניות שגרות בהן).

מעציב מאוד שהפסטיבל היפה הזה שאמור לחגוג את העושר של תרבות האדריכלות הירושלמית לוקח חלק במעשה הנישול המחפיר שמדינת ישראל מחוללת בעין חניה ואדמות ולאג'ה. בסוף הפוסט שמנו קישור שמרחיב על ההשתלטות על אדמות ולאג'ה. כאן רק נכתוב בקצרה: עין חניה הוא המעיין הגדול של ולאג'ה וסביבו יש אלף מאתיים דונם של אדמות חקלאיות של תושבי הכפר. כיום עדיין מתאפשר לחקלאים ולתושבי הכפר להגיע אל אדמותיהם ואל המעיין. אולם המדינה מתכוונת לחסום את הגישה בפני פלסטינים בכלל ובעלי האדמות מולאג'ה בפרט ולהפוך את המעיין והטראסות המרהיבות של ולאג'ה לאתר פיקניקים לישראלים.

בתים מבפנים בעין חניה
הסיורים של בתים מבפנים לעין חניה יתקיימו ב-31 באוקטובר (חמישי) בצהרים וב-1 בנובמבר (ששי) בבוקר. מדובר ביותר מחגיגה בשטח שממנו מסולקים פלסטינים: המהלך של סילוק הפלסטינים מאדמות ולאג'ה נתקל בקשיים שונים וביצועו המלא מתעכב כבר כמעט שנתיים. מול הקשיים הללו ארגוני מתנחלים ורשויות שונות מפעילים מגוון לחצים. הסיורים של בתים מבפנים בעין חניה הם חלק מהלחצים הללו.

אפשר רק לדמיין כיצד יתנהלו הסיורים בעין חניה: הם יתמקדו בממצאים מהתקופה הביזנטית ויאדירו את פרויקט השיקום והפיתוח שרשות הטבע והגנים ורשות העתיקות קיימו במקום בהשקעה של 14 מיליוני שקלים. מן הסתם לא יספרו על הפגיעה הקשה שהגעת ישראלים למעיין גורמת לתושבי ולאג'ה: לא יספרו על גדר ההפרדה שנמצאת מרחק 70 מטרים מעין חניה ושבמכוון לא הוקמה על הקו הירוק אלא בצמוד לשטח הבנוי של הכפר כדי להפריד בין התושבים לאדמותיהם ולמעיין. לא יספרו על הטראסות העתיקות וכרמי הזיתים היפהפיים שכחלק מפתיחת השטח לישראלים המדינה מתכוונת לחסום סופית את גישת בעלי הקרקע הפלסטינים אליהם.

קוראים לבתים מבפנים להתעשת
יחד עם עוד קבוצות בירושלים אנחנו מזמינים אתכם ואתכן לקחת חלק במחאה נגד ההשחתה של פסטיבל בתים מבפנים. ביחד נגיד לא להלבנת הנישול של תושבי ולאג'ה מעין חניה ומכרמי הזיתים שלהם. תחילה הסבר קצר על בתים מבפנים ואז תיאור הפעולות שאנחנו מזמינים לקחת חלק בהן.

בתים מבפנים הוא פסטיבל שבמסגרתו מתקיימים עשרות סיורים למבנים אדריכלים מעניינים – בתים פרטיים, מבני ציבור, מהמורשת ההיסטורית של העיר ומחלקיה המודרניים. הרעיון נולד בלונדון ומשם התפשט לעשרות רבות של ערים ברחבי העולם.

הפסטיבל מתיימר לקדם ערכים של מעורבות אזרחית ויצירת עירוניות שוויונית. דבר זה הופך כמובן את ההחלטה לכלול סיור לעין חניה למקוממת במיוחד. למען האמת, בדקנו את הערכים ותנאי ההשתתפות שמפורטים באתר הבינלאומי של בתים מבפנים ולטעמנו האופן שבו הוא מתנהל בישראל סותר אותם ביותר ממובן אחד.

למשל, מי שמממנת את בתים מבפנים בירושלים ובעצם שותפה בעיצובו היא הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י). מדובר בחברה ממשלתית-עירונית שמשתפת פעולה דרך קבע עם ארגוני מתנחלים כמו אלע"ד ומקדמת פרויקטים שונים של התנחלויות במזרח ירושלים. סביר שזה גם הרקע להכללת עין חניה בפסטיבל השנה כחלק מהלחצים להשלים את ההשתלטות על אדמות ולאג'ה. כאמור, לבד מעין חניה הפסטיבל כולל השנה גם סיורים באזור סילואן שאותם יעבירו מדריכים של ארגון המתנחלים אלע"ד; ארגון שמסלק משפחות פלסטיניות מבתיהן.

עכשיו מה עושים
אנחנו רוצים לנצל את הימים שעד לתחילת הפסטיבל כדי להעלות מודעות בקרב הציבור לכך שלא מדובר בטבע וארכיאולוגיה אלא במעשה מכוער של נישול. אנחנו רוצים להביע מחאה בפני מארגני האירוע ומקווים שהם יתעשתו ויבטלו את הסיורים לעין חניה. ואם הסיורים בכל זאת יתקיימו אנחנו רוצים להיות בשטח בעת קיום הסיורים כדי למחות בפני המארגנים ולהסביר למשתתפים במה הם לוקחים חלק.

בתחילת הפוסט פירטנו הצעות שונות לפעולה – משליחת מכתב למארגנים ועד להגעה לפעולת הסברה במעיין.
מה שמתרחש בעין חניה ואדמות ולאג'ה (שהמדינה מנסה לשנות את השם שלהן לגן לאומי נחל רפאים) הוא מעשה אדיר של נישול שמתרחש ממש כאן לידינו. כבר עכשיו אנחנו רואים שלמחאה שהתחלנו להשמיע יש תוצאות: הרבה אנשים שאלמלא כן לא היו יודעים על המתרחש מבינים את העוול. יש פניות ולחצים אל המארגנים של בתים מבפנים ולטווח הארוך נוצרת הבנה שעין חניה אינו מקום שראוי לבלות בו. אם נירתם כולנו ונשתף את המידע ההשפעה שלנו תהיה גדולה יותר.

בבקשה חיזרו לחלק העליון של הפוסט ושילחו את מכתב המחאה למארגנים של בתים מבפנים. לא צריך יותר מלחיצת כפתור קטנה ולהזין את השם שלכם. מי שפנוי/ה להגיע איתנו למעיין בשבוע הבא בזמן קיום הסיורים, בבקשה כיתבו לנו בצירוף מספר הטלפון שלכם.

להרחבה , ראו מידע שפרסמנו בעבר על האופן שבו ישראל פועלת כדי לסלק את תושבי ולאג'ה מאדמותיהם ולהפוך אותן לאתר פיקניקים לישראלים בכסות של גן לאומי.

 

הזמנה לימי מסיק

מהמסיק בולאג'ה

ימי המסיק בפתח. עבור החקלאים הפלסטינים מדובר בפרנסה ולא פחות מכך במסורת ותרבות שהיא נדבך חשוב בשורשים הפלסטינים בארץ הזו. ובחיים תחת כיבוש עונת המסיק עומדת בצילן של הגבלות גישה שישראל מטילה, מפגשים לא רצויים עם חיילים והסכנה שבאלימות מצד אזרחים ישראלים.

זו תהיה השנה העשירית שבה אנחנו מצטרפים לחברינו בולאג'ה ודיר איסתיא. גם עבורנו זו כבר הפכה למסורת שבה אנחנו חוצים גבולות, נפגשים ובונים בסיס לשותפות מתמשכת. השנה, נוסף על ימי המסיק בשתי הקהילות הללו נגיע למסוק גם עם חקלאים בכפרים אחרים שם נאלצים להתמודד עם הגבלות של הצבא ואלימות ישראלית. המשך קריאת הפוסט "הזמנה לימי מסיק"

פרעתא – העדינות והחוזק, העצב והפחד

הקיץ החלטנו לעשות הפוגה קצרה מהפעילות הרגילה ולנצל את הזמן כדי לתכנן ולבנות קשרים חדשים.
בין השאר התחלנו לבקר בכפר פרעתא שנמצא מעט צפון-מזרחה לדיר איסתיא.
לפני כשבע עשרה שנה הוקם באזור המאחז האלים חוות גלעד ומאז נתונים חקלאים פלסטינים – מפרעתא ומכפרים נוספים – להשחתות עצים ולהתקפות אלימות שמונעות את גישתם לשטחים נרחבים. כרגיל, הצבא ושאר רשויות החוק לא פועלים נגד התוקפים הישראלים.
בקרוב תתחיל עונת המסיק והשנה ננסה להגיע גם לפרעתא ולקחת חלק בעמידה האמיצה של החקלאים שאינם מרימים ידיים.
גיתית כתבה את רשמיה מהביקור שלנו בכפר לפני שבוע.
————–

פרעתא – העדינות והחוזק, הפחד והעצב
כתיבה: גיתית

נסענו לפרעתא כדי לפגוש חקלאים פלסטינים שבשל אלימות ישראלית אינם יכולים לעבד את אדמותיהם. המאחז חוות גלעד בקרבת מקום, גבוה, צופה באדנות מאיימת על אדמותיהם. המתנחלים יורדים מהמאחז, כדבר שבשגרה, אל בתי הכפר, שוברים חלונות, זורקים אבנים, שורפים מכוניות.

ביקרנו משפחה שאחד מילדיה, בן 10 כיום, אינו מדבר באופן תקין כבר כמה שנים, מאז היה בבית לבד באחת מאותן התקפות. אביו מספר שבמקרה אחר, כאשר הלך לעבד את אדמותיו, מתנחל לקח אבן וניפץ אותה על ראשו, כשחיילים צופים ומעודדים.

ופגשנו את אבראהים, כבן 66, איש גבוה ורזה, עדין ומאופק, מוציא משקית בלויה תמונות ומסמכים. עשרות תלונות שהוגשו למשטרה – אף אחת מהן לא טופלה. בור מים להשקיה ושתייה שבנה  והמתנחלים זורקים לתוכו, יותר מפעם אחת, כבשים מתות, כדי לזהם את המים. הוא שב ושולה את הפגרים מהמים ומחכה לגשמים הבאים שימלאו את הבור במים זכים. באחת הפעמים, אחד המתנחלים הודה במעשה בפני המשטרה. דבר לא נעשה. אין לכך משמעות במקום הזה. אדנות וכוח שולטים כאן.

הצענו להצטרף וללוות אותו לאדמותיו, לקראת המסיק (כאשר ישראלים באים ומלווים, מעשי האלימות פוחתים). למוד ניסיון אמר שעליו ללכת לשטח ולבדוק מה נותר. מתנחלים שורפים, עוקרים ופוגעים בעצי הזית. או פושטים על המטעים ימים ספורים לפני המסיק וגונבים את כל הזיתים. לא ברור אם יוותרו זיתים למסיק.

השוטרים מכירים את אבראהים : "למה אתה מגיש תלונות? לך הביתה". אבל הוא מתעקש ללכת למשטרה, להגיש עוד תלונה ועוד אחת, שתהיה עדות. הוא מספר שבגלל התלונות, אנשי חוות גלעד מתנכלים לו יותר. אולי תקוותו ויציבותו הן שמכעיסות אותם. עדות לכך שטרם קיבל את אדנותם על הארץ ועל חייו. שטרם שברו את רוחו. רוחו המאופקת והעדינה חזקה, אבל העצב והפחד כאן, בכל צעד. בכל מילה.

מועקה ממלאת את הלב שמתקשה להכיל את הפורענות זו.

וכל מה שעולה בי היא השאלה למה אין שרשרת אנושית המגיעה לעמוד מסביב לאותם כפרים, כחיץ בינם לבין מתנחלי חוות גלעד. שרשרת אנושית שתאמר 'לא עוד'.

ובין לבין, שיחות על החיים שמסביב: הגעגועים הגדולים לבן בשוודיה; השיחות היומיומיות איתו והתקווה שיום אחד יוכל לבוא לבקר. הבת הגדולה שרוצה לפתוח עסק וקורותיה של בת אחרת. אבראהים מתגלה כאב שתומך בבנותיו, בבחירותיהן שאינן תמיד קונבנציונליות. בעדינות,בפשטות, בבהירות. אנשים – תמיד מרגשים, מפתיעים, מלאים בגוונים.

כמה שעות אחרי, בחזרה בבית,  נותרתי עם שפת הגוף והלב של האיש הזה –  העדינות והחוזק, העצב והפחד בעיניו.

——————–

בעוד כחודשיים נצטרף לאיבראהים וחקלאים נוספים בפרעתא. נצטרך אתכם ואתכן איתנו.

בזמנים מאתגרים אלו – התבוננות של סטיבן פולדר על איכויות מיטיבות בדרך ליצירת שינוי

סטיבן פולדר הוא המייסד והמורה המוביל של עמותת תובנה.
לאורך השנים סטיבן היה מעורב בכמה וכמה יוזמות בתחומי הסביבה, השלום ועוד.
והנה, קצת אחרי הסקירה שפרסמנו על העניין הגובר בקרב קהילות הדהרמה במערב בסוגיות חברתיות-פוליטיות, סטיבן פרסם את הטקסט היפה הזה.

בזמנים מאתגרים אלו כיצד נוכל לפעול וליצור שינוי?
כתיבה: סטיבן פולדר

אנחנו חיים בתקופה מאתגרת מבחינה פוליטית, חברתית וסביבתית. רמות החרדה והדאגה גבוהות מאי פעם והחמלה שבלב יכולה להניע אותנו לצאת החוצה ולפעול בעולם כדי לנסות ליצור שינוי. אבל בפנים אנחנו עלולים בקלות לחוש שזה גדול עלינו. או אולי אנחנו חשות רגשות של הצפה, כעס, ייאוש או חוסר אונים. כאשר אנחנו מנסות ליצור שינוי בעולם שמחוצה לנו לעתים תכופות מדי אנחנו פוגשות תסכול, פסימיות, ציניות, ייאוש, דחיה, חוסר הבנה והרבה שליליות. זה אחד האתגרים עימם צריכים להתמודד מי שעובדים בארגונים לשינוי חברתי ועשיית שלום וזה עלול לייצר תסכול אדיר ושחיקה. על מנות להתמודד עם זה עלינו לטפח גישות ומיומנויות שיעצימו אותנו ויסייעו לנו לפעול בעולם בצורה יעילה ומתוך טוב לב. המשך קריאת הפוסט "בזמנים מאתגרים אלו – התבוננות של סטיבן פולדר על איכויות מיטיבות בדרך ליצירת שינוי"

סולידריות של הלב – הזדמנות חשובה לעזור בקליק

בעשייה שלנו אנחנו מפתחים קשרים עם – וליבנו נקשר אל – הא/נשים שאנחנו פוגשים. זו אחת המתנות היקרות שאנו זוכים לה.
כמה מהמתרגלים והמתרגלות שלנו פיתחו קשר קרוב עם משפחה ואז, לפני קצת יותר משנה אחד הבנים נעצר.
השבוע הוא חזר הביתה.
והיום אנחנו פונים אליכם/ן כדי לגייס סכום צנוע – 9,000 ש"ח – לכיסוי חלק מההוצאות המשפטיות של המשפחה.
בסרטון למעלה יש את הסיפור והקישור להדסטארט נמצא כאן אבל תחילה המלים של אביגיל שמעבירות מה קורה כשאנשים מסכימים להינגע.

האמהות שלי והקשר הפלסטיני
כתיבה: אביגיל

פתאום זה מכה בי.
האמהות שלי. היא כמובן התימה הנוכחת ביותר בשש שנים האחרונות.
האמהות הטובה שלי אגב.

היצירה האחרונה שלי, ההצגה על יעל, הייתה קשורה כמובן באמהות, בגלל שחלקתי עם יעל, עשרה ימים ממש לפני שילדתי, חדר בריטריט שתיקה.
ועכשיו כשהדס גלעד המוכשרת והנדיבה (זה כל-כך כיף כשזה בא ביחד, כמו כל מי שמוותר על פרס ספיר לכבוד המאבק על הסרט על לאה צמל) אמרה שהיא תתרום את הספר החדש שלה, הממואר על האמהות, אני נזכרת שוב כמה המשפחה הפלסטינית הזו כל-כך שרוגה באמהות שלי.

למעשה הם היו סוג של מודל להורות. מודל אלטרנטיבי של התמודדות עם הגרוע מכל, כשאומרים לך שלבת שלך יש סרטן. הכרתי אותם בספטמבר 2012 ממש בתחילת ההריון שלי. אולי זה עזר שידעתי שהאמא היא אחות במקצועה והעיניים שלי נישאו אליה, לא יודעת. אולי כי האב אתאיסט ונשא את בתו בת התשע על כתפיים.
הבת הלכה וחלתה, הלכה וטופלה, ואני הלכתי ותפחתי ממלאת את בטני בבתי.

כמה סבלנות הייתה להם וכוח, גם ראיתי את נוכחות האבא כחזק, כיציב, את האם כשק חבטות (שהזכיר לי אותי כילדה, והיום כמובן אני חווה זאת גם) וזה שזה לגיטימי התפקידים האלו. ובכל זאת על האמא באמת בוכים. לא שבכתה הרבה. וגם מאשימים.

אז עכשיו אני מבינה מדוע גם ההתגייסות הנוכחית, שהתרחשה כל השנה שחלפה, כשהבן שלהם היה בכלא, למה זה כואב וקרוב כל-כך, משהו מדמי, נפשי, שרוג במשפחה הזו ואעשה בשבילם מה שעושים בשביל הילדים שלנו.

לא מזמן שוררתי עליהם בפואטרי סלאם. ועוד אמשיך לשורר ולכתוב עד שיסתיים הכיבוש המבאס הזה, שלא מרשה לנו להיות ההורים הכי טובים לעצמנו ולזולתנו.

הנה קמפיין שיצרנו לכבודם בהדסטארט.
הוא נקרא סולידאריות תומכת בחופש.

זה בסדר אם נפסיד ולא נצליח לעבור את המשוכה של אנשים שיתמכו במשפחה פלסטינית, עוד אחת, שהבן שלה נעצר. הם המשפחה שלי ואני עושה את זה לא משנה למה, כמו שעושים עבור משפחה. כמו להבדיל, אם חלילה וחס, הייתי צריכה את התמיכה הזו עבור בני משפחתי. זה חופש.

משהו שאתה מבין כשאתה מלווה פלסטיני בבית-חולים, כמה חסרה התמיכה והמארג, המאגר המשפחתי הרגיל ואתה הופך להיות המשפחה כמה שאתה יכול, אז גם כאן, בבית המעצר ובכל מקום בו יהיה צורך להיות בנאדם.

בתום ההקרנה שהייתי בה בדוק-אביב, לפני שהסרט על לאה צמל זכה, קמנו בתשואות כשלאה צמל הגיעה. אישה אחת שנעמדה לפניי צעקה למי שלא קם- "קומו בשביל האישה הזאת!"

בדיוק. קומו בשביל המשפחה הזו, המשפחה שלנו.

(הטקסט התפרסם לפני כמה ימים בבלוג של אביגיל)
————
אז זו הבקשה שלנו –
תרמו – מעט או הרבה – כדי שביחד נממש עוד ביטוי של סולידריות בין ישראלים לפלסטינים.
ושתפו את הפוסט הזה או את הבקשה לתרומה עם חברים – כדי שיוכלו גם הם לתמוך וכדי שייחשפו גם הם לסיפור מייצג של איך מערכת המשפט הצבאית מתנהלת.

וכמו שבתרומות אפשר לתרום סכום קטן יותר או גדול יותר, אנחנו מזמינים אתכם לבחור גם את המוטיבציה שלכם לתרומה –
– בבסיס, כי אכפתיות ותמיכה הן הדרך לעשות את העולם מקום טוב יותר.
– וקצת יותר מאתגר, כי אין לנו אמון בצבא. כי היה כאן מעצר שווא ו"משפט" שכל כולו הצגה.
המשך קריאת הפוסט "סולידריות של הלב – הזדמנות חשובה לעזור בקליק"

על התעוררות השיח הפוליטי בקהילות הדהרמה במערב

מתוך האתר של Buddhist Peace Fellowship

בשנים האחרונות גובר בקרב קהילות הדהרמה במערב העיסוק בשאלות פוליטיות. זו לא תופעה חדשה לחלוטין – ארגונים כמו Buddhist Peace Fellowship וקהילות שיסדו מורים של בודהיזם מעורב חברתית כמו טיך נהאת האן  או ברני גלאסמן המנוח פעילים מזה עשרות שנים. ובכל זאת בתקופה האחרונה שאלות פוליטיות חודרות יותר למיינסטרים של קהילת הדהרמה במערב.

יש לזה מספר סיבות. עליית השיח בציבור הכללי סביב משבר האקלים חודרת גם לעולם הדהרמה. לפני מספר שנים הוקמה הרשת One Earth Sangha שמתמקדת בשאלות סביבתיות. הצהרה שעוסקת במשבר האקלים וביכולת שלנו לפעול לגביו התפרסמה עם חתימותיהם של מאות מורות ומורי דהרמה מרחבי העולם. ואכן, משבר האקלים הוא כנראה הנושא שבו מתמקד חלק ניכר מהשיח הדהרמי-פוליטי במערב.

בארצות הברית, על רקע בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות מתפתח במעגלי הדהרמה האמריקאים שיח ער בנושאים של גזענות, הגירה וסביבה שהפכו לסוגיות של מחלוקת חריפה בחברה האמריקאית. שיח כזה מתקיים במידה פחותה גם בקהילות הדהרמה במערב אירופה על רקע מיליוני המהגרים ומבקשי המקלט שנמלטים ליבשת ותגובת הנגד של התחזקותן של מפלגות קסנופוביות.

לצד סיבות אלו יש גם את העובדה הפשוטה שהדהרמה במערב מבשילה והופכת מתופעה רוחנית (שולית) לדרך חיים של אנשים מהישוב. באופן טבעי דרך החיים הזו פונה להתייחס גם אל השאלות החברתיות והפוליטיות אשר כל כך משפיעות על כולנו.

מתוך האתר של Buddhist Peace Fellowship

הנה שלוש דוגמאות מהתקופה האחרונה.

ינאי פוסטלניק הוא אחד המורים הבכירים של מרכז הדהרמה Gaia House שבאנגליה. הוא מגיע ללמד בארץ במסגרת רטריטים של עמותת תובנה ובביקוריו הוא קיים פעילויות גם אתנו. ינאי הצטרף לפני מספר חודשים לתנועת Extinction Rebelion שמקיימת פעולות נרחבות של אי ציות אזרחי על מנת לדרוש מהשלטונות הבריטיים שינוי מדיניות במענה למצב החירום הסביבתי. התנועה החלה גם להתרחב למדינות נוספות ולאחרונה התקיים ערב השקה בתל אביב.

ינאי – ומורים ומתרגלים נוספים – הצטרפו לתנועה הזו באופן עצמאי מתוך הזדהות עם הנושא ודרכי הפעולה שלה. ולמרות ש-Extinction Rebelion אינה מזהה את עצמה כקשורה לעולם הדהרמה הם פועלים בתוכה כביטוי של הדהרמה והתרגול שלהם. החזון של התנועה מבטא מאכפתיות עמוקה לחיים באשר הם; מדובר בתנועה לא היררכית שמשקיעה חלק ניכר ממשאביה כדי לדאוג לרווחתם של הפעילים והפעילות במסגרתה. מנגד, הטקטיקות של אי ציות אזרחי כוללות פעולות של חסימת כבישים, הפגנות מול בתים של מקבלי החלטות ודרכים נוספות של שיבוש הסדר האזרחי (בצורה לא אלימה). מי שמדגישים את האיכויות הרכות והמכילות של הדהרמה עלולים לחוש שצורת פעולה זו אינה עולה בקנה אחד עם האיכויות שהם שואפים לטפח בעולם. מהניסיון שלנו אנחנו יכולים להגיד שהתנגדות ואי ציות יכולים להיות מהשיאים של התרגול. כך או כך, דיון סביב השאלה "מה הוא מאבק פוליטי נכון" (על משקל הדרך כפולת השמונה של מאמץ נכון, הבנה נכונה, פרנסה נכונה וכו') הוא דיון חשוב שיצטרך להתקיים ככל שיותר א/נשים מקהילת הדהרמה ירצו להיות מעורבים בעשייה לשינוי.

לבינתיים הנה סרטון קצר שבו ינאי מספר ומראה את המעורבות שלו ב Extinction Rebelion.

ג'ק קורנפילד, אחד ממורי הדהרמה הבכירים בארצות הברית, פרסם לאחרונה מאמר לא קצר שכותרתו דהרמה ופוליטיקה. גם קורנפילד ביקר בעבר בישראל כאורח של עמותת תובנה והוא הקדיש חלק מהביקור שלו לתמיכה בפעילויות יהודיות-ערביות. המאמר אינה משהו יוצא דופן בפני עצמו. במגזינים הבודהיסטים הנחשבים trycicle ו-lion's roar מתפרסמים יותר ויותר מאמרים שעוסקים מתוך הדהרמה בשאלות חברתיות ופוליטיות. אבל ההידרשות של מורה מוביל כמו קורנפילד ממחישה עד כמה הנושא הפך לסוגיה מרכזית בשיח הדהרמה בארצות הברית. יתר על כן, מדובר במאמר ארוך שמנסה ללכת מעבר למובן מאליו. המאמר מתחיל בלהדגיש את החשיבות של "תודעת שלום" של כל אחד ואחת מאתנו ובמיוחד נוכח מציאות מאתגרת של קונפליקט. משם הוא ממשיך לחשיבות של טיפוח מודעות פוליטית-חברתית ומסיים בלקבוע עמדות ערכיות ברורות בנוגע לסוגיות של אי-שוויון כלכלי, מלחמה והרס הסביבה.

ואחרון חביב כריסטופר טיטמוס מבריטניה שגם הוא מבכירי וראשוני המורים במערב. כריסטופר תמיד שילב את הפוליטי בהוראה שלו. הוא מבקר בארץ מדי שנה ובעבר הוא הקפיד לכלול בביקוריו מפגש אצל פעילים פלסטינים בעיר שכם. גם אנחנו נהנינו מתמיכתו וקיימנו איתו סיורי דהרמה. כריסטופר אפילו ניסה לפני שלושים שנה להתמודד לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הירוקה (1,178 איש, קצת פחות מ-2% מהמצביעים הצביעו עבורו).

ממש אתמול עלה לאינטרנט אתר חדש של כריסטופר בשם חיים מעורבים. דף הבית של האתר מסביר שהוא נועד להראות את הדרך לחיים מעורבים נוכח המשברים המתמשכים שאנחנו חיים בתוכם. האתר עשיר בטקסטים  אשר מתוך חכמת הדהרמה עוסקים בסוגיות חברתיות-פוליטיות בוערות. האתר מחולק לקטגוריות כגון אתיקה, פעולה, תרגול ועוד. חלק מהטקסטים עוסקים בחזון וערכים וטקסטים אחרים הם מאוד מעשיים עם כללי אצבע וקווים מנחים לתרגול ופעולה.

מתוך האתר של Buddhist Peace Fellowiship

 

אלו הן שלוש דוגמאות מהזמן האחרון בלבד. ההתעוררות הזו גם מעלה שאלות ודילמות. למשל, בארצות הברית הדברים מתרחשים על רקע בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות. לפחות חלק מהמורים והמורות האמריקאים אינם מסתפקים בהתייחסות לסוגיות ערכיות- פוליטיות אלא גם מתבטאים בצורה מפורשת ברמה המפלגתית: נגד טראמפ או בעד מועמד/ת כזה או אחר להובלת המפלגה הדמוקרטית במירוץ לנשיאות שבאופן לא רשמי כבר החל.
שיח פוליטי הוא בסך הכל שיח על ערכים בהקשר של מערכות חברתיות. לכן זה אך טבעי שהדהרמה ששאלות ערכיות נמצאות בליבה שלה, תיגע בשאלות פוליטיות. אולם הגלישה מהפוליטי אל המפלגתי היא כבר דבר פחות מובן מאליו ואולי גם יותר בעייתי כשמדובר בקהילת דהרמה. יש כאן גם עניין סוציולגי שנוגע למעמד החברתי-כלכלי של רבים מקרב קהילת הדהרמה האמריקאית ושמשפיע על העדפתם המפלגתית.

שאלה לא פחות חשובה היא מה יש לקהילות הדהרמה להציע בהיבט הפוליטי-חברתי מעבר לשיח. כלומר איזו עשייה לשינוי יכולה להיות מקודמת באופן קבוצתי בידי קהילות דהרמה.

וכמובן בהקשר הישראלי שאלת השאלות היא האם נראה התפתחות דומה גם כאן בישראל? ואם כן, באיזה אופן זה יקרה? אם לשפוט מהעבר הרי שתהליכים שמתרחשים בקהילות הדהרמה במערב מגיעים במוקדם או במאוחר גם לישראל.

קיצורו של דבר, אנחנו בתוך תהליך. דברים מן הסתם יבשילו. חלק מהשאלות שפירטנו יקבלו מענה בהמשך. ובוודאי יצוצו שאלות נוספות, דיונים ודרכי פעולה שיאפשרו לדהרמה ולאנשיה לתרום את חלקם לעשיה פוליטית-חברתית מיטיבה.

 

הזמנה ליום עבודה בדיר איסתיא

חודש הרמדאן הסתיים וחברינו המוסלמים חוגגים בימים אלו את עיד אל-פיטר.
אנחנו כבר מתכוננים לחזרה לימי העבודה המשותפים אחרי ההפוגה של חודש הצום.

בשבת ה-22 ביוני נצא לעבוד עם חקלאים בדיר איסתיא.
ניפגש בשעה 7:30 בתחנת הרכבת ראש העין צפון.
נהיה שם בחזרה בשעה 16:30 (ואם יהיה חם אז אולי נסיים מוקדם יותר).

פרטים מלאים כולל לגבי טרמפ במידת הצורך, נשלח למי שירשמו בטופס ההרשמה.
בשאלות אפשר לכתוב לנו.