בשבועות האחרונים פרסמנו בדף הפייסבוק שלנו מספר עדכונים לגבי הצעדים שהרשות הפלסטינית נוקטת נוכח סכנת הקורונה והאופן שבו קהילות ולאג'ה ודיר איסתיא מושפעות מהמצב. אנחנו מביאים את העדכונים כאן לטובת מי שלא קראו אותם בפייסבוק (מוזמנים ומוזמנות לעשות לייק לדף שלנו). בסיום יש גם עדכון מעניין מהיומיים האחרונים שלא מופיע בדף הפייסבוק שלנו.
4 – 11 במרץ
ברשות הפלסטינית אובחנו חולים ראשונים בקורונה. מדובר בתושבי בית ג'אלה ובית לחם – כמה דקות נסיעה מולאג'ה – אשר נדבקו מתיירים מחו"ל שנשאו את הנגיף. החשש מהקורונה מעורר לחץ וחרדה גדולים בקרב הציבור הפלסטיני. חלק מהחברים ששוחחנו איתם ממשיכים בשגרת יומם תוך שהם נוקטים באמצעי זהירות דרושים. אולם מאחרים שמענו על חשש גדול ושיבוש של חיי היומיום.
נכון להיום התפרצות הנגיף מוגבלת לבית לחם ובית ג'אלה שם 29 תושבים מקומיים נדבקו כתוצאה ממגע עם תיירים. חולה נוסף אובחן בטול כרם. ככל הנראה הוא נדבק בעבודתו בישראל. בישראל יש הבוקר 75 חולי קורונה מאובחנים.
בהוראת הרשות הפלסטינית כל בתי הספר נסגרו לתקופה של 30 יום. בדיר איסתיא המועצה החליטה על סגירת בתי הקפה. בולאג'ה התבצע אתמול ריסוס בחומר מחטא של המסגדים וגם של המרחב הציבורי. האמצעי הדרסטי ביותר שהרשות הפלסטינית נוקטת בו הוא הטלת סגרים על אזורים שונים ובייחוד מניעת תנועתם של אנשים בין בית לחם והכפרים שסביבה. המשמעות היא שאנשים רבים לא יכולים להגיע לעבודה. כמו כן הרשות הפלסטינית החליטה לאסור על הגעת תושבי חו"ל וישראלים – שעלולים להיות נשאים של הקורונה – לישובים הפלסטינים. אנחנו כבר נאלצנו לבטל פגישה וימי עבודה שהיו מתוכננים לסוף החודש.
הרשות הפלסטינית נוקטת באמצעים הדרסטיים הללו משתי סיבות עיקריות. מצד אחד, מכיוון שרוב הפלסטינים אינם באים במגע עם אנשים מחו"ל יש היגיון במחשבה שאמצעים דרסטיים של בידוד ימנעו, או לפחות יצמצמו מאוד את התפשטות הנגיף. היוצא מן הכלל הוא כמובן עשרות אלפי הפלסטינים שעובדים בישראל – אליהם נגיע עוד מעט. הסיבה השנייה היא שמסיבות כלכליות מערכת הבריאות ברשות הפלסטינית לא תהיה מסוגלת להתמודד עם היקף גדול של חולים. אם בישראל ובמדינות עשירות אחרות מזהירים מפני קריסה של בתי החולים אז בוודאי שברשות הפלסטינית מדובר באיום רציני ביותר.
דרך אגב, הן הבידוד היחסי מארצות אחרות שמגן מפני התפשטות מהירה של הנגיף והן הפגיעות של מערכת הבריאות הם בעיקר תוצאה של הכיבוש.
בקרב הציבור הפלסטיני – במיוחד באזור בית לחם – יש כאמור רמות גבוהות של חרדה. כשהרשויות לא נהנות מאמון הציבור ונוקטות באמצעים דרסטיים כפי שתיארנו למעלה התוצאה היא חשדנות שבה כל שמועה מבהילה מתפשטת במהירות. בולאג'ה, למרות שאין מי שמונע מהאנשים לצאת מהכפר, רבים נשארים בבית ומרגישים נצורים. אנשים גם אוסרים על ילדיהם לצאת מהבית.
בסוף השבוע שעבר ישראל החליטה למנוע כניסה של פועלים פלסטינים מאזור בית לחם לישראל. מצד אחד, ככל שבידוד בין קבוצות אוכלוסייה מאט את קצב ההדבקות הרי שיש בצעד הזה מידה של היגיון (משהו שחשוב להבין, האוכלוסייה הישראלית מרבה בנסיעות לחו"ל ואינטראקציה עם תיירים ואנשי עסקים זרים שמגיעים לישראל. לכן ישראלים חשופים בהרבה לנשאים פוטנציאלים של הקורונה ואנחנו הם אלו שאולי מסכנים פלסטינים שיבואו איתנו במגע). מצד שני, ההחלטה הזו – שאותה הוביל נפתלי בנט – מבוססת על עיוות מחשבתי שלפיו ישראל יכולה לשלוט בכל השטח שבין הירדן לים אבל אין לה אחריות על בריאותם של פלסטינים: נסגור אותם בבית לחם ושהרשות הפלסטינית תטפל בחולים.
מבחינה כלכלית להחלטה על יצירת בידוד בין תושבי ישראל והשטחים יש השלכות לא פשוטות. פרנסתם של עשרות אלפי משפחות פלסטיניות – מאות אלפי אנשים – תלויה בעבודה בישראל. אם בארץ חרדים מאסון כלכלי הרי שההשלכות על הרשות הפלסטינית מעצירת העבודה של עשרות אלפי פלסטינים יהיו חריפות פי כמה. בתמונת מראה, הכלכלה הישראלית תלויה בפועלים הפלסטינים ואם כניסתם תימנע לאורך זמן נראה פגיעה רצינית גם בישראל. גם מההיבט הכלכלי יש לנו אם כן הזדמנות לשחרר את עצמנו מהאשליה שישראלים ופלסטינים מתקיימים בנפרד בארץ הזו. אנחנו תלויים אלו באלו וכדאי שנפעל מתוך אכפתיות ואחריות כלפי שלומם של כל יושבי הארץ הזו.
כאמור, כרגע הקושי במפגש בין ישראלים ופלסטינים משפיע גם על הפעילות שלנו. אבל ודאי שאין לנו שום כוונה להתנתק מהשותפים הפלסטינים שלנו. בימים הקרובים ניסע לפגישות בהרכב מצומצם עם החברים שלנו בולאג'ה ובדיר איסתיא. מבטיחים לעדכן.
11-17 במרץ
קצב ההדבקה המדווח בשטחי הרשות הפלסטינית נותר נמוך – נמוך בהרבה מקצב ההדבקה בישראל. אולם אמש נודע על נדבקים ראשונים בעיירה בית סאחור שגובלת בבית לחם ממזרח (עד כה כל הנדבקים הפלסטינים זולת אחד היו בבית לחם ובית ג'אלה כתוצאה ממגע עם תיירים מחו"ל). הרשות הפלסטינית החליטה על הטלת עוצר על בית לחם ובית סאחור. בשבועות האחרונים אנחנו רואים שאמצעי המנע שהרשות נוקטת מקדימים את אלו שישראל נוקטת (כמו שהסברנו למעלה הרשות הפלסטינית צריכה לנקוט אמצעים חמורים יותר מאחר שמערכת הבריאות שלה פגיעה. מצד שני, בגלל הבידוד היחסי של פלסטינים מארצות אחרות, אמצעי בידוד מהירים יכולים אולי להקטין מאוד את התפשטות המחלה). אפשר להניח שבקרוב גם בישראל יחליטו על החמרת אמצעי הריחוק החברתי ואולי אפילו על הטלת עוצר.
מכיוון שכמעט כל מקרי ההדבקה הפלסטינים התגלו באזור בית לחם, כבר למעלה משבוע שישראל מונעת כניסה של פועלים משם אל שטחי ישראל. חברים שלנו שעובדים בישראל הפכו למובטלים ובניגוד לרשת הביטחון הכלכלית שהמדינה מעמידה לרשות ישראלים שאיבדו את עבודתם הם לא זוכים לכל פיצוי או דמי אבטלה.
גם עתיד התעסוקה של פלסטינים מדיר איסתיא (ואזורים אחרים בגדה) שעובדים בישראל אינו ברור. בימים האחרונים נשמעו קריאות בציבור הפלסטיני שקוראים לעובדים הללו להפסיק ללכת לעבודה או לפחות להימנע ממגע עם בני הקהילה שלהם כדי שלא יביאו איתם מישראל את נגיף הקורונה. מכיוון שהגיף מתפשט בישראל אבל לא התפשט בגדה המערבית הרי שסכנת הדבקה העיקרית לפלסטינים היא אכן ממגע עם ישראלים. ישראל עצמה הודיעה כנראה שתאפשר לפלסטינים לעבוד בתחומה רק אם ישארו בתחומי ישראל לתקופה ממושכת ולא יחזרו הביתה. כלומר, רק אם המעסיקים שלהם יסדרו עבורם אפשרויות לינה. מסתבר שההגבלות שהמדינה מטילה בדרך כלל על שהות פלסטינים בתחומי ישראל – לכאורה מסיבות ביטחוניות – פחות נחוצות מכפי שטוענים. כך או כך הפועלים הפלסטינים יצטרכו לבחור בין אבטלה ממושכת לניתוק ארוך ממשפחותיהם ולינה בתנאים שמן הסתם יהיו ירודים מאוד.
באופן כללי עושה רושם שהציבור הפלסטיני מתרגל אט אט לשגרה החדשה של השבתת לימודים, מסגדים סגורים והגבלות תנועה. חלק מהם אומרים באירוניה ש-52 שנים של כיבוש הרגילו אותם לצעדים הדרסטיים הללו והנה עכשיו גם ישראלים יכולים לטעום איך זה מרגיש. החשש עדיין קיים אולם הבהלה הרבה ששמענו בשבוע שעבר נרגעה מעט.
חלק מהחברים שלנו מנצלים את האבטלה שנכפתה עליהם כדי לחזור לאדמות החקלאיות שבשגרה הם פחות מגיעים אליהן. מדובר באזורים שאנחנו מכירים ושישראל מנסה לדחוק מהם את הפלסטינים. אחד החברים שלנו העלה סרטון שבו הוא עושה מדוברה ורועה את הצאן שלו באדמות ולאג'ה המאויימות. חבר מדיר איסתיא לקח את הילדות לטיול רגלי ארוך אל ח'ירבת שחאדה. בעבר חלק מבני דיר איסתיא גרו בח'ירבת שחאדה. אולם בשנות ה-80 נבנו בין הכפר לח'ירבת שחאדה ההתנחלויות יקיר ונופים וכך הדרך בין שני המקומות הפכה למאוד ארוכה ובסופו של דבר בני דיר איסתיא נאלצו לעקור משם אל הכפר.
בסוף השבוע, ממש לפני שישראל הודיעה על החמרת הגבלות התנועה, הספקנו לבקר כמה חברים בדיר איסתיא. חלק מהם התנצלו ואמרו שלאור המצב מעדיפים לא להיפגש. היה טוב לראות את מי שכן נפגשנו עימם. זה כנראה המפגש האחרון שלנו לשבועות ואולי החודשים הקרובים. בתקופה הקרובה נסתפק בשיחות טלפון וקשר דרך הפייסבוק.
18-23 במרץ
בסוף השבוע התגלה חולה הקורונה הפלסטיני הראשון באזור דיר איסתיא. תושב הכפר השכן קראוות בני חסן אובחן כנשא של הנגיף אחרי שחזר מחו"ל שם כנראה נדבק.
ואכן, במהלך השבוע האחרון יש גילויים להתפשטות המחלה גם בשטחי הרשות. אמנם המספרים עדיין נמוכים בהרבה מאשר מספר הנדבקים הישראלים (קצת יותר מחמישים בהשוואה למעל 1,200) אולם כעת יש מקרי הדבקה גם מחוץ לבית לחם: במחוזות רמאללה, שכם, טול כרם וסלפית (המחוז אליו שייכת דיר איסתיא).
בעקבות זאת החליטה הממשלה הפלסטינית על החמרת צעדי הבידוד והגבלות התנועה. על התושבים בכל תחומי הרשות הפלסטינית נאסר לצאת מבתיהם זולת לרכישת אוכל או צורך חירום כלשהו. יש איסור על נסיעה בין מחוזות ואיסור על שהיה במרחבים ציבורים. כפרים שבהם התגלו מקרי הדבקה מבודדים בידי המשטרה הפלסטינית ששוטריה מונעים – או לפחות מגבילים מאוד – את היציאה מהם. החל מהשעה עשר בלילה מוטל עוצר מלא. ההגבלות החלו אמש ויהיו בתוקף שבועיים.
אתמול גם נודע על שני חולים מאובחנים ראשונים ברצועת עזה. מדובר בתושבים שחזרו מחו"ל ונדבקו שם. לכולם ברור שבמקרה של התפרצות קורונה ברצועה מערכת הבריאות בעזה – מוכה ומדולדלת אחרי למעלה מעשור של מצור ישראלי – כמו גם שאר התשתיות ברצועה יקרסו והתוצאה תהיה אסון בקנה מידה אדיר.
החדשות שהגיעו מאזור ולאג'ה ובית לחם ממש לפני שהוחלט על צעדי המנע של הרשות היו דווקא מעודדות. 17 מהחולים שנדבקו בנגיף החלימו וההתגייסות הקהילתית להתמודדות עם המשבר – חלוקת מצרכי מזון, תמיכה נפשית, ארגון מתנדבים לחיטוי מרחבים ציבוריים – היתה מרשימה ומעוררת השראה.
אנחנו חושבים על חברינו בולאג'ה ובדיר איסתיא. על אלו שבתיהם מוקפים גינות ירק מה שבוודאי יקל את ימי העוצר ועל אלו שגרים בדירות קטנות וצפופות בהן יאלצו כעת לשהות ימים ארוכים. על החקלאים – האם באמת יישמעו להוראות? האם האדמות החקלאיות, ואדי קנה והאדמות המאוימות של ולאג'ה באמת יינטשו לתקופה הקרובה? או שאולי, חלק מהחקלאים לא יוכלו לנתק את עצמם מעיבוד האדמה – דווקא עכשיו העבודה בשטח יכולה להיות מקור לבריאות ונחמה. אנחנו חושבים גם אל אלו שעובדים בישראל: חלקם מובטלים כעת וחלקם נמצאים בתחומי הקו הירוק, נאלצים להיות מנותקים ממשפחותיהם אבל לפחות ממשיכים להביא פרנסה.
25 במרץ
בתחילת השבוע הרשות הפלסטינית החליטה להטיל סגר על התושבים. בימים רגילים ביקורים של המשטרה הפלסטינית בדיר איסתיא הם נדירים ביותר אבל כעת שוטרים פלסטינים מוצבים באופן קבוע ביציאה מהכפר על מנת למנוע מהתושבים לצאת. מצד אחד זה מצב לא פשוט. מצד שני, אחד החברים שלנו אמר בצחוק שהנה במקום סגר של צבא הכיבוש יש עכשיו סגר של המשטרה הפלסטינית והוא יכול לדמיין שהוא נמצא במדינה משלו.
בולאג'ה ההשלכות של הסגר מתחילות להיות מורגשות. מצד אחד כדי לחסוך לתושבים את הנסיעה לבית ג'אלה מוגברות שעות הפעילות של המרפאה בכפר. מצד שני מלאי הירקות בחנויות המכולת עומד לאזול. נקווה שהעניין הזה ייפתר לפני שיהפוך לבעיה אמתית. מכר שלנו מדיר איסתיא קיבל מהרשות הפלסטינית אישור סוחר שמאפשר לו לנסוע לשווקים מחוץ לכפר כדי להביא סחורה. הוא מספר שלמרות המצב אין עליית מחירים ושהוא החליט למכור את רוב המוצרים במחיר העלות שלהם כתמיכה בקהילה.
יש דברים שאפילו הקורונה לא עוצרת. פקחים ישראלים הגיעו אתמול לחלק שסופח לירושלים בולאג'ה כדי לחפש בניה ללא היתר. למותר לציין שהמדינה אינה מציעה כל סיוע לתושבי החלק הירושלמי בהתמודדות עם הקורונה…. אבל הריסות בתים זה כן.
ובכל זאת, כמה דברים יאלצו לחכות. לקראת פסח התנחלות קרני שומרון נוהגת לקיים צעדה באדמות דיר איסתיא שבנחל קנה. אלפי מתנחלים משתתפים באירוע בעוד הצבא הישראלי מונע מפלסטינים בכלל ובפרט מבעלי האדמות מדיר איסתיא להיכנס אל השטח. באדמות ולאג'ה רשות הטבע והגנים עשתה הכנות לפתיחת מעיין עין ח'ניה לישראלים תוך סילוק בעלי האדמות תושבי ולאג'ה מאדמותיהם. עכשיו בשל הקורונה שני האירועים הללו יידחו למועד לא ידוע.
