משפחה אחת שלושה סיפורים

משפחה פלסטינית אחת. אין בה שום דבר יוצא דפן זולת העובדה שפעילים שלנו מכירים אותה. והנה במהלך ארבעה חודשים ישראל מנעה מאבי המשפחה מלהגיע לעבודה בגלל שאחותו חלתה בקורונה, אחת הבנות נאלצת להסכין עם מעצרו של בן זוגה עימו התחתנה לא מזמן ומבת אחרת נשלל היתר העבודה בגלל תלונה שגם המשטרה מסכימה שהיא תלונת שווא. משפחה אחת ושלושה סיפורים קטנים שממחישים שגרה נטולת דרמות תחת הכיבוש. הסיפורים הללו ממחישים גם עוד דברים – את העמידות הנפשית המדהימה של פלסטינים וגם את הדרכים שבהן ישראלים וישראליות יכולות לפעול בהצלחה בסוגיות שמשפיעות על חייהם של מיליוני אנשים שחיים כאן.
התיעוד שלהלן מציע גם דרך להצטרף ולתמוך בעשייה.

מחוץ לתבנית הדיכוי

אביב מספר על הפעילות שלנו ביום ששי האחרון שהתנהלה עם הרבה הפתעות לא צפויות. זה התחיל מחיילים שהתרשלו וכך התאפשר להפגנה פלסטינית להגיע אל מאחז. מה יעשו פלסטינים ומתנחלים כועסים כשהם עומדים פנים אל פנים? זה הסתיים בחסימת עונשין של הצבא נגד כפר שלם שגם בה היתה הפתעה. ובאמצע היתה חתונה שמחה שהתקיימה כל כך קרוב למאחז ולחסימה ובכל זאת התנהלה כאילו הם כלל אינם קיימים.

כתיבה: אביב
ביום ששי הצטרפנו להפגנה פלסטינית מול מאחז שהוקם לפני כמה חודשים באדמות סלפית.
סלפית היא עיר המחוז של הכפרים דיר איסתיא וחארס ונמצאת במרחק נסיעה של כרבע שעה מהם. מכיוון שהמאחז אינו משפיע ישירות על שני הכפרים לא כללנו אותו בסקירה שפרסמנו לפני שבוע על  המאחזים שהוקמו מעל ואדי קנה במהלך השנה האחרונה.

כמה קילומטרים מזרחה ממקום ההפגנה שלנו התקיימה באותו הזמן הפגנה פלסטינית גדולה יותר מול המאחז החדש "אביתר" ונער פלסטיני נהרג שם מירי של חיילים; זה ההרוג הפלסטיני השלישי בהפגנות שמתקיימות שם בחודש האחרון.

מה יש לנו לחפש בסיטואציה כל כך אלימה? בהזדמנות נצטרך לכתוב גם על שאלה זו. כך או כך בהביננו את הפוטנציאל לאלימות נסענו להפגנה בחשש. לפני שיצאנו לדרך לקחנו זמן על מנת לבחון ולשתף מה אנחנו מרגישים. כמו תמיד זה יוצר  מעטפת תומכת שמלווה אותנו לאורך היום.
בדרך שוחחתי עם נתן ואיכשהו השיחה התגלגלה לאפשרות שבעתיד ישראל תבצע טרנספר. אני חשבתי שדבר כזה בהחלט עלול להתרחש ואילו נתן היה איתן בדעתו שלא. במובנים מסוימים הסוגיה הזו צבעה עבורי את מהלך היום.

כמקובל, להפגנה קדמה תפילת הצהרים של יום ששי. במפתיע, החיילים עזבו את המקום וכך אחרי התפילה צעדנו אל המאחז ללא הפרעה

מבין כל האירועים בהפגנה מול המאחז אספר על אחד. באופן מפתיע החיילים שהיו במקום הסתלקו וכך צעדנו ביחד עם המפגינים הפלסטינים ללא הפרעה אל המאחז. ככל הנראה היתה זו הפעם הראשונה מאז שהמאחז הוקם לפני 10 חודשים שדבר כזה התרחש.

אלו מול אלו עמדו – כמה מתנחלים צעירים ועשרות פלסטינים שרובם מבוגרים ואפילו קשישים – רושפים בכעס: "תסתלקו מכאן" איימו המתנחלים. "זאת האדמה שלנו, לכו אתם" השיבו הפלסטינים.

המפגינים מול כמה מתנחלים במאחז. מאחור עומדים עוד כמה עשרות מפגינים פלסטינים.

האוויר היה מלא זעם אולם הוא לא היתרגם לפעולה. הצדדים נותרו קפואים במקומותיהם, שני מטרים בלבד מפרידים ביניהם והם מקפידים להשאיר זאת כך כדי  שהטחת המילים הקשות לא תתרגם להטחת אגרופים. הנוכחות של כל צד שערורייתית בעיני הצד השני. כעת כשהם לראשונה פנים מול פנים השערורייה מגיעה לשיאה אבל בהיעדר אלימות אין מה לעשות; המלים הקשות מחפות על ההכרה שהמציאת היא שהצד השני כאן. המתנחלים לא שלפו נשק והפלסטינים לא השתמשו במספרם העודף כדי לתקוף. אחר כך נאמר לי שכמה מהצעירים הפלסטינים כבר הרימו אבנים אבל המבוגרים התרו בהם להניח אותן בחזרה וכך הם עשו.

דקות ארוכות עברו עד שהחיילים הגיעו אלינו בריצה והחלו לסלק בכוח – אבל כוח מרוסן – אותנו ואת הפלסטינים. מה היה קורה אם היו עומדים מהצד? האם המתיחות כן היתה מתפרצת בסופו של דבר לאלימות או שהאיפוק והכרת המציאות היו ממשיכים?

בשואבו עידוד מנוכחות החיילים מתנחל צעיר ניסה לתקוף מישהו. החיילים סילקו אותו במהירות לאחור אבל לא עצרו אותו. בדיוק כמו ששעה לפני כן, כשמתנחלים זרקו לעברנו אבנים החיילים לא עשו להם דבר.

החיילים דחפו אותנו כדי להרחיק אותנו מהמאחז והמתנחלים צעדו מאחוריהם מטיחים בנו קללות ואיומים. בין המתנחלים היה גם מקים המאחז שלו היסטוריה משפחתית. אביו היה חבר בחוליה של המחתרת היהודית שהטמינה בשנות ה-80 מטען חבלה ברכבו של ראש עיריית שכם – המטען התפוצץ ושכעה נפצע קשה ואיבד את רגליו. המדינה שהסתפקה בעונש מגוחך של 15 חודשי מעצר נגד האב עוזרת כעת לבן במאחז הלא חוקי שהקים.

המאחז מסמן את שאיפות ההתפשטות של ההתנחלות אריאל – החיילים בעצמם אמרו לנו זאת – קילומטרים רבים מערבה ובאופן שיחנוק את עיר המחוז סלפית. ישראל מתבססת עוד ועוד במרחב הפלסטיני. מציאות שמצד אחד הופכת לפחות ופחות הפיכה ומצד שני נשענת על דיכוי אלים. בדיוק בגלל זה – חשבתי לעצמי בזכרי את השיחה בדרך עם נתן – בסוף יהיה טרנספר.

חתונה בדיר איסתיא

ההפגנה הסתיימה ונסענו אל דיר איסתיא. יום קודם לכן הצבא חסם את הכניסה המערבית לכפר ואנחנו רצינו לראות מה המצב שם. נכנסנו דרך הכניסה המזרחית ובמרכז הכפר נתקלנו במסיבת כלולות. החתן רכוב על סוס ומוקף בהמון גברים צוהלים ששרים ורוקדים.

החתונה בדיר איסתיא

עשרים דקות קודם לכן היינו בעימות הכועס והמפחיד – חיילים ומאחז ומאבק וכיבוש. כעת במעבר חד, שמחה וריקודים. מדהים איך שני היקומים המקבילים הללו מתקיימים כה קרוב זה לזה. מדהים איך בקלות בקלות עשינו את המעבר. חברינו הפלסטינים שחצי שעה קודם לכן עמדו בפנים חתומות מול מתנחלים כועסים ודחיפות חיילים יצאו מכלי הרכב שלנו ונבלעו במעגל החוגגים כשחיוך רחב על פניהם. אנחנו עמדנו בצד, מחויכים ונתנו לגוף לזוז לקצב המוסיקה. ציינתי לעצמי שמספר החוגגים בחתונה גדול יותר ממספר המשתתפים בהפגנה. עם או בלי מאחזים ודיכוי העם הפלסטיני חי וחוגג ובניו/בנותיו מתחתנים.
חגיגות החתונה לא יורידו ולו מאחז אחד. אבל בסיטואציה העכשווית אולי הן מענה מוצלח לא פחות מכל הפגנה?

ניגשתי אל נתן ואמרתי לו "צדקת לגבי הטרנספר שאינו אפשרי. כשרואים את החתונה הזו מרגישים שהפלסטינים כאן לתמיד".

כפר חסום

חברינו מההפגנה רצו שנישאר: "בואו, תמשיכו עם החתונה ועוד מעט תהיה גם ארוחה".  אבל אנחנו נפרדנו ונסענו אל היציאה המערבית של הכפר לראות כיצד הצבא חסם אותה.

דחפורים של הצבא ערמו שתי תלוליות גדולות בגובה מטר לרוחב הכביש. מדוע שתיים ולא אחת? אין לנו מושג. כשהגענו היו שם כעשרה חיילים שגם השתלטו על מבנה שבנייתו לא הסתיימה והפכו אותו לעמדה שלהם עם דגל ישראל מתנוסס מעליה.

שתי תלוליות גבוהות ערם הצבא לרוחב הכביש – כל אחת מהן בגובה מטר לערך. תלולית אחת כולה סלעים והשניה – מאחור – תלולית של אדמה ואבניםץ

בשבועות האחרונים הצבא פשט שוב ושוב על הכפר תוך פיזור של גז מדמיע ופיצוץ רימוני הלם ברחובות. בפשיטות הללו לא בוצעו מעצרים והחיילים גם לא חיפשו אחרי מישהו מיוחד. סתם הפחדה והשתוללות. בתקופה הזו התרחשו גם מספר ידויי אבנים אל עבר רכבים ישראלים בכביש שעובר לאורך הצד המערבי של הכפר. כעת הצבא החריף את צעדי הענישה הקולקטיבית שלו. לפני שש שנים הצבא חסם את היציאה מהכפר על רקע דומה.

מעל החסימות החיילים הקימו עמדה צבאית במבנה שבנייתו טרם הסתיימה.

החיילים היו עצבנים למדי ואיימו עלינו שאם נתקרב אליהם – היינו 5 א/נשים בסך הכל – "נפעיל נגדכם אמצעים לפיזור הפגנות".
עמדתי שם ליד ערימות הסלעים. חשבתי על החתונה השמחה שנמצאת כמה מאות מטרים מהחסימה בתוך הכפר. החוגגים מתעלמים לחלוטין מהחסימה וכאילו אומרים "שישראל תעשה מה שהיא רוצה, אנחנו חיים". אבל ברור גם שחלק מהאורחים שמחוץ לכפר נאלצו לעשות עיקוף ארוך בגלל החסימה ואחרים אולי ויתרו כליל על ההשתתפות. ברור גם שבני הזוג הטריים יחיו – כמו הוריהם –  תחת דיכוי ישראלי. איזה עתיד יש להם? איזה עתיד יש לילדים שלהם?

בנסיעה הביתה חשבתי על פעולות אפשריות לפתיחת החסימה. הצבא השקיע כל כך בערימות הסלעים והאדמה שהיה ברור שהחסימה מתוכננת להישאר במקומה שבועות ארוכים ותהפוך למוקד חדש של מאבק לא קצר. העברתי מידע לעיתונאית הגר שיזף וגם לעורכת דין של האגודה לזכויות האזרח.

במהלך סוף השבוע שיזף פנתה לצבא בעניין החסימה.
ובלילה בין שבת לראשון הצבא עזב את הכפר והחסימה נפתחה.

עקירת כרמים והקמת מאחזים – סקירה של אירועים בשנה האחרונה בדיר איסתיא וחארס

20 ביולי 2020 – הצבא עקר יותר מ-200 עצי זית באדמות דיר איסתיא. במהלך 12 החודשים האחרונים נעקרו כ-600 עצי זית מסביב להתנחלות רבבה באדמות דיר איסתיא וחארס.

שבועיים סוערים עברו אל דיר איסתיא.

ב-13 במאי גילו תושבי הכפר שמאחז חדש – קרני ראם שמו – הוקם ליד ח'ירבת שחאדה בקצה המערבי של אדמות הכפר ומעל ואדי קנה. כאן אפשר לקרוא את מה שכתבנו אחרי שליווינו חברים מהכפר לראות את המאחז. המאחז – כלומר בניה שאפילו לפי הסטנדרטים הישראלים אינה חוקית – הוקם בשטח שבו חיה קהילה פלסטינית עד לפני כעשרים שנה. הקהילה נאלצה אז לעקור אל דיר איסתיא בעקבות הקמת חוות יאיר שביחד עם ההתנחלויות יקיר ונופים חסמה את הדרך בין ח'ירבת שחאדה והכפר.  ב-28 במאי הגיעו פלסטינים אל המאחז החדש והציתו כמה מהמבנים בו. ב-30 במאי המנהל האזרחי פינה את מה שנשאר מהמאחז שנשרף אולם אנשי המאחז כבר מגייסים מאות אלפי שקלים ובונים אותו מחדש.

תחילת ההקמה של המאחז החדש בח'ירבת שחאדה

ב-23 במאי הגיעה קבוצה של מתנחלים עם עדר של פרות אל ואדי קנה (הואדי שמעליו נבנה המאחז החדש)לקראת מה שנראה כמו הקמה של מאחז רועים. עד היום נחסכה מתושבי האזור ההתמודדות עם מאחזים מסוג זה שידועים באלימות הקשה של אנשיהם. עשרות רבות של תושבים נחפזו מהכפר אל הואדי כדי למנוע את כניסת המתנחלים. גם כוחות גדולים של הצבא הגיעו ובעימות שהתפתח נפצעו כעשרה פלסטינים. המתנחלים גם ניפצו את השמשות של מספר כלי רכב. בסופו של דבר הצבא הורה למתנחלים לעזוב את המקום – תחילה חששנו שהעדר יתמקם באזור אולם נכון להיום העדר לא נראה שוב. יתכן שנחישותם של תושבי דיר איסתיא גרמה לצבא לסלק את המתנחלים ולמנוע מהם להתבסס באזור.

אירועים אלו מצטרפים לסדרה של תקריות לאורך השנה האחרונה באדמות דיר איסתיא והכפר השכן חארס שכמוה לא ראינו בשנות הפעילות שלנו באזור. קרוב לוודאי שלא מדובר בצירוף מקרים ושהאירועים השונים הם חלק מתכנית אחת. להלן נסקור בקצרה את אירועי השנה האחרונה ולאחר מכן נציע הסבר חלקי למתרחש.

אזור דיר איסתיא וחארס (שכאן כתובה כ"חאראס"). הכתם הירוק הוא שמורת הטבע נחל קנה שישראל הכריזה באדמות החקלאיות של דיר איסתיא וכפרים פלסטינים נוספים.תצלום האוויר הוא מתוך אתר govmap

עקירת כרמים באדמות חארס בין ההתנחלויות רבבה וקרית נטפים

לפני שנה, ב-24 במאי 2020, גילה תושב הכפר חארס (הכפר השכן לדיר איסתיא מדרום) שכרם הזיתים שלו הושמד. בולדוזר עלה על השטח, עקר 200 עצי זית שנשתלו לפני 15 שנה ואז החריב את כל הטראסות וכיסה את העצים העקורים באדמה וסלעים. הכרם נמצא מדרום להתנחלות רבבה שמתרחבת ונצמדת אליו. מיקום הכרם מסומן בספרה "1" בתצלום האוויר למטה. על פי הצבא הכרם נעקר בידי "גורמים לא ידועים". למרות שהאזור מרושת במצלמות אבטחה של ההתנחלות, הצבא והמשטרה טענו שהם אינם יודעים מי ביצע את הפשע. העבריינים לא נתפשו עד היום.

ב-29 בדצמבר 2020 המנהל האזרחי עקר כרם זיתים ובו 120 עצים – הוא מסומן בספרה "2" בתצלום האוויר. גם הכרם הזה נמצא באדמות הכפר חארס כמה מאות מטרים מהכרם שנעקר במאי. הכרם הזה נעקר על סמך צו של המנהל האזרחי מתאריך 25 ביוני (חודש אחרי עקירת הכרם הראשון) בתואנה שהוא נשתל על אדמות מדינה.

ביום שבו נעקר הכרם המנהל האזרחי הוציא צו חדש המורה לעקור כרם שלישי ובו כ-100 עצים – ראו את ספרה "3" בתצלום האוויר למטה. נכון להיום הכרם לא נעקר וזאת משום שהעתירה שהגיש בעל הכרם עדיין מתנהלת.

רבבה נבנתה בליבו של שטח חקלאי פלסטיני. האדמות החקלאיות של חארס נמצאות ממזרח, מדרום וממערב להתנחלות. מצפון לרבבה אלו כרמי הזיתים של חקלאי דיר איסתיא. הספרות מסמנות את כרמי הזיתים שנעקרו שם במהלך 12 החודשים האחרונים.תצלום האוויר הוא מאתר govmap

עוד עקירות עצים מסביב לרבבה

ב- 21 ביולי 2020  – כלומר במקביל לעקירות הכרמים מדרום לרבבה – נעקר כרם זיתים של תושב דיר איסתיא מצפון לאותה התנחלות. בולדוזרים של המנהל האזרחי עקרו בתוך שעתיים כ-200 עצי זית שנשתלו לפני 20 שנה. כמו בכרמים "2" ו-"3" שהזכרנו למעלה גם במקרה הזה המדינה אינה מכירה בבעלות הפרטית וטוענת שמדובר בפלישה אל אדמות מדינה. מיקומו של כרם זה מסומן בספרה "4".

בחודשים האחרונים, בשני אירועים לפחות הושחתו 20-30 עצי זית של חקלאים מחארס באדמות שנמצאות בקצה הדרום מזרחי של רבבה – ספרה 5 בתצלום האוויר. ככך הנראהה השחתה בוצעה בידי אזרחים ישראלים ולא בידי הצבא.

בסך הכל נעקרו בשנה האחרונה כמעט 600 עצי זית מסביב להתנחלות. כמו שכתבנו חלק מהעצים נעקרו בידי הצבא באופן "חוקי" וחלקם באופן "לא חוקי" בידי אזרחים ישראלים. עוד נשוב אל החוק ואל שיתוף הפעולה של רשויות החוק עם ישראלים שמפרים אותו.

עץ זית שנעקר בדצמבר 2020 באדמות הכפר חארס

מאחזים והשתלטות על אדמות

לאורך 12 החודשים האחרונים ובמקביל לעקירות הכרמים שתיארנו למעלה התרחשו גם מספר אירועים של השתלטות על קרקעות מסביב לואדי קנה. ואדי קנה הוא שטח חקלאי באדמות דיר איסתיא. כמו בח'ירבת שחאדה גם בואדי חיה קהילה פלסטינית חקלאית קטנה עד שהקמת ההתנחלויות מסביב לואדי אילצה אותה לעקור אל דיר איסתיא. הודות למעיינות בואדי חקלאי דיר איסתיא מעבדים בו כרמים , פרדסים ומטעי שקד. המעיינות והשילוב היפהפה בין הטבע לטראסות החקלאיות מושכים אל הואדי המוני פלסטינים מרחבי האזור.

מסביב לואדי נבנו מספר התנחלויות (עמנואל, יקיר, נופים וקרני שומרון) ומאחזים (אלוני שילה, אלמתן וחוות יאיר). בעבר כתבנו על הפגיעה השיטתית בחקלאים הפלסטינים בואדי כחלק מתכנית של ההתנחלויות להשתלט עליו ולחסום אותו בפני פלסטינים. ביחד עם שותפינו מדיר איסתיא הצלחנו באותן שנים לתקוע מקלות בגלגלי התכנית הזו  (בסיום סקירה זו נביא תמצית של אירועי העבר בואדי קנה). בשנים האחרונות חלה הפוגה בהתנכלויות ובניסיונות ההשתלטות בואדי קנה אולם אירועי השנה האחרונה שנפרט מיד מעידים שהם מתחדשים.

בתחילת מאי 2020 (שבועות ספורים לפני שנעקר הכרם הראשון שסיפרנו עליו למעלה) השתלטו מתנחלים מיקיר על שטח אדמה של אחד מחקלאי דיר איסתיא ובנו בה בריכת שכשוך – ראו את הסיפרה "1" בתצלום האוויר שלמטה. מדובר בבריכה שלישית באזור שמצטרפת אל בריכות שנבנו לאחרונה בהתנחלות רבבה ובמאחז חוות יאיר. ביחד, שלוש הבריכות מהוות נקודות מנוחה במסלול הליכה לא ארוך מרבבה דרך חוות יאיר אל הבריכה החדשה מחוץ ליקיר וממנה אל ליבו של ואדי קנה – אותו כאמור ההתנחלויות באזור מעוניינות לנכס לעצמן.

חיברנו את בעל האדמה לארגון יש דין ובעזרתם הוא הגיש תלונה על הפלישה לאדמתו. בחודש יולי המנהל האזרחי הרס את הבריכה – אירוע נדיר של סילוק מהיר של פלישה לאדמות פלסטיניות. אולם דבר לא נעשה נגד העבריינים ובאוקטובר הם בנו מחדש את הבריכה. הפעם המנהל האזרחי לא פעל נגד העבריינות החוזרת והבריכה לא סולקה עד היום. במקום זאת המשטרה עצרה את בעל האדמה מעצר שווא כדי להרתיע אותו מלהגיע לאדמתו.

הבריכה שנבנתה מחוץ להתנחלות יקיר. 

בחודש יולי 2020 אירעה תקרית קשה באדמות העיירה בידיא מעל הגדה הדרומית של ואדי קנה כמה קילומטרים מערבה ליקיר. מתנחל ירה ופצע שני חקלאים פלסטינים. המתנחל טען שהוא מעבד קרקע שבבעלות יהודית. היורה שוחרר ובחודשים שמאז היה ככל הנראה מעורב בתקריות אלימות – באזור אחר ולא בסביבת ואדי קנה – שבאחת מהן פלסטיני נורה ונהרג. כמה אנשי עסקים ישראלים טוענים לבעלות על השטח המדובר והם טוענים שתוקם בו התנחלות ענק חדשה בשם דורות עלית – ראו את הסיפרה "2" בתצלום האוויר שלמעלה. אם תוקם דורות עילית תהיה זו מכה קשה לאזור נרחב שעד היום נחסכה ממנו ומתושביו הצרה של התנחלות. בקמפיין השיווק של ההתנחלות החדשה מושקע ממון רב ולמרות שנכון להיום היא לא אושרה יזמי התכנית עשירים ומקושרים מספיק בכדי לרתום שרים רבים להביע תמיכה ברעיון. החיבור הזה בין הכסף הגדול של טייקוני נדל"ן לאלימות הרצחנית של פעילי המאחזים היא עוד היבט – שאינו מדובר מספיק – של מפעל הכיבוש הישראלי.

כבר 45 שנים שהמדינה פועלת להשתלט על ואדי קנה. במהלך השנה האחרונה היו מספר מהלכים של השתלטות או הקמה של מאחזים בגדה הדרומית של הואדי

בחודש שעבר – מאי 2021 – הוקם המאחז החדש ליד חירבת שחאדה מעל ואדי קנה (ספרה "3" בתצלום האוויר) ובין ההתנחלות יקיר והשטח שחומדים יזמי "דורות עלית". כמו כן נעשה ניסיון לבסס באזור מאחז רועים עם עדר פרות שנכנס אל ואדי קנה (ספרה "4"). על שניהם סיפרנו בתחילת סקירה זו. נכון לעכשיו תושבי דיר איסתיא הצליחו לסכל ככל הנראה את התבססות העדר באזור. המאחז בח'ירבת שחאדה אמנם סולק הודות למחאה פלסטינית (שכללה את הצתת המאחז) אולם ככל הנראה הוא מוקם מחדש ונכון לעכשיו המנהל האזרחי אינו מונע זאת.

מה פשר האירועים הללו? צירופי מקרים או תכנית מסודרת?

כדי לראות שסדרת האירועים שללו נעשית על פי תכנית צריך רק להצביע על כמה מההגיונות המארגנים של השליטה הישראלית במרחב.

הגיון מרכזי אחד הוא של יצירת רצפי התיישבות ישראלים תוך שהמרחב הפלסטיני מפורק למובלעות. ההתנחלויות רבבה וקרית נטפים למשל אינן רחוקות זו מזו. אולם כרמי הזיתים של חארס נמצאים ביניהן. התנחלות רבבה הלכה והתרחבה לאורך השנים דרום מערבה אל כיוון קרית נטפים אבל כיום היא כבר צמודה לכרמים של חארס ואינה יכולה להמשיך ולהתחבר אל קרית נטפים. עקירת הכרמים שבין רבבה לקרית נטפים תסיר "מכשול" זה. ואכן מהתבוננות במפות של המנהל האזרחי עולה שחלק ניכר מהשטח שבין שתי ההתנחלויות הוכרז בידי המדינה כאדמות מדינה. תחום השיפוט של רבבה הורחב כך שהוא כולל את כל השטח שהוכרז אדמות מדינה. זאת תוך התעלמות מהכרמים הפלסטינים שנמצאים שם וגם מבלי ליידע את תושבי חארס על מנת שיוכלו להציג את התנגדויותיהם למהלך. כשמסתכלים על היקף השטח שהוכרז אדמות מדינה מבינים שלא מעט כרמים נוספים עלולים להיעקר.

אחרי שהוגדרו כאדמות מדינה ישראל יכולה לעקור את הכרמים שבהן על פי "חוק". ואילו הכרמים שהמדינה נאלצת להכיר בבעלות הפלסטינית עליהם עלולים להיעקר באופן "לא חוקי" בידי מתנחלים כפי שכנראה אירע לכרם שתיארנו בתחילת סקירה זו. שרשרת העקירות ממחישה כיצד הפעולות של רשויות המדינה מתואמות עם אלו של עבריינות מתנחלים.

תחום השיפוט של רבבה בסגול – אפשר לראות כיצד הוא הוגדר באופן מלאכותי כך שהוא כולל את כל האדמות שהוכרזו בידי ישראל כאדמות מדינה וזאת במטרה לחבר בין רבבה לקרית נטפים. השטח הוא שטח חקלאי של חארס. חיבור ההתנחלויות יגרום לעקירת הכרמים שבינהן ולחסימת הדרך של חקלאי חארס אל הכרמים שנמצאים מדרום להתנחלויות.

לחיבור שתי ההתנחלויות תהיה משמעות מרחיקת לכת שכן מדרום להן ישנם שטחים עצומים של כרמי זיתים של חארס ודיר איסתיא. תושבי חארס מגיעים לכרמים שלהם דרך השטח שבין רבבה וקרית נטפים. אם שתי ההתנחלויות הללו יחוברו ייחסם המעבר בפני פלסטינים.

מיקומם של המאחזים שתיארנו מעל ואדי קנה  נבחר על פי הגיון דומה שנועד לעבות את טבעת ההתנחלויות שמסביב לואדי. מאחר שהנסיבות לא מאפשרות למדינה להקים את נקודות היישוב הללו באופן חוקי נכנסים לתמונה ארגוני מתנחלים ועושים זאת באופן לא חוקי. אלא שהפרת החוק הזו לא היתה יכולה להתקיים אם לא היתה נהנית מתמיכת המדינה. כך במקום לפנות את המאחזים ולהעמיד לדין את מי שבנו אותם, המדינה מותירה אותם במקומם, מספקת להם הגנה צבאית ופוגעת דווקא בבעלי השטח הפלסטינים שמוחים נגדם. במוקדם או במאוחר המאחזים *הלא חוקיים* הללו גם יתחילו לקבל מימון מהמדינה.

מעניין גם לזכור שהאירועים שתיארנו כאן החלו בחודש מאי 2020. זה בדיוק אותו חודש שבו הוקמה הממשלה של הליכוד וכחול לבן ואשר כללה בקווי היסוד שלה את הכוונה לספח באופן מיידי (חודש יולי 2020 נקבע כתאריך היעד) כשליש משטחי הגדה המערבית. באזור דיר איסתיא וחארס קו הסיפוח נקבע כך ששני הכפרים אינם מסופחים אולם אדמותיהם החקלאיות דווקא כן מסופחות יחד עם ההתנחלויות שהזכרנו בסקירה זו. כשפורסמה תכנית טראמפ כתבנו על האופן שבו היא עלולה להשפיע על דיר איסתיא.

בסופו של דבר תכנית הסיפוח שובשה ולא יצאה לפועל. אולם מה שתיארנו לעיל מבהיר שההתכוננות לסיפוח הניעה מהלך נרחב של השתלטות על קרקעות פלסטיניות באזור שיועד לסיפוח. כיום הסיפוח דה פקטו ממשיך גם אחרי שהסיפוח הרשמי ירד לעת עתה מהפרק.

לסיום סקירה זו יש לציין שתי נקודות חשובות ומשלימות. מצד אחד בשטח נעשים מעשים חמורים אשר יש להם השפעה הרסנית על חייהן של הקהילות הפלסטינית. מדובר בפגיעה כלכלית, בשיבוש חופש התנועה ובאיום על מקומות כמו ח'ירבת שחאדה וואדי קנה שהם חלק חשוב מהזהות של בני המקום. מדובר גם כמובן ביצירה של עימותים אלימים שעוד ועוד פלסטינים נפצעים ונהרגים בהם (ולעתים גם ישראלים נפגעים). כשהשיח הישראלי כיום הוא על "ממשלת שינוי" שלכאורה "לא תקדם מהלכים מרחיקי לכת" עלינו להבין שבשטח המדינה מקדמת ללא הרף מהלכים שלצד האלימות שבהם גם מעצבים את העתיד של ישראלים ופלסטינים שנים רבות קדימה.

הנקודה השנייה היא שמאומה ממה שסקרנו כאן לא דווח באמצעי התקשורת המיינסטרימים בישראל: לא עקירות הכרמים, לא ההשתלטות על האדמות ולא מעצרי השווא; היוצא מהכלל הוא מאמר של אילנה המרמן שאותה הזמנו לביקור בחארס. רובו ככולו של הציבור הישראלי מנותק מהמציאות ואינו יודע כלל מה נעשה בשמו. לחלקים גדולים מהציבור גם לא אכפת. רק כאשר הדברים משתבשים – כפי שהתרחש בחודש שעבר –  והתפרצות אלימה חושפת עד כמה שברירית ומלאכותית היא אשליית הנוחות שאנו חיים בה יש מי שחווים טלטלה. אבל אז כמובן מאוחר מדי ובכל מקרה אין אפשרות להגיב בצורה מיטבית אחרי שנים של הדחקת המציאות.

השלמה – ניסיונות ההשתלטות בואדי קנה בעשור הקודם

להשלמת סקירה זו נזכיר בקצרה אירועים מוקדמים יותר, רובם מהמחצית הראשונה של העשור הקודם. נזכיר גם את מה שהצלחנו לעשות באוץן שנים ביחד עם שותפינו הפלסטינים כדי לתקוע מקלות בגלגלים של תכנית ההשתלטות על ואדי קנה: על רקע הפיסקה הקודמת בפרט והמציאות העגומה בכלל חשוב לזכור שהבחירה לפעול היא בידיים שלנו ושפירות הפעולה הם רבים וטובים.

כפי שהזכרנו למעלה ואדי קנה הוא שטח חקלאי ועשיר במעיינות של הכפר דיר איסתיא. לאורך דורות מתקיימת בו חקלאות פלסטינית והשילוב היפהפה בין טבע לטראסות חקלאיות מושך אליו המוני פלסטינים מרחבי האזור. כיום הואדי מוקף במספר התנחלויות ומאחזים.

בין השנים 2010 ו-2014 רשות הטבע והגנים ביחד עם המנהל האזרחי פעלו בואדי קנה על מנת לעקור אלפי עצי זית של חקלאי דיר איסתיא. אנחנו יודעים על מעל 2,000 עצים שנעקרו בשנים אלו. אנחנו הצטרפנו אז למחאה של הכפר וביחד הצלחנו למנוע עקירה של מאות עצי זית נוספים.

כשניסינו להבין מה עומד מאחורי המלחמה של רשות הטבע והגנים בעצי הזית הפלסטינים גילינו את התכנית של התנחלות קרני שומרון: "תכנית אב נחל קנה" רצתה להפוך את הואדי לפארק של ההתנחלות ולמקור הכנסה דרך תיירות שתתבסס עליו; לשם כך רצו גם לחסום את הואדי בפני פלסטינים. קיומה של התכנית לא היה ידוע לציבור עד שהצלחנו להשיג את מסמכיה ולפרסם אותם.

בשנת 2014 החלו מתנחלים לפרוץ דרך מהמאחז אלוני שילה (שמעל הגדה הדרומית של ואדי קנה) מזרחה לכיוון ההתנחלות עמנואל. ראש המועצה של קרני שומרון הסביר שהכביש הזה הוא מרכיב קריטי בתכנית שלו להפוך את קרני שומרון לעיר גדולה שבה חיים עשרות אלפי מתנחלים. אנחנו הגשנו תלונה נגד פריצת הדרך בשטח השמורה. תחילה רשות הטבע והגנים ניסתה למרוח את העניין. אולם אנחנו לא הרפינו ובסופו של דבר הועמדו לדין כמה ממבצעי העבירה ובהם גם מי שהיה רכז השומרון של "אמנה" חברה שאחראית על בניה של התנחלויות ומאחזים. בנוסף מידע שהעברנו ל"שלום עכשיו" הוביל לעתירה של הארגון בדרישה שראש המועצה יועמד לדין בגין מימון בניה במאחז הלא חוקי.

בשנת 2016 חסמה מע"צ מספר דרכים חקלאיות המובילות מדיר איסתיא לשטח של אלפי דונם של כרמי זיתים בין רבבה ליקיר. זה הוא בדיוק אותו השטח שבו מציעים כיום מתנחלים לטייל בין בריכת המים ברבבה לזו שבחוות יאיר אותן הזכרנו למעלה. תושבי הכפר הפגינו לאורך חודשים בדרישה שהחסימות יוסרו ואנחנו הצטרפנו אליהם. בסופו של דבר השיג הכפר את פתיחתה של אחת הדרכים.

בין חמלה לסולידריות – הזמנה לאירוע בזום

אנחנו שמחים מאוד להזמין לערב הזה שיתקיים בזום.
בשנה האחרונה במיוחד נעזרנו רבות בסיוע של קרן מגיני זכויות אדם (קז"א). כך יכולנו להשתתף בהפגנות ובפעולות אחרות תוך שאנחנו יודעים שבמקרה הצורך נקבל את ההגנה המשפטית והמוראלית הנדרשת. בלי התמיכה המסורה שקז"א ועורכות הדין שלה מספקות לא היינו מסוגלות לעשות חלק ניכר ממה שאנחנו עושות.

ועכשיו יש לנו הזדמנות לתמוך בחזרה. אנחנו מזמינים אתכם/ן לתרום לארגון החשוב הזה. יכול להיות שלא שמעתם/ן עליו בעבר אבל כמו שהוא מסייע לנו הוא גם מסייע להרבה קבוצות וארגונים אחרים שעליהם בוודאי שמעתם/ן ושאיתם אתם/ן מזדהים/ות.

בין חמלה לסולידריות – נקודת מבט בודהיסטית
ערב התרמה לקרן מגיני זכויות אדם
בהשתתפות שימי לוי, אביב טטרסקי ומתי לבליך יום שני ה-5 באפריל 20:00 עד 21:30
האירוע יתקיים בזום

תרגול הדהרמה מאפשר לנו לטפח ולחוות את האיכות המיטיבה של הלב הפתוח. איכות שנושאת איתה את האפשרות לראות יופי, להרבות טוב ולהביא ריפוי ליחסים שלנו עם עצמנו ועם הקרובים לנו. גם בשדה השינוי החברתי על מאבקיו ועל המורכבות שבו, טיפוח חמלה הוא טרנספורמטיבי.

כאשר הכאב מאתגר את החמלה, כאשר פעולה מיטיבה נפגשת בהתנגדות, כאשר מימוש החמלה כרוך בלשלם מחיר – מה עושים אז? מה הן הבנה נכונה, פעולה נכונה וחמלה נכונה במצבים כאלו?

על כל זה, על עצמנו ועל החברה שאנחנו חיים בה נשוחח בערב.
האירוע נערך כהתרמה ותמיכה  בקרן מגיני זכויות האדם ובפעילותה.

הערב יתקיים על בסיס דאנה – תרומה מנדיבות הלב של המשתתפים/ות – שתועבר ישירות לקרן.
להרשמה לערב עצמו נא למלא את טופס ההרשמה.
קישור לזום ישלח לנרשמים/ות.

תרומות עבור קרן מגיני זכויות אדם אפשר לתרום כבר עכשיו או בערב עצמו.
תרומה דרך פייבוקס אפשר להעביר מכאן מספר הטלפון לתרומה בפייבוקס הוא 053-5260025
לתרומה בהעברה בנקאית:
הקרן למגיני זכויות אדם
בנק הפועלים 12
סניף בית אסיה 567
מספר חשבון 364313

בכל שאלה אפשר לכתוב לנו

על הדוברות:
שימי לוי מתרגלת ומלמדת דהרמה למעלה מ-30 שנה, מתוכן, ארבע וחצי שנים כנזירה במנזרים בתאילנד. שימי מלמדת בעמותת תובנה והיא מחלוצות תחום המיינדפולנס והתאמתו לילדים. מפתחת תוכנית "שפת הקשב" לטיפוח מיומנויות קשב (מיינדפולנס) בילדים ובמערכת החינוך.

אביב טטרסקי מנחה בעמותת תובנה וחוקר בעמותת עיר עמים. אביב פעיל בקבוצת דהרמה מעורבת חברתית שבה מתרגלים ומתרגלות פועלים בסולידריות עם קהילות פלסטיניות כחלק מתרגול הדהרמה.

מתי לבליך היא ממייסדי התכנית לפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס והמרכז לחינוך קשוב ואכפתי. ערכה וכתבה חלק מפרקי הספרים "מיינדפולנס להיות כאן ועכשיו" ו"שבילי המיינדפולנס" שיצאו בהוצאת כתר. מתרגלת ולומדת בודהיזם 30 שנה.

קרן מגיני זכויות האדם (קז"א) פועלת כדי להגן על מי שמוחים נגד הפרות שלטוניות של זכויות אדם בישראל ובשטחים הכבושים. הקרן מסייעת למגיני זכויות אדם לממן את ההגנה בהליכים המשפטיים שננקטו נגדם כחלק מניסיון לפגוע בפעילותם.