עדכון חשוב לנרשמים לרטריט השטח בולאג'ה

בגלל תקלה כלשהי לא כל מי שנרשמ/ה לרטריט השטח בולאג'ה נקלט/ה במערכת שלנו. כמובן שאין לנו דרך לדעת מי נרשמ/ה ולא נקלט/ה.
לכן, אם נרשמת לרטריט ולא קיבלת מאיתנו מייל המאשר את ההרשמה נא לכתוב לנו.

רטריט השטח שלנו בולאג'ה יתקיים בששי-שבת 6-7 במרץ.
היומיים של הרטריט יכללו זמנים של מפגש ושיחה וזמנים של שקט והתבוננות פנימה. כך נוכל גם להכיר את המציאות הלא פשוטה בולאג'ה וגם לראות כיצד המפגש הזה משפיע עלינו.
לפרטים נוספים קיראו כאן.

בין בודהה למרקס – על תפקידנו כפעילים חברתיים ומתרגלי דהרמה

ראשית תזכורת לרטריט השטח שנקיים בעוד שבועיים בולאג'ה: יומיים של הכרת המציאות בכפר, זמנים להתבוננות וחקירה, מפגש עם תושבים ועבודה עם חקלאים. ששי-שבת 6-7 במרץ.  פרטים והרשמה כאן.

—————-

בין בודהה למרקס – על תפקידנו כפעילים חברתיים ומתרגלי דהרמה
מאת טל אלסטר

רשימה זו נכתבת מתוך מיני לבטים ומחשבות שעולים בי מפעם לפעם, ביחס לאופן שבו אפשר וראוי לשלב בין התרגול הבודהיסטי לבין הרצון בשינוי פוליטי. בחיי היום-יום שלי, לעתים אני מצליח יותר ולעתים פחות לעשות את השילובים הנחוצים בעיניי. הטקסט הזה הוא ניסיון לבחון את המתח המפרה בין הרוחני והפוליטי, כפי שאני מבין אותו כעת.

מגיל צעיר אני אדם פוליטי, שפיתח מחשבות ביקורתיות לגבי הסדרים החברתיים, הלאומיים והכלכליים המושלים בחיינו. משגיליתי את התרגול הבודהיסטי, לפני כחמש שנים, הרדיקליות של הדהרמה נגעה בכל היבט של חיי, כולל, כמובן, בשאלות הנוגעות לשינוי חברתי. התקשיתי בשאלות שנוגעות בשילובו של העולם הרוחני עם עולם המעשה הפוליטי, כגון, לאיזו מין חברה אנו שואפים? האם מה שנחוץ לאנשים הוא החייאה של מדינת הרווחה, או שמדובר בפלסטר לחולה אנוש? האם אפשר לשאוף רחוק יותר, עמוק יותר, לשינוי תודעתי אמיתי? במה טובים חייו של אדם עשיר ואומלל מחיים של אנשים פשוטים ושמחים בחלקם? להמשיך לקרוא

עיניים פקוחות בולאג'ה – הזמנה לרטריט שטח 6-7 במרץ

"שלום אינו מרחב ללא בעיות או עבודה קשה. שלום הוא להיות בתוך כל אלו עם שלווה בלב".

החקלאים בולאג'ה עסוקים בימים אלו בהכנת האדמה לקראת האביב וזו הזדמנות עבורנו להצטרף אליהם. תוך כדי כך ניקח זמן ללמוד על הכפר ועל המציאות איתה מתמודדים תושביו. במשך יומיים נבדוק מה קורה לנו במפגש הזה. בעזרת מדיטציה, שיחות משותפות וזמנים של שקט נגלה מה עושה לנו הקרבה והשיתוף עם אנשים שבדרך כלל מופרדים מאיתנו בחומות פיזיות ומנטאליות. עם התמיכה של המנחים והקבוצה נבדוק מה קורה לנו כשהמפגש הזה גם מכאיב ומאתגר.
נחווה באופן ישיר כיצד פתיחות, הקשבה ופעולה קונסטרוקטיבית יכולות לרפא את הפצעים שלנו ושל החברה שלנו.

מקבלים הסבר מאחד התושבים בביקור קודם בכפר

מקבלים הסבר מאחד התושבים בביקור קודם בכפר

את היום הראשון נתחיל בסיור בכפר ומפגש עם תושבים כדי לשמוע כיצד המציאות הפוליטית משפיעה על חיי היומיום שלהם. המשך היום יוקדש למדיטציה, שיתוף ועיבוד של מה שפגשנו.

ביום השני נעבוד יחד עם אנשי הכפר – בשדות החקלאיים או בעשייה אחרת – וזו תהיה התרומה הישירה שלנו לקהילה. תוך כדי כך יתאפשר לנו לפגוש עוד אנשים מהמקום ולשוחח איתם.

עבודה משותפת במסיק

עבודה משותפת במסיק

הקשר שלנו עם תושבי ולאג'ה הולך ומעמיק מזה 4 וחצי שנים. זה הוא תהליך מתמשך של למידה והתקרבות. לא פעם, הקירבה מביאה איתה גם כאב אך בעיקר אנו זוכים בשותפויות ובתובנות שנותנות כוח והשראה ופותחות את הלב.

"שלום אינו העדר סכסוך אלא היכולת להתמודד איתו"

סוף השבוע כולל כמובן ארוחות משותפות ולינה. הלינה תהיה בירושלים (המרחק בין ולאג'ה לעיר הוא נסיעה קצרה של 20 דקות) ואת הפרטים לגבי ארוחות ושאר עניינים נשלח למי שירשמו.

להרשמה או שאלות  כיתבו לנו

עיזרו לנו להפיץ את דף האירוע בפייסבוק

ניפגש בירושלים ביום ששי ה-6 במרץ בשעה 9:00
נסיים בשבת ה-7 במרץ בשעה 17:00

הרטריט מתקיים על בסיס דאנה (נתינה נדיבה) לכיסוי עלויות ולמנחים.

ארוחה בזמן המסיק בולאג'ה

ארוחה בזמן המסיק בולאג'ה

לא רק זיתים כבושים – הזמנה לסדנה של בישול פלסטיני

לא רק זיתים כבושים – סדנה של בישול פלסטיני עם זוהיר זידאן

יום שבת 21 בפברואר 9:30-15:30
בדיר איסתיא

זוהיר הוא טבח מחונן. בעבר היתה לו מסעדה אולם כיום הוא בעיקר מבשל למשפחה.
זו הזדמנות ללמוד מהמקור כמה תבשילים וטעמים פלסטינים ותוך כדי כך לבקר בכפר פלסטיני עתיק, לשמוע מעט על הקורה בו ולחצות לכמה שעות את החומות שבין ישראלים לפלסטינים.

יחד עם זוהיר נלמד לבשל –

– מרק עדשים בלדי
– מקלובה צמחונית
– אוזי (תבשיל של אורז, ירקות, שקדים ותבלינים)
– הפתעה לקינוח

הסדנה מאורגנת על ידי ידידי דיר איסתיא, קבוצה של ישראלים הנמצאים בקשר קרוב עם תושבים מהכפר מספר שנים. זוהיר הוא אחד החברים הקרובים שלנו בדיר איסתיא ואנחנו שמחים מאוד לאפשר לישראלים נוספים להכיר את הכפר ואותו.

מתי: יום שבת 21 בפברואר 9:30-15:30
איפה: ניפגש בתחנת הרכבת ראש העין צפון ליד כביש 5 (הוראות הגעה ישלחו לנרשמים. במידת הצורך נארגן טרמפים). משם ניסע יחד ב 2-3 רכבים אל הכפר, נסיעה של 20 דקות.
עלות: 120 ₪ לאדם
להרשמה: הסדנה התמלאה במהירות (לשמחתנו). אבל נשמח אם תרשמו דרך הטופס בקישור כדי שנוכל לעדכן אתכם לקראת הפעם הבאה שנקיים את סדנת הבישול. זה יקרה בקרוב (אם יש קושי במילוי הטופס כיתבו לנו).

לשאלות ופרטים נוספים – כיתבו לנו

————-

* רוצים לבוא לסדנה אבל התאריך לא מתאים? כיתבו לנו ונעדכן אתכם לקראת הסדנה הבאה

אורז ירקות

ענישה קולקטיבית בדיר איסתיא

כבר חמישה לילות רצופים שתושבי דיר איסתיא נמצאים תחת התקפה. מדי לילה נכנסים חיילים לכפר, מגרשים אנשים מהרחובות, כופים על בעלי בתי הקפה לסגור אותם, יורים גז מדמיע ופורצים לבתים והופכים את תכולתם. נוסף על כך, באמצע השבוע חסם צה"ל בגל של סלעים ועפר את הכניסה הראשית לכפר. זו הפעם הרביעית בששת החודשים האחרונים שהכניסה לכפר נחסמת  כך בידי הצבא.

חסימת כביש היציאה מדיר איסתיא

חסימת כביש הכניסה לדיר איסתיא

העילה לחסימות ולהשתוללות של חיילים בלב אוכלוסיה אזרחית היא ידויי אבנים על רכבים של מתנחלים בכביש הראשי שבסמוך לכפר. מספר פעמים נזרקו גם בקבוקי תבערה. לשמחתנו לא היו נפגעים בתקריות הללו אבל ברור שהסכנה קיימת כפי שלומדים ממקומות אחרים: לפני מספר שבועות ילדה מהתנחלות אלמתן נפצעה קשה מבקבוק תבערה. אחת לכמה שבועות עוברי אורח פלסטינים שאינם מעורבים בפעילות אלימה נורים – לעתים נהרגים – בידי כוחות צה"ל שעוסקים בפעולות עונשין והפחדה ליד בתיהם.

הפעם הראשונה שהכניסה לכפר נחסמה בידי הצבא היתה בקיץ, בזמן ההרג בעזה. לפני כ-4 שבועות הכניסה נחסמה בפעם השלישית וכמו בעבר הצבא הסיר אותה אחרי שבועיים. החסימה הנוכחית, 10 ימים בלבד אחרי הסרת החסימה הקודמת יחד עם הפשיטות האלימות של הצבא הן הסלמה מפחידה.

בשבילנו המצב הזה מציב לא מעט אתגרים. ולמרות שאנחנו לא הענין כאן, בכל זאת נכתוב קצת על עצמנו לפני שנמשיך עם תיאור המצב.

המשכתם לקרוא עד כאן? זה האתגר הראשון. כי אולי חלקכם כבר נשרו. אין לי מושג איך לכתוב את הדיווח הזה בצורה שלא תרחיק. ים של פרטים שכולם אלימות. מי רוצה לקרוא את זה? ואיפה כאן הדהרמה? איך זה בכלל קשור לבלוג דהרמה (מעורבת חברתית)?

וזה האתגר השני. כי במצוקה הזו של פעולות אלימות מחד וזעם ויאוש מאידך (משאיר לכם לקבוע מי נוקט באלימות, מי מיואש – רק קחו בחשבון שיש סיכוי שאתם טועים) איך בכלל מביאים את הדהרמה לידי ביטוי? מה בכלל אפשר לעשות?

ואם כבר עשינו משהו, אם מצאנו איך לתמוך בתושבי הכפר,אז מה זה אומר? שאנחנו תומכים בידויי אבנים? שלא אכפת לנו אם ילדה ישראלית תיפגע שם מאבן בעוד שבוע?

הדהרמה היא של אנשי דיר איסתיא. שבניגוד לישראלים (זה אנחנו), מתמודדים עם המתקפה האלימה שמופנית כלפיהם בלי צבא שיספק להם ביטחון (או מראית עין של ביטחון), אין להם אל מי לפנות בדרישה לשינוי המצב. הם לבד. ולבד הם ממשיכים לעשות את מה שצריך כדי לפרנס את ילדיהם, לקיים את שגרת החיים שלהם. כלומר, אם הם יכולים. כי בין שאר אמצעי הענישה הצבא דאג גם לשלול אישורי עבודה לכמה מתושבי הכפר למרות שלא היו מעורבים באלימות.

והם לא נכנעים לזעם ולייאוש, לא פונים לאלימות ("אז מי זורק את האבנים?", אתם אולי שואלים), לא מפסיקים לחייך גם אם החיוך צבוע בעגמומיות. "מקבלים את המציאות כפי שהיא", מציאות של כיבוש.

והדהרמה היא גם קצת שלנו. שמגיעים להיות עם אנשי הכפר. למרות שאין הרבה שאנחנו יכולים לעשות. "רק" להקשיב, "רק" להיות עם. אז שלחנו כמה מכתבים לצבא. ובכל פעם, יומיים-שלושה אחרי ששלחנו החסימה הוסרה. מרוב שלא רצינו להרגיש חסרי אונים פינטזנו שלמכתבים שלנו יש השפעה, עובדה החסימות נפתחו…. וגם אנחנו לבד, מוקפים בישראלים טובים (באמת טובים) שלא נוקפים אצבע. זו תהום כפולה: הם לא יבינו אותנו ואנחנו עלולים מרוב תסכול לכעוס עליהם. אנחנו חייבים לגשר על התהום הזו למרות שאנחנו לא ממש יודעים איך.

והדהרמה היא של עצמה. והיא ממחישה לנו איך הפרדות ומחיצות הן אשליה. אחרי כמה שנים של קשר עם תושבי דיר איסתיא אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד כשכך פוגעים בהם. אין בכלל שאלה אם נגיע – גם כשלא נוח, גם כשאין מה לעשות, גם כשכדי להגיע אנחנו נוסעים מאוחר בלילה דרך סמטאות צרות של כפר אחר (כי בגלל החסימה צריך להגיע מכיוון אחר "מסוכן" יותר) ואנחנו מתבדחים שכאן אף אחד לא מכיר אותנו ואם יראו אותנו יחשבו שבאנו לבצע "תג מחיר" וינהגו בהתאם.

לתמוך בתושבי דיר איסתיא זה לא לתמוך בידוי אבנים. כי מה שהצבא עושה שם עכשיו לא ימנע את ידוי האבנים, אולי להפך. לחסום את הכפר, לירות גז מדמיע אל בתי תושבים שלא עשו דבר, לעצור ילדים (היום חיילים עצרו 3 ילדים ללא סיבה ושחררו אותם אחרי כמה זמן) – זו ענישה קולקטיבית בריונית. 4,000 תושבים אינם צריכים לשלם על מעשיהם של בודדים שמיידים אבנים.

החסימה לא מסוגלת לעצור את ידוי האבנים כי מי שזורק אבנים לא צריך לצאת אל הכביש ברכב ועדיין יכול להגיע אליו ללא בעיה. בוודאי שלסלק אנשים מבית הקפה או לירות גז מדמיע אל תוך בית לא מגן על ישראלים אלא להפך נותן סיבות נוספות לתגובה אלימה נגדם.

וההוכחה הכי ברורה שפעולות הצבא לא יעילות היא החסימה החוזרת של הכפר. אם זה כל כך יעיל למה המצב רק הולך ומדרדר? עד עכשיו למרבית המזל איש לא נפגע בדיר איסתיא – אף ישראלי ואף פלסטיני. אבל כשזו המדיניות המזל עלול להשתנות בקרוב.

——————

עדכון: ב 28/1, שבוע אחרי שהכניסה נחסמה, הצבא פתח את החסימה.
ב 30/1 התפרסמה כתבה מפורטת מאת עמירה הס על ההתרחשויות שתיארנו כאן, כולל עדויות של תושבים וכולל תגובות של הצבא. מכיוון שקריאת הכתבה דורשת מנוי לאתר הארץ אנחנו מעתיקים את הטקסט המלא שלה כתגובה למטה.

חיילים ותושבים בעת נסיון דל אנשי הכפר לפתוח את החסימה לפני 3 שבועות

עימות בין חיילים ותושבים בעת ניסיון של אנשי הכפר לפתוח את החסימה לפני 3 שבועות

לגונן על סידהארתה – קריאה חברתית

ראשית תזכורות:
בשבת הבאה נקיים בתל אביב שבת תרגול "התהוות גומלין ומעורבות חברתית". פרטים והרשמה כאן
יום העבודה בולאג'ה שהיה אמור להתקיים היום נדחה בשל השלג ויתקיים ביום ששי 23/1. פרטים והרשמה כאן
ואחרון חביב – השתלמות (בגמול) למורים ומורות: דיאלוג פוליטי במרחב החינוכי. תיפתח בירושלים בסוף החודש. פרטים והרשמה כאן

—————-

לגונן על סידהארתה – קריאה חברתית

זה אחד הסיפורים המוכרים על חייו של הבודהה: הוריו של סידהארתה גואטמה רצו לגונן עליו (וגם לנתב את דרכו בחיים) ולכן מנעו ממנו לבוא במגע עם הדברים המכאיבים שבחיים. כך, רק לקראת סוף שנות העשרים לחייו כשהחל לחמוק מבית הוריו בסתר, נתקל בתופעות כגון זקנה, חולי ומוות. המפגש המטלטל עם הסבל הבלתי נמנע שבחיים היווה את נקודת המוצא למסעו הרוחני של סידהארתה, להתעוררות שלו ולגיבוש התובנות העמוקות שלו לכדי הדהארמה אותה אנו לומדים ומתרגלים כיום.

כאמור, זה סיפור מוכר מאוד וחוזרים עליו אינספור פעמים במפגשי לימוד של הדרך הבודהיסטית. למיטב זכרוני בכל הפעמים ששמעתי או קראתי התייחסויות לסיפור הזה הן תמיד נצמדו להיבט האנושי שלו – סבל, הנוכחות שלו בחיים שלנו וההכרה בכך.

אלא שלסיפור יש גם פן חברתי. לא זכור לי שנתקלתי אי פעם בהתייחסות לפן הזה של הסיפור.

כי ההורים של סידהארתה הם המלך והמלכה. וכדי לגונן על בנם הם משתמשים בכוח שהמלוכה מקנה להם – רותמים למטרה את פקידי השלטון ו"עובדי המדינה", מפנים את משאבי הממלכה למטרה הזו, מצווים על התושבים לנהוג כך ולא אחרת…. עצרו רגע וחישבו על הפוליטיקאי/ת הישראלי/ת שאתם אוהבים להתעצבן ממנו. כאלו היו כנראה ההורים של הבודהה.
ההתנהלות המושחתת הזו מסבה נזק כפול. בטווח המידי מדובר בחוסר שוויון, פגיעה בחירות וכו'. כדי להבין את הנזק בטווח הארוך, נדמיין מה היה קורה לו המלך והמלכה היו מצליחים בתכניתם וסידהארתה היה יורש את המלוכה מבלי שחווה סבל. איזה מן שליט הוא היה? איך הוא היה מתייחס לצרכים של תושבי הממלכה או להתמודדויות שלהם עם רעב, סכסוכים, עוני, חוסר ביטחון וכו'? האם הוא היה שליט מנוכר שלא מסוגל להבין את הקשיים של האוכלוסיה? האם הוא היה שליט מבוהל שהמידע אודות משברים ובעיות חברתיות מאיים עליו כל כך מכיוון שבשנים המעצבות שלו היה מוגן מדי? האם היה שליט שחצן שמתייחס לתלונות על "סבל" (הרי דבר כזה לא קיים) של האוכלוסיה כאל התפנקות? שוב, עצרו לרגע לחשוב על בעלי שררה ישראלים ותזהו את הדפוסים השונים.

כותרת המתארת את מפגשיו של סידהארתה עם אדם חולה, קשיש וגוויה

כותרת המתארת את מפגשיו של סידהארתה עם "מבשרי הסבל" אדם חולה, קשיש וגוויה – מפגשים שהוריו לא רצו שיתקיימו

זה לא סתם שבמפגשי דהרמה אנחנו לומדים את הסיפור הזה בלי לתת את הדעת על הפן החברתי שלו. אנחנו מורגלים – מותנים – לקבל כמובנים מאליהם את מנגנוני הכוח בחברה, להיות עיוורים אליהם. הסיפור מעביר לנו בהיחבא מסר של "ברור שכך ינהגו מלכים, ברור שכך יגדלו נסיכים". באופן הזה, בלי שנשים לב אפילו, הסיפור מחזק את העיוורון שלנו לאי הצדק שמשרת את בעלי הפריבילגיות. כמובן שכדי שלא נשים לב, המספר הבודהיסטי מעלים מאתנו את כל מי שנפגע מההחלטה השלטונית: את הפקיד שהתעצבן מכך שהוא צריך לסייע בהגנה המוגזמת על הנסיך ולכן פוטר או הושלך לכלא. את התושבים "הבעייתיים" שמפגש איתם היה עלול לנפץ את  התמימות של הנסיך ולכן "סולקו" מהדרך וכו'.

בדרך כלל השליטים ובעלי הפריבילגיות הם אלו שמעצבים את הסיפורים של הקולקטיב. לפעמים הם מספרים אותם בעצמם ולפעמים הם מכתיבים לאחרים כיצד לספר אותם. חישבו על פרשיות ההון-שלטון-עיתון של השנים האחרונות בישראל: ידיעות אחרונות שבשירות נוחי דנקנר מנגח את נתניהו, ישראל היום שהוא השופר של נתניהו, מינויים פוליטים בקול ישראל, קרן נויבך מ"סדר יום" ברשת ב' שהתמקדותה הביקורתית בסוגיות חברתיות-כלכליות כמעט גרמה לפיטוריה ועוד. שלא לדבר על מה שקורה במערכת החינוך. הסיפורים של הלאום, של הקבוצה, מסופרים בדרך כלל מנקודת הראות של בעלי הכוח ומשרתים את האינטרסים שלהם.

הבודהה, עם כל פרישותו והיותו חסר בית (בהיקו – נזיר בפאלי – משמעותו קבצן) בא מהאליטה ואחרי ההתעוררות שלו חזר והתחבר אליה: הוא הקסים מלכים ונסמך על שולחנם של עשירים. למרות זאת, הוא הצליח לאתגר את המוסכמות החברתיות ואי הצדק שנלווה אליהן: שבר את החרם על כת "הטמאים", קיבל נשים כנזירות, התערב כדי למנוע מלחמות, יעץ לשליטים נגד היסחפות אחרי חמדנות וכו'. אבל סביר להניח שמתוך החיבור לשלטון, הנראטיב הבודהיסטי לוקה בהטיות ונקודות עיוורון.
מה לגבינו, שהולכים היום בדרך הדהרמה? קהילת הדהרמה בישראל בהחלט מחוברת לשכבות הפריבילגיות. לא מעט מרכזי מדיטציה עירוניים ממוקמים בשכונות יוקרתיות. אנחנו פעילים באקדמיה, פוזלים מדי פעם לאנשי עסקים ובעלי הון … זה לא רע בפני עצמו. אבל חשוב שנבדוק את עצמנו עד כמה אנחנו "קונים" את הנראטיב שמגיע עם העיוורון של בעלי הפריבילגיות ועד כמה השיח שאנו מנהלים באולם המדיטציה משרת אינטרסים שמנוגדים לצדק.

חשוב להבין שמודעות חברתית אינה תוספת למודעות הרוחנית שלנו. מודעות היא מודעות. כך למשל, כשאנחנו מפנים את עיני הדהרמה שלנו אל המעשה המושחת או הרודני של הוריו של הבודהה אנחנו לא עושים זאת בשנאה או זעם בסגנון "מושחתים נמאסתם". לא. תוך כדי שאנו רואים את חוסר המוסריות של המעשה של המלך אנחנו יכולים לזכור שהוא גם אבא. וכאבא הוא באופן טבעי רוצה בטובת בנו. הרצון הטבעי הזה יחד עם הכוח שיש לו כמלך מולידים את המעשה המושחת של הכפפת טובת הממלכה למען מה שהמלך תופס כטובתו של בנו. וגם כאן, אני כמובן מתכוון ליחס שלנו אל העוולות השלטוניות של ימינו: התרומה של קהילת הדהרמה למאבקים חברתיים יכולה להיות פעולה נחושה למען צדק ונגד עוול ללא התלהמות וליבוי של שנאה.

המודעות הרוחנית והמודעות החברתית אחת הן וזה בא לידי ביטוי גם בסיפור על אופן גידולו של הבודהה: האבא – שהוא מלך – מתמודד עם החרדה לשלומו של בנו. התודעה שלו ששבויה בנפרדות גורמת לו לנצל את הכוח שיש לו וכך נוצרות עוולות שלטוניות. העוולות הללו יוצרות לחצים חברתיים שמקשים מאוד על תושבי הממלכה להיות חופשיים מהיאחזות ועוינות. כך נוצר מעגל של השפעות גומלין: התודעה מעצבת את החברה שבתורה מעצבת את התודעה וחוזר חלילה. כמו שתואר לעיל, חלק גדול מאי הצדק החברתי כלל לא נתפס כאי צדק אלא כמובן מאליו – זו הבורות החברתית. ואנחנו, אם ברצוננו לשחרר את התודעה שלנו ושל אחרים, כדאי שנצליח לראות מבעד להתניות החברתיות שלנו והבורות שנלווית להן.

התהוות גומלין ומעורבות חברתית – הזמנה לשבת תרגול

ראשית תזכורת – ביום ששי ה-23 בינואר נקיים יום עבודה עם חקלאים מולאג'ה באדמות הכפר המאוימות בידי גדר ההפרדה והגן הלאומי. מוזמנים מאוד להצטרף ליום של פעילות חשובה ומהנה. פרטים מלאים כאן.

————

ואנו שמחים להזמין לשבת של תרגול והתבוננות על מעורבות חברתית.

להרשמה נא למלא את הטופס שבקישור
במידה ויש בעיה עם מילוי הטופס או לפרטים נוספים, כיתבו לנו

להרשמה נא למלא את הטופס שבקישור
במידה ויש בעיה עם מילוי הטופס או לפרטים נוספים, כיתבו לנו