בין חמלה לסולידריות – הזמנה לאירוע בזום

אנחנו שמחים מאוד להזמין לערב הזה שיתקיים בזום.
בשנה האחרונה במיוחד נעזרנו רבות בסיוע של קרן מגיני זכויות אדם (קז"א). כך יכולנו להשתתף בהפגנות ובפעולות אחרות תוך שאנחנו יודעים שבמקרה הצורך נקבל את ההגנה המשפטית והמוראלית הנדרשת. בלי התמיכה המסורה שקז"א ועורכות הדין שלה מספקות לא היינו מסוגלות לעשות חלק ניכר ממה שאנחנו עושות.

ועכשיו יש לנו הזדמנות לתמוך בחזרה. אנחנו מזמינים אתכם/ן לתרום לארגון החשוב הזה. יכול להיות שלא שמעתם/ן עליו בעבר אבל כמו שהוא מסייע לנו הוא גם מסייע להרבה קבוצות וארגונים אחרים שעליהם בוודאי שמעתם/ן ושאיתם אתם/ן מזדהים/ות.

בין חמלה לסולידריות – נקודת מבט בודהיסטית
ערב התרמה לקרן מגיני זכויות אדם
בהשתתפות שימי לוי, אביב טטרסקי ומתי לבליך יום שני ה-5 באפריל 20:00 עד 21:30
האירוע יתקיים בזום

תרגול הדהרמה מאפשר לנו לטפח ולחוות את האיכות המיטיבה של הלב הפתוח. איכות שנושאת איתה את האפשרות לראות יופי, להרבות טוב ולהביא ריפוי ליחסים שלנו עם עצמנו ועם הקרובים לנו. גם בשדה השינוי החברתי על מאבקיו ועל המורכבות שבו, טיפוח חמלה הוא טרנספורמטיבי.

כאשר הכאב מאתגר את החמלה, כאשר פעולה מיטיבה נפגשת בהתנגדות, כאשר מימוש החמלה כרוך בלשלם מחיר – מה עושים אז? מה הן הבנה נכונה, פעולה נכונה וחמלה נכונה במצבים כאלו?

על כל זה, על עצמנו ועל החברה שאנחנו חיים בה נשוחח בערב.
האירוע נערך כהתרמה ותמיכה  בקרן מגיני זכויות האדם ובפעילותה.

הערב יתקיים על בסיס דאנה – תרומה מנדיבות הלב של המשתתפים/ות – שתועבר ישירות לקרן.
להרשמה לערב עצמו נא למלא את טופס ההרשמה.
קישור לזום ישלח לנרשמים/ות.

תרומות עבור קרן מגיני זכויות אדם אפשר לתרום כבר עכשיו או בערב עצמו.
תרומה דרך פייבוקס אפשר להעביר מכאן מספר הטלפון לתרומה בפייבוקס הוא 053-5260025
לתרומה בהעברה בנקאית:
הקרן למגיני זכויות אדם
בנק הפועלים 12
סניף בית אסיה 567
מספר חשבון 364313

בכל שאלה אפשר לכתוב לנו

על הדוברות:
שימי לוי מתרגלת ומלמדת דהרמה למעלה מ-30 שנה, מתוכן, ארבע וחצי שנים כנזירה במנזרים בתאילנד. שימי מלמדת בעמותת תובנה והיא מחלוצות תחום המיינדפולנס והתאמתו לילדים. מפתחת תוכנית "שפת הקשב" לטיפוח מיומנויות קשב (מיינדפולנס) בילדים ובמערכת החינוך.

אביב טטרסקי מנחה בעמותת תובנה וחוקר בעמותת עיר עמים. אביב פעיל בקבוצת דהרמה מעורבת חברתית שבה מתרגלים ומתרגלות פועלים בסולידריות עם קהילות פלסטיניות כחלק מתרגול הדהרמה.

מתי לבליך היא ממייסדי התכנית לפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס והמרכז לחינוך קשוב ואכפתי. ערכה וכתבה חלק מפרקי הספרים "מיינדפולנס להיות כאן ועכשיו" ו"שבילי המיינדפולנס" שיצאו בהוצאת כתר. מתרגלת ולומדת בודהיזם 30 שנה.

קרן מגיני זכויות האדם (קז"א) פועלת כדי להגן על מי שמוחים נגד הפרות שלטוניות של זכויות אדם בישראל ובשטחים הכבושים. הקרן מסייעת למגיני זכויות אדם לממן את ההגנה בהליכים המשפטיים שננקטו נגדם כחלק מניסיון לפגוע בפעילותם.

חדשות משמחות וחדשות מדאיגות – שני עדכונים מולאג'ה

לפני כחודשיים פרסמנו כאן קריאה לתרומות לצורך מימון חריש באדמות המאוימות של ולאג'ה. ההיענות היתה מעבר לציפיות שלנו. בזכות התרומות שלכם וההתגייסות של אנשים בכפר נחרשו בחודשיים האחרונים כרמים רבים באדמות ולאג'ה שגדר ההפרדה מפרידה מהכפר. זו היתה דוגמא נפלאה לאופן שבו אכפתיות ועשייה משותפת מביאות טוב. על כל מה שקרה והתאפשר תוך כדי החריש אפשר לקרוא בסיכום שפרסמו ידידי ולאג'ה. ואם זה נותן השראה לקחת חלק בעוד פעילויות אז הנה תזכורות על האפשרויות להגיע איתנו לשטח בשבועיים הקרובים.

לצערנו יש גם חדשות מדאיגות. כתבנו לא פעם על הריסות הבתים בולאג'ה שבשנים האחרונות הוגברו כל כך עד שהן מאיימות על עצם קיומו של הכפר. מאמץ עיקש של התושבים אילץ לאחרונה את הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים לדון בתכנית מתאר שהכפר הכין. אישור התכנית היה יכול לפתור את בעיית הבניה ללא היתר ולשים סוף להריסות הבתים האכזריות. אלא שהוועדה המחוזית החליטה לדחות את התכנית ואף קבעה שורה של הגבלות קשות על האפשרות לתכנון עתידי בכפר. ההחלטה הזו עלולה להביא לכך שבמהלך השנה המדינה תהרוס בתים רבים בכפר ובעצם רוב הבתים בחלק שסופח לירושלים מאויימים בהריסה. קריאת ההחלטה של הוועדה מספקת הצצה לאופן שבו גופי התכנון והבניה מגוייסים לתת חזות תכנונית-מקצועית למדיניות פוגענית של מניעת תכנון מפלסטינים בירושלים.
ידידי ולאג'ה ניתחו את ההחלטה והראו כיצד היא מתעלמת לחלוטין מחלק ניכר מהמציאות בשטח וכתובה באופן מגמתי על מנת למנוע תכנון בולאג'ה. כדאי מאוד לקרוא את הניתוח שלהם שמספק הצצה נדירה לאופן שבו הדברים עובדים.
ואם זה נותן מוטיבציה לפעול נגד המדיניות הזו ויחד עם מי שנפגעים ממנה אפשר להצטרף לפעילויות הקרובות שלנו בחארס, דיר איסתיא ואל-ולאג'ה.

עיניים פקוחות – הזמנה לפעילויות בדיר איסתיא, חארס ואל-ולאג'ה

יום עבודה בשנה שעברה

שמחים להזמין לשתי פעילויות קרובות.
עבודה עם חקלאים בולאג'ה בשבת ה-27 בפברואר ונטיעות בדיר איסתיא-חארס ביום שבת ה-6 במרץ.
בשלושת הכפרים הללו חקלאים נאלצים להתמודד עם הגבלות שונות שישראל מטילה ועם ניסיונות גוברים להשתלט על אדמותיהם. הפעילות ביחד איתם מאפשרת לנו להבין את המתרחש ולבנות קשרים וחיבורים שהם התיקון שכולנו צריכים.
אנחנו מציעים את הימים הללו כתרגול: פתיחת עיניים למציאות והתנהלות רגישה עם כל מה שמתעורר בלב שלנו תוך כדי כך.

אלפי עצי זית נעקרו בדיר בלוט ובישראל איש לא שמע

חלק מהעצים שנעקרו בדיר בלוט. ניכר שמדובר בעצים שניטעו לפני לא מעט שנים

תחילה תזכורת לגבי יום התרגול שנקיים ביום ששי הקרוב (29 בינואר). זה יהיה יום תרגול והתבוננות על עצמנו כפעילות ופעילים חברתיים. לצד פרקים של תרגול בשתיקה נפתח את המרחב כדי לבדוק מה הכוונות שבמעשינו ומה האתגרים איתם אנו מתמודדות. היום יתקיים בזום בהנחיית שלומית וגיתית. פרטים והרשמה כאן.

לפני שבועיים וחצי עקרו כוחות ישראלים כמות בלתי נתפסת של עצי זית בכפר דיר בלוט. עיקרה זו מצטרפת לעקירות בדיר איסתיא ובחארס שעליהן דיווחנו בחודשים האחרונים. דיר בלוט נמצא לא רחוק משני הכפרים הללו וכך החלטנו לבקר שם כדי לראות ולשמוע על מה שהתרחש. כשאתם/ן קוראים את הדיווח של שלומית זיכרו שעד כה האירוע הקשה הזה כלל לא דווח בתקשורת הישראלית.

אלפי עצים נעקרו בדיר בלוט; ובישראל איש לא שמע.
כתיבה: שלומית, 16 בינואר

נסענו אתמול לדיר בלוט. זה הביקור הראשון שלנו בכפר הזה שממוקם כמה קילומטרים מערבית לדיר איסתיא וחארס שם אנחנו בדרך כלל פעילים. דיק בלוט נמצא כ- 7 ק"מ מזרחית לכפר קאסם וראש העין. מהגבעות המוריקות של הכפר ניתן להשקיף בקלות על גוש דן ושדה התעופה.

לפני כעשרה ימים נעקרו בשטחי הכפר כ- 3,500 עצים על יד הצבא/המינהל האזרחי!

למה? עולה ישר השאלה, אפילו במונחי הכיבוש לא ברור למה. באזור אין כל התנחלויות שהרבה פעמים העקירות באות לשרת את רצונן להרחיב גבולותיהן. בכפר מספרים לנו שהעצים ניטעו לפני 15 שנה, לא היו כל התרעות בשנים קודמות מהמינהל והצבא. עכשיו שהעצים בגרו מספיק ונותנים יבול משמעותי הם נעקרים.

בכניסה לכפר נפרשות משני צידי הכביש אדמות מישוריות עם גידולי שדה שונים – פול, בצל, ועוד מיני ירקות.. נסענו בסמטאות שאינן  מוכרות, מידי פעם על אחד הבתים הציץ גג רעפים אדום בסגנון טיבטי. הוזמנו לבנין ציבורי בחדר כבר חיכו לנו נשים וגברים, התיישבנו ולאט לאט החדר התמלא בעוד ועוד מנשות ואנשי הכפר, שמענו את סיפורם.

שומעים מבעלי ובעלות הכרמים על מה שאירע.

הנשים הסבירו "אנחנו כפר מעט שונה, הנשים עובדות בשדה כמו הגברים. החלקות שבכניסה לכפר מעובדות בעיקר על ידי הנשים ואנחנו גם שתלנו חלק מהעצים שנעקרו".

נשים מרשימות, זקופות גאות, שיתפו הסבירו בהרבה בטחון אך עם כאב גדול על  עקירת העצים.

אשה נאה, עיניים מעט עצובות, מספרת " אני מורה בבית ספר, כל יום לאחר סיום יום הלימודים אני הולכת לחלקה לטפל בגידולים, אני צריכה ללכת מרחק גדול לכל כיוון. ביום החופשי שלי מעבודה אני קמה מוקדם בסביבות ארבע לפנות בוקר מתפללת תפילת "פג'ר" ויצאת ליום לעבודה באדמה"

עוד נשים מוסיפות ואומרות " העצים האלו כמו הילדים שלנו, שתלנו אותם וטיפחנו והשקינו, הלב שלנו כואב לראות אותם עקורים כל כך הרבה עבודה השקענו" ודמעות נקוות בעיניהן.

חומת ההפרדה בנויה במרחק 4 קילומטרים מהכפר. גם כאן היא נבנתה לא על הקו הירוק אלא מעבר לו על שטחים של דיר בלוט ומותירה אלפי דונם של הכפר מצידה הישראלי. עלתה בלב השאלה – האם קבלו פיצוי כל שהוא? הידיעה ברורה אין פיצוי על לקיחת אדמות מפלסטינים.

העצים העקורים פזורים בשטח. מאחור, במרחק של יותר מקילומטר אפשר לראות את גדר ההפרדה עולה בין הגבעות. בין הכפר והגדר אין שום נוכחות ישראלית וגם לא תהיה. אפילו לכאן המדינה רדפה אחרי החקלאים הפלסטינים להחריב את עמלם. הגדר – גם כאן – נבנתה מעבר לקו הירוק ומצידה השני נמצאים אלפי דונם של דיר בלוט. וקצת אחריהם נמצאים רבי הקומות של ראש העין: כל כך קרוב אך כאילו בעולם אחר.

אחד המארחים מוסיף ומסביר שבעוד כשבועיים  יש דיון בבית משפט בירושלים: "כשקבלנו את הצווים על עקירת העצים, אספנו כסף ופנינו לעורך דין, הוגשה בקשה לדיון בבית משפט. אבל עוד לפני הדיון המינהל האזרחי והצבא באו לעקור. עכשיו יהיה דיון אבל אין עצים".

נכנסנו למכוניות והתחלנו לנסוע לכיוון מטעי העצים העקורים.

צועדות יחד, מתחילות בהכרות חדשה עם אנשי הכפר, שומעות עוד ועוד סיפורים על הכפר ועל יום העקירה. מ' מצביע שמאלה " הנה את רואה גם פה שמו השבוע צווים חדשים לעקירה של עוד 1,000 עצים".

הגשם מתחיל להתחזק, אבו אימן קורא לנו לבוא ולראות את החלקה שלו, טובעים בבוץ ומחליקים על האבנים המשכנו לצעוד. לאט לאט נגלה המחזה הכואב, עשרות עצים שוכבים על צדם, ועדין נותרו גזעים גדומים באורך כ-30 ס"מ בקרקע. אנחנו לא מבינים – אבו אימן מסביר  "במקום לעקור היה להם יותר קל לחתוך את העץ ליד השורש ואז הם פיזרו רעל (חומר הדברה) על הגזע". העצים לאט לאט מתים, בזמן הזה הרעל חודר גם אל האדמה ומונע שתילה של עצים חדשים באותו מקום.

הרשויות בישראל כל כך הרבה פעמים משתמשות בהגנה על הטבע והכרזת שמורות טבע על שטחים בבעלות עשרות שנים על ידי פלסטינים, ובאותה עת משתמשים ברעל שהורג העצים ומזהם את הקרקע.

אבו אימן ממשיך נרגש "לסבא שלי היו 500 דונם, מצביע על כל השטח, עד כפר קאסם. כשבנו את הגדר לקחו לנו 410 דונם שנשארו מעבר לגדה, עכשיו יש לך את השטח הזה ופתאום החליטו שגם זה לא שלנו." בכאב ובכעס ממשיך "למה לא אמרו אז שאסור לשתול עצים"? למה לא אמרו מההתחלה לך מפה לירדן אין לך מקום פה?!".

הם מספרים שלעקירה הגיעו אוטובוס מלא בפועלים כ 50 איש, 7 טרקטורים ענקיים, פלוגות חיילים שמנעו מאנשי הכפר להתקרב לאדמות, חומרי רעל. 4 שעות כרתו, רמסו הרעילו ורססו את השטח והשאירו חורבה.

בסוף אבו אימן מוסיף " אבל נשתול מחדש" וחיוך קטן עולה על פניו.

ביקור עמוס, מרטיט לב ומלא בעוצמה. נשארתי עם הרבה רגשות ומחשבות סותרות מצד אחד יאוש גדול וחוסר אונים אל מול האלימות והעוולות שחוזרות ונשנות והולכות ומתגברות ומתגברות ומתגברות באזור זה בשנה האחרונה. מצד שני זיק של שמחה על המפגש האנושי היכולת ראות ולשמוע ולשאת עדות ולהעביר הלאה. בכל זאת משהו בעשייה, גם אם אינה תמיד מביאה לשינוי מידי או בכלל, מחזקת את הרצון לעשות עוד.

בדרך החוצה מהכפר הגשם פסק וקשת ניצנצה – היינו צריכים את היופי הקטן הזה אחרי כל מה ששמענו וראינו. מתי יפסיק גם שיטפון האלימות?

———-

שלומית כתבה את הדברים אחרי הביקור שלנו לפני 10 ימים. שבועיים וחצי עבור מאז העקירה ושום דיווח לא הופיע בתקשורת הישראלית. שלשום חזרנו לכפר כדי לעמוד לצד התושבים בתפילת המחאה שקיימו. בין לבין העברנו את המידע לגורמים שונים. נמשיך לעדכן.

ביקור הסולידרית שלנו שלשום