מפגש אנושי – ללא אידאליזציה או דמוניזציה

מהמסיק בדיר איסתיא בשבת האחרונה

אז איך בכלל נראה יום של מסיק?
גיתית כותבת משבת האחרונה – על המפגש האמתי שכולל גם טעויות ופערי גישה ומאפשר אינטימיות נעימה והתוודעות למציאות ולאנשים. גם האינטימיות וגם הטעויות הם חלק מהתרגול שלנו – להביא את עצמנו במלואנו ולתת ללב להיפתח.

לפני התיאור היפה של גיתית –
ביום רביעי הבא (ה-4 בנובמבר) בשעות 19:30 עד 21:30 יתקיים מפגש זום על אקטיביזם כדרך להתעוררות. אביב ושלומית ישוחחו על פעולה לשינוי חברתי כתרגול שמפגיש אותנו עם עצמנו, עם הגבולות שלנו ועם הרצון שלנו להרבות טוב בעולם. המפגש יכלול מדיטציה, שיתוף של המנחים ושיח פתוח על האתגרים וההזדמנויות שישנם כשהתודעה שלנו פוגשת מקרוב את המכאובים של החברה שבה אנחנו חיים.
הנה הקישור לזום. וכדי לקבל תזכורת לקראת המפגש אפשר לכתוב לנו.

מפגש אנושי – ללא אידאליזציה או דמוניזציה
כתיבה: גיתית

אחרי ימי סגר (שני) ארוכים בהם הפנים והחוץ התערבבו לכדי מועקה, הגיעה השבת הזו – שבת מסיק בדיר איסתיא. הסתבר שוב שלצאת מעצמנו זו תנועה מיטיבה. הנה לכם תרופה לימי קורונה….   במקום בידוד –  חיבור, מפגש וקשר (באוויר הפתוח ותוך הפעלת שיקול דעת זהיר)

השבת החלה בבלגן מזרח תיכוני: שעון החורף ברשות הפלסטינית התחלף יום לפני חילופי הזמנים אצלנו, מה שאפשר לנו לישון עוד שעה. אלא שכשהגענו אף אחד לא קידם את פנינו. התקשרנו לזוהיר, איש הקשר שלנו בכפר והוא שאל: 'לא קיבלתם את ההודעה? המסיק בוטל"??!! מסתבר ששלח הודעת טקסט בשתיים בלילה על ביטול המסיק. כמובן שלא היה אף אחד שיקבל את ההודעה בשעה כזו.

קצת נבהלתי – מה אני אומרת לכולם? 21 מבוגרים וארבעה ילדים שקמו בשבת בבוקר מוקדם כדי להגיע לכאן, מלאי רצון וכוונות טובות. כל כך לא רציתי שהאירוע יסתיים במפח נפש ואכזבה, במיוחד לא עבור אלו שזו להם הפעם הראשונה במסיק.

הבהלה הקטנה ואי הנעימות לא הספיקו לגדול, כי זוהיר אמר מייד בקול בוטח: 'אל תדאגי. אני מיד מגיע ונצא למסיק'. ובאמת, תוך 3 דקות הגיע, מחויך ונעים הליכות כהרגלו, והתחיל להרים טלפונים למשפחות ולשאול אם הם רוצים בכל זאת לצאת למסוק – רבים רצו. וכך מצאנו את עצמנו תוך 20 דקות עם 5 משפחות פלסטינאיות. התחלקנו לקבוצות ויצאנו לשטח. הקבוצה שהייתי בה הייתה 'קבוצת הילדים': הבת שלי בת העשר ועוד 3 ילדים באותם גילאים לערך (וההורים שלהם כמובן) ועוד חברה יקרה. כולנו הצטרפנו לחאלד ובניו. חאלד שדובר אנגלית רהוטה ושוטפת, התגלה כאיש שיחה נעים ולבבי – איתנו המבוגרים וגם עם הילדים.

לאחר נסיעה קצרה הגענו למטע הזיתים. חאלד התיישב והודיע שלא מתחילים לפני ששותים משהו חם – אז הודלקה אש ועליה 2 קומקומים מפוייחים – וכולנו חיכינו לתה המתוק והמנחם. בינתיים, הילדים נשלחו למשימות ואתגרים – הם עטו עליהן בשמחה. כנראה שגם הם התגעגעו לשמים כחולים, לשמש, לאדמה, לחופש. אנחנו, 'הזקנים', ישבנו סביב האש ובעיקר צחקנו, וחלקנו – קצת על המשפחות שלנו, קצת על המשפחה של חאלד.

אחרי חצי שעה קמנו לעבודת המסיק. אין השנה הרבה זיתים, היבול דל יחסית. אולי זה מזג האוויר, גלי החום, אין לדעת. ועדיין הייתה די עבודה לכולנו –  הצלחנו למלא כמות יפה של שקים.

בסוף יום העבודה, הקבוצות שבו ונפגשו בכניסה לכפר. נפרדנו מהמשפחות הפלסטיניות והתיישבנו למעגל סיכום. כל המשתתפים – אלו שבאו פעם ראשונה למסיק ואלו שיש להם 'ותק' במסיקים – סיפרו על יום עבודה מיוחד ומשמח. התחושה הייתה שזכינו בדבר מה. באחת הקבוצות סיפרו המשתתפות שהיה מה שהעיב על היום המוצלח והוא היחס שנתקלו בו לבעלי חיים: מסתבר שהמשפחה אליה התלוו מפזרת מלכודות אכזריות לבעלי חיים. בנוסף, החמור שהתלווה למשפחה היה קשור וממש בכה בחלק מהזמן. השיתוף הזה הוביל לשיחה חשובה בנוגע לנוכחות שלנו במקום ולסיבות בגללן באנו לכאן.

דיברנו על כך שהשיח השגור בנוגע ליחסי ישראלים פלסטינים מבוסס על עמדות ודימויים וככזה הוא מנותק מהמציאות עצמה – המציאות החיה, המשתנה, המורכבת, בעלת הפנים המגוונים. המסיק והביקורים בדיר איסתיא מאפשרים לנו לפגוש ולבחון את המציאות מתוך התנסות ישירה. כשאנחנו פוגשות במציאות – היא שונה ממה שדמיינו, תמיד מורכבת יותר ורבת רבדים, אבל גם תמיד אנושית יותר. זו אינה מציאות 'אידיאלית'- א/נשים הם א/נשים. אנחנו נחשפים לאנושי על כל גווניו. כמו מפגש עם שכן, חבר חדש לעבודה או ללימודים – נמצא אנשים אליהם אנחנו מתחברים יותר ואנשים אליהם אנחנו מתחברים פחות, תהיה בינינו גם שונות וזרות וגם קירבה ואינטימיות. נמצא בכל אחד פנים שונות. את חלק מהאנשים והפנים נאהב, ואת חלקם פחות. בדיוק כמו בכל מפגש עם 'אחר' (גבר, אישה, בעל חיים, טבע,  מציאות).  החשיבות היא במפגש עצמו – עם האנושי על כל מורכבותו וזניחת האידיאליזציה או הדמוניזציה.

דיברנו גם על כך שאנחנו מבקשים להביא את עצמנו, כפי שאנחנו. מבלי להסתתר או להימנע. זו מיומנות נרכשת  – כיצד להיות נוכחות/ים במלואנו, בעדינות, במיומנות מיטיבה. כך שנוכל להביע ולומר את עצמנו ואת אשר על ליבנו. לומר, למשל, מה אנחנו מרגישות כשאנחנו שומעות חמור בוכה. לא מתוך 'ידיעה' והתנשאות, אלא כדרך להנכיח את עצמנו במפגש. נוכחות הדדית טבעית, מכבדת וכנה נושאת בתוכה פוטנציאל למפגש אמיתי.

עם השאלות והרהורים האלו, ועם שמחת הגוף והלב, חזרנו איש ואישה לביתה/ו.

בימי ששי הקרובים נצא למסיק בולאג'ה ובימי שבת הקרובים לדיר איסתיא.
אפשר להצטרף דרך טופס ההרשמה.
מידע מלא (כולל לגבי טרמפ במידת הצורך) נשלח למי שירשמו; ואפשר גם לכתוב לנו בכל שאלה.

פורסם על ידי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s