מפגש אנושי – ללא אידאליזציה או דמוניזציה

מהמסיק בדיר איסתיא בשבת האחרונה

אז איך בכלל נראה יום של מסיק?
גיתית כותבת משבת האחרונה – על המפגש האמתי שכולל גם טעויות ופערי גישה ומאפשר אינטימיות נעימה והתוודעות למציאות ולאנשים. גם האינטימיות וגם הטעויות הם חלק מהתרגול שלנו – להביא את עצמנו במלואנו ולתת ללב להיפתח.

לפני התיאור היפה של גיתית –
ביום רביעי הבא (ה-4 בנובמבר) בשעות 19:30 עד 21:30 יתקיים מפגש זום על אקטיביזם כדרך להתעוררות. אביב ושלומית ישוחחו על פעולה לשינוי חברתי כתרגול שמפגיש אותנו עם עצמנו, עם הגבולות שלנו ועם הרצון שלנו להרבות טוב בעולם. המפגש יכלול מדיטציה, שיתוף של המנחים ושיח פתוח על האתגרים וההזדמנויות שישנם כשהתודעה שלנו פוגשת מקרוב את המכאובים של החברה שבה אנחנו חיים.
הנה הקישור לזום. וכדי לקבל תזכורת לקראת המפגש אפשר לכתוב לנו.

מפגש אנושי – ללא אידאליזציה או דמוניזציה
כתיבה: גיתית
המשך קריאת הפוסט "מפגש אנושי – ללא אידאליזציה או דמוניזציה"

בימים מציפים אלו

החודשים האחרונים מביאים עימם אתגרים רבים. גם אם התמזל מזלנו ואנחנו והקרובים לנו לא נפגעו בריאותית או כלכלית זו לא תקופה פשוטה. בפוסט הזה נשתף בהתכתבות בין כמה חברים לדרך ששיתפו אלו את אלו באתגרי התקופה.

לפני כן, נזכיר שאנחנו ממשיכים לצאת לימי המסיק. הימים עד כה היו נעימים מאוד ונשמח שתצטרפו אלינו. פרטים, תאריכים וטופס הרשמה נמצאים כאן.

———–

אירוע הזום על דהרמה ועשייה חברתית היה מוצלח ומעניין מאוד. מומלץ להאזין לשיחות השונות שנגעו בנושא ממגוון זוויות.
החבורה שיזמה את האירוע ממשיכה לרקום תכניות. השבוע יתקיים מפגש זום נוסף שיתמקד הפעם בדהרמה ופעולה ישירה. את המפגש יעבירו זוהר לביא, רוני הורביץ ואביב נוימן והוא יכלול גם שיח בקבוצות ואפשרות לחשוב ביחד. יום רביעי 19:30 – 21:30. הנה הקישור לזום ולמקרה הצורך הסיסמא היא 750809.

תוך כדי ההכנות לאירוע הזה ולבאים אחריו התפתחה התכתבות שחשבנו שכדאי לשתף בה.

רני

לא היו לי ימים מציפים כאלה.
אני מוצפת פניות.
המצב הנפשי של רבים רעוע ממש. מצוקה חריפה גם אצל אנשים שהמדיטציה שלהם "משגשגת".
אני מרגישה שהמסגרות הרגילות של לימוד דהרמה ממשיכות לחזק את החזקים והחלשים הולכים ונחלשים בלעדינו וזה מטריד אותי.

מעטות יכולות לקחת פסק זמן לריטריט בגלל תנאי הסגר. גרים עם אחרים, יש ילדים בבית, הזום מתיש…
אני מנסה להבין איך אפשר להציע את הכלים שלנו לכיוונים האלה.

לצעירי תל אביב ולאנשי המחאות – אני פחות דואגת.
עצם רוח המחאה כמתחזקת מחזקת אותם.  גם למול המשטרה.
וקצת זעזוע מעוצמת ההתנגשויות לא תזיק באמת לאף אחד.
סליחה אם אני נשמעת קרת רוח.
אינני אדישה. גם לי כואב לראות מכות.

להרגיש כאב עושה אותי אדם לא אטום אבל הי….
כואב לי
כואב לו
כואב לי שכואב לו
איך פקינג עוזבים את המקום הזה
אה, אי אפשר לעזוב

וזה לא רק רני שרה לעצמה ראפ הבוקר. כי שרידיי שיחות אמש עדין צורבים בתודעתה המתעייפת נוכח הלכי התודעה המזיקים האלה, שמושמעים מלבבות רבים … גם בהנהלות וועדי תובנה … אם בארזים שלהבת וגו'

יש כל כך הרבה מה לעשות בעולם ואין מי שיסגור ומה שימלא את החור שבדרך שלגביה המצאנו סיפור כאילו אפשר גם ללכת בדרך אחרת
כי אין
לא ארץ
ולא דרך
ולא אדם
"אחרת".

ודברים קשים קרו יקרו קורים
לבד וגם ביחד
בכל הדרכים

מישהו פה יכול להציע חיוך והומור?
אני מייד אכתוב או אקריא שיר

רני

—–

אביב

רני יקרה
את רואה ומרגישה את מה שמתרחש כאן וכתבת את זה בהיר ונוגע.
אחזור על שני דברים מתוך מה שכתבת.

"אני מרגישה שהמסגרות הרגילות של לימוד דהרמה ממשיכות לחזק את החזקים והחלשים הולכים ונחלשים בלעדינו וזה מטריד אותי".

יש לנו דברים חשובים לתת לתת למי שאתגרי התקופה כה מעיקים עליהם. אבל מעגלי הדהרמה – שבהם הכי קל לנו לתת – הם מעגלי החזקים. מה עם החלשים? אם אנחנו לא מגיעים אליהם אז אנחנו בעצם מגדילים את הפער בין מי שיש להם למי שאין להם. אנחנו לא יכולים להסתפק בכך שאנחנו עושים טוב. צריכים גם להסתכל אל מי הטוב שלנו מופנה ואל מי אנחנו לא פונים או אפילו מדירים.

והדבר השני  שכתבת – "יש כל כך הרבה סבל בעולם ואין מי שיסגור את החור….."

זו בדיוק, אבל בדיוק האמת של שבועת הבודהיסטווה.
הטקסט הנוגע הזה בדרך כלל מובן כחזון נפלא ומעורר השראה. אבל אם מאזינים למלים כפשוטן: "היצורים החיים הם רבים מספור; אני נשבע להציל את כולם". זה הרי בלתי אפשרי ומציף. בדיוק כמו שתיארת את העובר עלייך….  ברגעים שבהם אנחנו פחות קהי חושים זו  משמעות שמפוררת את השחצנות שלנו. ברגעים של חולשה משמעות הדברים עלולה גם לעורר חוסר אונים.

הלוואי שקבוצות הישיבה היו הופכות למענה לשני האתגרים הללו. על בסיס קבוצת הישיבה השבועית לצאת גם לפעולה שתומכת במי שזקוקים לתמיכה…. ליווי של חולים, סיוע חברתי, זה יכול להגיע רחוק. ככה "החזקים" יעשו משהו לטובת "החלשים". החור לא ייסתם אבל המיכל יהיה קצת יותר גדול.

——–

ערן

רני, תודה על השיתוף והכנות, להרגשתי זה חלק חיוני בדרך, להודות בצללים ובפחדים מבלי לשאוף להתנתק מהם לטובת אידיאל כזה או אחר.

דומני שאחד הקשיים המרכזיים המתעוררים ביתר שאת בישראל ובמדינות רבות אחרות בימים אלו הוא איבוד תחושת המסוגלות, אנחנו מוצפות ברגשות של חוסר אונים, תסכול ובלבול. המערכת שבה אנו חיות מתגלה במערומיה, שלד של פיצול, שאיפה לכוח ומעמד, עשייה לביתנו המצומצם ועוד. כמובן שערכים כאלה גם מוטמעים היטב בתודעה האישית וקשה מאוד לצאת מהם או אפילו להכיר בהם.

אני מניח שמה שקורה בימים אלו הוא שחלק לא מועט מאיתנו עוברים ממצב בו המערכת עדיין היטיבה אותנו, גם אם תחת קשיים דוגמת דרישות כלכליות מופרזות ואי נוחות מהכיבוש או מהידיעה שרבים מהמוצרים והשירותים בהם אני משתמש מקורם בניצול ועושק, למצב בו מתברר לנו שבהינתן התנאים המתאימים גם אנחנו מגלים שאנו בסך הכל אמצעים לשימוש בתוך המערכת הכלכלית והפוליטית הקיימת.

אנחנו נמצאים היום במצב מאוד פגיע מבחינה מערכתית וכמובן שזה מוצא ביטוי גם בעולם הפנימי. במקום לחיות במרחב שיתופי, שבו מעגל קהילתי תומך בנו ואנו תומכים בו, גשמית, נפשית ורוחנית, אנו חיים במרחב אינדיבידואליסטי, שבו הכסף הוא המלך ובלעדיו אנו מאבדים גישה וביטחון. אני תוהה כיצד תיראה מערכת שבליבה תובנות דהרמיות, המלאכותיות של מושגי השלי ושלך, השימה במרכז של חמלה ויציבות פנימית, ההבנה העמוקה של החדירה ההדדית של כל התופעות.

כרגע אנו חיים במצב בו הסדרי החיים המקובלים שונים במידה רבה מתובנות הדהרמה. השאלה היא האם מספיק מאיתנו יהיו מוכנים להרפות באופן יזום מהסדרים אלו, ובשלב הבא אף ליצור מערכת חיים דהרמית. משמע, לממש חזון מערכתי חיובי. זאת כמובן משימה מאתגרת במיוחד בהתחשב בצורך לחדשה בצורה יומיומית עם כל החיכוכים האפשריים. הכלים הפרקטיים כבר נמצאים אלא שללא הנעה עמוקה ורצון בשל קשה עד מאוד לבסס שינוי ארוך טווח, הן במערכת הפנימית והן במערכות קולקטיביות.

אם הרצון לא יבשיל, אני מניח שמה שיקרה הוא מה שקורה בחיים האישיים, המערכת איכשהו תתייצב ואנו נשכח ונמשיך לחיות כרגיל עד המשבר הבא.

מבחינה מעשית, הדוגמה של בית הסנגהה מעוררת השראה בעיניי, הנכונות להשמיש את המרחב לקבוצה רחבה במקום לפעול לפי ההגיון הכלכלי של רווח כספי. אולי שווה לאתגר לכיוון שכזה, מהם המשאבים העומדים לרשותנו וכיצד אנו יכולים כבר היום להעניק ולו חלק מהם בכדי להקל על הסבל העכשווי ולזרוע זרעים של חזון אחר.

מאחל שנמצא בעצמנו עצמאות ואומץ,

אם העבריינים הם מתנחלים וקרבן העבירה פלסטיני איך תנהג המשטרה?

בשבת האחרונה ליווינו תושב מהכפר דיר איסתיא לאדמה שלו שאליה פלשו ישראלים מההתנחלות יקיר. כך קיבלנו תצוגת תכלית שבה הצבא והמשטרה, במקום לפעול נגד מתנחלים פורעי חוק פועלים דווקא בשירותם. זה נגמר במעצרו של בעל האדמה הפלסטיני כשהמתנחלים מקבלים יד חופשיות להמשיך לעשות באדמתו כבשלהם.

לפני שנספר את פרטי האירוע נזכיר את ימי המסיק שמתקיימים כעת בולאג'ה ודיר איסתיא. המסיק מותר גם בתקופת הסגר ואנחנו מקפידים על כללים להפחתת הסיכון בהדבקה. יום המסיק הראשון שיצאנו אליו לפני מספר ימים היה מהנה מאוד. הפרטים על ימי המסיק הבאים כאן.

ועכשיו לאירוע המכעיס שהתרחש בשבת האחרונה. בשבוע שעבר מתנחלים בנו בריכת שכשוך בשטח אדמה שבבעלותו של תושב דיר איסתיא בשם עאמר. זו היתה עבירה חוזרת שכן אותם מתנחלים כבר בנו שם בריכה לפני חמישה חודשים. לעאמר יש מסמכים המוכיחים את בעלותו ואפילו פסיקה של בית המשפט אשר מכירה בכך. לכן לרשויות הישראליות לא היתה כל דרך להטיל ספק בטענותיו ובאורח נדיר ביותר המנהל האזרחי הרס בחודש יולי את הבריכה. באותם חודשים התלווינו אל עאמר לאדמה שלו, עמדנו לצידו מול המתנחלים והחיילים שהוזעקו לסייע להם ואף חיברנו אותו לארגון יש דין אשר פעל בצורה משפטית על מנת להביא לסילוק הפלישה מאדמותיו של עאמר.

כך זה נראה בחודש מאי. למרות שעאמר התלונן בפני הרשויות הישראליות בזמן שהמתנחלים היו בעיצומה של בניית הבריכה דבר לא נעשה נגדם והם השלימו את בנייתה. המנהל האזרחי כן הרס את הבריכה בחודש יולי אולם מאחר ששום הליך לא ננקט נגד העבריינים הם חזרו ובנו את הבריכה מחדש. (צילום: אביב טטרסקי)

ואז המתנחלים בנו את הבריכה מחדש
אלא שהרשויות הישראליות לא עשו דבר נגד מבצעי העבירה – זאת למרות שפרטיהם ידועים והוגשה תלונה נגדם. מכיוון שהבינו שלא ינקטו נגדם הליכים חזרו המתנחלים ובנו את הבריכה. זה המקום לציין שמבצעי העבירה גם נהנים מתמיכה של בעלי תפקידים רשמיים בהתנחלות. בין השאר הרבש"צ (רכז הביטחון) של ההתנחלות סייע להם בדרכים שונות וגם הרב של יקיר אהרן כהן תמך במעשיהם.

הבריכה בשבוע שעבר אחרי שנבנתה מחדש. המים מגיעים מתשתית של מקורות שהמתנחלים פרצו.(צילום: אביב טטרסקי)

לבקשתו של עאמר התלווינו אליו בשבת האחרונה כדי לראות את המצב בשטח. ראינו את הבריכה שנבנתה מחדש מלאה במים שזרמו מתשתית של מקורות שהמתנחלים פרצו אותה. בשטח היו מושלכים ענפי אלון ושיחי אלה שהמתנחלים ניסרו ועקרו. יקיר היא התנחלות דתית ואולי בגלל שזו היתה שבת לא היה שם איש. אבל המקום נמצא בסמוך לגדר ההתנחלות ואחרי ששהינו שם זמן קצר הגיע אלינו רבש"צ הישוב ודרש מאיתנו להסתלק. אנחנו נשארנו עוד זמן מה ובסופו של דבר התחלנו לעזוב את המקום. בינתיים הרבש"צ הזעיק צבא ומשטרה ואלו הגיעו אלינו כשהיינו במרחק של כמאה מטרים מהבריכה.

כשהעבריין הוא מתנחל וקרבן העבירה פלסטיני מה תעשה המשטרה?
השוטר שהגיע העניק לנו תצוגת תכלית כיצד המשטרה, במקום לפעול נגד מפרי החוק עושה יד אחת איתם. מיד כשהגיע אלינו הוא דרש את תעודות הזהות שלנו וכששאלנו אותו במה אנחנו חשודים הוא ענה "הרס מעיין".

 


(צילום: אביב טטרסקי)

בשטח אין כל מעיין כמובן. לשוטר לא היה מושג מה באמת קורה והוא אפילו לא טרח ללכת לבדוק את המקום ולראות את מצבו. הספיק לו שהרבש"צ אמר שאנחנו מפריעים לו כדי שהוא יחליט לטפל בנו. גם כשאמרנו לו שבשטח אין מעיין (ולכן לא ייתכן שהרסנו אותו), הראינו לו את הודעת המנהל האזרחי שמאחר שמדובר בקרקע פלסטינית פרטית הם מסלקים את הפלישה של המתנחלים והצענו לו ללכת איתנו את מרחק 100 המטרים כדי לראות את הדברים לאשורם הוא סירב.

במקום זאת הוא הודיע לעאמר ולאחד הפעילים הישראלים שהם מעוכבים והוא לוקח אותם לתחנת המשטרה בהתנחלות אריאל.
כך נותרנו שם כועסים ומתוסכלים. במקום לפעול נגד העבריינים המשטרה עוצרת את בעל האדמה כדי שהם יוכלו להמשיך לעשות בה כבשלהם.

למזלנו יכולנו לפנות אל עורכת הדין ריהאם נסרה מהמשרד של גבי לסקי ומאותו הרגע היא פעלה ללא לאות כדי לשחרר את העצורים.

מעצר שווא שנמשך שלושה ימים
הפעיל הישראלי שוחרר כעבור כמה שעות אבל עאמר הושאר במעצר באשמות שווא של הריסת רכוש ותקיפה. השוטרים החליטו להשאיר אותו במעצר בלי שהיתה להם כל הוכחה לטענות נגדו. וכך המשטרה סילקה את בעל האדמה והשטח נשאר פנוי למתנחלים.

אחרי שני לילות במעצר עאמר הובא לבית המשפט הצבאי בסאלם. התובע הצבאי דרש להאריך את מעצרו בחמישה ימים. למרות שלתובע לא היתה הוכחה לגבות את האישומים נגד עאמר השופט לא זרק אותו מכל המדרגות. במקום זאת הוא המתין עד סוף היום ורק אז הורה לשחרר את עאמר בערבות. אבל בשעה הזו כבר אי אפשר היה לשלם את הערבות בסניף הדואר ועאמר נאלץ להישאר לילה נוסף במעצר.

אי אפשר לצפות לצדק מהרשויות הישראליות אבל אפשר לגלות את כוחה של סולידריות
המתנחלים אכן ניצלו את היעדרו של בעל האדמה.
אבל ביום ראשון – למחרת המעצר – הגענו לשם שוב. פעילים פלסטינים רבים וכמה ישראלים. מצאנו שם קבוצה גדולה של מתנחלים עובדת והצלחנו לעצור את העבודות. המתנחלים הזעיקו שוב את הצבא. אבל הפעם הקצין שהגיע החליט לסלק את כולם מתנחלים ופלסטינים כאחד.

למחרת המעצר הגיעו פעילים פלסטינים רבים יחד עם כמה ישראלים אל האדמה של עאמר. הם מצאו שם את המתנחלים עובדים במרץ ואלו נאלצו לעזוב את המקום.(צילום: אביב טטרסקי)

הפעילים הפלסטינים חשו שהמטרה הושגה ועזבו בסיפוק. אנחנו שיערנו שלמתנחלים לא תהיה כל בעיה לחזור למקום כעבור יום.

תם ולא נשלם
עאמר חזר אתמול הביתה וכעת הוא בוודאי ימשיך לפעול כדי להגן על אדמתו ולהוציא ממנה את הפולשים. המשטרה בוודאי תמשיך להתנכל לו אבל זה לא ישבור את רוחו. ואנחנו כמובן נמשיך לפעול יחד איתו.

לסיום רק נתאר את האופן שבו הרשויות הישראליות משתפות פעולה כאן עם העבריינים הישראלים:
– תלונה שהגשנו לרשות הטבע והגנים (רט"ג) בגלל שהמתנחלים כרתו עצים מוגנים לא טופלה. זאת למרות שהעברנו לרט"ג את פרטי העבריינים.
– תלונה שהגשנו למשטרה בגין פלישה לקרקע פרטית ועבודות ללא היתר (גם כאן עם פרטי העבריינים) נסגרה אף היא.
– לעומת זאת התלונה של המתנחלים שטענו שעאמר תקף אותם, לא נסגרה למרות שלא גובתה בהוכחות. היא הושארה פתוחה וכך כשהיה צריך אפשר היה להשתמש בה כדי להתנכל לו.
– השוטר שהרבש"צ הזעיק עצר את עאמר ופעיל ישראלי בלי שאפילו טרח לבדוק את המצב בשטח ולמרות שהוצגו לא מסמכים המראים שעאמר הוא בעל הקרקע. לו היה בודק את הדברים היה רואה שטענותיו של הרבש"צ שקריות.
– קצין שהגיע לשטח פנה אל המתנחלים "החבר'ה שלנו בואו תספרו לי מה קרה".
– למרות שהמנהל האזרחי הכיר בכך שמדובר בפלישה לקרקע הפרטית של עאמר דבר לא נעשה נגד העבריינים.
– ביום ראשון אחרי שמילאנו את הנחיית הצבא לעזוב את המקום שוב הגיע אלינו שוטר שהוזעק בידי המתנחלים והטריד אותנו. לשאלתנו למה הוא נטפל אלינו הוא ענה שהשתתפנו בהפרת סדר.

 

הזמנה לימי מסיק

מהמסיק בולאג'ה

עונת המסיק בפתח והיא מתרחשת כשמעל החקלאים הפלסטינים מרחפים תהליכים שמשפיעים על כל העולם.

בראש וראשונה הקורונה כמובן. דווקא בתקופה זו של דאגה והגבלות תנועה היציאה לכרמים תהיה מיוחדת מתמיד. זו תהיה הקלה וריפוי נחוצים מאוד כשחקלאים ומשפחותיהם יוצאים יחד לעבודת האדמה ומשמרים בצורה חיה מסורת של תרבות חקלאית. למטה נסביר שההצטרפות שלנו למסיק אינה מפירה את הוראות הסגר ונפרט אלו אמצעי זהירות ננקוט כדי להפחית את הסיכון להדבקה. המשך קריאת הפוסט "הזמנה לימי מסיק"