על היכולת להתפרנס

במסגרת הפעילות שלנו אנחנו פוגשים לא מעט פלסטינים שפרנסתם נפגעת קשות בגלל שהשב"כ החליט לאסור עליהם לעבוד בתוך ישראל.  הצורך בבידוק ביטחוני וסינון האנשים שמקבלים אישור כניסה לישראל ברור. מצד שני, מהאנשים שדיברנו איתם עולה שפעמים רבות האישורים נלקחים ללא סיבה מוצדקת. מיד נפרוש בפניכם שורה של סיפורים אישיים שממחישים שהחלטות השב"כ אינן תמיד מוצדקות ושההשלכה של מניעת אישור כניסה לישראל היא קשה ביותר.

מטרתנו כפולה. אנחנו רוצים לספר את סיפורם של פלסטינים שלא מצליחים לפרנס את משפחותיהם בגלל החלטות השב"כ. כל עוד ישראל שולטת בשטחים הכבושים האחריות על מצבה הרעוע של הכלכלה הפלסטינית ויכולתם של פלסטינים להתפרנס מוטלת גם עלינו.
נוסף על כך, אנחנו פונים אליכם כדי לגייס כסף שיאפשר לסבסד את העלות של הליכים משפטיים עבור כמה פועלים פלסטינים שרוצים לפנות לבית המשפט כדי להסיר את המניעה שהשב"כ הטיל עליהם ולהיות מסוגלים לחזור לעבוד בישראל. מתנדבות של מחסום ווטש' שמסייעות לפועלים פלסטינים "מנועי שב"כ" ומלוות אותם בניסיון להסיר את המניעה ולקבל אישור עבודה, מספרות לנו שהסיכויים להסרת המניעה בבית המשפט הם גבוהים מאד. זאת מאחר שפעמים רבות המניעות באמת אינן מוצדקות. את התרומות שלכם נעביר לעורכי דין שמטפלים תמורת תשלום מינימלי בהסרת המניעה. להמשיך לקרוא

הזמנה ליום עבודה בולאג'ה

יום עבודה עם חקלאים באדמות ולאג'ה
שבת 27 ביוני
8:30-16:00

ימי העבודה התקופתיים שאנו מקיימים בולאג'ה מסייעים לחקלאי הכפר להמשיך לעבד את אדמותיהם שמאוימות בידי גדר ההפרדה ושעליהן הכריזה עיריית ירושלים גן לאומי "לרווחת תושבי ירושלים".

ביום העבודה הקרוב נכשיר שטחי אדמה ונהנה גם מיבולי הקיץ של ערוגות הירקות השופעות.

ימי העבודה בולאג'ה מהנים לא פחות משהם חשובים. נשמח שתצטרפו אלינו

ניפגש באצטדיון טדי בירושלים בשעה 8:30
נחזור בשעה 16:00
פרטים מלאים נשלח לנרשמים.

להרשמה מלאו את הטופס הזה.
אם יש שאלות נוספות או בעיה בטופס הרישום כיתבו לנו

תמונות מימי עבודה קודמים

ידים בדמה חסה

מזבלים דחוס

הפוגה מהעבודה

זיהום שפכים חדש ישן

תזכורת: ב 29-30 במאי נקיים תרגול שטח בדיר איסתיא. יומיים של שהות בתוך המציאות שמעבר לקו הירוק והתבוננות על עצמנו בתוכה. הטקסט שלהלן, מתאר חלק ממה שנפגוש שם. הרשמה ופרטים כאן

כתב: אבנר כוכבי

(התפרסם גם ב"שיחה מקומית")

בשעת צהריים חמה של חודש אפריל חזרנו מביקור מתסכל במטעי הזיתים של ג'ינספוט, כפר ששוכן צפונית לעמנואל ועל אדמותיו הוקם מאחז "חוות גלעד".

זרם אדיר של שפכים מאזור התעשייה עמנואל זורם אל שטח הכפר כבר שנים מבלי שרשויות החוק עושות דבר וחצי דבר על מנת למנוע את הזיהום הסביבתי הנורא הזה. זיהום שחודר כמובן למי התהום, הורג את עצי הזית והצמחייה הטבעית, פוגע בבעלי החיים, מסכן את בריאותם של בני אדם, ובעיקר גוזל את פרנסתם של תושבי הכפר.

בעוד אנחנו מנהלים דיון בשאלה איך יתכן שדווקא "אוהבי ארץ ישראל", כפי שהם אוהבים לקרוא לעצמם, משחיתים ומשמידים פה כל חלקה טובה, הבחנו בצידי הכביש המוליך מג'ינספוט לכיוון דיר איסתיא בצד השני של מטבע האבסורד, מקום בו השלטון הישראלי דווקא מקפיד מאוד מאוד על נושא שמירת הטבע.

בריכת ביוב ועצים מתים

בריכת ביוב ועצים מתים

הביוב זורם בתוך המטעים

הביוב זורם בתוך המטעים

מספר חקלאים מהכפר דיר איסתיא, ובראשם ראשת המועצה, עמדו והתווכחו עם חיילים בנוגע לשתילת עצי זית צעירים בין העצים הבוגרים. החיילים והשוטרים טענו כי מדובר בשמורת טבע ולכן אסור להם לטעת זיתים, למרות שמדובר בחלקות של עצי זית בני עשרות שנים (שמורת הטבע נחל קנה הוכרזה בידי ישראל על אדמותיהם של תושבי הכפר).

לאט לאט, בעוד הוויכוח נמשך והשמש קופחת על הראש, הלכו והתקבצו במקום כל גיבורי הטרגדיה הישרא-פלסטינית: היה שם שוטר ערבי ממשטרת אריאל שניסה עם הרבה סבלנות ואורך רוח לפשר בין הצדדים, היו חיילים צעירים, בנעליים אדומות, ערוכים ומצוידים למלחמת העולם השלישית עם אצבע על ההדק ומבט אטום בעיניים, והיו כמובן הפלסטינים שרואים בעיניים כלות איך כל ההרים והגבעות מסביב הופכים בהדרגה לאתר בנייה אחד גדול. והכול נחרב תחת כפות הדחפורים בבנייה של התנחלויות, שחלקן חוקיות פחות וחלקן חוקיות עוד פחות. ורק בחלקת אלוהים הקטנה שלהם נזכרים פתאום כולם לשמור על הטבע.

בצעד נמרץ הגיע למקום קצין מיחידת הקישור ועל פי סעיף מספר 1 בספר "תראה לכולם מי פה המלך" התחיל את השיחה במשפט הקאלט "ג'יב אל הוויה" (תן תעודה) לאדם מבוגר שעמד ליד ולא היה מעורב כלל בוויכוח.

אנחנו תרמנו את חלקנו בתפקיד "סכינים בגב", וניסינו להסביר שעל פי פסיקת בית המשפט העליון מותר לשתול בחלקות הוותיקות גם בשמורת הטבע. ואחרונים חביבים, הגיעו מספר פעילי זכויות אדם מחו"ל בתפקיד "האנטישמים מאירופה", וכולנו עמדנו וחיכינו.

השחקן הראשי, איש רשות הטבע והגנים, שבאופן לא מפתיע היה היחיד מגיבורי העלילה שנכנס עם רכב ה-4×4 שלו הישר לתוך השטח, פסק מיד: "מדובר בשמורת טבע".

"ומה עם העצים שהם הביאו", שאל איש הקישור.

"שייקחו אותם חזרה", הייתה התשובה.

"ומה עם השתילים שכבר נשתלו?"

"לזה יש נוהל מיוחד", ענה איש הטבע בחיוך מלא משמעות.

אנשי הכפר החליטו לוותר על התענוג של לבלות לילה במעצר והחליטו להתפזר, יודעים היטב שזה עניין של ימים ספורים בלבד לפני ש"הנוהל המיוחד" יעלה שוב על החלקה ויעקור את השתילים הצעירים.

עיניים פקוחות בדיר איסתיא – הזמנה לתרגול שטח

עיניים פקוחות בדיר איסתיא – תרגול שטח מעבר לקו הירוק
29-30 במאי
בהנחיית זוהר לביא ואביב טטרסקי

"שלום אינו מרחב ללא בעיות או עבודה קשה. שלום הוא להיות בתוך כל אלו עם שלווה בלב".

אנחנו מזמינים אתכם ליומיים של תרגול בשטח. זו הזדמנות ללמוד על מציאות היומיום מעבר לקו הירוק תוך שאנו מפתחים איכויות של התבוננות, הקשבה, חמלה ופעולה.

הצטרפו אלינו לכפר דיר איסתיא, נסיעה קצרה מראש העין, כדי לראות בעיניים ולהרגיש בלב את המציאות שלהם. ואת המציאות שלנו.
כבר 6 שנים שאנו מפתחים יחד עם אנשי הכפר קשרים של שותפות וידידות. אנו שמחים להציע את ההזדמנות להכיר ולקחת חלק בקשרים הללו.המגע המתמשך שלנו עם השותפים הפלסטינים שאצלם אנו מתארחים וגם עם שכניהם בהתנחלויות הישראליות מאפשר לנו לראות אלו את אלו מבעד למסכים של דעות קדומות. תרגול הדהרמה תומך בנו והוא חלק מהפעילות הזו: בעזרת התרגול אנו נותנים מקום לתהליך הפנימי שמאפשר את המפגש הלא שגרתי הזה ויכולים להיות קשובים למחשבות ולרגשות המתעוררים בתוכנו.

מה בתכנית
את היום הראשון נתחיל בסיור כדי ללמוד על המציאות הפוליטית באזור: נראה את גדר ההפרדה, מה הם גושי ההתנחלויות, וכיצד המציאות הפוליטית משפיעה על חיי היומיום של תושבי הכפר. נבקר גם ביקיר, ההתנחלות הסמוכה לדיר איסתיא. ונשמע על דברים המעסיקים את הישראלים החיים בה. בדיר איסתיא נסייר בחלק העתיק של הכפר ונפגוש לשיחה נציגים מהכפר.

המשך היום יוקדש למדיטציה, שיתוף ועיבוד של מה שפגשנו.
ביום השני נעבוד יחד עם חקלאים מהכפר. וזו תהיה התרומה שלנו לקהילה תוך כדי מפגש ישיר עם האדמה שעליה מתנהל הסכסוך. תוך כדי כך יתאפשר לנו לפגוש עוד אנשים מהמקום ולשוחח איתם. גם היום השני יכלול זמן למדיטציה והתבוננות משותפת.

"שלום אינו העדר סכסוך אלא היכולת להתמודד איתו"

ניפגש בפארק הירקון בתל אביב ביום ששי 29 במאי בשעה 9:00
נסיים בשבת ה-30 במאי בשעה 17:00

כמו בפעילויות שלנו בעבר הלינה תהיה בדיר איסתיא. את הארוחות נכין ביחד.

פרטים מלאים לגבי נקודת מפגש, מה להביא וכו' נשלח לנרשמים.
בשאלות ולהרשמה כיתבו לנו
מוזמנים לשתף את האירוע בפייסבוק
סוף השבוע מתקיים על בסיס דאנה (נתינה נדיבה) לכיסוי עלויות ולמנחים.

אביב טטרסקי חבר ועד ומנחה דהרמה בעמותת תובנה. ממייסדי דהרמה מעורבת חברתית שמאפשרת למתרגלים ומתרגלות לפתח מודעות לגבי סוגיות חברתיות ולקחת חלק בפעילות לשינוי חברתי כחלק מתרגול הדהרמה.
זוהר לביא היא מורת דהרמה בעמותת תובנה. היא מתרגלת ומלמדת בישראל, אירופה והודו. זוהר נמנית על המייסדים של סנגה-סווה שמשלבת בין מדיטציה, דהרמה ופעילות חברתית. סנגה-סווה מקיימת ריטריטים של טיפול במצורעים בהודו, חידוש יערות באנגליה וסיוע לחקלאים פלסטינים בעת מסיק הזיתים בגדה המערבית.

 

אם רט"ג עוקרת 495 עצי זית ואף ישראלי לא שומע את זה…

במהלך חג שבועות 21-25 במאי נקיים רטריט דהרמה של מעורבות חברתית. פרטים כאן

הסיפור הזה הוא כמו בצל, שכבות ועוד שכבות. אני לא יודע איזו שכבה פנימית ואיזו חיצונית, פשוט אפרוש אותן לפי סדר אקראי. אני לא חושב שיש שורה תחתונה. זו יותר שרשרת מעגלית. אנסה לספר עליה כאן.

עקירת עצים נוספת בדיר איסתיא

לפני שבוע 2 חקלאים מדיר איסתיא גילו שנעלמו להם 495 עצי זית צעירים. מה שנשאר זה בעיקר גומות באדמה שמהן נשלפו העצים. פה ושם נותרו גם גדמי העצים שנשברו וחלקם העליון סולק מהשטח. מה יחשוב חקלאי פלסטיני שהעצים שלו הושחתו? מן הסתם זה מעשה ידם של מתנחלים. המטעים המדוברים ממוקמים הרחק מהכפר וסמוך להתנחלות עמנואל.

שלשום הלכנו לראות. מין בילוי כזה ליום העצמאות.

בנסיבות אחרות זה היה יכול להיות טיול מהנה בנוף היפהפה של ואדי, גבעות ירוקות, נקיקים והשילוב המוכר  (והמענג) בפלסטין בין הטבע לחקלאות מעשה ידי אדם.

אבל הנסיבות אינן אחרות וזה מה שראינו:

גדם שתיל שנשאר בשטח - יש לנו עשרות תמונות כאלו של גומחות ריקות או גדמי גזעים

גדם שתיל שנשאר בשטח – יש לנו עשרות תמונות כאלו של גומחות ריקות או גדמי גזעים

אחר כך בדקנו במפות וגילינו שהמטעים המדוברים כלולים בשטח של שמורת נחל קנה. החקלאים אפילו לא ידעו את זה. מחר ננסה לברר מול רט"ג האם היא זו שעקרה את העצים. אנחנו מניחים שהתשובה חיובית. בהנחה שאכן מדובר ברט"ג הרי שהעקירה בוצעה בניגוד למה שרשות הטבע והגנים אמרה לשופטי בג"ץ לפני שנתיים בעתירה נגד צווי עקירה קודמים שהיא הוציאה לעצים בשמורה: רט"ג טענה שמכיוון שהיא מכירה בכך שמדובר באדמות חקלאיות צווי העקירה מוצאים רק לעצים שנשתלו ליד מעיינות, בלב השמורה ובאדמות שקודם לכן לא היו מעובדות. העצים שנעקרו ממש לא עומדים בקריטריונים הללו.

בשיחת טלפון שעשינו היום עם איש רשות הטבע והגנים שנמצא בנחל קנה הוא אמר לנו שהעקירה לא בוצעה על ידם ושהם אינם יודעים במה מדובר. הנטייה שלנו היא להאמין לו. עם כך, 495 עצי זית של חקלאים פלסטינים הושחתו בידי עבריינים, כנראה ישראלים.

הקו הירוק מסמן את גבולות השמורה.רשות הטבע והגנים מתעלמת מכך שמדובר באדמות בבעלות פרטית שהיו מעובדות דורות לפני שהצבא הישראלי הכריז שהשטח יהפוך לשמורה. כפי שכתבנו בעבר, ב-4 השנים האחרונות עקרה רט"ג אלפי עצי זית של פלסטינים שניטעו בשמורה. במקביל רט"ג מתעלמת בעקביות מהפגיעות שנגרמות לשמורה מההתנחלויות המקיפות אותה (ביוב, בתים וכבישים בשטח השמורה ועוד). התמונה מתוך מצגת של עמית מנדלסון http://www.inature.info/w/images/2/2f/Wadi_kana.pps

הקו הירוק מסמן את גבולות השמורה. העצים שנעקרו היו בחלק המזרחי, דרומית לעמנואל. התמונה מתוך מצגת של עמית מנדלסון http://www.inature.info/w/images/2/2f/Wadi_kana.pps

להרחבה על הכרזת השמורה ועקירות העצים ראו כאן

מה יותר גרוע? שאזרחים –  אנונימים, פורעי חוק – משחיתים את מקור הפרנסה שלך או שהשלטון  – מוכר היטב וקובע את החוק – עושה זאת? האם בשטחים הכבושים יש בכלל הבדל?

הרבה יותר מעקירת עצים

וכיצד מרגיש חקלאי שעמלו ירד לטמיון ואדמתו חוללה בידי כוח שחזק ממנו אלפי מונים? אני לא יכול להבין איך הוא מרגיש אבל אני יודע היטב איך אני הרגשתי אחרי הביקור בכפר. תערובת של חוסר אונים ומרירות. שני רגשות שעד היום נחסכו ממני למרות הרבה עוול וסבל שאני נחשף אליהם. בערב ולמחרת היום לא היה לי כיף ולא היה כיף להיות לידי…

על מה חוסר האונים? לכאורה ברור, על כך שהעצים ממשיכים להיעקר ואנחנו לא מצליחים לעצור את מעשי העוול של רט"ג. אבל יש גם משהו אחר.

למרות כל הניסיונות שלנו לא נראה שהצלחנו לעורר את חברינו לקהילת הדהרמה לצאת נגד העוולות הללו. למרות מאות האנשים שהגיעו איתנו לדיר איסתיא, ראו, שמעו, חשו כאב על המציאות הקשה אבל לא פחות מכך חשו קירבה לתושבים שפגשו וקיבלו גם השראה ותקוה …. למרות זאת, רובם המוחלט של האנשים לא מצטרפים לפעילות לשינוי המציאות.

מההתחלה ולאורך כל הפעילות שלנו האמירה הברורה שלנו היא שתפקידנו להיות גשר בין קהילת המתרגלים והמתרגלות לבין המציאות של הסכסוך. לא פחות חשוב מלמנוע עקירת עצים זה להביא את המידע לידיעתם של מתרגלים ומתרגלות. ולעשות זאת באופן שיאפשר להם להקשיב עם מעט התנגדות ויעורר אותם לקחת אחריות ולפעול. כי התודעה הישראלית מאפשרת את המשך העוול ובלי שהיא תשתנה גם העוולות ימשיכו.

הסנגה – קהילת המתרגלים והמתרגלות – שאנחנו חלק ממנה, היא הסיבה היחידה שבכלל יכולנו לקוות לעשות את המעשה הלא פשוט של שינוי תודעה בקרב הציבור. בזכות החיבור למעגל רחב של אנשים שחולקים איתנו שפה משותפת, ערכים ואמון הדדי יש לנו אפשרות ייחודית להביא את הסיפורים שלנו לאנשים שמיזמתם פחות מתעניינים, שמטבעם אינם אקטיביסטים ושעמדותיהם הפוליטיות שונות אולי משלנו.

ואחרי הביקור במטעים שהושחתו התחושה שלי היתה תחושת כישלון גם בהיבט הזה.

התפיסה הזו שלנו את התפקיד והמטרה שלנו מעצבת כמובן את אופן הפעולה של דהרמה מעורבת חברתית. אנחנו מודדים את הפעולות שלנו לפי השאלה האם הן מאפשרות את הגשר הזה שאנו רוצים להיות. והנה נוכח הסכנה הברורה שבסילוק חקלאי דיר איסתיא מואדי קנה גיבשנו כמה צעדים: למשל פניה לארגונים מבוססים שיכולים לתת סיוע משפטי ואחר. או חיפוש מימון לפרוייקטים שיתמכו בנוכחות החקלאית באזור. אלא שהפעולות הללו – חשובות ונחוצות ככל שיהיו – אין להן דבר עם המטרה של העלאת מודעות ומעורבות של קהילת הדהרמה .כלומר, לא רק חוסר האונים אלא אפילו הפעולות שאנחנו מרגישים שיש ביכולתנו לעשות מעידות על כך שאיננו עומדים במטרה שהצבנו לפנינו.

אז כן, זה סוג של משבר (אישי). וכמו כל משבר זה מזמין (לפחות) שני דברים: לטפל בעצמי, למלא מחדש את המצברים ולבדוק מה בדרך הפעולה שלנו צריך ויכול להשתנות כדי שנממש יותר טוב את המטרה שלנו.

אני מודה שהראשון (טיפול עצמי) נהיה יותר קשה לאחרונה אבל הוא עדיין נגיש יחסית: יש לי את "הטריקים" שלי והנה היום אני כבר מרגיש אחרת. לגבי השני – סימן השאלה שם גדול. כך או כך, משבר אינו שונה בהרבה מגל. לא צריך לפחד ממנו אם אפשר לרכב עליו.

סיפור קטן על (אי) שינוי תודעה

והנה עוד שכבה של הסיפור – האם בכלל אפשר לשנות תודעה ואיך אפשר לעשות זאת? במהלך פסח היינו בואדי קנה כדי לראות מטעים אחרים שבהם רט"ג עקרה 120 עצי זית. ניגשתי לקבוצה של מטיילים ישראלים ושאלתי אם הם רוצים לשמוע על מה שמתרחש במקום הזה. דיברנו קצת, היה רגוע למדי, ואז כשקמתי להיפרד מהם חנה לידינו רכב ומתוכו יצאו 3 פלסטינים. "רגע, אל תלך", אמרה בבהלה אחת הנשים, "יש בני דודים".

רציתי להגיד לה שאם היא מפחדת מפלסטינים היא אולי לא צריכה להסתובב באדמות שלהם. אבל היה ברור שתשובה כזו לא תביא לשום דבר מועיל. אז במקום זה אמרתי, "את לא צריכה לפחד מהם. הם בטח אנשים מאוד נחמדים". שכלית ידעתי שזה שלא ביקרתי אותה יצר איזשהו סיכוי שהיא תצליח לשחרר את המשוואה האוטומטית בין פלסטיני למסוכן. רגשית, הרגשתי בחילה כי בגילוי האמפתיה שלי נתתי מעין לגיטמציה לגסות הכל כך ישראלית הזו שמסתובבת באדמות פלסטיניות כאילו זה מובן מאליו אבל את בעלי האדמה היא רואה כהפרעה מסוכנת.
ומיד אחר כך אחד המטיילים האחרים אמר משהו ציני שעכשיו אני לא זוכר ושהוכיח לי שניסיון האמפתיה שלי לא יוביל לשום ריכוך אצל האנשים הללו.

כבר זמן רב שאני חצוי: השאלה היא איך הציבור הישראלי יתעורר? מבחינה מעשית מה שאני מסוגל לו זה לנסות להביא שינוי דרך אמפתיה, הקשבה וקבלה. אבל בתוכי אני יודע שהציבור הישראלי לא יתעורר בלי שיהיה לו רע. רע מאוד.

 

ריטריט דהרמה של מעורבות חברתית

ריטריט דהרמה של מעורבות חברתית
בהנחיית זוהר לביא, רני עובדיה, שירי בר
 21 – 25 במאי (חג שבועות)

כיצד יכולה הדהרמה להאיר את ההבנה החברתית והפוליטית שלנו? כיצד יכולה הדהרמה להאיר את ההבנה שלנו את עצמנו כמי שנמצאים בתלות הדדית עם החברה שבתוכה אנו חיים? ומה קורה לנו כשהמציאות מסביבנו בוערת, איך אנו מגיבים לאש זו?

בריטריט נעזר בשקט של תרגול המדיטציה ובתרגילים שונים של חקירה ושיחה על מנת להתבונן על מה מניע אותנו לפעול לשינוי. נבחן מה קורה לנו כשהעשיים שלנו נתקלת בהתנגדות, כשאנו חווים תסכול, עייפות או כעס, נתנסה בדרכים שונות שבהן התרגול יכול להזין את העשייה החברתית שלנו ונחקור את האופן שבו אקטיביזם יכול להיות תרגול רוחני עמוק. נתקרב אל מקורות ההשראה שלנו ונחזק את הכמיהה לחיות בחברה חופשית.

הריטריט מיועד הן למתרגלי דהרמה והן לפעילים חברתיים. זו הזדמנות לבחון את המקום שבו התבוננות ועשייה נפגשים ולחקור ביחד כיצד תיקון  עצמי ותיקון עולם מזינים ומחזקים זה את זה. הריטריט לא יתמקד בתחום עשייה מסויים אבל נעזר בניסיון שהמשתתפות יביאו עימן. זו תהיה הזדמנות לשתףת להעלות דילמות ולנסח את החזון החברתי שלנו.

מקום: קיבוץ עין דור (צפונית לעפולה)
מתי: הגעה והתארגנות ביום חמישי 21/5 בשעות 14:00-16:00
הקורס יסתיים ביום שני 25/5 בשעה 13:00.
חג שבועות חל ביום ראשון 24/5 כך שהשתתתפות ברטריט מצריכה היעדרות מהעבודה רק יומיים: 21/5 ו- 25/5
הגעה וטרמפים: נשמח אם מי שמגיע/ה ברכב יציע טרמפ. לוח טרמפים בו גם המבקשות וגם המציעות יכולים לרשום את עצמם נמצא כאן. בנוסף, אפשר בקלות להגיע באוטובוס לצומת גזית ומשם קל לתפוס טרמפ לקיבוץ (נסיעה של 7 דקות). פרטים לגבי הגעה באוטובוס ישלחו אחרי ההרשמה.
עלות: במקום לקבוע מחיר, הריטריט ניתן במסורת הדאנא – נתינה על פי נדיבות הלב לכיסוי עלויות הרטריט ותמיכה במורות.
להרשמה: מלאו את הפרטים בטופס הרישום (אחרי הרישום אמור להישלח אליכם מייל אוטומטי עם פרטים מלאים על הצפוי ברטריט. אם אינכם מקבלים מייל כזה בידקו בתיבת הספאם שלכם או כיתבו לנו)
לשאלות: כיתבו לנו 

 

 

גם אחרי תוצאות הבחירות – אי אפשר לקחת את הכוח שלנו

מן הסתם תוצאות הבחירות הסבו מפח נפש למרבית קוראי וקוראות הבלוג הזה. פוליטיקה מפלגתית היא לא דבר שהקבוצה שלנו עוסקת בו ואכן כלל לא כתבנו על מערכת הבחירות. אבל מפח הנפש הוא בהחלט משהו להתעכב עליו. אולי נלמד מכך משהו. האם ההתבוננות הזו היא פוליטית? פנימית? אתם תגידו…

מה יש להתעכב על מפח הנפש? הרי זו התגובה הכי טבעית בעולם: רציתם שהרצוג ינצח או שנתניהו יפסיד (עוד נחזור לנקודה הזו) וההיפך קרה. אתם מאוכזבים, מה לא בסדר עם זה?

להתאכזב זה בסדר גמור (אם מישהו צריך אישור ממני). אבל הא"ב של הדהרמה הוא ההפנמה שאכזבה היא תוצאה של ציפיה (שלא התממשה). וכשמנסחים זאת כך אמורה להבהב בתודעה נורית קטנה של סקרנות. כי הניסוח הזה מעביר את הדגש מתופעה כלשהי בעולם החיצוני (איך לעזאזל כל כך הרבה אנשים הצביעו לשמוק הזה?) אלי: למה טעיתי כל כך בהערכת המציאות?

יש כמה תשובות ברורות לכך: בגלל פיד הפייסבוק שלי, בגלל הסקרים, בגלל מה שאמרו בתקשורת, בגלל ההייפ של של וי-15…

אלא שחייב להיות ברור שמקורות האינפורמציה הללו הם בעייתיים ביותר: חברי הפייסבוק שלי –כנראה – יותר מדי דומים לי ואינם מייצגים את כלל האוכלוסייה. ואילו עורכי הסקרים, התקשורת, וי-15 כולם גורמים אינטרסנטיים שמציגים בפני לא את המציאות אלא את מה שהם רוצים שאני אחשוב עליה…

מדוע כל כך בקלות אתם מאמינים לתעמולה שמזינים אתכם בה ושוכחים שהיא לא יותר מזה: תעמולה מניפולטיבית. מדוע אינכם יודעים להבדיל בין מידע עובדתי שמופיע בתקשורת לפרשנויות וסתם אי אמיתות? זה באמת לא כל כך קשה.

עד כאן לגבי האכזבה. וזה לא שאסור להתאכזב. אין כאן הטפה ל"השתוות הנפש". להתאכזב זה בסדר גמור. אבל אפילו תוך כדי שמתאכזבים כדאי לזכור: 1) אכזבה היא תוצאה של תפיסת מציאות שגויה 2) כמו כל תופעה גם תחושת האכזבה תחלוף, העולם (ישראל) הוא קצת פחות שחור ממה שנראה לכם כרגע…

אבל אתם חשתם יותר מסתם אכזבה: מפח נפש, תדהמה ויאוש, זה מה שחשתם לא? מה בתוככם מעצים את האכזבה לרמות כאלו? אל מה אתם נצמדים? האם אתם מצליחים להבחין באופן בו אתם מעצימים את תחושת האכזבה או שהיא מרגישה לכם "טבעית"?

כי הרי אם מסתכלים על הדברים בצורה קרה תוצאות ההצבעה אינן גרועות יותר ממה שכבר היה בכנסת הקודמת: לליכוד+בית יהודי+ישראל ביתינו יש את אותו מספר מנדטים כמו שהיה להם קודם. נכון, כואב הלב על מרץ אבל הגוש מרץ+מחנה ציוני דווקא התחזק. שלא לדבר על הרשימה המשותפת. הכהניסטים נפלו, ישראל ביתינו והבית היהודי נחלשו מאוד…

אבל ההסתכלות הקרה הזו לא ממש משנה את ההרגשה. למה?

אולי כי נורא נורא רציתם לנצח. והיה נדמה לכם שזה בקצות האצבעות שלכם. והנה לא. בעסה להפסיד.

וכאן אולי המקום להעיר הערה קטנה לגבי מהותו של הנצחון המיוחל. למה כמהתם יותר? לניצחון של הרצוג או לתבוסה של נתניהו? אני מנחש שהתשובה היא תבוסה לנתניהו. וזה אולי כל הסיפור כולו. מירמור, זעם ותיעוב הם משאבים דלים מכדי להביא ניצחון פוליטי. מה עם חזון? מה עם צדק? מה עם תכנית פעולה מעשית? הן בימין והן בשמאל מערכת הבחירות הזו היתה דמוניזציה אחת גדולה.

בעסה להפסיד אבל בניגוד למשחק כדורגל, המשחק הפוליטי הוא לא ענין של הכל או כלום. יש לנו כוח ואף אחד לא יכול לקחת אותו מאיתנו. זו לגמרי הבחירה שלנו האם אנחנו רוצים להשתמש בכוח שלנו כדי ליצור כאן מציאות טובה יותר. עוד מנדט או פחות מנדט לא באמת משנה את האמת הזו. גם השבוע הפעילים שלנו ממשיכים להיות מוצפים בשלל עניינים דוחקים: הסעה של ילדה לבית חולים, מכירת שמן זית, סיוע לפועלים פלסטינים שאישור העבודה שלהם נשלל, מחאה נגד סגירתו של ואדי קנה בפני פלסטינים, הערכות למנוע עקירה נוספת של עצי זית שם, קידום פרויקטים כלכליים-פוליטיים ועוד.

אנחנו צריכים את עזרתכם ויכולים להבטיח שפעולה ישירה למען הטוב היא התרופה הכי טובה לדכדוך.

ובאותו אופן, מי שבאמת רוצה לראות כאן שינוי פוליטי, מוטב שלא יסתפק בהצבעה בקלפי מתוך תקוות שווא שדי בכך כדי להביא תיקון לחברה הישראלית. הממשלה שתקום תקדם ודאי מדיניות רעה בעינינו. הבחירה היא שלנו האם להסתלק מהמערכה או לצאת לרחובות, לשבש  מהלכים רעים ולקדם פעולות ישירות לטוב. יש לנו כוח וההחלטה האם להתנגד למעשי עוול ולפעול באופן מיטיב היא לגמרי שלנו.